דבר נא - לימוד הלכה ויהדות

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=LpbGEknJqQQ
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1D0NiPbFyMEdp_HeXorkjIpQK3ViNHCmt/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

וְכָל זֶה כָּתַבְנוּ, אֲפִלּוּ אִם לֹא אָמַר עָלָיו, רַק שֶׁאֵינֶנּוּ חָכָם בְּעִנְיְנִי הָעוֹלָם, וְכָל שֶׁכֵּן אִם סִפֵּר עַל אִישׁ, שֶׁסוֹבְרִים אַנְשֵׁי הָעִיר (ח) שֶׁהוּא חָכָם בַּתּוֹרָה, וְהוּא אָמַר עָלָיו שֶׁאֵינֶנּוּ חָכָם כָּל כָּךְ, רַק מְעַט הוּא יוֹדֵעַ בַּתּוֹרָה, וְעַל יְדֵי זֶה נִתְמַעֵט מַדְרֵגָתוֹ בְּעֵינֵיהֶם, בְּוַדַּאי הוּא בִּכְלַל עֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע, וַאֲפִלּוּ הוּא אֱמֶת, כֵּיוָן שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְלֹא תּוֹעֶלֶת רַק לְהַשְׁפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ מִמַדְרֵגָתוֹ לִפְנֵי הַשּׁוֹמְעִים, כִּי עַל יְדֵי זֶה, בְּאֵיזֶה מַצָב שֶׁהוּא עוֹמֵד, יוּכַל לְהִסָבֵב לוֹ לְבַסוֹף הֶזֵּק אוֹ עַל כָּל פָּנִים צַעַר מִזֶּה. וַאֲצַיֵּר שְׁנִי צִיּוּרִים, כְּגוֹן, לוֹמַר עַל הָרַב שֶׁבָּעִיר לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעִיר, שֶׁאֵינֶנּוּ חָכָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, רַק הוּא יוֹדֵעַ מְעַט אֶת פִּסְקֵי הֲלָכוֹת הַנִּצְרָכוֹת לוֹ לְמַעֲשֶׂה, אֲפִלּוּ הוּא אֱמֶת, לָשׁוֹן הָרָע גְּמוּרָה הִיא מִדְּאוֹרַיְתָא, כִּי בָּזֶה הוּא מְמַעֵט אֶת כְּבוֹדוֹ לְגַמְרֵי וְיוֹרֵד לְמִחְיָתוֹ מַמָשׁ וּמַשְׁפִּיל בָּזֶה כְּבוֹד הַתּוֹרָה וְקִיּוּם מִצְוֹתֶיהָ וְכַנַּ''ל בְּסָעִיף ב'. אוֹ לוֹמַר מֵעֵין זֶה עַל מִי שֶׁהוּא עַתָּה מֵחָדָשׁ נָשׂוּי בָּעִיר הַזֹּאת, כִּי בְּוַדַּאי יִתְמוֹטֵט לְבַסוֹף כְּבוֹדוֹ עַל יְדֵי זֶה לִפְנֵי חָמִיו וַחֲמוֹתוֹ וְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, כְּשֶׁיִּתְוַדַּע לָהֶם, שֶׁמַחֲזִיקִין אוֹתוֹ בָּעִיר לְבַעַל מַעֲלָה קְטַנָּה וְאֵין לְךָ הֶזֵּק וְצַעַר יוֹתֵר מִזֶּה וְכָל כְּהַאי גַּוְנָא. וְקָשֶׁה לִי לְצַיֵּר אֶת הַכֹּל, אַךְ (משלי ט' ט'): ''תֵּן לֶחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד'', כִּי לֹא בָּאתִי רַק לְעוֹרֵר וְהַמַשְׂכִּיל יָבִין אֶת הַכֹּל מִדַּעְתּוֹ. וְדַע עוֹד דְּהוּא הַדִּין אִם מְסַפֵּר עַל אֻמָן לִפְנֵי אֲנָשִׁים שֶׁאֵינֶנּוּ אֻמָן כָּרָאוּי, גַּם זֶה לָשׁוֹן הָרָע גְּמוּרָה הוּא, דְּבָזֶה בְּוַדַּאי שַׁיָּךְ גַּם כֵּן כָּל הַטְעָמִים, וְאִם אֵינֶנּוּ מְכַוֵּן בָּזֶה וּבְכָל הַנַּ''ל לְגַנּוֹתוֹ, רַק לְתוֹעֶלֶת, יְבֹאַר הַכֹּל אִם יִרְצֶה ה' לְקַמָן בִּכְלָל ט' בְּהִלְכוֹת רְכִילוּת.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=I4qHx6Qnbeo
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1-_-HnOldMZOHsBIPv6aixP8Oj2Q5rdS4/
לכל השיעורים בנושא כללי
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/

הגמרא מעלה נקודה מסקרנת על כוחו העצום של רבי פנחס בן יאיר, שזכה להבקעת נהר בכוח דיבורו בלבד, ללא צורך במטה או בפעולה פיזית. מול גדולתו של משה רבנו שנדרש להרים את מטהו, עולה השאלה – מאיפה מגיע הכוח הזה? השיעור המרתק הזה צולל לשלוש שאלות יסוד: מהו המקור לכוחו המיוחד של הצדיק, מדוע הנס של יחיד מעורר תהיות על הנס הלאומי של קריעת ים סוף, ומה מלמדת אותנו העובדה שרבי פנחס הצליח לפעול רק באמצעות המילה? מסע מרתק אל תוך עומק המחשבה היהודית שמציב סימני שאלה על הדרך שבה הטבע מגיב לקדושה.
#יהדות #תורה #רביפנחסבניאיר #פרשתהשבוע #הגמרא

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=TqZ0VY-EeXE
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/12TqNCUYkLQ9umCnWJBKNLo6rD90lb6bN/
לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1T90V86fyHdhon5c4HiAF2BT_XRSK-OIb/

אם יש רק עשרה התפללים, וחלק מהם באמצע תפילת שמונה עשרה ולא יכולים לענות אמן על הקדיש, האם אפשר לומר קדיש? ומה הדין לגבי חזרת השליח ציבור?
בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף כד על הפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל" – אומרת הגמרא כל מקום שיש בו עשרה בני אדם, השכינה שורה שם.
ובשו"ע סימן נה סעיף ו כתב לפי זה שאם אחד מהעשרה התחיל להתפלל עמידה לבדו, ואינו יכול כעת לענות עמהם קדיש, או שהיה ישן, בכל זאת מצטרף עמהם . כלומר - שלא צריך שכל העשרה יענו על אמירת הקדיש.
וביאר המג"א שם סק"ח הטעם מאחר וקיימא לן 'כל בי עשרה שכינתא שריא', אפילו אם יש אחד שאינו יכול לענות עמהם, אינו מעכב מלומר דברים שבקדושה, שהשכינה שורה שם כל עוד יש שם י' בני אדם.
וכתב במשנה ברורה שם ס"ק לב, שה"ה אם היה יותר מאחד מתפלל, ובלבד שישארו רובם שאין מתפללים שמונה-עשרה ויכולין לענות עמהם .
אולם בשו"ע סימן קכד סעיף ד כתב שכששליח ציבור חוזר התפילה.. אם אין תשעה מכוונים לברכותיו, קרוב להיות ברכותיו לבטלה. הרי מבואר שחייבים להיות תשעה עונים בדוקא.
ונאמרו בזה כמה וכמה תירוצים:
א. שהעיקר כמו שכתב בשו"ע סימן נה שהמתפלל כן מצטרף, ומ"ש בסימן קכד הלשון "קרוב" להיות ברכותיו לבטלה, ולא ממש לבטלה. ולכן לכתחילה יש להקפיד שיהיו תשעה עונים בין לקדיש ובין לחזרת ש"צ, ובשעת הדחק יכול לומר כל עוד יש רוב עונים .
ב. דברי השו"ע בסימן קכד, אינם להלכה .
ג. שני המקומות נכונים להלכה, אלא שבסימן נה מדובר בהלכות קדיש, ובסימן קכד מדובר בהלכות חזרת הש"ץ. ולכן בקדיש, אין צריך שיהיו תשעה עונים, ובחזרת הש"צ צריך שיהיו תשעה עונים בדוקא .
לפי זה עולה שלאחר תפילת ערבית שאין חזרה, אם סיימו הציבור מלהתפלל ויש טורח ציבור מלהמתין, רשאי לומר קדיש אף באופן שיש רק ששה עונים .
והוא הדין בתפילה קצרה שמתחילים עמידה בקול רם בלא חזרת הש"ץ, שיכולים להתחיל תפילת עמידה אף אם יש עמהם רק ששה מתפללים וארבעה משלימים להם למניין .
ולעניין צירוף 'ישן', אף לדעת המקילים שאפילו היו ג' או ד' מתפללים רשאים לומר קדיש אם יש ששה עונים, לענין 'ישן' כתבו הפוסקים שיש להחמיר בזה טפי, ואין לסמוך על זה רק אם היה ישן אחד בלבד וכפשטות דברי השו"ע .
ואפילו בישן אחד כתב בברכי יוסף שם, שיש להחמיר ולעוררו שיהיה לכל הפחות כמתנמנם. וכן כתב במשנה ברורה, וכן העלה בהליכות עולם ח"א שם, שאם אפשר בנקל להקיצו משנתו כדי שיענה אמן, טוב לעשות כן.
דינים נוספים ובירור מעמיק של ההלכה בצורה ברורה ומורחבת, בשיעור שלפניכם "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=6hJvsJ8z1tM
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1lUst-7EGXvL4NkhtVcz-6BxAHa1zGOFg/
לכל השיעורים בנושא כללי
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/

שיעור מרתק על חינוך מבוסס על פרשנות הילקוט שמעוני לפרשת הסלע. בשיעור מובא ההסבר המפתיע מדוע משה רבינו נצטווה לשנות את דרך התקשורת שלו מול הסלע, וכיצד העיקרון הזה מהווה מפת דרכים נצחית להורות. הבנת ההבדל בין חינוך בגיל הרך לבין הכוונה בגילאי בגרות דרך הדיבור בלבד, מציעה תובנה עמוקה על הצורך להתאים את שיטות החינוך לשלבי ההתפתחות השונים של הילד.
#חינוךילדים #פרשתשבוע #ילקושמעוני

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=UHA0xX3ITU4
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1OL05iqBXKMNme--2y-wdr8-sYxQisZZj/
לכל השיעורים בנושא כללי
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/

הסרטון מציע מבט מרתק על פרשת מי מריבה, ומסביר מדוע העונש של משה ואהרון היה כה משמעותי. במקום לראות בהכאת הסלע טעות טכנית, הוא חושף מסר עמוק לכל מחנך ולהורה: היכולת לזהות פוטנציאל גם איפה שנראה שאין תקוות. השיעור מדגיש כיצד דיבור רך, אהבה וסבלנות הם הכלים האמיתיים להוצאת מים וצמיחה מכל אדם, גם כשהסביבה כבר הרימה ידיים. תובנה עוצמתית על כוחן של מילים ועל החובה להאמין בטוב הטמון בכל אחד.
#חינוך #פרשתשבוע #משהרבנו #השראה #ערכים

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=gMhn90f6In8
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1K3igg4VM7NoVAgkgF7BrTZv6wPd8UaV0/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ה - ג עוֹד אֶשְׁאָלְךָ, אָחִי, עַל דְּבַר פִּתּוּי הַיֵּצֶר, שֶׁדָּבָר זֶה אֵינֶנּוּ בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁתִּבְחַן בְּעַצְמְךָ, אִם יִתְוַדַּע אֵלֶיךָ בְּבֵרוּר, שֶׁאֶחָד פִּרְסֵם עָלֶיךָ לַאֲנָשִׁים שֶׁאֵינְךָ חָכָם (וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר שְׁלִילַת הַמַעֲלוֹת), כַּמָה מֵהַתַּרְעוֹמוֹת הָיָה לְךָ עָלָיו עַבוּר זֶה, וְהָיִיתָ חוֹשֵׁב עָלָיו לֵאמֹר: מַה סִימָנִי שְׁטוּת רָאָה עָלַי? אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב וּבַעַל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁרְצוֹנוֹ רַק לְגַנּוֹת חֲבֵרוֹ וּלְהַשְׁפִּילוֹ, וּכְשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה כֵן לַחֲבֵרְךָ שֶׁבְּכַמָה עִנְיָנִים הוּא טוֹב יוֹתֵר מִמְךָ לַה' וְלַבְּרִיּוֹת אֵין זֶה נֶחְשָׁב בְּעֵינֶיךָ לְעָוֹן כְּלָל, רְאֵה אֶת הָעִוָּרוֹן הַגָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה, וּבֶאֱמֶת כְּשֶׁתְּדַקְדֵּק בּוֹ, תִּמְצָא בְּזֶה הָעִנְיָן מֵחֶלְקֵי אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵחֲלָקִים אֲחֵרִים. אֶחָד מֵחֲמַת הַמְסַפֵּר, וְהוּא, כִּי בִּשְׁאָר עִנְיָנִים שֶׁהוּא מְסַפֵּר עַל חֲבֵרוֹ, שֶׁעָבַר אֵיזֶה אִסוּר, הֵן בְּבֵין אָדָם לַמָקוֹם אוֹ בְּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, מָצוּי מְאֹד כַּמָה פְּעָמִים שֶׁהוּא מְכַוֵּן רַק לְקִנְאַת הָאֱמֶת, וְאַף שֶׁאֵין זֶה מוֹעִיל לְדִינָא, וְכַנַּ''ל בִּכְלָל ד' סָעִיף ב' וּבִכְלָל זֶה סָעִיף א', עַל כָּל פָּנִים מַחֲשַׁבְתּוֹ לֹא הָיְתָה לְרָעָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּזֶה, שֶׁכַּוָּנָתוֹ רַק לְגַנּוֹת לַחֲבֵרוֹ וּלְהַשְׁפִּילוֹ וְהִיא מִדָּה רָעָה מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּשַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה לְרַבֵּנוּ יוֹנָה. עוֹד זֹאת מִצַד הַמְקַבֵּל, כִּי בִּשְׁאָר עִנְיְנִי לָשׁוֹן הָרָע הַנַּ''ל לֹא יִתְקַבְּלוּ תֵּכֶף דְּבָרָיו, וּבְוַדַּאי יִהְיוּ הַרְבֵּה מֵהַשּׁוֹמְעִים שֶׁיְּשִׁיבוּהוּ: כָּל זְמַן שֶׁאֵין אָנוּ רוֹאִים בְּעֵינֵינוּ, לֹא נַאֲמִין, וּבְוַדַּאי מַה שֶּׁסִפַּרְתָּ, אַף אִם אֱמֶת הוּא, מִסְתָמָא הָיָה אֵיזֶה סִבָּה שֶׁהֵבִיאוֹ לָזֶה, כִּי כִּפְשׁוּטוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין עָלָיו, וְאִם יִתְבָּרֵר אַחַר כָּךְ שֶׁהוּא שֶׁקֶר, יִהְיֶה הַמְסַפֵּר עֲבוּר זֶה לְבוּז וּלְקָלוֹן בְּעֵינֶי כֹּל, מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ, אֲבָל בָּזֶה, אִם יַשְׁפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ וִיפַרְסְמוֹ לְשׁוֹטֶה וּלְפֶתִי לְעֵין כֹּל, וְעַל יְדֵי זֶה יַעֲשֵׂהוּ לְבוּז וּלְקָלוֹן בְּעֵינֵי אַנְשֵׁי הָעִיר, מָצוּי מְאֹד, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שֶׁאַף אֶחָד מֵהַשּׁוֹמְעִים לֹא יַעֲמֹד נֶגְדּוֹ לוֹמַר: הַמְעֵט דְּבָרֶיךָ וְחוּס עַל כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל, לָמָה אַתָּה צָרִיךְ לְבַזּוֹתוֹ כָּל כָּךְ? וּכְאִלּוּ לֹא עָשָׂה הַמְסַפֵּר שׁוּם עַוְלָה בָּזֶה, וְעַל הַמְסַפֵּר הַזֶּה נֶאֱמַר (משלי ל' כ'): ''אָכְלָה וּמָחֲתָה פִּיהָ וְאָמְרָה לֹא פָּעַלְתִּי אָוֶן '' *. * הגה''ה: ואם מכון בזה להשקיט המריבה, כגון, שהוא רואה לראובן, שיש לו שנאה על שמעון על איזה דבר שעשה לו, או שדבר נגדו, (ז) מתר לו לומר לראובן, שלא נתכון בכל זה להתריס נגדו, רק סבת שטותו גרמה לזה כדי להקל בזה השנאה שבלבו, ומצוה נמי איכא. (הגהה)

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=gJQYJYfiETI
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1BoQN5TwVDIvHav96886SOZcedLgTr6mO/
לכל השיעורים בנושא כללי
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/

סיפור מרתק על הרגע שבו הים סירב להיבקע בפני משה רבנו. האור החיים הקדוש חושף את הוויכוח הסמוי שקרה שם ומסביר את הסוד הגדול שמאחורי חוקי הטבע. גלו מדוע לכל מעשה בראשית יש תנאי מוקדם שמחייב אותו להשתנות בפני צדיקי הדור וכוח התורה שלהם, וכיצד אדם יכול לשנות את המציאות עצמה.
#משהרבנו #יםסוף #תורה #אורהחיים #סיפוריחזל #חכמתהחיים

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=aJRQAW9vius
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1zsaEZsvKB2iT5pKiRVOrM1tT0fzrAxRl/
לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1T90V86fyHdhon5c4HiAF2BT_XRSK-OIb/

כשעונים הקהל "אמן. יהא שמיה רבא וכו'" עד היכן צריך לומר?
כתב רבי דוד אבודרהם (עמ' עט) וז"ל: יש אנשים שעונין אמן יהא שמיה רבא מברך וכו' עד ואמרו אמן. ואני קבלתי מרבותינו שאין לענות אלא "אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא" בלבד. וכן נראה מדברי רבינו סעדיה [גאון] בסידורו. וכן כתוב בשם הרא"ש. והטעם כי יש עד 'עלמיא' ז' תיבות וכ"ח אותיות , ומילת אמן אינה מן המניין כי הוא עונה על מה שאמר ש"צ יתגדל ויתקדש. ולפי זה צריך לומר 'ולעלם עלמיא' כדי שיהיו כ"ח אותיות. ועוד כי כן הוא לשון הפסוק שאמרנו למעלה . עכ"ל.
וגם בכל בו סימן ז כתב שצריך שיהיו ז' תיבות – כנגד ז' רקיעין. וכ"ח אותיות – כנגד מה שאנו עונין "ועתה יגדל נא כח ה'". עוד כתב שם כי בפסוק "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" גם כן יש ז' תיבות וכ"ח אותיות. וכן בפסוק שקודם עשרת הדברות (שמות כ א) "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" יש ז' תיבות וכ"ח אותיות. ועל זה סמכו בדרש כל העונה אמן יהא שמיה רבא כאילו נעשה שותף למעשה בראשית, ונחשב לו כמו ששמע עשרת הדברות מפי הדיבור לקיים מה שנאמר "כח מעשיו הגיד לעמו". ועל כן אמרו רבותינו ז"ל על העונה אשי"ר בכל כחו וכו' ומתכוין לדקדק בכ"ח אותיות שבו, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ולפי זה צריך להזהיר שלא לומר ולעלמי עלמיא (בתוספת וא"ו), כי יהיו בו כ"ט תיבות. אלא לעלם לעלמי עלמיא ויתברך . עכת"ד.
וכתב על זה הבית יוסף בסימן נו ס"ג 'ולי נראה שאין לשנות ממטבע שטבעו חכמים בשביל שום דרשה, וכיון שקבלנו מקדמונינו לומר 'ולעלמי עלמיא' (בתוספת וא"ו) כל המשנה ידו על התחתונה. ושמעתי שיש מקיימים גירסת ולעלמי עלמיא עם מה שאמרו שצריך שלא יהיו יותר מכ"ח אותיות, ואומרים כי תיבת 'שמיה' חסר יו"ד כי כן הוא בדניאל (ב כ)'. עכ"ל.
על כל פנים מכל הנ"ל מבואר שיש לענות רק עד 'ולעלמי עלמיא' ותו לא.
וכן מבואר מדברי הרמב"ם (בנוסח הקדיש) שכתב 'ובעת שהוא אומר תחילה ואמרו אמן, כל העם עונים "אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא", וכשהוא אומר "יתברך" כל העם עונים אמן . מבואר שיש לענות רק עד "לעלם ולעלמי עלמיא", ותו לא. וכן נראה מסםר הפרדס לרש"י ז"ל, ומהר"י אבוהב שצריך לענות עד "עלמיא" בלבד.
אולם מהר"י אבוהב כתב בשם 'ויש אומרים' לענות בקדיש כ"ח תיבות. שכ"ח תיבות יש מ"יהא שמה רבא" עד "דאמירן בעלמא".
והביא הבית יוסף שמצא באיזה סידור שכולל דברי כולם, כי אם אמר עד "עלמיא" די בכך, אבל אם המשיך ואמר "יתברך" צריך להמשיך עד "ואמרו אמן" ולא עונה אמן אחר עצמו.
והקשה הב"י על דברי האומרים שצ"ל עד "עלמיא", שלכאורה מדברי המדרש לא משמע כן, שרבי אלעזר ב"ר יוסי אמר כי פעם אחת היה מהלך בדרך ומצא אליהו ז"ל ועמו ד' אלפים גמלים טעונים, אמר לו, מה אלו טעונים, אמר לו אף וחימה, למה? לעשות נקמה באף וחימה ממי שמספר בין קדיש לברכו, בין ברכה לברכה, בין פרק לפרק, בין אמן יהא שמיה רבא ליתברך. ומשמע שצריך גם לומר יתברך ולא לעצור בעלמיא. ונדחק שם ליישב, אך סיים בזה"ל: "ומכל מקום נראה שצריך גם היחיד שלא להפסיק בין עלמיא ליתברך שהרי המדרש סתמא קאמר" עכ"ל. ובשם ה"ר יוסף גיקטלייא הביא, שהמפריד בין עלמיא ליתברך כאילו הפריד וקיצץ בנטיעות.
וכך פסק בשו"ע שם סעיף ג "העונים עד 'לעלמי עלמיא' בלבד, טועים הם, כי אסור להפריד בין 'עלמיא' ל'יתברך'".
ובביאורי הגר"א כתב איפכא, דמהמדרש הנ"ל קצת משמע כדעת האומרים לענות עד עלמיא, שכן אמר ממי שמספר בין פרק לפרק ובין ברכה לברכה ואלו מקומות שהיחיד מסיים בהם ורק שומע מהש"ץ, דכיון שדרך ההדיוטות לדבר ביניהם אחר שסיימו מלומר, אמר שגם שם יש קפידא גדולה רק צריך שישתוק וישמע מהש"ץ.
ולפ"ז היחיד צריך לענות רק עד עלמיא, ובכל זאת אסור לו לספר בין עלמיא ליתברך אף דחשיב בין הפרקים, רק ישתוק וישמע מהש"ץ.
ובמג"א סק"ט, דמהב"י משמע שצריך לומר כל הנוסח של יתברך עד דאמירן בעלמא, כ"ח תיבות. וכן כתב בשל"ה. אלא שהמג"א כתב ע"ז 'ולי נראה מנהג קדמונים עיקר שהיו...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=mgIv6hUfDCg
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1YXx3lityLC47g011mVb70jtOf4-MPuGW/
לכל השיעורים בנושא כללי
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/

התעלומה מאחורי העונש של משה ואהרון על הכאת הסלע ממשיכה להעסיק רבים. בספר תלמי יחיאל מוצעת נקודת מבט מרתקת שמסבירה מדוע טעות שנראית מינורית הובילה לאיסור כניסה לארץ ישראל. מתברר שלא מדובר רק בפעולה נקודתית, אלא במסר רוחני בעל משמעות אדירה לדורות, כפי שמובא בילקוט שמעוני על חשיבות החינוך וההנהגה.
#משהרבנו #פרשתחוקת #יהדות

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=Ht3G6NkvW_M
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1C7vvnhR6CMJGNXBz7uk2fbOb57cqot36/
לכל השיעורים בנושא חיזוקים קצרים ומיוחדים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1hbPf5fisj9cHqThkDebyM2xi1MBIDApr/

התעלומה שמעסיקה דורות: מדוע דווקא עכשיו, אחרי שנים של ניסים המבוססים על הכאת המטה, בחר הקדוש ברוך הוא לשנות את הכללים ולדרוש ממשה דיבור אל הסלע? הניתוח המרתק הזה צולל אל עומק הסוגיה ומסביר את ההבדל העצום בין כוח המעשה לכוח הדיבור. מדובר בשיעור לדורות על כבוד שמים, והסבר שופך אור על אחת הפרשות המורכבות בתורה.
#פרשת_חוקת #משה_רבינו #תורה #יהדות #פרשת_השבוע

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=8oYfQCtvBLk
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1DB7416KOIajNvM6qyD6k7qBuAT_BfhuO/
לכל השיעורים בנושא כללי
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/

בפרשתינו יש ב' מאפיינים ייחודיים מאוד: א. פרשה זו מתחילתה עד סופה, בכל דבריו של בלעם בן בעור, אין שום הפסקה כלל בין עניין לעניין, לא נמצא בה לא פרשה 'פתוחה' וגם לא סתומה'. ב. בפרשה זו, זו הפעם הראשונה שעם ישראל לא נמצא כלל ועיקר בכל הסיפור, התורה מתארת מעשים שקרו כביכול מאחורי הגב של עם ישראל, ועם ישראל לא נמצא בתוך אותו סיפור/
על העניין הראשון מביא החפץ חיים זיע"א את מה שכתוב בילקוט שמעוני - כי ההפסקות שיש בכל פרשיות התורה, פתוחה וסתומה, משמשות כדי ליתן רווח למשה רבנו ע"ה להתבונן בין פרשה לפרשה[2]. ולכן כאן שמדובר בנבואת בלעם הרשע וכפי שמתואר בתורה בלעם בא לקלל, אבל הקב"ה הכניס בפיו ברכות, אם כן כל הדיבור שלו היה בעל כרחו כמי שכפאו השד. וכשאדם מדבר בעל כרחו ללא רצונו, כל דבריו באים בשטף בלי בינה ודעת ובלי התבוננות בכלל על מה שאומר, כאילו רק מבקש לסיים.
כלומר – בלעם היה בבחינת "מלאך רע עונה אמן בעל כרחו" (שבת קיט ע"ב), ולכן נהג במהירות ופזיזות רק כדי לסיים דבריו.
ולגבי העניין השני, יש להתבונן היטב את גודל חסדו וטובו של השי"ת. הלא בזמן הזה עם ישראל יושב לבטח ושוכן במדבר, איש על מחנהו ואיש על דגלו, איש איש לבית אבותיו, אין להם לא טרדות של פרנסה ולא טרדות ביטחוניות, לא חשש ממזג אויר קיצוני, ולא חשש מאסונות טבע. עם ישראל מונהג בהשגחה פרטית ע"י הקב"ה ולא חסר לו דבר "וישראל ישכון לבטח".
והנה באה התורה וכביכול מסיטה את המצלמה לכמה ק"מ ממקום מושבם של ישראל, ומראה לנו מה בעצם חושבים וזוממים עלינו, מה פועלים מבקשי רעתינו לעשות לנו בכל רגע ובכל שעה. לאבד את הכל כרגע, בקללה אחת ב"מ רצה בלעם לכלות את כל שונאיהם של ישראל.
כאן רוצה התורה הקדושה שנתבונן מעט, אולם בלעם עצמו לא רצה להתבונן כי לא היה נח לו בדברים שהוא אומר, אבל אנחנו כן צריכים לשים רווח בין פרשה לפרשה, כן צריכים לעצור לרגע את מירוץ החיים ולהבין שבכל דור ודור עומדים עלינו 'כפשוטו' לכלותינו. ומי מצלינו מידם? מי מיפר עצתם ומקלקל מחשבתם? רק הקב"ה מלוא כל הארץ כבודו. שהוא רואה ויודע ושומע הכל, ואין דבר נעלם ממנו.
בשיעור שלפניכם תקבלו תמונה שלימה של מה שקורה בזמנינו, ומה מוטל עלינו לעשות. חיזוק גדול גם בזמן של מלחמות וקשיים. "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=mujtcs4ItwU
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1Ojxi-CG12uFPjpzQcOAlGypc1WrZFde4/
לכל השיעורים בנושא כללי
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/

רבים תוהים מדוע מנהיג דגול כמו משה רבנו לא זכה להיכנס לארץ ישראל רק בגלל טעות של הכאת הסלע. כאן נחשפת זווית חדשה ומעמיקה על כוחו העצום של הדיבור האנושי אחרי מעמד הר סיני. החיבור הזה מסביר כיצד הדיבור יכול לשנות את מעשה הבריאה, והעונש החמור לא הגיע רק בגלל המעשה עצמו, אלא בגלל ההחמצה הגדולה של הזדמנות להראות לעם ישראל את העוצמה שטמונה בהם. צפו בתובנה מרתקת על האחריות המנהיגותית ועל הכוח הנסתר שקיים בכל אחד מאיתנו מאז מתן תורה.
#פרשתחוקת #משהרבנו #כוחהדיבור #תורה #יהדות

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=immt6ER1i3A
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1emo0AeSg1UPRuRJp0B4rCNfG41DmAWO8/
לכל השיעורים בנושא כללי
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/

הבורא הטמיע תנאי יסוד במעשה בראשית: חוקי הטבע מחייבים את כולם, אך יש יוצא מן הכלל עוצמתי. כוחה של התורה מעניק לגדולי הדור יכולת נדירה לכופף את המציאות הטבעית ולהכפיף אותה לרצונם. ניתוח מרתק של דברי האור החיים הקדוש חושף כיצד עמד שרו של ים מול בני ישראל, ומדוע הקב״ה נאלץ להשתמש ב״תחכום״ אלוהי כדי להכריע את הדין לטובת משה רבנו. השיתוף הזה מציע זווית חדשה על הקשר המיסטי שבין דבקות בתורה לבין שליטה על כוחות היקום.
#אור_החיים #תורה #ים_סוף

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=ww0vB0GhNIk
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/14ZAUlWIZGKIRG8E2JmqCIP6-oOsZAcbW/
לכל השיעורים בנושא כללי
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/

סיפור עוצמתי על כוחו של צדיק והנהגה אמונית. רבי פנחס בן יאיר נתקל בנהר שסירב להיחצות, אך גילה כי כאשר אדם פועל בוודאות של רצון הבורא, הטבע עצמו נכנע לפניו. הסרטון מציג השוואה מרתקת בין קריעת הים לבין הנס הפרטי שחולל רבי פנחס, ומעורר מחשבה על גדלות האדם והשפעתו על העולם הסובב אותו. מסע מרגש אל תוך גדולי ישראל וההשגחה הפרטית.
#סיפוריצדיקים #רביפנחסבניאיר #סיפוריחזל

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=cYQ3b3EpSRI
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1X3fHKX_uhIIAXlKEKxaSnCbpEXk2AuJg/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ה - ב וָאַעַן וָאֹמַר, אָסוּר לְבַזּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ מִצַד חֶסְרוֹן שְׁלֵמוּת הַמַעֲלוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, הֵן בְּחָכְמָה, הֵן בִּגְבוּרָה, הֵן בְּעֹשֶׁר וְכָל כְּהַאי גַּוְנָא (וכל כיוצא בזה). וַאֲפָרֵשׁ אֶת דְּבָרַי בְּכָל הַפְּרָטִים. הֵן בְּחָכְמָה, כְּגוֹן לְהַצִיעַ לִפְנֵי אֲנָשִׁים, אֵיךְ שֶׁפְּלוֹנִי אֵינְנּוּ חָכָם, וְלֹא מִבָּעֵי אִם הוּא דְּבַר שֶׁקֶר אוֹ הוּא אֱמֶת בְּמִקְצָתוֹ, וְהוּא מְגַזֵּם אֶת הַדָּבָר יוֹתֵר מִמַה שֶּׁהוּא, בְּוַדַּאי עָוֹן גָּדוֹל הוּא עַד מְאֹד, וְהוּא יוֹתֵר חָמוּר מִסְתַם לָשׁוֹן הָרָע, וְהוּא בִּכְלַל מוֹצִיא שֵׁם רָע, כִּי הוּא מַשְׁפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ בִּשְׁקָרָיו. אַךְ אֲפִלּוּ הוּא אֱמֶת גָּמוּר, הֲלֹא כְּבָר הִשְׁרִישׁוּנוּ כָּל הָרִאשׁוֹנִים וְכַנַּ''ל בִּכְלָל א', דְּלָשׁוֹן הָרָע הוּא אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת. וְדָבָר זֶה, דְּהַיְנוּ, מַה שֶּׁשּׁוֹלֵל מִמֶנּוּ הַמַעֲלוֹת בְּוַדַּאי גַּם כֵּן בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע הוּא, דַּהֲלֹא כָּתַב הָרַמְבַּ''ם בְּפֶרֶק א' דְּאָבוֹת (מי''ז) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ שָׁם: וְלָשׁוֹן הָרָע הוּא סִפּוּר רָעוֹת הָאָדָם וּמוּמָיו וּלְגַנּוֹתוֹ בְּאֵיזֶה צַד שֶׁיִּהְיֶה מִן הַגְּנוּת, וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה הַמְגֻנֶּה חָסֵר וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרִיךְ שָׁם דְּלָשׁוֹן הָרָע נִקְרָא אִם הוּא אֱמֶת מַה שֶּׁדִּבֵּר עָלָיו, עַיֵּן שָׁם. וְגַם מִמַה שֶּׁכָּתַב בְּפֶרֶק ז' מֵהִלְכוֹת דֵּעוֹת (הלכה ה'), שֶׁלָּשׁוֹן הָרָע נִקְרָא דָּבָר שֶׁגּוֹרֵם, אִם יִתְוַדַּע זֶה לַאֲנָשִׁים, לְהַזִּיק לוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ אוֹ לְהָצֵר לוֹ אוֹ לְהַפְחִידוֹ, נִרְאֶה בָּרוּר, שֶׁחֶסְרוֹן שְׁלִילַת הַמַעֲלוֹת לָשׁוֹן הָרָע גְּמוּרָה הוּא מִן הַתּוֹרָה, שֶׁאִם נִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב נִמְצָא, שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת שֶׁיְּסֻבַּב עַל יְדֵי זֶה הֶזֵּק בְּמָמוֹנוֹ אוֹ לְהָצֵר לוֹ וְכוּ'. וְרִאשׁוֹנָה נְבָאֵר אֶת מַה שֶּׁאָנוּ עוֹסְקִים בּוֹ עַתָּה, דְּהַיְנוּ, אִם אָמַר עָלָיו שֶׁאֵינֶנּוּ חָכָם, אֵין חִסָרוֹן גָּדוֹל מִזֶּה עַל פִּי אֱמֶת, כִּי אִם הוּא עֲדַיִן אֵינוֹ נָשׂוּי, אִם יִתְפַּרְסֵם זֶה לַאֲנָשִׁים לֹא יִמָצֵא מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהִתְחַתֵּן עִמוֹ, וְאִם הוּא בַּעַל עֵסֶק, אֵיזֶה עֵסֶק שֶׁיֵּשׁ לוֹ, הֵן אֻמָּנוּת אוֹ מְלַמְדוּת, לֹא יִמָצֵא מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהִתְחַבֵּר עִמוֹ בְּעִנְיָנָיו, וּבִפְרָט אִם הוּא אִישׁ מוֹרֶה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְהוּא אוֹמֵר עָלָיו לַאֲנָשִׁים שֶׁאֵינְנּוּ חָכַם, מִלְּבַד שֶׁהוּא אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע מִן הַתּוֹרָה, שֶׁבְּוַדַּאי אִם יִתְקַבֵּל זֶה לִפְנֵי הַשּׁוֹמְעִים וְיִתְפַּרְסֵם זֶה בָּעִיר, יְסִבַּב לוֹ עַל יְדֵי זֶה הֶפְסֵד בְּמָמוֹנוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִי שֶׁיִּרְצֶה לֵילֵךְ אֶצְלוֹ לְדִין וְלִפְשָׁרָה. וְגַם יוּכַל לְהִסָבֵב יוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁעל יְדֵי סִבַּת הַשְׁפָּלָתוֹ לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעִיר, יִסְתַּלֵּק לְבַסוֹף מִמְקוֹמוֹ עַל יְדֵי זֶה, וְדָמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בְּהַמְסַפֵּר הַזֶּה, כִּי עַל יְדֵי הַלָשׁוֹן הָרָע שֶׁלּוֹ יָרַד עִמוֹ לְחַיָּיו מַמָשׁ, עוֹד הוּא מַשְׁפִּיל בָּזֶה מְאֹד אֶת כְּבוֹד הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ וְנִקְרָא מְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁאָמְרוּ רַזַ''ל, שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה יִתְמוֹטֵט, חַס וְשָׁלוֹם, מְאֹד מְאֹד קִיּוּם הַתּוֹרָה, כִּי אַחַר כָּךְ, אִם יַזְהִירֵם הָרַב עַל אֵיזֶה מִצְוָה מֵהַתּוֹרָה, לֹא יָחוּשׁוּ כְּלָל לִדְבָרָיו, מִכֵּיוָן שֶׁכְּבָר נִתְפַּרְסֵם בְּעֵינֵיהֶם עַל יְדֵי בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע לְאִישׁ שֶׁאֵינוֹ חָכָם.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=zn6PjTkKxvw
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/15aik6qrNlSTM8EFVCF6A0q7MZV9RWaLT/
לכל השיעורים בנושא חיזוקים קצרים ומיוחדים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1hbPf5fisj9cHqThkDebyM2xi1MBIDApr/

הסיפור על משה רבנו והסלע הוא הרבה מעבר לאירוע היסטורי. הוא טומן בחובו מסר מטלטל על הדרך שבה אנחנו ניגשים לאנשים שקשה לנו איתם, ובעיקר לילדים שלנו. לעיתים נדמה שהצד השני אטום כמו סלע, אך הסרטון חושף כיצד לשון רכה ודיבור מכבד יכולים לחולל פלאים ולהוציא מאדם את הטוב ביותר שבו, גם כשהתייאשנו. תובנה עוצמתית על כוחה של מילה טובה והשפעתה על דורות.
#חינוךילדים #פרשתהשבוע #מסרלחיים #יהדות

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=xXTJ78X6St0
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1APQoPdirXF1JVxWIGKaQ4vEo3ye7SPZC/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ה - א כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְבַזּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ בְּעִנְיָנִים דְּבֵין אָדָם לַמָקוֹם, כֵּן אָסוּר לְבַזּוֹתוֹ בְּעִנְיָנִים דְּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא נִתְעָרֵב בְּהַסִפּוּר הַזֶּה (א) שׁוּם תַּעֲרוֹבוֹת שֶׁל שֶׁקֶר. וְלֹא אֲכַחֵד תַּחַת לְשׁוֹנִי, כִּי יֵשׁ בָּזֶה שָׁרָשִׁים וַעֲנָפִים רַבִּים, וְהַרְבֵּה פְּעָמִים יִשְׁתַּנְּה זֶה הַדִּין וּנְבָאֲרֵם אִם יִרְצֶה ה' לְקַמָן בִּכְלָל י' בַּאֲרֻכָּה, אַךְ עַתָּה נְבָאֵר מֵהֶם פְּרָט אֶחָד לְאִסוּר, אֲשֶׁר לֹא יִפֹּל בּוֹ שׁוּם סָפֵק, וְהוּא כְּגוֹן שֶׁרוֹאֶה לְאֶחָד, שֶׁבִּקֵשׁ מֵאֵת חֲבֵרוֹ שֶׁיַּלְוֶנּוּ מָעוֹת (אַף שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה דְּאוֹרַיְתָא (שמות כ"ב כ"ד) דְּ''אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה'', וּכְמוֹ שֶׁמְפֹרָשׁ בְּסֵפֶר הַמִצְוֹת לָרַמְבַּ''ם), אוֹ שֶׁיֵּיטִיב עִמוֹ בִּשְׁאָר טוֹבוֹת וְלֹא הֵיטִיבוֹ, אוֹ בְּלָאוִין דְּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, (ב) כְּגוֹן, נְקִימָה וּנְטִירָה, (ג) (וּכְפִי מַה שֶּׁמְפָרֵשׁ, (ביומא כ"ג) אֵיזֶה הִיא נְקִימָה וּנְטִירָה, עַיֵּן שָׁם) כֵּיוָן (ד) שֶׁלֹּא עָשָׂה לוֹ רָעָה, (וְגַם אֵין שׁוּם תּוֹעֶלֶת לְאוֹתוֹ פְּלוֹנִי שֶׁכְּנֶגְדּוֹ בְּסִפּוּרוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לִבְנֵי אָדָם), לָכֵן הַהוֹלֵךְ וּמְגַנְּה אוֹתוֹ בָּזֶה לִפְנֵי אֲנָשִׁים, לָשׁוֹן הָרָע נִקְרָא מִן הַדִּין. וְכָל זֶה אֲפִלּוּ אִם רוֹאֶה דָּבָר זֶה בְּעַצְמוֹ, וְנִתְבָּרֵר גַּם כֵּן אֶצְלוֹ, שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהֵיטִיב עִמוֹ הַטוֹבָה הַזֹּאת, אַךְ לֹא הֵיטִיבוֹ (ה) מִפְּנֵי רֹעַ טִבְעו, וְשַיָּךְ בָּזֶה כָּל חֶלְקֵי הָאִסוּר, אֲשֶר נִתְבָּאֵר בַּכְּלָל הֶעָבָר בְּסָעִיף ג' לְעִנְיַן בֵּין אָדָם לַמָקוֹם. וַאֲפִלּוּ אִם מְנִיעַת הַטוֹבָה הָיְתָה לְאָדָם אַחֵר, וְהַמְסַפֵּר מְכַוֵּן רַק לְקִנְאַת הָאֱמֶת, וְכָל שֶׁכֵּן אִם מְנִיעַת הַטוֹבָה הָיְתָה לְהַמְסַפֵּר בְּעַצְמוֹ, בְּוַדַּאי אָסוּר אַחַר כָּךְ לֵילֵךְ וּלְגַנּוֹתוֹ עֲבוּר זֶה, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה לְבַד שֶׁנִּכְשָׁל בַּעֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע (ו) עוֹד נִכְשָׁל בָּזֶה בְּלָאו דְּ''לֹא תִטֹר'', וְאִם מְכַוֵּן בְּהַסִפּוּר הַהוּא לִנְקֹם מִמֶנּוּ עֲבוּר זֶה וּלְפַרְסֵם אֶת רֹעַ לְבָבוֹ לִפְנֵי אֲנָשִׁים, עוֹבֵר גַּם כֵּן בְּלָאו דְּ''לֹא תִקֹם'', מִלְּבַד אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע. הלכות לשון הרע כלל ה - ב וְהִנֶּה עַד כֹּה הִצַעְנוּ מֵעִנְיְנִי דִּבּוּר הָאִסוּר הַרְבֵּה דְּבָרִים, שֶׁהֵם מִשְׁתַּנִּים לִפְעָמִים בְּדִינָא לְפִי הָעִנְיָן. וְעַתָּה בַּסְעִיפִים הַלָּלוּ נְדַבֵּר בַּחֵלֶק הַגָּדוֹל שֶׁבַּחֲלָקָיו, מִפְּנֵי שֶׁאֵין שׁוּם צַד זְכוּת עַל הַמְסַפֵּר, כִּי אֵינֶנּוּ מְכַוֵּן לְשׁוּם תּוֹעֶלֶת, רַק לְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ, וְהַמַכְשֵׁלָה בּוֹ יוֹתֵר מָצוּי, שֶׁנִּכְשָׁלִין בּוֹ כִּמְעַט רֹב הָעוֹלָם וְרַק מִצַד חֶסְרוֹן יְדִיעָה. וְלָכֵן אֲבַקֵשׁ, שֶׁאַל יִהְיֶה לְפֶלֶא בְּעֵינֶי הַקוֹרֵא בַּמֶה שֶּׁאַאֲרִיךְ בּוֹ וְאַצִיעַ כָּל פְּרָט בְּפֵרוּשׁ, כִּי אֶחְשֹׁב, אוּלַי יִתֵּן ה', שֶׁעַל יְדֵי זֶה תָּסוּר מְעַט מֵהַמַכְשֵׁלָה הַגְּדוֹלָה הַזּוֹ.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=HK2iJj-va5E
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1shuU6Vi6FHTSzBmZIO0iepUQ7vMVK1_c/
לכל השיעורים בנושא כללי
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/

בפרשתינו מסופר על משה ואהרון שנענשים רק על כך שלא דיברו אל הסלע להוציא ממנו מים כמו שציוה אותם ה', ובמקום זאת היכו בסלע. העונש, שאינם נכנסים לארץ ישראל. יש להבין מדוע נענשו בעונש כל כך חמור על דבר שלכאורה נחשב לטעות קטנה כל כך של הכאת הסלע במקום הדיבור עמו?
מבאר בספר 'תלמי יחיאל' (מאמר י) כי מלבד הקידוש שם שמים הגדול שנמנע מהכאת משה על הסלע, אילו היו משה ואהרון פונים אל הסלע ומדברים עמו, היה כאן מוסר השכל לדורות עולם, ואותו מיעוט של כבוד שמים אינו רק לאותו רגע אלא לדורות עולם.
וכך מובא בילקוט שמעוני "ודברתם אל הסלע" – כשהנער קטן רבו מכהו ומלמדו, כיון שהגדיל, בדיבורו הוא מייסר אותו. כך אמר הקב"ה למשה, כשהיה סלע זה קטן, הכית אותו שנאמר: "והכית בצור" (שמות יז) אבל עכשיו "ודברתם אל הסלע", שנה עליו פרק אחד, והוא מוציא מים מן הסלע. ע"כ.
כלומר, רצה הקב"ה שעם ישראל ילמדו מכאן פרק נפלא ויסוד הכרחי בעניין חינוך הבנים לדורות עולם, שכאשר הבנים קטנים עדיין, אפשר לייסרם ברצועה ולהכותם מעט לצורך חינוך כמו שאומר שלמה המלך "חושך שבטו שונא בנו" (משלי יג כד) מי שנמנע מלייסר את בנו בעודו קטן ברצועה, אין זו אהבה אלא שנאה, שאחר כך בן זה יוצא לתרבות רעה. אולם כל זה כשהילד עדיין קטן ורך בשנים, אבל משהגדילו הנערים, שוב אין טעם ואין תוחלת בהכאתם, אלא יש לחנכם בדיבור ושיח בנועם ובנחת. פרק אחד, הלכה אחת במתיקות ועריבות, יכולים לגרום לנער להתרצות ולהתקרב אל התורה, ואז פתאום ניתן להיווכח שהנער הזה יוציא מים, מים של תורה מאותו סלע, היינו לב האבן שבקרבו. כמו שאומר שלמה המלך "ולשון רכה תשבר גרם" (שם כה טו) יש כח בלשון רכה לשבר אפילו עצם שהיא קשה.
"המורים" – מלמדי תינוקות של בית רבן
לפי זה יש לפרש בס"ד את המילים שאומר משה רבינו לישראל "ויאמר להם, שמעו נא המורים, המן הסלע הזה נוציא לכם מים" – רש"י מפרש כי 'מורים' פירושו 'סרבנים' ובלשון יוני 'שוטים'. אולם לפי הנ"ל יש לפרש עוד.. "המורים" אלו מלמדי תינוקות של בית רבן, שלפעמים יש ילד שלבו קשה כמו סלע, והמורה סבור ובטוח שלא יצא מהילד הזה שום דבר, ולכן מכה אותו ומייסר אותו יותר מן הנדרש ונמנע מלדבר איתו כי בטוח שאין סיכוי להוציא מהילד הזה כלום, אבל כאן אומר הקב"ה כי בדיבור יש כח עצום, ואם ימצא את הגישה הנכונה ובלשון רכה, לפעמים יש בכוחו להשפיע ולחדור עמוק לליבו של הנער ולהוציא ממנו מים של תורה ומעשים טובים.
המסר הגדול והעצום הזה רצה הקב"ה להעביר לעם ישראל לדורי דורות, על "כח הדיבור", שלדיבור יש השפעה גדולה יותר, ואפשר על ידי דיבור בלבד להוציא מים אפילו מסלע.
למה שינה הקב"ה משאר ציווים?
ובכל זאת יש להציב כאן תמיהה גדולה:
מדוע שינה הקב"ה? הרי בכל האותות והמופתים שעשה משה רבינו ע"ה, הכל היה על ידי המטה שבידו, כמו שהיה במכות מצרים, שהכה ביאור במכת דם, ובמכת צפרדע, ובמכת כינים. ואפילו בקריעת ים סוף אמר לו הקב"ה "ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו".
ועוד: שבפעם הראשונה שמשה הוציא מים מן הסלע, היה זה על ידי הכאה ולא ע"י דיבור, כמו שאמר לו הקב"ה במי מריבה "והכית בצור". אז מה אירע כאן שציווה אותו לדבר דוקא, ואף כעס עליו שהכה ולא דיבר?
בשיעור שלפניכם תקבלו תשובות לכל השאלות הללו, ותוספת דברים להבין מהו "צדיק גוזר והקב"ה מקיים. מהו כוחן של עם ישראל אחר מתן תורה, איך רבי פנחס בן יאיר הצליח רק ע"י דיבור בלבד לחלוק את נהר גינאי ולעבור בו. "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=olFUJWdZgS4
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1uR-eCrlos6hkQBDY-5nd3l4Gr9dFqZyV/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ד - יא וְדַע עוֹד עִקָר גָּדוֹל בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ, אִם אֶחָד רוֹצֶה לְהַכְנִיס אֶת חֲבֵרוֹ בְּעִנְיָנָיו, כְּגוֹן, לְשָׂכְרוֹ לִמְלַאכְתּוֹ אוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף עִמוֹ אוֹ לַעֲשׂוֹת שִׁדּוּךְ עִמוֹ וְכָל כְּהַאי גַּוְנָא (וכל כיוצא בזה), אֲפִלּוּ לֹא שָׁמַע עָלָיו עַד עַתָּה שׁוּם רָעָה, אֲפִלּוּ הָכֵי (פֵּרוּשׁ: אעפִּ"כֵ) מֻתָּר לִדְרושׁ וְלַחֲקֹר אֵצֶל אֲנָשִׁים עַל מַהוּתוֹ וְעִנְיָנוֹ, אַף דְּיָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁיְּסַפְּרוּ לוֹ גְּנוּתוֹ, אֲפִלּוּ הָכֵי מֻתָּר, כֵּיוָן דְּכַוָּנָתוֹ לְטוֹבַת עַצְמוֹ לְבַד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ אַחַר כָּךְ לָבוֹא לִידֵי הֶזֵּק וְלִידֵי (מד) מַצָה וּמְרִיבָה וְחִלּוּל ה', חַס וְשָׁלוֹם. אַךְ נִרְאֶה לִי, שֶׁצָרִיךְ שֶׁיּוֹדִיעַ לְמִי שֶׁשּׁוֹאֵל מֵאִתּוֹ עָלָיו, שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שִׁדּוּךְ עִמוֹ אוֹ כָּל עִנְיְנֵי הִשְׁתַּתְּפוּת וְכַנַּ''ל, וּבָזֶה לֹא יִהְיֶה עָלָיו שׁוּם חֲשַׁשׁ אִסוּר לֹא מִפְּנֵי שְׁאֵלָתוֹ, שֶׁהוּא אֵין מִתְכַּוֵּן לְגַנּוֹתוֹ רַק לְטוֹבת עַצְמוֹ כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ, (אַךְ יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַאֲמִין אֶת תְּשׁוּבָתוֹ בְּהַחְלָטָה מִפְּנֵי קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע רַק דֶּרֶךְ חֲשָׁשׁ בְּעָלְמָא לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ), וְגַם אֵין לוֹ שׁוּם אִסוּר מִפְּנֵי תְּשׁוּבַת חֲבֵרוֹ דְּנֵימָא דְּעָבַר בָּזֶה עַל ''לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל'', כִּי אַף אִם יְסַפֵּר עָלָיו חֲבֵרוֹ אֶת עֹצֶם גְּנוּתוֹ, אֵין הוּא עוֹשֶׂה בָּזֶה אִסוּר גַּם כֵּן, כֵּיוָן שֶׁגַּם הוּא אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן בִּתְשׁוּבָתוֹ לְסַפֵּר גְּנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, רַק הוּא אוֹמֵר הָאֱמֶת בִּכְדֵי לְהֵיטִיב עִם זֶה הַשּׁוֹאֵל מֵאִתּוֹ עֵצָה בְּעִנְיָן זֶה, כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּזֶה מֻתָּר מִן הַדִּין, אַךְ מְאֹד יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְגַזֵּם אֶת הַדָּבָר, יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ אֶת בֵּרוּר הַדָּבָר, וְעוֹד אֵיזֶה פְּרָטִים הַנִּצְרָכִים לָזֶה, וְעַיֵּן לְקַמָן בִּכְלָל ט' בְּהִלְכוֹת רְכִילוּת מֵעִנְיָן זֶה *. אֲבָל אִם לֹא יוֹדִיעַ לַחֲבֵרוֹ אֶת סִבַּת דְּרִישָׁתוֹ, וְיַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּמִתְנַכֵּר, כְּדֵי שֶׁיִּוָּדַע לוֹ בְּטוֹב מַהוּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ, נִרְאֶה פָּשׁוּט דְּעוֹבֵר בָּזֶה עַל ''לִפְנֵי עִוֵּר'', שֶׁעַל יָדוֹ יַעֲשֶׂה חֲבֵרוֹ אִסוּר אִם יְסַפֵּר עָלָיו דְּבָרִים שֶׁל דֹּפִי אֲפִלּוּ אִם אֱמֶת הוּא, כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּאִסוּר לָשׁוֹן הָרָע הוּא אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת לְכָל הַפּוֹסְקִים, וְלֹא נִתָּן לְהֵאָמֵר רַק אִם מְכַוֵּן שֶׁעַל יְדֵי סִפּוּרוֹ בִּגְנוּתוֹ, (מה) יִצְמַח מִזֶּה טוֹבָה לְאַחֵר, אֲבָל בְּלָאו הָכִי לֹא, וְאַף שֶׁעַל יְדֵי סִפּוּרוֹ נִסְבָּב טוֹבָה לְאַחֵר, מִכָּל מָקוֹם (מו) הוּא לְגַנּוֹתוֹ הִתְכַּוֵּן, עַל כֵּן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ **. * הגה''ה: עוד זאת צריך לזהר מאד, שלא ידרש את מהותו וענינו אצל מי שהוא משער שהוא שונאו, ואפלו איננה שנאה גמורה, רק שגם הוא באותו אמנות ובאותו עסק, כידוע, בעונותינו הרבים, שכל אמן וכו', כי מלבד שלא יבוא לו שום תועלת מזה, דרגיל הוא לשקר לגמרי או לפחות לגזם את הדבר מחמת שנאתו, עוד הוא מביאו בזה ללשון הרע גמורה, כי הוא בודאי יכוון בתשובתו מחמת שנאה, הגם שיאמר לך בפיו, שתשובתו איננה מחמת שנאה, רק שלא יוכל לראות ברעה שיגיעך על ידי זה אבל בלבו לא כן יחשוב. ואולם באמת אין אנו צריכין לתשובה זו כלל, שכאשר יבוא לחברו ויאמר לו אחי אמר לי ענין אחד שאני רוצה לדרש מעמך, ולא תגזם את הדבר, רק תאמר לי כפי מה שאתה יודע, ולא יהיה עליך אסור אם תגלה לי כי כוונת שנינו הוא רק לתועלת ולא לגנות למי, ואני מבטיחך שלא יודע ממני דבר, ואחר כך יציע לו את הענין, בודאי ישיב לו האמת בזה. ורב העולם נכשלים בזה, בעונותינו הרבים, בענין שדוך וכדומה שרוצים לידע עצם מהותו של המשתתף עמם, ורוצים לדרש ולחקר, הם מתנכרים...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=67J3dvHMCQw
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1PAUUCoXuCaMbfISSg7Q68NhxEw4HTgQk/
לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1T90V86fyHdhon5c4HiAF2BT_XRSK-OIb/

חוץ מהמעלה העצומה של אמירת הקדיש, צריך גם זהירות גדולה לומר את הקדיש בצורה נכונה ומדוייקת כדי שלא חלילה יאמר דברים שנשמעים חלילה כחירוף וגידוף, כמו למשל שצריך להדגיש את האות גימ"ל של "יתגדל" שלא ישמע חלילה 'יתקדל' שהוא לשון 'עורף' [תרגום קדל=עורף]. בשיעור שלפניכם תקבלו סיכום דינים והלכות של הנוסח הנכון של אמירת הקדיש וצורת ההגייה הנכונה לפי פוסקי הדורות ראשונים ואחרונים, כדי שאמירת הקדיש שלכם אכן תעשה פירות טובים ותועיל לאותן נשמות טהורות, על ידי שיהיה בה שבח אמיתי לקב"ה ולא חלילה להיפך.
כמו כן תשמעו סיפור מצמרר על יונה שהפתיעה את קהל הנוכחים בשיעור תורה בבית הכנסת במשך 3 פעמים ברצף שבת אחר שבת, עד שהתברר מי הנשמה המגולגלת באותה יונה, ומה באמת היה התיקון שלה. "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=HR4K7t8QJlk
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1ceFt2hQDmET2GmRUF97kyz8TNYQdyR4Y/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ד - יב וְאִם עָבַר וְסִפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ וּבָא לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, תָּלוּי בָּזֶה, אִם הַשּׁוֹמְעִים דָּחוּ אֶת דְּבָרָיו, וְלֹא נִתְגַּנָּה חֲבֵרוֹ עַל יְדֵי זֶה כְּלָל בְּעֵינֵיהֶם, אִם כֵּן לֹא נִשְׁאָר עָלָיו, כִּי אִם הֶעָוֹן דְּבֵין אָדָם לַמָקוֹם, דְּהַיְנוּ שֶׁעָבַר עַל רְצוֹן ה', שֶׁצִוָּה עַל זֶה כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל בַּפְּתִיחָה. תִּקוּנוֹ, שֶׁיִּתְחָרֵט עַל שֶׁעָבַר וְיִתְוַדֶּה וִיקַבֵּל עַל עַצְמוֹ בְּלֵב שָׁלֵם עַל לְהַבָּא, שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כֵּן, כְּמוֹ בְּכָל עֲוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָקוֹם. אֲבָל אִם חֲבֵרוֹ נִתְגַּנָּה עַל יְדֵי זֶה בְּעֵינֵי הַשּׁוֹמְעִים וְנִסְבַּב לוֹ עַל יְדֵי זֶה הֶזֵּק בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ, אוֹ שֶׁהֵצֵר לוֹ עַל יְדֵי זֶה, הֲרֵי הוּא כְּכָל עֲוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ יוֹם הַכִּפּוּרִים וְיוֹם הַמִיתָה, אֵין מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶה אֶת חֲבֵרוֹ, עַל כֵּן (מז) צָרִיךְ לְבַקֵשׁ מְחִילָה מֵחֲבֵרוֹ עַל זֶה, וּכְשֶׁיִּתְפַּיֵּס וְיִמְחל לוֹ, לֹא נִשְׁאָר עָלָיו, כִּי אִם הֶעָוֹן דְּבֵין אָדָם לַמָקוֹם וְיַעֲשֶׂה כַּנַּ''ל. וַאֲפִלּוּ אִם חֲבֵרוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ עֲדַיִן כְּלָל מִזֶּה, (מח) צָרִיךְ לְגַלּוֹת לוֹ מַה שֶּׁעָשָׂה נֶגְדּוֹ שֶׁלֹּא כַּדִּין, וּלְבַקֵשׁ מִמֶנּוּ מְחִילָה עַל זֶה, כֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ, שֶׁעַל יָדוֹ נִסְבַּב לוֹ דָּבָר זֶה, (מט) וּמִזֶּה נוּכַל לְהָבִין כַּמָה יֵשׁ לוֹ לְאָדָם לִזָּהֵר מִמִדָּה גְּרוּעָה הַזֹּאת כִּי מִי שֶׁמֻטְבָּע, חַס וְשָׁלוֹם, בָּזֶה, כִּמְעַט אִי אֶפְשָׁר לוֹ בִּתְשׁוּבָה, כִּי בְּוַדַּאי לֹא יִזְכֹּר אֶת כָּל מִסְפַּר הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהִדְאִיב עַל יְדֵי הַלָשׁוֹן הָרָע שֶׁלּוֹ, וַאֲפִלּוּ אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁהוּא זוֹכר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, שֶׁהֵדִיחַ עְלֵיהֶם הָרָעָה, הֵם לֹא יֵדְעוּ מִזֶּה, וְעַל כֵּן יִתְבַּיֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת אָזְנָם בָּזֶה, גַּם פְּעָמִים שֶׁיְּדַבֵּר בִּפְגַם מִשְׁפָּחָה וְיַזִּיק בָּזֶה כָּל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרָיו, וְלֹא תַּגִּיעַ אֵלָיו מְחִילָה עֲבוּר זֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רזַ''ל: הַמְדַבֵּר בִּפְגַם מִשְׁפָּחָה אֵין לוֹ כַּפָּרָה עוֹלָמִית. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִמִדָּה גְּרוּעָה הַזֹּאת מְאֹד כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא, חַס וְשָׁלוֹם, אַחַר כָּךְ כִּמְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=jA04rY3KNls
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/13RxMvUBvF-5SKKZS3RahH02S_Hf2Ba0Q/
לכל השיעורים בנושא חיזוקים קצרים ומיוחדים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1hbPf5fisj9cHqThkDebyM2xi1MBIDApr/

הסרטון מציע זווית מרתקת על המציאות המורכבת של ימינו. מתוך מבט עמוק בגמרא ובמדרשים, נחשף הקשר המפתיע בין גזירות העבר לבין האירועים המתרחשים בהווה. מסתבר שמאחורי הרדיפות והקשיים מסתתרת תוכנית גדולה יותר, שנועדה לעורר את עם ישראל ולהוביל בסופו של דבר ללידת המשיח. הפרשנות מסבירה כיצד דווקא כוחות המנסים להחליש את עולם התורה, משמשים בעל כורחם כזרז להתעוררות רוחנית ולגאולה, בדומה לדינמיקה שאפיינה את גזירות המן הרשע בתקופת אסתר המלכה.
#יהדות #גאולה #אמונה

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=m69Ob22tLfc
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1ol_hgTgRgDLCF3cW0KlHygJWEDgMQUa9/
לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבוע
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/

פרשתינו עוסקת בעניין מחלוקת קורח ועדתו עם משה רבינו ע"ה. קורח, יחד עם דתן ואבירם ועוד מאתיים וחמישים איש המרידו את העם נגד משה ואהרון ועירערו על מנהיגותם. קורח טען כנגד משה ואהרון שהם נוטלים כח ושררה לעצמם, בעוד שרבים מהעם ראויים אף הם להנהגה. לבסוף אבדו כולם מן העולם שנאמר: "ותפתח הארץ את פיה, ותבלע אותם ואת בתיהם.. וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, ותכס עליהם הארץ, ויאבדו מתוך הקהל" (טז, לב-לג).
מובא במדרש רבה: אמר רבי ברכיה, כמה קשה המחלוקת, שבית דין של מעלה אין קונסים אלא מבן עשרים שנה ומעלה, ובית דין של מטה מבן שלוש עשרה, ובמחלוקתו של קורח [אפילו] תינוקות בני יומן נשרפו ונבלעו בשאול תחתית, דכתיב: "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה". עוד אמרו שארבע נקראו "רשעים" ואחד מהם מי שהוא בעל מחלוקת, שנאמר (שם כו) "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה" [היינו קורח ועדתו].
הזמן של עם ישראל לפני הגאולה נקרא גם כן בשם "חבלי לידה" כמו אשה הרה הכורעת לילד, וככל שמתקרב עת הלידה חשים בכאב ובצירים התוכפים ובאים, כך ימות משיח ככל שמתקרבים אל הגאולה של עם ישראל מרגישים יותר ויותר את צידי הלידה. וכבר ניבאו לנו חז"ל את כל העתיד להיות לפני לידת המשיח.
אומר רבי יהונתן אייבשיץ שם, כי בזמן פורים עם ישראל היה בסוף השבעים שנה שנגזר עליו להיות בגלות, אבל חלק גדול מהעם הלך ונטה מדרך אבותיו. בשביל שיגאלו ויחזרו לארצם ארץ הקודש, היה צריך לזמן להם את המן הרשע שהוא הנחש כדי להחזירם בתשובה. וכך היה. ואסתר נמשלה לאיילה זו, שעל ידה נפעל גאולת ישראל מן הגלות – לידה חדשה, להביאם אל ארץ הקודש.
רדיפת היהדות ולומדי התורה – "לידת משיח"
כך יהיה אי"ה גם בגאולה העתידית. אנו עדים לצרות הולכות ותוכפות על עולם התורה. עם ישראל קשה לו להתרומם לבד, לפעמים הוא צריך כח עזר. מה עושה הקב"ה? שולח נחש להכיש אותו. חז"ל אומרים במס' מגילה דף יא ע"א על הפסוק "לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם" – אדם ולא מלך, זהו המן. המן הרשע לא היה מלך, הוא סך הכל היה שר אצל המלך. כך יש לומר גם בגלות האחרונה, שעיקר הגזירות לא בהכרח יהיו מצד המלך עצמו, אלא מצד הקרובים למלכות, כמו המן. הנחש הזה ימצא את הזמן שהאיילה [כנסת ישראל] נמצאת בזמנים הכי קשים שלה, ממש ממש לפני הלידה - לידת המשיח, ובזמן הקשה הזה, הוא יבקש להכיש. אין עין שלא רואה את רדיפתם הבלתי פוסקת של העם המאמינים בשמו יתברך, העם המייחל ומצפה לישועת ה', ובמיוחד לומדי התורה רח"ל. ישנם שלא קיבלו את המלכות מהעם אלא נטלו את המלכות לעצמם, ומבקשים לבוז לעמלי התורה בכל מקום אפשרי, לנקום ולנגוס בהם בכל עת, לשלול מהם כל זכויותיהם ולהפוך אותם לתתאי אדם וכו' וכו'.. אבל עלינו לדעת, כי כל זה מאיתו יתברך שמו יתעלה, כי על ידי כך עמ"י חוזר בתשובה שלימה, הוא מתקרב יותר, הוא צועק יותר, הוא מוסר נפש ליהדות בכלל וללימוד התורה בפרט. ותיכף אחר זה באה עת הלידה אי"ה - לידת משיח.
אחרי הכל, הנחש והאיילה שונאים זה לזה, ואינם מסתדרים יחד. הנחש דרכו לנטור ולנקום. כמו שאומרים חז"ל במס' יומא דף כב ע"א 'כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש..'. והנה הוא רואה את האיילה בזמן הכי קשה שלה, בזמן שהיא נוטה למות, תיכף הוא מוציא את זממו ומנצל את ההזדמנות לנקום בה, הולך ומכיש אותה במקום הרחם. באותה העת הנחש ודאי חוכך להנאתו על הנקמה המתוקה ועל הלקח המר שלימד את האיילה שלא כדאי להתעסק איתו יותר. אבל אינו יודע כי דוקא כאן פעל את "מעשה ההצלה" של האיילה, אם היה מתאפק רק עוד רגע אחד, האיילה הייתה שובקת חיים, הוא זה שבא והציל אותה. ולא רק שהציל אותה אלא הביא עוד איילה כמותה לעולם.
כך אי"ה בגאולה העתידה, הכשת הנחש אולי רק נדמית מבחוץ כאילו פגעה בכנסת ישראל, אבל למעשה היא החישה את הגאולה, היא גרמה ללידת משיח ולזירוז הגאולה בקרוב.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=s5iOhPpXREI
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1pxgFtr77TCyQPdJgUnLtDULwBs_kZskk/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ד - י וְאַף עַל פִּי כֵן (מא) אִם רוֹאֶה אָדָם (מב) בְּאֶחָד מִדָּה מְגֻנָּה, כְּגוֹן: גַּאֲוָה אוֹ כַּעַס אוֹ שְׁאָרֵי מִדּוֹת רָעוֹת אוֹ שֶׁהוּא בַּטְלָן מִתּוֹרָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, נָכוֹן לוֹ לְסַפֵּר דָּבָר זֶה לִבְנוֹ אוֹ לְתַלְמִידָיו וּלְהַזְהִירָם, שֶׁלֹּא יִתְחַבְּרוּ עִמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ מִמַעֲשָׂיו, כִּי הָעִקָר מַה שֶּׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה בְּלָשׁוֹן הָרָע, אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת, הוּא אִם כַּוָּנָתוֹ לְבַזּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ וְלִשְׂמֹחַ לִקְלוֹנוֹ, אֲבָל אִם כַּוָּנָתוֹ לִשְׁמֹר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא יִלְמֹד מִמַעֲשָׂיו (מג) פָּשׁוּט דְּמֻתָּר וּמִצְוָה נַמֵי אִיכָּא (גם כן יש). אַךְ בְּאֹפֶן זֶה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה נִרְאֶה, דְּמִצְוָה לְהַמְסַפֵּר לְבָאֵר הַטַעַם, לָמָה מְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעֶה הַשּׁוֹמֵעַ לְהַתִּיר עַל יָדוֹ יוֹתֵר מִזֶּה, וְגַם שֶׁלֹּא יָבוֹא לִתְמֹהַ עָלָיו, שֶׁהוּא סוֹתֵר אֶת עַצְמוֹ, כִּי פַּעַם יֹאמַר לוֹ, שֶׁאָסוּר לְסַפֵּר אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָן בִּכְלָל ט', שֶׁמִצְוָה רַבָּה הִיא לְהַפְרִישׁ בָּנָיו הַקְטַנִּים מִזֶּה הֶעָוֹן, וְעַתָּה הוּא מְסַפֵּר בְּעַצְמוֹ, (וּבְהַאי גַּוְנָא אִיתָא (וכיוצא בזה כתוב) בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ יוֹרֶה דֵּעָה, אִם הוּא מַתִּיר דָּבָר, שֶׁיֵּשׁ פּוֹסְקִים לְאִסוּר בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה).

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=yPPmPbaKXc8
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1vxUhtcjEKWZu4-t2Ycn8QvJg-KMxaXjz/
לכל השיעורים בנושא חיזוקים קצרים ומיוחדים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1hbPf5fisj9cHqThkDebyM2xi1MBIDApr/

מתוך השיעור https://www.youtube.com/watch?v=1rh4tq_KexU
סיפור מרגש על החוזה מלובלין שקיבל על עצמו לומר קדיש עבור אישה שחששה כי לא יהיה מי שיעשה זאת לאחר לכתה. הקשר העמוק בין הבטחה לבין עולם הנשמות מתגלה כאן בסיפור עוצמתי על הכרת תודה ומסירות נפש. בנוסף, מוסבר המקור ההיסטורי והתורני למנהג אמירת הקדיש של היתומים, והקשר המפתיע בין לימוד תורה לבין נשמות שנפטרו מן העולם, כפי שמשתקף במקורות חז"ל במסכת סוטה ובמסכת סופרים.
#סיפורים #מרגשים #החוזה #מלובלין #קדיש #יהדות #סיפורי #צדיקים

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=YqHjXRZNtvw
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1P1afy4oWVQQ6yQMkhzz_pMPeITGfdyC4/
לכל השיעורים בנושא חיזוקים קצרים ומיוחדים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1hbPf5fisj9cHqThkDebyM2xi1MBIDApr/

מתוך השיעור https://www.youtube.com/watch?v=1rh4tq_KexU
הסרטון חושף נקודת מבט מרתקת על הקשר הנצחי שבין האב לבנו, גם לאחר פטירתו. מתברר כי כל מעשה טוב, לימוד תורה או חידוש רוחני שמבצע הבן בעולם הזה, אינו נשאר כאן בלבד, אלא נזקף ישירות לזכותו של האב ומשפיע על מעמדו בעולמות העליונים. הדובר מדגים כיצד הבן, בהיותו חלק מהווייתו של האב, הופך למנוע של חסד וכבוד עבור הוריו בשמיים, מעבר לטקסים המקובלים.
#יהדות #לימודתורה #נשמה #חיזוק #עולםהבא

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=1rh4tq_KexU
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1kfjd4OezCj-M0XQ04-x-bf_A4LTP1g-1/
לכל השיעורים בנושא כללי
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/

נהגו ישראל שאחר השיעור תורה או הלימוד אומרים היתומים קדיש "על ישראל" על פי דברי הגמרא במס' סוטה דף מט ע"א שהעולם עומד על סדר קדושה (ובא לציון) ועל אמירת 'יהא שמיה רבא מברך' שאחר דרשת החכם בדברי אגדה.
אולם לא מצינו בש"ס מקור לכך שהיתומים צריכים בכלל לומר 'קדיש'.
ברם כן מצינו הקשר מסויים בין אמירת 'קדיש' לבין היתומים על פי המובא במסכת סופרים פרק יט הלכה ט - שמחורבן בית המקדש נהוג שבסיום תפילת מוסף היה החזן יוצא למקום שהאבלים נמצאים בו ואומר שם קדיש. ואם היה אדם שדורש בתורה היו אומרים לאחר מכן קדיש "דעתיד לחדתא". כיוצא בזה בתשובת הגאונים [קורנול] סימן צד כתוב שלאחר הספד או צידוק הדין שאומרים על המת – אומר החזן קדיש. מוכח שקדיש זה לא היה נאמר על ידי היתומים, אלא על ידי החזן.
בבית יוסף יורה דעה סימן שע"ו הביא מדברי המחזור ויטרי שמשום מעשה דרבי עקיבא תיקנו חכמים שהיתומים עצמם יאמרו קדיש. משמע שעד אז כל אחד היה יכול לומר. וגם כשתיקנו הוא היה רק במקום מסויים כמו שכתוב בספר אור זרוע ח"ב סימן נ' שמנהגם היה שאחר "אין כאלוקינו" שבתפילת שחרית עומד היתום ואומר קדיש. ע"כ. אבל שאר מקומות לא נתקן לאומרו היתום בדוקא .
הרמב"ם בסדר התפילות (נוסח הקדיש) כותב וז"ל: "כל עשרה מישראל או יתר שהיו עוסקין בתלמוד תורה שבע"פ, ואפילו במדרשות או בהגדות, כשהן מסיימין, אומר אחד קדיש" עכ"ל. מוכח שכל אחד יכול לאומרו ולאו דוקא היתום.
אלא שנהגו ליתן קדיש זה ליתום כי עניינו גדול ויש בזה תועלת גדולה לנשמה .
בספר אורחות ציון ביאר קצת יותר וכתב שמעיקר הדין הקדיש שאחר שיעור תורה שייך לחכם שאמר את התורה כמו שנראה מהגמ' במס' סוטה שם. אלא שכדי לעודד את העם לבוא לשיעורים כי אצלם אמירת הקדיש נחשבת ליותר מלימוד תורה (לצערינו), לכן ויתרו להם בזה.
ומכל מקום מאחר שבמשך דורות נוהגים ליתן קדיש זה ליתומים, מילתא דפשיטא שכל מי שאין לו אב ואם אב יכול לאומרו אפילו אינו בתוך הי"ב חודש כמבואר ברמ"א בסימן קלב ס"ב. מיהו נראה שמי שאביו ואמו עדיין בחיים, אין לאומרו בלא לבקש רשות מהם. מאחר וכך נתפשט המנהג, שוב חזרנו לדין זה של כבוד אביו ואימו שאם מקפידים שלא יאמר קדיש משום 'ברית כרותה לשפתיים' שבני אדם יחשבו חלילה שהוריו נפטרו. וכן כתב בפסקי תשובות סימן קלב אות יז בשם הפוסקים.
אולם לעניין אמירת הקדיש שאחר 'שיר של יום' בשחרית. אפילו שנהגו ליתנו למי שאין לו אב או אם לאומרו כי יש בזה תועלת גדולה לנפטר, אם כל המתפללים בבית הכנסת הוריהם עדיין בחיים, בכל זאת יאמר אותו השליח ציבור, כיון שקדיש זה הוא מחובת התפילה, ובזה אינו צריך אפילו את הסכמת הוריו, כיון שהוא קדיש ששייך לחלק מהתפילה. ברם מנהג העולם גם בזה לחשוש להקפדת ההורים, ולא אומרים אותו מהטעם שמא ישאלוהו הבריות על זה, וברית כרותה לשפתיים .
נהגו ישראל שאחר השיעור תורה או הלימוד אומרים היתומים קדיש "על ישראל" על פי דברי הגמרא במס' סוטה דף מט ע"א שהעולם עומד על סדר קדושה (ובא לציון) ועל אמירת 'יהא שמיה רבא מברך' שאחר דרשת החכם בדברי אגדה.
אולם לא מצינו בש"ס מקור לכך שהיתומים צריכים בכלל לומר 'קדיש'.
ברם כן מצינו הקשר מסויים בין אמירת 'קדיש' לבין היתומים על פי המובא במסכת סופרים פרק יט הלכה ט - שמחורבן בית המקדש נהוג שבסיום תפילת מוסף היה החזן יוצא למקום שהאבלים נמצאים בו ואומר שם קדיש. ואם היה אדם שדורש בתורה היו אומרים לאחר מכן קדיש "דעתיד לחדתא". כיוצא בזה בתשובת הגאונים [קורנול] סימן צד כתוב שלאחר הספד או צידוק הדין שאומרים על המת – אומר החזן קדיש. מוכח שקדיש זה לא היה נאמר על ידי היתומים, אלא על ידי החזן.
בבית יוסף יורה דעה סימן שע"ו הביא מדברי המחזור ויטרי שמשום מעשה דרבי עקיבא תיקנו חכמים שהיתומים עצמם יאמרו קדיש. משמע שעד אז כל אחד היה יכול לומר. וגם כשתיקנו הוא היה רק במקום מסויים כמו שכתוב בספר אור זרוע ח"ב סימן נ' שמנהגם היה שאחר "אין כאלוקינו" שבתפילת שחרית עומד היתום ואומר קדיש. ע"כ. אבל שאר מקומות לא...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=pdXN0I1XeiU
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1sD-nraCiy7ine1AVom7nUXWwi9phEC4q/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ד - ז וְכָל אֵלּוּ הַדִּינִין שֶׁכָּתַבְנוּ הוּא דַּוְקָא בְּאִישׁ, אֲשֶׁר מִנְהָגוֹ וְדַרְכּוֹ לְהִתְחָרֵט עַל חֲטָאָיו, (כט) אֲבָל אִם בָּחַנְתָּ אֶת דַּרְכּוֹ, כִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו וְתָמִיד יִתְיַצֵב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב, כְּמוֹ הפּוֹרֵק מֵעָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם אוֹ שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר מֵעֲבֵרָה אַחת, אֲשֶׁר כָּל שַׁעַר עַמוֹ יוֹדְעִים שֶׁהִיא עֲבֵרָה, דְּהַיְנוּ בֵּין שֶׁאוֹתָה הָעֲבֵרָה, שֶׁהוּא רוֹצֶה לְגַלּוֹת, עָשָׂה הַחוֹטֵא כַּמָה פְּעָמִים בְּמֵזִיד אוֹ שֶׁעָבר בְּמֵזִיד כַּמָה פְּעָמִים עֲבֵרָה אַחַת הַמְפֻרְסֶמֶת לַכֹּל שֶׁהִיא עֲבֵרָה, אִם כֵּן מוּכָח מִנֵּה שֶׁלֹּא מֵחֲמַת שֶׁגָּבַר יִצְרוֹ עָלָיו עָבַר עַל דִּבְרֵי ה' כִּי אִם בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ הוּא הוֹלֵךְ, וְאֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנְגֶד עֵינָיו, לָכֵן מֻתָּר לְהַכְלִימוֹ (ל) וּלְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ בֵּין בְּפָנָיו וּבֵין שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְאִם הוּא יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה אוֹ יְדַבֵּר דָּבָר, וְיֵשׁ לְשָׁפְטוֹ לְצַד הַזְּכוּת וּלְצַד הַחוֹב, צָרִיךְ לְשָׁפְטוֹ לְצַד הַחוֹב, אַחֲרֵי שֶׁנִּתְחַזֵּק לְרָשָׁע גָּמוּר בִּשְׁאָר עִנְיָנָיו, וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ''לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ'', עִם שֶׁאִתְּךָ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת, אַל תּוֹנֵהוּ בִּדְבָרִים, וַאֲשֶׁר לֹא שָׁת לִבּוֹ לִדְבַר ה', מֻתָּר לְהַכְלִימוֹ בְּמַעֲלָלָיו וּלְהוֹדִיעַ תּוֹעֲבוֹתָיו וְלִשְׁפֹּךְ בּוּז עָלָיו, וְעוֹד אָמְרוּ: מְפַרְסְמִין אֶת הַחֲנֵפִים מִפְּנֵי חִלּוּל ה', וְכָל שֶׁכֵּן (לא) אִם הוֹכִיחַ אוֹתוֹ בָּזֶה וְלֹא חָזַר, דְּמֻתָּר לְפַרְסְמוֹ וּלְגַלּוֹת עַל חֲטָאָיו בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים וְלִשְׁפֹּךְ בּוּז עָלָיו, עַד שֶׁיַּחֲזֹר לְמוּטָב, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ''ם בְּסוֹף פֶּרֶק ו' מֵהִלְכוֹת דֵּעוֹת (הלכה ח'), אַךְ יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִשְׁכֹּחַ (לב) פְּרָטִים אֲחָדִים הַמִצְטָרְכִים לָזֶה, וּכְתַבְתִּים בִּבְאֵר מַיִם חיִּים. הלכות לשון הרע כלל ד - ח כְּשֶׁבֵּית דִּין (לג) אוֹמְרִים לְאָדָם דִּין אֶחָד בְּמַה שֶּׁהוּא (לד) בְּקוּם וַעֲשֵׂה, בֵּין שֶׁהוּא דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַמָקוֹם אוֹ דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַיֵּם בְּשׁוּם אֹפֶן, וְאֵין לוֹ תְּשׁוּבָה בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ מְקַיֵּם, מֻתָּר לְסַפֵּר גְּנוּתוֹ וְאַף לִרְשֹׁם אֶת גְּנוּתוֹ בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת לְדוֹר דּוֹרִים. וְאִם הֵשִׁיב תְּשׁוּבָה בַּאֲמַתְלָאוֹת, שֶׁתָּלוּי לְפִי דָּבָר הַמָסוּר לַלֵּב, דִּינוֹ כָּךְ, אִם אָנוּ מְבִינִים שֶׁהַתְּשׁוּבָה זוֹ אֵינֶנָּה אֱמֶת רַק לְהוֹצִיא מִדַּעְתֵּנוּ, אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְהַאֲמִינוֹ (לה) וּמֻתָּר לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ וְאַף לִרְשֹׁם כַּנַּ''ל, אֲבָל אִם הַדָּבָר סָפֵק, אָסוּר לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=swRIqdY8Pug
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/10Jdg1fGteQvFgV0zy-G0iErZADxaSYg0/
לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבוע
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/

פרשתינו עוסקת בדבר שהשפיע על כל ההיסטוריה כולה במשך הדורות, והוא עניין 'פרשת המרגלים'. שאחר שחזרו מלתור את הארץ ולרגל בה, היה זה יום ח' באב, ואז הוציאו דיבתה רעה וגרמו לכל העם לבכות. אותו הלילה שבכו היה זה ליל ט' באב כמו שכתוב: "ותשא כל העדה ויתנו את קולם, ויבכו העם בלילה ההוא" (יד א). אומרת הגמרא במס' תענית דף כט ע"א – אמר להם הקב"ה לישראל 'אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני קובע לכם בכיה לדורות'. ע"כ. עד היום הזה ממש עם ישראל כולו יושב ובוכה בכל שנה בליל ט' באב על חורבן בית מקדש ראשון ושני רח"ל. יה"ר שיבנה בבי"א. אבל תאריך זה נקבע בגלל אותה בכייה של דור המדבר.
עוד נענשו שכל דור המדבר לא יכנסו לארץ ישראל בגלל שהתלוננו ואמרו "לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו". ואמר הקב"ה למשה "ואולם חי אני" – אומר רש"י לשון שבועה. "כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותיי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי. אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם, וכל מנאצי לא יראוה" (שם כא-כג).
ברם יש להבין כיצד יתכן על מעשה כזה קטן הקב"ה הביא עליהם עונש כל כך גדול?!? גם בכייה לדורות, וגם שלא יזכו כל דור המדבר להיכנס לארץ?
וכיצד אנו יודעים שמעשה שלהם אכן הוא קטן?
שהרי בילקוט שמעוני בתחילת הפרשה מובא כל הדו-שיח שהיה בין משה לעם ישראל וז"ל: 'אמרו ישראל, משה רבינו, נשלחה אנשים לפנינו. אמר להם: למה? אמרו לו: שכבר הבטיחנו הקב"ה שאנו נכנסים לארץ כנען ויורשים כל טוב.. והרי שמעו שאנו נכנסים.. אם מטמינים הם את ממונם ולא נמצא כלום, נמצא דברו של הקב"ה בטל. אלא ילכו מרגלים". כלומר הם כביכול באו בטענה של "כבוד שמים", אנו חוששים שמא דברו של הקב"ה יהא בטל ואז יהיה חילול ה'. ואפילו משה רבינו ע"ה לא הרגיש בטעות זו שהיתה בידם, כמו שממשיך שם הילקוט. "כיון ששמע משה כן נלכד בידם שנאמר 'וייטב בעיני.." – משה רבינו שבעוצם כוחו וחוכמתו היה מכיר כל אדם על פי כל צדדי כוחות נפשו הנסתרים ביותר כמו שכתוב: "ואתה תחזה מכל העם" (שמות יח כא) – אומרים חז"ל שהבחין משה רבינו על פי חכמת הפרצוף. ובכל זאת לא עמד על טעותם של עם ישראל והיה סבור שאכן כוונתם לשם שמים. ולכן גם לא נענש משה על כך שקיבל דבריהם, כי לו יצוייר אם היו מבקשים ממנו לעבור על עבירה מהתורה והיה מסכים, אין ספק שהיה נענש, אבל כאן הקב"ה לא בא בתביעה על משה. כותב הרב דסלר במכתב מאליהו חלק א עמ' 187 שבהכרח טעותם של המרגלים היה דק מן הדק ולא היה יכולת לעמוד עליו אפילו לא אדם גדול כמשה רבינו.
לכן אמר הקב"ה למשה "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" אומר רש"י הקדוש: לך – מדעתך. אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח. ע"כ. ואינו מובן.. אם יש כאן עוון כל כך גדול, מדוע מסכים שישלח? אלא בודאי שטעות מחשבתם של המרגלים היה ממש דק מן הדק, ולא בא הקב"ה בטרוניה עם משה מדוע הוא שולח אותם, רק אמר לו אם רצונך בכך 'שלח' מעצמך.
אם כן בכל זאת, על מה העונש?!
בשיעור זה נלמד כי למעשה יש ג' דרגות באמונה בהשי"ת, ויש דרגה שהיא גבוה מעל גבוה, אמונה זו היא האמונה שלמעשה נדרשו עם ישראל כדי לזכות להיכנס לארץ ישראל.
עוד נלמד את דבריו של רבי חיים מוולז'ין שכל מה שאדם עושה, לעצמו הוא עושה. אין כאן עונש, יש כאן תוצאה טהעית של דברים שאדם יוצר בעצמו במשך זצן חיותו כאן בעולם. "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=f2r-Qm-4Iqg
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1wlOG3rKbJhuXen32q-SXk5OoMAD1RdyN/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ד - ה אֲבָל (כג) אִם הוּא רוֹאֶה שֶׁהַחוֹטֵא הוּא מֵהָאֱוִילִים הַלֵּצִים הַשּׂוֹנְאִים לְמוֹכִיחָם, כְּדִכְתִיב (משלי ט' ח'): ''אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךְ'', וּבְוַדַּאי לֹא יִתְקַבְּלוּ דְּבָרָיו בְּאָזְנָיו, וַאֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ בְּנָקֵל לָהֶם לִשְׁנוֹת בְּאִוַּלְתָּם, וְאִם כֵּן יוּכַל לִהְיוֹת שֶׁיָּבוֹא עוֹד הַפַּעַם לִידֵי חֵטְא, עַל כֵּן טוֹב לָהֶם, שֶׁיַּגִּידוּ לְדַיָּנִי הָעִיר, כְּדֵי שֶׁהֵם יְיַסְרוּהוּ עַל עֲוֹנוֹ וְיַפְרִישׁוּהוּ מֵהָאִסוּר עַל לְהַבָּא, וְנִרְאֶה דְּהוּא הַדִּין (כד) לִקְרוֹבָיו שֶׁל הַחוֹטֵא, אִם דִּבְרֵיהֶם יִהְיוּ מִתְקַבְּלִין לוֹ, וְעַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים. וְכָל כַּוָּנַת הַמְסַפֵּר תִּהְיֶה לְשֵׁם שָׁמַיִם וּבְקִנְאַת ה', לֹא בְּשִׂנְאָתוֹ לוֹ עַל דָּבָר אַחֵר. וְהַשּׁוֹפְטִים גַּם כֵּן יְיַסְרוּ אֶת הַחוֹטֵא (כה) בְּהַצְנֵעַ וְלֹא יַלְבִּינוּ פָּנָיו בָּרַבִּים, כְּדִכְתִיב ''הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא'' וְכָל זֶה אִם רָאוּהוּ בִּשְׁנַיִם, אֲבָל אִם הוּא עֵד אֶחָד, (כו) לֹא יָעִיד עַל חֲבֵרוֹ, כִּי עֵדוּתוֹ חִנָּם, לְפִי שֶׁאֵין סוֹמְכִין עָלֶיהָ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ט ט"ו): ''לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָאת''. לָכֵן מוֹצִיא שֵׁם רַע יֵחָשֵׁב, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כָּל הַמֵעִיד יְחִידִי עַל חֲבֵרוֹ בִּדְבַר עֲבֵרָה וְכוּ' וְאָמְרוּ חֲזַ''ל: ג' הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאָן, וְאֶחָד מֵהֶם הָרוֹאֶה דְּבַר עֶרְוָה בַּחֲבֵרוֹ וּמֵעִיד בּוֹ בִּיחִידִי. (כז) אַךְ יָכוֹל לְגַלּוֹת הַדָּבָר בְּהַצְנֵעַ לְרַבּוֹ וּלְאִישׁ סוֹדוֹ, אִם יֵדַע כִּי יַאֲמִין דְּבָרָיו (כח) כְּדִבְרֵי שְׁנֵי עֵדִים, וּמֻתָּר לְרַבּוֹ לִשְׂנֹא אוֹתוֹ עֲבוּר זֶה וּלְהִתְרַחֵק מֵחֶבְרָתוֹ, עַד אֲשֶׁר יִוָּדַע לוֹ, שֶׁשָּׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, אֲבָל אָסוּר לְרַבּוֹ לְסַפֵּר דָּבָר זֶה לַאֲחֵרִים, דְּלֹא עָדִיף מֵאִם רָאָה בְּעַצְמוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל בְּסָעִיף ד'. הלכות לשון הרע כלל ד - ו וְנִרְאֶה לִי עוֹד בְּאִישׁ, אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ לִשְׁנוֹת בְּאִוַּלְתּוֹ, דְּאַף אִם רַבּוֹ אֵינְנּוּ צָנוּעַ כָּל כָּךְ וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְוַדַּע מִמֶנּוּ לֶהָמוֹן, אֲבָל הוּא אִישׁ שֶׁדְּבָרָיו יִהְיוּ נִשְׁמָעִין בְּתוֹכָחָה לְהַחוֹטֵא, שֶׁלֹּא יִשְׁנְה עוֹד בְּאִוַלְתּוֹ, אֶפְשָׁר גַּם כֵּן שֶׁמֻתָּר לְגַלּוֹת לוֹ, כֵּיוָן שֶׁכַּוָּנַת הַמְסַפֵּר הוּא לְתוֹעֶלֶת הַחוֹטֵא וְלֹא לְגַנּוֹתוֹ. וְעַתָּה נַחֲזֹר לְעִנְיָנֵנוּ הַנַּ''ל, דַּאֲפִלּוּ אִם רָאוּהוּ שְׁנַיִם בְּעֵת עֲשִׂיַּת הַחֵטְא וְהוּא אִישׁ, שֶׁנָּקֵל לוֹ לִשְׁנוֹת בְּאִוַּלְתּוֹ, אַף עַל פִּי כֵן אֵין מֻתָּר רַק לְגַלּוֹת לְדַיָּנֵי הָעִיר וְלֹא לַאֲחֵרִים, כִּי עַל כָּל פָּנִים הֲלֹא לֹא רְאִינוּהוּ שֶׁעָבַר עַל זֶה הָאִסוּר, רַק פַּעַם אַחַת, אוּלַי גָּבַר אָז יִצְרוֹ עָלָיו וְאַחַר כָּךְ שָׁב בִּתְשׁוּבָה וְנֶאֱנַח בִּמְרִירוּת לֵב עַל זֶה, עַל כֵּן לֹא יָצָא הַחוֹטֵא עֲדַיִן מִכְּלַל ''עֲמִיתֶךָ'' בָּזֶה. הלכות לשון הרע כלל ד - ו וְנִרְאֶה לִי עוֹד בְּאִישׁ, אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ לִשְׁנוֹת בְּאִוַּלְתּוֹ, דְּאַף אִם רַבּוֹ אֵינְנּוּ צָנוּעַ כָּל כָּךְ וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְוַדַּע מִמֶנּוּ לֶהָמוֹן, אֲבָל הוּא אִישׁ שֶׁדְּבָרָיו יִהְיוּ נִשְׁמָעִין בְּתוֹכָחָה לְהַחוֹטֵא, שֶׁלֹּא יִשְׁנְה עוֹד בְּאִוַלְתּוֹ, אֶפְשָׁר גַּם כֵּן שֶׁמֻתָּר לְגַלּוֹת לוֹ, כֵּיוָן שֶׁכַּוָּנַת הַמְסַפֵּר הוּא לְתוֹעֶלֶת הַחוֹטֵא וְלֹא לְגַנּוֹתוֹ. וְעַתָּה נַחֲזֹר לְעִנְיָנֵנוּ הַנַּ''ל, דַּאֲפִלּוּ אִם רָאוּהוּ שְׁנַיִם בְּעֵת עֲשִׂיַּת הַחֵטְא וְהוּא אִישׁ, שֶׁנָּקֵל לוֹ לִשְׁנוֹת בְּאִוַּלְתּוֹ, אַף עַל פִּי כֵן אֵין מֻתָּר רַק לְגַלּוֹת לְדַיָּנֵי הָעִיר וְלֹא לַאֲחֵרִים, כִּי עַל כָּל פָּנִים הֲלֹא...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=Nlot9qusjv4
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1eGUtb0OBQFK7v2zGPVEwxnpsjEkTePrd/
לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1T90V86fyHdhon5c4HiAF2BT_XRSK-OIb/

נוהגים היתומים לומר קדיש על אביהם או אימם שהלכו לעולמם, וכן על שאר יקיריהם שאין מי שיאמר אחריהם קדיש. מה המקור לאמירת קדיש זו? מהי התועלת שיש באמירת הקדיש?
בספרות התורנית עוד מזמן התנאים מופיע מעשה נורא עם רבי עקיבא, שפעם ראה רבי עקיבא אדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם, והיה טוען על ראשו מטען עשרה טעונים והיה רץ כמרוצת הסוס. גזר עליו והעמידו, ואמר לאותו האיש, למה אתה עושה עבודה כזו קשה? אם עבד אתה ואדוניך עושה לך כך, אני אפדה אותך מידו. ואם עני אתה אני מעשיר אותך. אמר לו: בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עתה הממונים עלי. אמר לו: מה זו ומה מעשיך? א"ל: אותו האיש מת הוא, וכל יום ויום שולחים אותי לחטוב עצים ושורפים אותי בהם. א"ל: בני! מה היתה מלאכתך בעולם הזה שבאת ממנו? א"ל: גבאי המס הייתי, והייתי מראשי העם ונושא פנים לעשירים והורג עניים. א"ל: כלום שמעת מן הממונים עליך אם יש לך תקנה? א"ל: בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עלי בעלי פורענויות, שאותו האיש אין לו תקנה, אלא ששמעתי מהם דבר שאינו יכול להיות, שאלמלא היה לו לזה בן שהוא עומד בקהל ואומר 'ברכו' או 'יתגדל' ועונים אחריו "יהא שמיה רבא מברך" מיד מתירים אותו מן הפורענות, ואותו האיש לא הניח בן בעולם, ועזב אשתו מעוברת, ואיני יודע אם תלד זכר מי מלמדו. אותה שעה קיבל עליו רבי עקיבא לילך ולחפש אם הוליד בן כדי שילמדו תורה ויעמידו לפני הציבור. מצא רבי עקיבא את בנו של אותו האיש כשעודנו ערל ולא נימול, נטלו רבי עקיבא ומל אותו, והושיבו לפניו ללמדו תורה, ולא היה מקבל תורה, עד שישב עליו רבי עקיבא בתענית ארבעים יום והתפלל עליו, עד שיצאה בת קול ואמרה לרבי עקיבא שנתקבלה תפילתו, ואז הלך ולימדו תורה וקריאת שמע ותפילה וברכת המזון, והעמידו בתוך הקהל ואמר קדיש וברכו את ה' המבורך, וענו הקהל אחריו. באותה שעה התירו את המת ופטרוהו מן הפורענות, ובא לרבי עקיבא בחלום ואמר לו: "רבי! תנוח דעתך בגן עדן, כשם שהנחת את דעתי, והצלתני מדינה של גהינם".
בזוהר הקדוש מובא אותו מעשה בדיוק, רק שם מסופר שרבי עקיבא גם לימד אותו לומר 'הפטרה' בבית הכנסת, וכן עשה, והמשיך ולימדו תורה עד שנסמך בתואר 'רבי', ואז נגלה המת בחלום אצל רבי עקיבא וא"ל: "רבי! הקב"ה ינחמך כפי שניחמתני, כי בשעה שאמר בני הפטרה, הפקיעו ממני דין גיהנם, ובשעה שעבר להתפלל ואמר קדיש, קרעו לי גזר דיני מכל וכל, ובשעה שנתחכם בני והוסמך על ידך, עטרוני בכתרם של צדיקים והושיבוני עמהם בגן עדן.
ובזוהר במקום אחר כתוב שאותו הבן הוא רבי נחום הפקולי. ולמה קראוהו הפקולי? על שם שנאמר "פקו פליליה" (ישעיה כח ז) שהוציא את אביו מדין גהינם.
ובבית יוסף יורה דעה סימן שעו הביא בשם הכל בו על מה שנמצא בהגדה שפעם אחת פגע רבי פלוני באחד שהיה מקושש עצים וכו' אמר ליה אין מי שיצילני אם לא שיאמר בני קדיש אחד או יפטיר בנביא. על זה פשט המנהג לומר בנו של מת קדיש בתרא כל שנים עשר חודש, וגם להפטיר בנביא. ויש שמתפללין כל מוצאי שבת תפילת ערבית לפי שבאותה שעה חוזרין הרשעים לגהינם ואפשר שתגן עליהם אותה תפילה. עכ"ל. וכתב הב"י שמעשה זה הוא המעשה המופיע בזוהר הנ"ל. והעתיק הרמ"א הדברים להלכה שם בסעיף ד.
וכתב המהרח"ו בשער הכוונות שרבינו האריז"ל גילה שאמירת הקדיש אינה מועילה רק בשביל להציל הנפטר מגהינם, אלא גם בגן עדן מועיל להעלות מדרגה לדרגה. ולכן נהגו לומר קדיש על כל בר ישראל אפילו אם היה צדיק גדול מאוד . ונהגו להמשיך לומר קדיש ביום הפטירה אפילו עד אחר מאה שנה, כיון שאין סוף למדרגות שיכול לעלות בהם.
ומטעם זה כתב עוד שיש לומר קדיש יתום גם בשבתות וימים טובים, אפילו שביום השבת לא שולטת אור של גהינם, משום שמועיל גם להעלות הנשמה מדרגה לדרגה בגן עדן.
הלכות ודינים נוספים תוכלו לשמוע בשיעור שלפניכם "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=E90RomfqpYQ
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1CzQCwFQnyfPydujVzNSzQiOiqGuiDCWM/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ד - ד אֲבָל אִם (יג) יֵרָאֶה לָהֶן, שֶׁהַחוֹטֵא יָדַע אֶת עֶצֶם אִסוּרוֹ וְגַם בְּמִתְכַּוֵּן עָשָׂה אֶת הַחֵטְא כְּבִיאַת עֲרָיוֹת וַאְכִילַת דְּבָרִים אֲסוּרִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, (יד) שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט יְדִיעַת אִסוּרָן בְּיִשְׂרָאֵל, תָּלוּי בָּזֶה, אִם הוּא אָדָם בֵּינוֹנִי בִּשְׁאָרֵי דְּבָרִים, שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵר עַל פִּי הָרֹב מֵהַחֵטְא, וּבָזֶה לֹא רָאוּהוּ שֶׁנִּכְשַׁל, רַק פַּעַם אַחַת בַּסֵתֶר, אֲסוּרִין לְגַלוֹת אֶת חֶטְאוֹ לַאֲחֵרִים, (טו) אֲפִלּוּ שְׁלֹּא בְּפָנָיו, וְהַמְגַלֶּה אוֹתוֹ, אָשׁוֹם אָשַׁם עַל זֶה כִּי אוּלַי הַחוֹטֵא הַהוּא שָׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וִיגוֹנָיו בְּרַעֲיוֹנָיו עַל זֶה הַחֵטְא וְהוּא נְשׂוּא עָוֹן לִפְנֵי ה', כִּי עִקַר הַתְּשׁוּבָה לְפִי מְרִירוּת הַלֵּב, וּכְשֶׁיְּסַפֵּר זֶה אֶת הַחֵטְא לִפְנֵי הֶהָמוֹן, יִהְיֶה לְבוּז וּלְקָלוֹן בְּעֵינֵיהֶם, אַחַר אֲשֶׁר נִחַם עַל רָעָתוֹ וְנִסְלַח לוֹ עַל עֲוֹנוֹ, עַל כֵּן יֶחֱטָא וְאָשֵׁם הָאֱוִיל הַמַזְכִּיר עֲוֹנוֹ. (טז) וַאֲפִלּוּ לְדַיָּנִי הָעִיר אֵין לְגַלוֹת, וְאַף שֶׁיֵּשׁ אִתּוֹ עֵד שֵׁנִי לְהָקִים דָּבָר (דְּאִי לֹא בְּלָאו הָכִי (בלא זה) אָסוּר לְגַלּוֹת, כִּי אֲסוּרִין הַדַּיָּנִים לְהַאֲמִין לִדְבָרָיו וְיַחֲזִיקוּ אוֹתוֹ רַק לְבַעַל לָשׁוֹן הָרָע, וּכְמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב אַחַר כָּךְ) כֵּיוָן שֶׁלֹּא יִהְיֶה תּוֹעֶלֶת מִדָּבָר זֶה, רַק צָרִיךְ לְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ (יז) בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, עַל אֲשֶׁר הִמְרָה אֶת אֱלֹהָיו בְּחֶטְאוֹ, וְשֶׁיִּרְאֶה לִגְדֹּר אֶת עַצְמוֹ מִכָּאן וָאֵילָךְ מֵהַסִבּוֹת שֶׁהֱבִיאוּהוּ לָזֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא עוֹד לִידֵי חֵטְא, וְיִזָּהֵר הַמוֹכִיחוֹ לְדַבֵּר לוֹ בְּלָשׁוֹן רַכָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכְלִימֶנּוּ, כְּדִכְתִיב: ''הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא'' (יח) וְכָל זֶה שֶׁכָּתַבְנוּ הוּא אֲפִלּוּ אִם הוּא רַק אָדָם בֵּינוֹנִי בִּשְׁאָר דְּבָרִים, וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא אִישׁ תַּלְמִיד חָכָם וִירֵא חֵטְא, אַךְ עַתָּה גָּבַר יִצְרוֹ עָלָיו, בְּוַדַּאי עָוֹן גָּדוֹל הוּא לְפַרְסֵם חֶטְאוֹ וְאָסוּר אֲפִלּוּ לְהַרְהֵר אַחֲרָיו כִּי בְּוַדַּאי עָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְאַף אִם יִצְרוֹ נִתְחַזֵּק עָלָיו פַּעַם אַחַת, נַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ אַחַר כָּךְ עַל זֶה וּלְבָבוֹ יָרֵא וְחָרֵד מְאֹד עַל אַשְׁמָתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ''ל: אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁעָבַר עֲבֵרָה בַּלַּיְלָה אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו בַּיּוֹם, שֶׁבְּוַדַּאי עָשָׂה תְּשׁוּבָה *.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=FmKdwE6JAEE
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1gN4gi9IgxqBuQDA2dskUeNzWSaWGmmqW/
לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבוע
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/

הפרשה שלנו פותחת בעניין מעשה המנורה שהקב"ה אומר למשה רבנו "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" - בשיעור זה נלמד 5 דברים שהמנורה רומזת להם ומה ניתן ללמוד מכל דבר ודבר. 1. שבעה נרות כנגד שבעה ספרי תורה. 2. שבעה נרות כנגד שבעה חכמות שיש בעולם 3. צורת המנורה כנגד צורת גוף האדם 4. פתילה, שלהבת, ושמן של המנורה רומזים לגוף ונשמה והצורך שלהם במילוי תורה מצוות ומעשים טובים. 5. שבעה נרות כנגד שבעה פתחים בראש האדם.
כמו כן נלמד כיצד ניתן ממעשה המנורה ללמוד על צורת חינוך ילדינו לתורה מצוות ומעשים טובים. על מה לתת דגש בחינוך הבנים? חינוך להנאה ולא חינוך לפעולה? מה הפירוש "גם כי יזקין לא יסור ממנה"? עמידה אל מול הילד עין בעין, לב אל לב, מהי בריחה ונסיגה ומהי עמידה אמיצה אל מול האתגרים העומדים לפתחינו בכל נושא חינוך הבנים? כל זאת ועוד בשיעור שלפניכם "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=vfOMV6KVKq4
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1IBfqgow3N3ob07A1i8sJwNm9mfFNFaLl/
לכל השיעורים בנושא שידורים חיים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1oHNf1eP8Od22VJTw_0bl_tpXE5oXMmad/

חג מתן תורה יום בו ניתנה לנו התורה מסיני ע"י הבורא יתברך, שמסרה לנו ע"י משה רבינו ע"ה. האם ניתן להוכיח בהוכחות שכליות לוגיות, שהתורה אכן ניתנה משמים? או שזו רק אמונה שמאמינים בה היהודים דור אחרי דור? בשיעור זה תקבלו חלק מהתשובות לכך כי תורה ניתנה לנו אך ורק ע"י הבורא יתברך ולא ייתכן אחרת. "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=AXsEHWKla7Q
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1lpxQ6YHOh87UPRSzr-VaJru7l9cBzeI_/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ד - א אָסוּר לְסַפֵּר עַל חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְהוּא אֱמֶת, דָּבָר שֶׁיִּתְבַּזֶּה עַל יְדֵי זֶה, וְלָא מִבָּעֵי (ואין צריך לומר) בִּדְבָרִים שֶׁל גְּנַאי בְּעָלְמָא, כְּגוֹן (א) לִזְכֹּר עָלָיו מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו וּקְרוֹבָיו אוֹ לִזְכֹּר עָלָיו מַעֲשָׂיו הָרִאשׁוֹנִים, בֵּין שֶׁהָיוּ (ב) דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַמָקוֹם אוֹ (ג) דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כֵּיוָן שֶׁהוּא מִתְנַהֵג עַתָּה כַּשּׁוּרָה, אָסוּר לְגַנּוֹתוֹ בָּזֶה וְלָשׁוֹן הָרָע מִקְרֵי. אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם רָאָהוּ זֶה מִקָרוֹב בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, (ד) שֶׁעָשָׂה דָּבָר שֶׁאֵין רָאוּי עַל פִּי הַדִּין, וְהוּא מֵהַדְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַמָקוֹם, (דְּבִדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, יֵשׁ בָּזֶה חִלּוּקִים רַבִּים, וּנְבָאֵר אִם יִרְצֶה ה' לְקַמָן בִּכְלָל י') , גַּם כֵּן אָסוּר לְגַנּוֹתוֹ בָּזֶה, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, אִם לֹא עַל פִּי הַפְּרָטִים הַמְבֹאָרִים לְקַמָן בְּסָעִיף ז' *. הלכות לשון הרע כלל ד - ב וְאֵין חִלּוּק בָּזֶה, בֵּין אִם הוּא לָאו גָּמוּר אוֹ עֲשֵׂה גְּמוּרָה דְּאוֹרַיְתָא הַמְפֻרְסָם שֶׁהוּא אָסוּר, שֶׁבְּוַדַּאי יִתְבַּזֶּה מְאֹד לִפְנֵי הַשּׁוֹמֵעַ עַל יְדֵי סִפּוּרוֹ, אֲפִלּוּ אִם הוּא דָּבָר, (ה) שֶׁאֵין נִזְהָרִין בָּזֶה הַרְבֵּה מֵהֲמוֹנִי יִשְׂרָאֵל, וְאֵין לוֹ בָּזֶה גְּנוּת גָּדוֹל כָּל כָּךְ, כְּגוֹן לוֹמַר עַל אֶחָד (ו) שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִלְמֹד תּוֹרָה אוֹ שֶׁדָּבָר פְּלוֹנִי שֶׁסִפֵּר הוּא שֶׁקֶר (אִם לֹא שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת בָּזֶה שֶׁהוֹדִיעַ לַחֲבֵרוֹ שֶׁהַמַעֲשֶׂה הוּא שֶׁקֶר וּמְכַוֵּן רַק לְתוֹעֶלֶת וּכְעֵין שֶׁנְּבָאֵר לְקַמָן בִּכְלָל י') וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר, כֵּיוָן שֶׁעַל כָּל פָּנִים לְפִי דְּבָרָיו הוּא אִישׁ, שֶׁאֵינֶנּוּ מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה. וַאֲפִלּוּ לְסַפֵּר עָלָיו בְּעַנְפֵי הַמִצְוֹת, כְּגוֹן שֶׁהוּא עַצְרָן בְּמָמוֹן וְאֵינוֹ מְכַבֵּד שַׁבָּת כָּרָאוּי, שֶׁדָּבָר זֶה נִכְלָל בְּמִצְוַת עֲשֵׂה דְּזָכוֹר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתב בְּסֵפֶר ''חֲרֵדִים'', אוֹ אֲפִלּוּ הוּא מִלְּתָא דְּרַבָּנָן בְּעָלְמָא, שֶׁהֵם אָמְרוּ, (ז) שֶׁאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת זֶה הַדָּבָר לְכַתְּחִלָּה, וְהוּא מְסַפֵּר עָלָיו, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְהוּא אֱמֶת, שֶׁרָאָהוּ בְּעַצְמוֹ שֶׁעָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה, (ח) גַּם כֵּן אָסוּר. הלכות לשון הרע כלל ד - ג אַךְ יִתְחַלֵּק זֶה הַדִּין לִפְרָטִים אֲחָדִים וּכְמוֹ שֶׁאֲבָאֵר, דְּאִם הוּא (ט) אִישׁ בֵּינוֹנִי כִּסְתָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל, שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִשָּׁמֵר מֵחֵטְא וְנִכְשָׁל בְּחֵטְא רַק לִפְעָמִים, (י) וְיֵשׁ לִתְלוֹת, שֶׁעָשָׂה דָּבָר זֶה שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן, (יא) אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה אָסוּר, אוֹ שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהוּא חֻמְרָא וּמִדָּה טוֹבָה בְּעָלְמָא, שֶׁהַכְּשֵׁרִים נִזְהָרִין בָּזֶה, (יב) אֲזַי אֲפִלּוּ רָאוּהוּ כַּמָה פְּעָמִים שֶׁעָבַר עַל זֶה, בְּוַדַּאי יֵשׁ לִתְלוֹת בָּזֶה, וַאֲסוּרִים לְגַלּוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְבוּז בְּעֵינֵי עַמוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּעֵינֵי עַצְמוֹ גַּם כֵּן לֹא יִתְבַּזֶּה, וְאָסוּר לִשְׂנֹא אוֹתוֹ עֲבוּר זֶה, דְּצָרִיךְ לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת, וְהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה דְּאוֹרַיְתָא שֶׁל ''בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ'' לְכַמָה פּוֹסְקִים.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=jGuhpdo82GI
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1ilJboX2pFenHxVlz_pIk15B0n2N8ff1p/
לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1T90V86fyHdhon5c4HiAF2BT_XRSK-OIb/

שישה סוגי קדישים יש שכל אחד מהם נאמר עבור משהו אחר ובהזדמנויות שונות:
א: "חצי קדיש"
חצי הקדיש הוא למעשה עיקר הקדיש, ושאר הקדישים יש בהם החצי קדיש שהוא העיקר, יחד עם הוספות מסויימות שהוסיפו על הקדישים לפי העניין.
חצי קדיש נאמר לרוב בין קטעים בחלקי התפילה כדי להבדיל ביניהם. למשל: חצי קדיש הנאמר אחרי אמירת 'אשרי' לפני תפילת שמונה עשרה שבתפילת מנחה. ואחרי ברכות קריאת שמע לפני שמונה עשרה של תפילת ערבית. וכן חצי קדיש הנאמר בין פסוקי דזמרה לברכות קריאת שמע שבתפילת שחרית.
כמו כן חצי קדיש נאמר גם לאחר קריאת התורה. [במנחה של שבת ובתעניות ציבור לא אומרים קדיש אחר קריאת התורה משום שתיכף כשמחזירים הס"ת אומרים קדיש קודם שיתחילו תפילת שמונה עשרה ].
בקרב יהודי מרוקו וחלק מקהילות גאורגיה אומרים חצי קדיש גם בסיום התפילה.
ב: "קדיש יהא שלמא"
נוהגים לומר קדיש "יהא שלמא" בכל פעם אחר אמירת פסוקים מהתנ"ך כגון מזמורי תהילים או פסוקים מהתורה. (מ"ב סימן נד סק"ט).
אצל בני אשכנז קדיש יהא שלמא מכונה גם בשם "קדיש יתום" בגלל המנהג לתת את הזכות לאומרו לאדם אבל, או אדם המציין את יום פטירתו של קרוב משפחה.
קדיש יהא שלמא הוא כמו קדיש "תתקבל" למעט הבקשה על קיבול התפילות, והוא מכונה קדיש 'יהא שלמא' בגלל המילה הפותחת באותו קטע המייחד אותו.
מנהג בני אשכנז שרק אדם אומר את קדיש היתום, ואם היו מספר אנשים שבקשו לומר היו מחלקים את הקדישים ביניהם בתורנות או בהגרלה. אך מנהג בני ספרד (וכיום התפשט גם אצל הרבה קהילות אשכנזים כאן בארץ ישראל) שמספר אנשים אומרים את הקדיש ביחד מילה במילה.
קדיש יהא שלמא נאמר לאחר 'שיר של יום' בתפילת שחרית, ויש נוהגים לאומרו גם בסוף התפילה לאחר אמירת פרק תהילים או אחר עלינו לשבח.
ג: קדיש "על ישראל" (דרבנן)
קדיש על ישראל נאמר בסיום לימוד תורה שבעל-פה וכלל בתוכו שלוש בקשות מלבד הבקשות של עיקר הקדיש. בקשה עבור: א] לומדי התורה, ב] חכמי התורה ג] וכל תלמידיהם.
לפני אמירת קדיש 'על ישראל' נוהגים לומר משנת "רבי חנניא בן עקשיא אומר.." מאחר ועיקר הקדיש נתקן על דבר אגדה ולא על לימוד תורה כמו שאמרו חז"ל 'אין העולם מתקיים אלא על אמן יהא שמיה רבא דאגדתא', ובשביל שהקדיש יהיה בדרגה גבוהה נהגו לסיים את הלימוד בדבר אגדה. ומשנת "רבי חנניא בן עקשיא" נחשב לדבר אגדה. (מ"ב שם).
ד: קדיש "תתקבל"
קדיש תתקבל המכונה גם בסידורי האשכנזים "קדיש השלם" נאמר בכל פעם לאחר תפילת שמונה עשרה של ג' התפילות שבכל יום, פעם אחת בתפילה. והוא כולל בתוכו הוספה של ג' בקשות מלבד עיקר הקדיש: א] לקבל תפילתם של עם ישראל ב] חיים טובים לעם ישראל ג] שלום על ישראל.
יש נוהגים לומר קדיש "תתקבל" גם לאחר אמירת סליחות כבקשה שיתקבלו הסליחות ברצון. ומנהג בני ספרד לאחר הסליחות לומר קדיש "תענו ותעתרו ברחמים מן השמים".
ה: קדיש "תענו ותעתרו"
קדיש "תענו ותעתרו" הוא קדיש מיוחד הנאמר בנוסח הספרדים והתימנים. קדיש זה מחליף את קדיש 'תתקבל' בכל תפילות ראש השנה ויום הכיפורים (למעט תפילת ערבית של ראש השנה). אולם גם בקדיש זה לאחר ההוספה המורחבת מסיים השליח ציבור במילים "תתקבל צלותנא ובעותנא" כמו בכל השנה.
ו: "קדיש הגדול"
קדיש הגדול נאמר אחר סיום מסכת , או בעת קבורת הנפטר על ידי היתומים . ומנהג התימנים ובני עדות המזרח לאומרו גם בתשעה באב.
התימנים נוהגים לומר "קדיש הגדול" בהזדמנויות רבות אחרות, למשל: אחר לימוד תורה, במקום 'קדיש דרבנן'.
נוסחו של 'קדיש הגדול' שונה מנוסח הקדיש הרגיל כבר מתחילתו, וגם בו יש נוסחאות שונות בין הספרדים והאשכנזים.
למשל נוסח ספרדים הנכון: "יתגדל ויתקדש שמיה רבא, דהוא עתיד לחדתא עלמא, לאחיא מתיא, ולשכללא היכלא, ולמפרק חייא, ולמבנה קרתא דירושלם, ולמעקר פולחנא נוכרא מארעא, ולאתבא פולחנא יקירא דשמיא להדרה זיויה ויקריה, ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה.. וכו'
נוסח האשכנזים: "יתגדל ויתקדש שמיה רבא, בעלמא די...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=U6NpNnav_7Y
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1UIw09mPRtosGyARAzhNjHMbrOLaho_vn/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ג - ו וְדַע, (ו) דַּאֲפִלּוּ אִם לֹא בָּא עַל יְדֵי הַלָשׁוֹן הָרָע שֶׁלוֹ שׁוּם רָעָה לְהָאִישׁ הַהוּא, כְּגוֹן, שֶׁלֹא קִבְּלוּ הַשּׁוֹמְעִין אֶת דְּבָרָיו, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, אַף עַל פִּי כֵן מִכְּלַל לָשׁוֹן הָרָע לֹא נָפְקָא (לא יצא), וְצָרִיךְ כַּפָּרָה. וְיוֹתֵר מִזֶּה, דַּאֲפִלּוּ (ז) אִם הוּא מְשַׁעֵר לְכַתְּחִלָּה, שֶׁלֹּא יָבוֹא לַנִּדּוֹן שׁוּם רָעָה עַל יְדֵי דִבּוּרוֹ, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לוֹ לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ. הלכות לשון הרע כלל ג - ז וְדַע עוֹד כְּלָל גָּדוֹל וְעִקָר בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ, (ח) אִם הוּא רוֹאֶה אָדָם, שֶׁדִּבֵּר דָּבָר אוֹ עָשָׂה מַעֲשֶׂה, בֵּין מִמַה שֶּׁבֵּין אָדָם לַמָקוֹם אוֹ מִמַה שֶּׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְיֵשׁ לִשְׁפֹּט דְּבָרוֹ וּמַעֲשֵׂהוּ לַצַד הַטוֹב וּלְצַד הַזְּכוּת, אִם הָאִישׁ הַהוּא יְרֵא אֱלֹהִים, נִתְחַיֵּב לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, אֲפִלּוּ אִם הַדָּבָר קָרוֹב וְנוֹטֶה אֵצֶל הַדַּעַת יוֹתֵר לְכף חוֹבָה. וְאִם הוּא מִן הַבֵּינוֹנִים, אֲשֶׁר יִזָּהֲרוּ מִן הַחֵטְא וּפְעָמִים יִכָּשְׁלוּ בּוֹ, אִם הַסָפֵק שָקוּל, צָרִיךְ לְהַטוֹת הַסָפֵק וּלְהַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ''ל: הַדָּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת, הַמָקוֹם יְדִינֵהוּ לְכַף זְכוּת, (ט) וְהוּא נִכְנָס בִּכְלַל מַאֲמָרוֹ יִתְבָּרַךְ: ''בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ''. וַאֲפִלּוּ אִם הַדָּבָר נוֹטֶה יוֹתֵר לְכַף חוֹבָה, (י) נָכוֹן מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר אֶצְלוֹ כְּמוֹ סָפֵק וְאַל יַכְרִיעֵהוּ לְכַף חוֹבָה. וּבְמָקוֹם שֶׁהַדָּבָר נוֹטֶה לְכַף זְכוּת, דִּבְוַדַּאי אָסוּר עַל פִּי הַדִּין לְדוּנוֹ לְכַף חוֹבָה, וְהוּא דָּן אוֹתוֹ לְכַף חוֹבָה, וּבִשְׁבִיל זֶה הָלַךְ וְגִנָּהוּ, לְבַד שֶׁעָבַר בָּזֶה עַל ''בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ'', (יא) עוֹד עָבַר בָּזֶה עַל אִסוּר סִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע. הלכות לשון הרע כלל ג - ח וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהַכַּף חוֹב מַכְרִיעַ יוֹתֵר, דְּמִצַד הַדִּין לֵיכָּא אִסוּרָא כָּל כָּךְ, אִם יַכְרִיעֵהוּ לְכַף חוֹבָה, הַיְנוּ לְעִנְיַן (יב) שֶׁיֻּסְכַּם בְּעֵינֵי עַצְמוֹ עָלָיו, שֶׁעָשָׂה שֶׁלֹּא כַּדִּין, אֲבָל אֵין לְמַהֵר לֵילֵךְ וּלְבַזּוֹתוֹ עֲבוּר זֶה אֵצֶל אֲחֵרִים, אִם לֹא שֶׁיַּשְׁלִימוּ כָּל הַפְּרָטִים הַמְבֹאָרִים לְקַמָן בִּכְלָל ד' וְה' וּבִכְלָל י' כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה דְּבָרִים, שֶׁאֲפִלּוּ אִם אֵין הַדִּין עִמוֹ, גַּם כֵּן אָסוּר לְבַזּוֹתוֹ עֲבוּר זֶה, כַּמְבֹאָר לְהַמְעַיֵּן בִּכְלָלִים אֵלּוּ.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=hbP61WVHqG0
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1DOQQn-45GRYdNFqVtSWFWioOcCu7bu2p/
לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבוע
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/

פרשת במדבר חייבת תמיד להיות קודם חג השבועות. אומר רבי משה פיינשטין זצ"ל כי פרשת במדבר פותחת במפקד אוכלסין ומניינם של עם ישראל שנאמר: "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות, כל זכר לגולגלותם". ואומר רש"י: 'מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה. כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם, באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם' עכ"ל.
כוונת רש"י היא לענות על שאלה מתבקשת, וכי הקב"ה צריך למנות אותם בשביל לדעת מהו מספרם? וכי יש דבר נעלם ממנו יתברך? לכך אומר רש"י שסיבת מניינם אינה באמת בכדי לדעת את מספרם, אלא מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה.
קודם חג מתן תורה חשוב שכל יהודי ויהודי ידע שסופרים אותו, הוא חשוב, בלעדיו יש חסרון בכללות עם ישראל. כשהקב"ה מונה את ישראל הוא מונה את כולם בשווה, ממשה רבינו ע"ה עד היהודי הפשוט ביותר ללא הבדל מעמד או דרגה, "ויחן שם ישראל נגד ההר" – כאיש אחד בלבד אחד. כולם שווים בעניין זכות זו של קבלת התורה.
כל יהודי חשוב ויקר לפניו יתברך, גם אם הוא רחוק מתורה ומצוות אבל עדיין שם "יהודי" עליו הרי הוא בכלל "עם ישראל" וראוי לקבלת התורה בכל פעם מחדש.
בזוהר כתוב כי יש שישים ריבוא אותיות לתורה כנגד שישים ריבוא נשמות ישראל. וכתב בספר מגלה עמוקות וז"ל: 'לכל אחד מישראל יש לנשמה שלו אות אחת משישים ריבוא אותיות התורה כו' וכן ישראל: "ישראל" נוטריקון - יש ששים ריבוא אותיות לתורה" עכ"ל. ומכאן יש ללמוד שכשם שאם נחסרה אפילו אות אחת בכל התורה כולה, אפילו אות כזו שאינה משנה את משמעות המילה, בכל זאת כל הספר תורה כולו פסול? איך יתכן? אות אחת תפסול ספר שלם? כן! כי כל אות היא חלק בלתי נפרד מכל הספר תורה, ואם נחסר אות אחת, זה משליך על כל הספר. כך בנשמותיהם של ישראל, אם חסרה אפילו נשמה אחת לאבינו שבשמים, אפילו שלכאורה נשמה זו יש שיחשבו עליה שהיא חסרת משמעות בכללות עם ישראל, בכל זאת זה משליך על כל הכלל ישראל כולו.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=NLUaoLcCsso
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1rOKfO5GLXQ2NtLKUdAz2SN0ksSPaaqap/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ג - ג וּרְאֵה עוֹד אֶת גֹּדֶל אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, (ב) שֶׁאֲפִלּוּ אֵינוֹ מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הַשִּׂנְאָה וְלֹא נִתְכַּוֵּן בְּהַסִפּוּר לְגַנּוֹתוֹ, רַק אֲמָרוֹ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְדֶרֶךְ קַלוּת רֹאשׁ, אַף עַל פִּי כֵן כֵּיוָן שֶׁעַל פִּי אֱמֶת דִּבְרֵי גְּנַאי הוּא, אָסוּר מִן הַתּוֹרָה. הלכות לשון הרע כלל ג - ד אִסוּר סִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע הוּא אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ (ג) מְבָאֵר בְּעֵת הַסִפּוּר אֶת הָאִישׁ שֶׁהוּא מְדַבֵּר עָלָיו, רַק הוּא מְסַפֵּר סְתָם, וּמִתּוֹךְ עִנְיַן הַסִפּוּר נִשְׁמָע לְהַשּׁוֹמֵעַ עַל אֵיזֶה אִישׁ כִּוֵּן המְסַפֵּר הָזֶּה, בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע הוּא. וְיוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁאֲפִלּוּ אִם בְּדִבְרֵי סִפּוּרוֹ לֹא הָיָה (ד) שׁוּם עִנְיַן גְּנַאי כְּלָל, רַק שֶׁעַל יְדֵי דְּבָרָיו נִסְבַּב רָעָה אוֹ גְּנוּת לַחֲבֵרוֹ, וְהַמְסַפֵּר הַזֶּה נִתְכַּוֵּן לָזֶה בְּרַמָאוּתוֹ, גַּם זֶה בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע הוּא, וְדָבָר זֶה נִקְרָא בְּפִי חֲזַ''ל בְּשֵׁם לָשׁוֹן הָרָע בְּצִנְעָא. הלכות לשון הרע כלל ג - ה וְיֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה אֳפָנִים בְּבַעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע הַמְסַפְּרִין דֶּרֶךְ רַמָאוּת. וְהוּא, שֶׁמְסַפְּרִין הָעִנְיָן לְפִי (ה) תֻּמָן עַל חַבְרֵיהֶן, כְּאִלּוּ אֵינָם יוֹדְעִין שֶׁדָּבָר זֶה שֶׁדִּבְּרוּ לָשׁוֹן הָרָע הוּא, אוֹ שֶׁאֵלּוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל פְּלוֹנִי, כָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע הוּא.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=ME5Kawi8v_E
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1kZbY3E2H7COuOocSDVN3ydZt-TZF7MLu/
לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1T90V86fyHdhon5c4HiAF2BT_XRSK-OIb/

בתלמוד בבלי לא מוזכרת המילה "קדיש", אלא היא מוזכרת במילים "יהא שמיה הגדול מבורך" . וכפי הנראה זהו עיקר הקדיש.
יעקב אבינו הראשון שאמר 'קדיש' בעולם
אולם מקורן של מילים אלו הוא קדום ביותר, ונראה כי כבר יעקב אבינו ע"ה אמרן. כמו שמספרת הגמרא במסכת פסחים דף נו ע"א שכאשר יעקב חש כי ימיו ספורים, אסף את כל בניו וביקש לגלות להן את הקץ, אך אז נסתלקה ממנו השכינה. יעקב שחשש נורא שמא סילוק השכינה נגרם בגלל שאחד מבניו אינו מאמין ביחוד ה' ואינו ראוי לגילוי הקץ, לכן שאל: שמא יש במיטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל? ואבי יצחק שיצא ממנו עשיו? אמרו לו בניו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" – כשם שאין בלבך אלא אחד [הקב"ה] כך אין בליבנו אלא אחד [הקב"ה]. באותה שעה פתח יעקב ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
והנה בתרגום ירושלמי על התורה מביא הסיפור בלשון ארמית ומתרגם מילים הללו של בשכמל"ו ל: "יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין". שבהתבוננות מועטת ניתן לראות כי למעשה אלו אותם מילים של בשכמל"ו. שבח זה למדו עם ישראל לאומרו מיעקב אבינו ע"ה.
דוד המלך ע"ה ודניאל משבחים בלשון זו
וכן דוד המלך ע"ה אמר שבח זה כפי שאנו מזכירים כל יום בתפילת שחרית "ויברך דוד... ברוך אתה ה' אלוקי ישראל אבינו מעולם ועד עולם".
ואף דניאל אמר "להוי שמיה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא ".
המילה 'קדיש' מוזכרת בספרות שאחרי התלמוד
אולם לשון זו של 'קדיש' מובאת במסכת סופרים שכידוע כתבוה הסבוראים או הגאונים . ובזמן הסבוראים תיקנו אמירת 'קדיש' בעוד כמה וכמה מקומות בקטעי התפילה שאינם מוזכרים בתלמוד .
המילה 'קדיש' נלקחת מהבקשה שמתחילים בה "יתגדל ויתקדש שמיה רבה". והוא על שם הפסוק בנביא יחזקאל "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים, וידעו כי אני ה'" (לח, כג).
אימתי? ומי תיקן אמירת 'קדיש'? ומהי סיבת התקנה?
נחלקו הפוסקים אימתי ומי תיקן את אמירת הקדיש:
לדעת פירושי סידור התפילה להרוקח אמירת הקדיש נתקנה ע"י אנשי כנסת הגדולה בעקבות חורבן בית המקדש הראשון.
מאידך האורחות חיים כותב שתפילת הקדיש לא נתקנה ע"י אנשי כנסת הגדולה כמו שאר קטעי התפילה, אלא נתקנה ע"י התנאים בעקבות חורבן בית המקדש השני.
ובערוך השולחן בסימן נה סעיף א' נקט כדיעה ראשונה. וכותב כי אמירת הקדיש הוא שבח גדול ונורא שתקנו אנשי כנסת הגדולה אחרי חורבן בית ראשון, והוא תפילה על חילול שמו יתברך מחורבן בית המקדש וחורבן ארץ הקודש, ופיזור ישראל בארבע כנפות הארץ, ואנו מתפללים שיתגדל ויתקדש שמו בעולם. ומוכיח כן מהמעשה המובא במסכת ברכות דף ג ע"א שפעם אחת שמע ר' יוסי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת "אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות" ואליהו הנביא אמר לר' יוסי על כך שלא פעם א' בלבד אומרת כך אלא ג' פעמים ביום. אבל בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ועונים "יהא שמיה הגדול מבורך" הקב"ה מנענע ראשו ואומר: "אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם". מכאן מוכח שאמירת הקדיש נתקנה כתיקון על גרימת מעשה החורבן בעוונותינו.
והרא"ש במס' ברכות שם בד"ה 'מיד' כותב: שלכך תיקנו לומר "ונחמתא" בקדיש, שהוא תנחומים על צער החורבן כנ"ל.
כיוצא בזה משמע מהגמרא במסכת סוטה דף מט ע"א שאומר רבא שמיום שחרב בית המקדש אין לך יום שאין קללתו מורבה משל חבירו. ושואלת הגמרא: אם כן העולם על מה הוא מתקיים? ומתרצת: על קדושא דסידרא [הנאמר ב"ובא לציון"] ועל אמירת יהא שמיה רבה מברך שאומרים אחר דברי אגדה שדורש החכם.
נוסח הקדיש בלשון 'ארמית'
נוסח אמירת הקדיש נתקן לאומרו בארמית. הסיבה העיקרית היא כדי שלא יבינו המלאכים מה שנאמר בו, שהמלאכים אינם מבינים אלא לשון הקודש.
הטעמים שאין אנו רוצים שהמלאכים יבינו את מה שאנו אומרים בקדיש, נחלקו בזה הראשונים:
המחזור ויטרי בסימן פז כותב שבעת אמירת הקדיש נגרם כביכול צער לקב"ה שנזכר במעשה החורבן...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=MM-_X1yP-qU
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1t-xxH2FcmVmAJxuiLDuBlLLDCP1TC8C2/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

כַּמָה גָּדוֹל אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁאְסַרְתּוֹ הַתּוֹרָה אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת וּבְכָל גַּוְנֵי, דְּלֹא מִבָּעֵי אִם הוּא שׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ לְסַפֵּר עָלָיו בַּסֵתֶר וּמַקְפִּיד עַל זֶה שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה לוֹ דְּאָסוּר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ גַּם כֵּן אָרוּר, כְּמָה דִכְתִיב ''אָרוּר מַכֶּה רֵעֵהוּ בַּסָתֶר'', אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם הוּא מְשַׁעֵר בְּעַצְמוֹ, (א) שֶׁהָיָה אוֹמֵר דָּבָר זֶה אַף בְּפָנָיו, אוֹ שֶׁהוּא מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע על חֲבֵרוֹ בְּפָנָיו מַמָשׁ, גַּם כֵּן אָסוּר וְלָשׁוֹן הָרָע מִקְרֵי, וּבְצַד אֶחָד גָּדוֹל אִסוּרוֹ בְּפָנָיו מִשֶּׁלֹּא בְּפָנָיו, דִּבְפָנָיו, לְבַד אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, הוּא מַלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ עַל יְדֵי זֶה בְּמִדַּת הָעַזּוּת וְהַחֻצְפָּה וְהוּא מְעוֹרֵר יוֹתֵר מְדָנִים עַל יְדֵי זֶה, וְכַמָה פְּעָמִים בָּא עַל יְדֵי זֶה גַּם כֵּן לִידֵי הַלְבָּנַת פָּנִים, וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְנוּ לְעֵיל בַּפְּתִיחָה בְּלָאו דְּ''לֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא''. עַיֵּן שָׁם.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=XO1gYwCLGTQ
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1j7HnruMhSlj5aGP0d39frk9aW4spw6gn/
לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבוע
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/

הפרשה פותחת במילים: "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'".
רש"י מביא את דברי המדרש: 'מה עניין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצוות נאמרו מסיני? אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני.
כללותיה: "ושבתה הארץ שבת לה'" - כולל כל המלאכות לאיסור עבודת הקרקע. פרטותיה: "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. את ספיח קצירך לא תקצור, ואת ענבי נזירך לא תבצור" – פירט לך הכתוב זריעה וזמירה קצירה ובצירה, וכן שאר סוגי עבודות.
ומבאר רש"י כוונת המדרש: כי אפילו שבחומש דברים משה חוזר ומפרט את ההלכות והדינים של כל המצוות. אינו חוזר ומפרט את מצות השמיטה לפי שכבר פירט כאן כפי מה שניתנו לו בסיני בכל כלליהן ופרטיהן. ומכאן אתה למד לכל המצוות שמשה חוזר ומפרט אותן על דקדוקיהן, שהכל ניתן לו מסיני ולא חלילה בדה דבר אחד מליבו.
'שמיטה' הוכחה לתורה מן השמים
ברם עדיין לא מובן מדוע נלקחה דוקא מצות שמיטה כסמל ודוגמא לשאר מצוות?!? הרי יכול היה לעשות כן גם בשאר מצוות?
החתם סופר מיישב: כי דוקא מצות שמיטה יש בה את ההוכחה לכך שניתנה למשה רבינו משמים ולא חלילה בדה מליבו. שהרי התורה אומרת "וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים". איזה אדם קרוץ מחומר ומוגבל יכול להתחייב ולקחת על עצמו כזו הבטחה? הבבא הכי גדול לא מסוגל להתחייב לכזה דבר! התחייבות כזו? לעם שלם? לדורות עולם? אין זה כי אם מן האלוקים ברוך הוא. וכיון שבמצוה זו גם טמונה ההוכחה שמשה רבינו ע"ה מוסר את הכל כפי שניתן לו מן האלוקים, היא היא המלמדת על שאר המצוות כולן.. כשם שמצוה זו ניתנה מסיני על כל כלליה ופרטיה ודקדוקיה, כן שאר המצוות כולן.
שנת השמיטה נותנת ברכה ושפע לכל שש השנים
האמרי שפר מבאר: כי שמיטה נקראת גם "שבת" כמו שמובא מספר פעמים בתורה. וכשם ששבת קודש משפיעה ברכה על כל ימות השבוע, כן השנה השביעית משפיעה ברכה ושפע על כל השש שנים. המכנה המשותף שביניהם הוא שבשניהם הברכה והשפע בא מבלי שאדם יעשה שום מלאכה, מבלי שיתאמץ ויעבוד קשה, עצם היום הוא מבורך ומשפיע על כל השבוע שאחריו. כך גם סיני לעומת שאר ההרים.. שכידוע כל ההרים עשו השתדלות גדולה בשביל שהתורה תינתן עליהם, אבל רק הר סיני ישב ושתק. ובזכות ענוותנותו וצניעותו זכה שתינתן עליו התורה הקדושה. לכך הסמיך עניין שמיטה להר סיני להורות על הברכה שבאה לאדם לפעמים דוקא בגלל שאינו פועל יותר ממה שצריך, דוקא בגלל השביתה והשקט באה לו ברכה משמים. וכמאמרו הידוע של הרמב"ן: 'הגזירה אמת, והחריצות שקר'.
תכלית מתנת ארץ ישראל, שמירת תורה ומצוות
האור החיים הקדוש מיישב: כי מצות שמיטה בדוקא כיון שמצוה זו נתחייבו בה ישראל רק בארץ ישראל, אין מצות שמיטה בחו"ל. וכאן התורה אומרת בתחילת דבריה "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'" כלומר כאן התורה גם מתארת את ארץ ישראל כמתנה שניתנה מן האלוקים - "אני נותן לכם". ולכן הסמיכה להר סיני כדי להורות כי כל מתנת ארץ ישראל היא בעבור שמירת תורה ומצוות שניתנו לעם ישראל בסיני. ובפרשה קודמת הרחבנו בעניין זה יותר.
'שמיטה' - שיור ששייר הקב"ה לעצמו ממתנת ארץ ישראל
ברם ממשיך האור החיים הקדוש ושואל: מדוע היתה התורה צריכה לומר באותה נשימה את עניין מתנת ארץ ישראל לעם ישראל את המילים "ושבתה הארץ שבת לה'" הרי זה בדיוק מה שהולך ומפרט בהמשך הפסוקים "שש שנים תזרע שדך... וכו' ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה'..."?
ומסביר: כי כאן הקב"ה בא להורות כי מתנה נפלאה זו של "ארץ ישראל" איננה מתנה גמורה ומוחלטת, אלא הקב"ה משייר לעצמו משהו. השנה השביעית היא שייכת לה' יתברך. לכן באותה נשימה בה מדבר על המתנה של ארץ ישראל גם מסייג הדברים בכך שמשייר לעצמו זמן של שביתה מן הקרקע שבזמן זה היא שייכת רק להשי"ת.
החסד העצום שיש לעם ישראל בשנת השמיטה
וכאן יש לשאול..
וכי...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=6YHdbYDuFVA
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1a3ZlZuGUik0GpbisrMlEaCf2HtPYy79s/
לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1T90V86fyHdhon5c4HiAF2BT_XRSK-OIb/

בשו"ע סימן ס' סעיף ד' מביא מחלוקת הפוסקים האם מצוות צריכות כוונה או אינן צריכות כוונה, ולהלכה מעלה כאותם האומרים שמצוות צריכות כוונה. וביאר המשנה ברורה שם סק"ז שזה ודאי לדברי הכל שמצוה לכוון בליבו מה שהוא מוציא מפיו ולא להרהר בדבר אחר, אבל אם לא כיוון ליבו יצא. [חוץ מפסוק ראשון של קריאת שמע וברכת אבות של תפילה]. ולא נחלקו אלא בעניין אם חייב לכוון קודם שמתחיל המצוה לצאת ידי חובה בעשיית אותה מצוה.
ועוד כתב המ"ב שם סק"י שגם לדעת השו"ע שמצוות צריכות כוונה ולא כיוון בעשיית המצוה בפעם הראשונה שהדין הוא שצריך לחזור ולעשות את המצוה שוב. אף על פי כן לא יחזור ויברך על אותה מצוה שלעניין ברכה צריך לחוש לדעת האומרים מצוות אינן צריכות כוונה.
וכן פסק השו"ע בסימן תפ"ט סעיף ד' שמי ששאל אותו חבירו בין השמשות כמה היום לעומר, יאמר לו 'אתמול היה כך וכך', שאם יום לו 'היום כך וכך' אינו יכול לחזור ולמנות בברכה. וזה יתכן רק לדעת האומרים מצוות אינן צריכות כוונה, שהרי מילתא דפשיטא היא שכשענה לו לא התכוון לצאת באותה אמירה .
ובבית יוסף סימן רי"ג כתב שדין זה נאמר גם באופן ששמע את המצוה מאדם אחר ולא נתכוון לצאת יד"ח וגם המברך לא נתכוון להוציאו, שלדעת האומרים מצוות אינן צריכות כוונה, יצא ידי חובה.
ולפי כל הנ"ל מקשה שו"ע הרב כיצד נוהגים העולם שהשליח ציבור מברך בקול רם תחילה וסופר את העומר, ולאחריו הציבור חוזר ומברך וסופר את העומר לבדו. והרי לדעת האומרים שמצוות אינן צריכות כוונה הרי יצאו הציבור ידי חובה בשמיעת הברכה מהשליח ציבור, ושוב אינם יכולים לחזור ולברך, ולעניין ברכה חיישינן להו מדין ספק ברכה לבטלה.
לכן כותב שמן הנכון לעשות כוונה הופכית, שהוא מכוון שלא לצאת ידי חובה מהשליח ציבור ובזה גם למ"ד מצוות אינן צריכות כוונה אינו יוצא ידי חובה.
ומטעם זה כתב בחזון עובדיה הל' יום טוב עמ' רל"א שטוב ונכון לעשות גילוי דעת בתחילת ספירת העומר שהוא מכוין שלא לצאת ידי חובה מהש"צ בכל ימי ספירת העומר ויועיל לו לכל ימי הספירה. וגם אם לא עשה בתחילה יכול לעשות בכל זמן מימי ספירת העומר.
והעולם שנוהג שלא לחוש לכל הנ"ל כתבו האחרונים שאפשר ליישב כיון שכך הוא המנהג מקדמא דנא שהציבור מברך וסופר אחר הש"צ, בתת מודע שלהם כבר מכוונים מתחילה שלא לצאת ונחשב כאילו עושים כוונה הופכית כבר מתחילה.
פרטי דינים והלכות נוספות בעניין ספירת העומר, תמצאו בשיעור שלפניכם "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=2KBtigruE-8
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1iEQSwi9bLhwdUZB6nICLUYonedLfJmck/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ב - יג אִם אֶחָד (כו) גִּלָּה לַחֲבֵרוֹ בְּאַפֵּי תְּלָתָא עִנְיַן עִסְקוֹ וּמִסְחָרוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, (כז) דְּבָרִים אֲשֶׁר בִּסְתָמָא אָסוּר אַחַר כָּךְ לְגַלּוֹת לְאַחֵר, פֶּן יוּכַל לְהַגִּיעַ לוֹ עַל יְדֵי זֶה הֶזֵּק אוֹ צַעַר, אַךְ עַתָּה שֶׁגִּלָּה לוֹ דָּבָר זֶה בְּאַפֵּי תְּלָתָא, אִם כֵּן רָאִינוּ שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לָזֶה, אַף אִם יִתְגַּלֶּה לְבַסוֹף, וְלָכֵן מֻתָּר לְזֶה הַשּׁוֹמֵעַ מִמֶנּוּ לְכַתְּחִלָּה לְגַלּוֹת לַאֲחֵרִים, כָּל כַּמָה שֶׁלֹּא גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁהוּא מַקְפִּיד עַל זֶה, אַךְ (כח) שֶׁלֹּא יַחְסְרוּ לָזֶה הַפְּרָטִים הַמְבֹאָרִים לְעֵיל בְּעִנְיָנָא דְּאַפֵּי תְּלָתָא וְעַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=XAdH2DEb0vU
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1Tgr_I1VX1TUlYZ5hPipKjDesftn5CS0C/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ב - יא וְהִנֵּה לְפִי מַה שֶּׁבֵּאַרְנוּ בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ הַכְּלָלִים דְּאַפֵּי תְּלָתָא, צָרִיךְ לִזָּהֵר, כְּשֶׁיּוֹשְׁבִין שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר לְעַיֵּן בִּדְבַר הַנְהָגַת אַנְשֵׁי הָעִיר בְּעִנְיְנִי הָעֲרָכוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, בְּדָבָר שֶׁהוּא חוֹב לָזֶה וּזְכוּת לָזֶה, וְנְחְלְקוּ בְּדֵעוֹת וְעָמְדוּ לְמִנְיָן וְהָלְכוּ בָּתַר רֻבָּא (אחר הרוב), כְּשֶׁיֵּצְאוּ מֵחֲדַר הַקָהָל, (כא) צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁלֹּא לְסַפֵּר אַחַר כָּךְ דַּעְתּוֹ אוֹ דַּעַת פְּלוֹנִי, שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה בְּעִנְיָן זֶה לְהָקֵל עַל אוֹתוֹ פְּלוֹנִי, אַךְ חֲבֵרָיו רַבּוּ עָלָיו וְהִכְרִיחוּהוּ לֵילֵךְ בָּתַר דַּעְתָּם. וְלָא מִבָּעֵי (וא"צ לומר) אִם הֻסְכַּם בֵּינֵיהֶם מִתְּחִלָּה, כְּשֶׁיֵּצְאוּ מֵחֲדַר הַקָהָל שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת אוֹ (כב) לְסַפֵּר לָאִישׁ הַנּוֹכְחִי גּוּפָא, שֶׁאֵלָיו נוֹגֵעַ הַחוֹב הַהוּא, בְּוַדַּאי אִסוּר גָּמוּר הוּא, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּסְתָמָא, וְגַם אֵינֶנּוּ מְכַוֵּן לְגַלּוֹת, (כג) רָק בְּמִקְרֶה לְסַפֵּר לְאַחֵר בְּלָשׁוֹן שֶׁיֵּרָאֶה מִדְּבָרָיו, שֶׁדַּעְתּוֹ אֵינֶנּוּ נוֹטָה לָזֶה גַּם עַתָּה, אַךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָרִיב עֲבוּר זֶה עִם חֲבֵרָיו הַנִּשְׁאָרִים, גַּם כֵּן אִסוּר גָּמוּר הוּא, (וּלְפִי (כד) דַּעַת הַיָּד הַקְטַנָּה, אֲפִלּוּ אִם יְסַפֵּר סְתָם, אֵיךְ שֶׁדַּעְתּוֹ הָיָה מִתְּחִלָּה לְהָקֵל עַל אוֹתוֹ פְּלוֹנִי, וְאַחַר כָּךְ עָמְדוּ לְמִנְיָן וְהָלְכוּ בָּתַר רֻבָּא, גַּם כֵּן אָסוּר), וְאֵין שׁוּם נָפְקָא מִנַּה (הבדל) בֵּין לַמְסַפֵּר דָּבָר זֶה מֵעַצְמוֹ, וּבֵין אִם עָמַד עָלָיו חֲבֵרוֹ בְּחֵרוּפִין עַל דְּבַר זֶה הַפְּסָק שֶׁיָּצָא מֵאִתָּם עַל דְּבַר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, בְּכָל גַּוְנֵי (בכל האפנים) אָסוּר לְהַטִיל אֶת הָעַוְלָה עַל חְבֵרוֹ וּלְסַלְּקָה מֵעָלָיו, אַף שֶׁהוּא אֱמֶת. הלכות לשון הרע כלל ב - יב עוֹד רָאִיתִי לִכְתֹּב דָּבָר אֶחָד בְּפֵרוּשׁ מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתִי שֶׁהַרְבֵּה אֲנָשִׁים מֻרְגָּלִין בָּזֶה, וְהוּא כְּשֶׁדּוֹרֵשׁ אֶחָד בְּבֵית הַמִדְרָשׁ אָסוּר עַל פִּי הַדִּין לְהַלְעִיג מִמֶנּוּ וְלוֹמַר, שֶׁאֵין בִּדְרָשׁוֹתָיו מַמָשׁ וְשֶׁאֵין מַה לִּשְׁמֹעַ, וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, רָאִינוּ שֶׁהַרְבֵּה אֲנָשִׁים פְּרוּצִין בָּזֶה, וְלֹא יַחְשְׁבוּ הַלַּעַג הַזֶּה לְאִסוּר כְּלָל, וְעַל פִּי הַדִּין הוּא לָשׁוֹן הָרָע גְּמוּרָה, שֶׁעַל יְדֵי דִּבּוּר כָּזֶה מָצוּי הוּא שֶׁגּוֹרֵם הֶזֵּק לַחֲבֵרוֹ בְּמָמוֹנוֹ וְכַמָה פְּעָמִים צַעַר וּבִיּוּשׁ גַּם כֵּן, כִּי לוּ יְהִי שֶׁהוּא דְּבַר אֱמֶת, הֲלֹא לָשׁוֹן הָרָע אָסוּר אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת, כִּי מַה תּוֹעֶלֶת מְכַוֵּן הַמַלְעִיג וּמִתְלוֹצֵץ אַחַר זֶה בְּלֵיצָנוּתוֹ *, כִּי אִם בַּעַל נֶפֶשׁ הוּא, אַדְּרַבָּה, צָרִיךְ לְיַעֵץ לוֹ אַחַר כָּךְ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וּלְהַעֲרִיךְ לְפָנָיו, שֶׁיֹּאמַר בָּאֳפָנִים אֲחֵרִים, שֶׁבְּאֹפֶן זֶה שֶׁהוּא אוֹמֵר עַתָּה, אֵין דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים, וּבְעֵצָה זוֹ הָיָה מְקַיֵּם גַּם כֵּן ''וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'', וְעַל כָּל פָּנִים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתוֹ עַל יְדֵי זֶה לְלַעַג בְּפִי הַבְּרִיּוֹת, (כה) וְלֹא מְהַנִּי בָּזֶה הֶתֵּרָא דְּאַפֵּי תְּלָתָא ** כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְתִּי הֵיטֵב בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=CmLXl2yWJuc
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1haKYgpZml07D0koTfgi-NoZTNmJHIx6e/
לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבוע
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/

בפרשה שלנו מובאת מצות ספירת העומר, שכתוב: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיוום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תהיינה" (כג טו). וכמה וכמה טעמים נכתבו בספרי הדורות לטעם מצוה זו של ספירת העומר. בחלקם נלמד כי כל תכלית יציאת מצרים, בשביל מתן תורה. כך כתב בשו"ת הרשב"א חלק ג סימן רפ"ד הביא בשם בעל העיטור שהביא הטעם לכך ממדרש חז"ל ששם מבואר שכל מטרת יציאת ישראל ממצרים הייתה בשביל לקבל את התורה, כמו שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה "וזה לך האות כי אני שלחתיך, בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה" (שמות ג יב). וכשיצאו ישראל ממצרים היו שואלים את משה אימתי מקבלים את התורה? אמר להם לסוף חמישים יום. והיו מונים את הימים עד למתן תורה בהשתוקקות עצומה, ולכן ביום מתן תורה ציוה אותם השי"ת לשמר ולהמשיך את אותה ספירה כדי לשמר את אותה השתוקקות ואותן כיסופין בכל שנה מחדש לפני חג השבועות חג מתן תורה..
טעם נוסף כדי שלא ישכחו לחוג את חג השבועות בזמנו. כך כותב רבי יהודה החסיד ביאר שמכיון שימים אלו הם ימי מלאכת השדה, ואין מי שיגיד לבני הכפרים החקלאים אם אייר מלא או חסר, לכן אמרה תורה תספרו חמישים יום ואחר כך "מקרא קודש יהיה לכם".
ובספר 'מטה משה' כתב ממש דומה לזה: שבזמנם היו העם שבשדות ממש ישנים בשדותיהם כדי לשמר את התבואה, ובמיוחד בעונת הקציר שהתבואה כבר בשלה וראויה למאכל. ומשום כך ציותה התורה לספור חמישים יום מחג הפסח, כדי שלא ישכחו לחוג את חג השבועות בזמנו שלא ידעו מתי הגיע זמנו.
וטעם נוסף הוא זמן הסתגלות ולקח לחג מתן תורה. כך כותב הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג מ"ג) מבאר כי למעשה חג הפסח וחג הסוכות נקבעו לעשותם שבעה ימים, כדי להסתגל אליהם ולהתבונן בהם די הצורך כדי ללמוד הלקח מהם. בשונה מיום הכיפורים וראש השנה שהשופר ויום הצום יש בו מספיק כדי לעורר את האדם לתשובה ומעשים טובים ואין צורך בזמן ממושך. אבל חג השבועות אין בו איזו מצוה מיוחדת, ולעשותו יותר מיום אחד לא רצתה התורה כיון שמתן תורה היה רק יום אחד. לכן ציותה התורה להתכונן במשך חמישים יום קודם לחג מתן תורה כדי שיהיה זמן הסתגלות והתבוננות בחג הנשגב והנורא הזה, וללמוד ולהפיק ממנו את כל הלקחים שניתן לקחת מהחג הקדוש הזה.
תוספת דברים תוכלו לקבל בשיעור שלפניכם. "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=EBBMG4t7KM0
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1inqxckVlZIlJGOKVSEqvJrkIUrsBI0Ra/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ב - יא וְהִנֵּה לְפִי מַה שֶּׁבֵּאַרְנוּ בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ הַכְּלָלִים דְּאַפֵּי תְּלָתָא, צָרִיךְ לִזָּהֵר, כְּשֶׁיּוֹשְׁבִין שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר לְעַיֵּן בִּדְבַר הַנְהָגַת אַנְשֵׁי הָעִיר בְּעִנְיְנִי הָעֲרָכוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, בְּדָבָר שֶׁהוּא חוֹב לָזֶה וּזְכוּת לָזֶה, וְנְחְלְקוּ בְּדֵעוֹת וְעָמְדוּ לְמִנְיָן וְהָלְכוּ בָּתַר רֻבָּא (אחר הרוב), כְּשֶׁיֵּצְאוּ מֵחֲדַר הַקָהָל, (כא) צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁלֹּא לְסַפֵּר אַחַר כָּךְ דַּעְתּוֹ אוֹ דַּעַת פְּלוֹנִי, שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה בְּעִנְיָן זֶה לְהָקֵל עַל אוֹתוֹ פְּלוֹנִי, אַךְ חֲבֵרָיו רַבּוּ עָלָיו וְהִכְרִיחוּהוּ לֵילֵךְ בָּתַר דַּעְתָּם. וְלָא מִבָּעֵי (וא"צ לומר) אִם הֻסְכַּם בֵּינֵיהֶם מִתְּחִלָּה, כְּשֶׁיֵּצְאוּ מֵחֲדַר הַקָהָל שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת אוֹ (כב) לְסַפֵּר לָאִישׁ הַנּוֹכְחִי גּוּפָא, שֶׁאֵלָיו נוֹגֵעַ הַחוֹב הַהוּא, בְּוַדַּאי אִסוּר גָּמוּר הוּא, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּסְתָמָא, וְגַם אֵינֶנּוּ מְכַוֵּן לְגַלּוֹת, (כג) רָק בְּמִקְרֶה לְסַפֵּר לְאַחֵר בְּלָשׁוֹן שֶׁיֵּרָאֶה מִדְּבָרָיו, שֶׁדַּעְתּוֹ אֵינֶנּוּ נוֹטָה לָזֶה גַּם עַתָּה, אַךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָרִיב עֲבוּר זֶה עִם חֲבֵרָיו הַנִּשְׁאָרִים, גַּם כֵּן אִסוּר גָּמוּר הוּא, (וּלְפִי (כד) דַּעַת הַיָּד הַקְטַנָּה, אֲפִלּוּ אִם יְסַפֵּר סְתָם, אֵיךְ שֶׁדַּעְתּוֹ הָיָה מִתְּחִלָּה לְהָקֵל עַל אוֹתוֹ פְּלוֹנִי, וְאַחַר כָּךְ עָמְדוּ לְמִנְיָן וְהָלְכוּ בָּתַר רֻבָּא, גַּם כֵּן אָסוּר), וְאֵין שׁוּם נָפְקָא מִנַּה (הבדל) בֵּין לַמְסַפֵּר דָּבָר זֶה מֵעַצְמוֹ, וּבֵין אִם עָמַד עָלָיו חֲבֵרוֹ בְּחֵרוּפִין עַל דְּבַר זֶה הַפְּסָק שֶׁיָּצָא מֵאִתָּם עַל דְּבַר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, בְּכָל גַּוְנֵי (בכל האפנים) אָסוּר לְהַטִיל אֶת הָעַוְלָה עַל חְבֵרוֹ וּלְסַלְּקָה מֵעָלָיו, אַף שֶׁהוּא אֱמֶת. הלכות לשון הרע כלל ב - יב עוֹד רָאִיתִי לִכְתֹּב דָּבָר אֶחָד בְּפֵרוּשׁ מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתִי שֶׁהַרְבֵּה אֲנָשִׁים מֻרְגָּלִין בָּזֶה, וְהוּא כְּשֶׁדּוֹרֵשׁ אֶחָד בְּבֵית הַמִדְרָשׁ אָסוּר עַל פִּי הַדִּין לְהַלְעִיג מִמֶנּוּ וְלוֹמַר, שֶׁאֵין בִּדְרָשׁוֹתָיו מַמָשׁ וְשֶׁאֵין מַה לִּשְׁמֹעַ, וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, רָאִינוּ שֶׁהַרְבֵּה אֲנָשִׁים פְּרוּצִין בָּזֶה, וְלֹא יַחְשְׁבוּ הַלַּעַג הַזֶּה לְאִסוּר כְּלָל, וְעַל פִּי הַדִּין הוּא לָשׁוֹן הָרָע גְּמוּרָה, שֶׁעַל יְדֵי דִּבּוּר כָּזֶה מָצוּי הוּא שֶׁגּוֹרֵם הֶזֵּק לַחֲבֵרוֹ בְּמָמוֹנוֹ וְכַמָה פְּעָמִים צַעַר וּבִיּוּשׁ גַּם כֵּן, כִּי לוּ יְהִי שֶׁהוּא דְּבַר אֱמֶת, הֲלֹא לָשׁוֹן הָרָע אָסוּר אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת, כִּי מַה תּוֹעֶלֶת מְכַוֵּן הַמַלְעִיג וּמִתְלוֹצֵץ אַחַר זֶה בְּלֵיצָנוּתוֹ *, כִּי אִם בַּעַל נֶפֶשׁ הוּא, אַדְּרַבָּה, צָרִיךְ לְיַעֵץ לוֹ אַחַר כָּךְ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וּלְהַעֲרִיךְ לְפָנָיו, שֶׁיֹּאמַר בָּאֳפָנִים אֲחֵרִים, שֶׁבְּאֹפֶן זֶה שֶׁהוּא אוֹמֵר עַתָּה, אֵין דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים, וּבְעֵצָה זוֹ הָיָה מְקַיֵּם גַּם כֵּן ''וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'', וְעַל כָּל פָּנִים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתוֹ עַל יְדֵי זֶה לְלַעַג בְּפִי הַבְּרִיּוֹת, (כה) וְלֹא מְהַנִּי בָּזֶה הֶתֵּרָא דְּאַפֵּי תְּלָתָא ** כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְתִּי הֵיטֵב בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים. הלכות לשון הרע כלל ב - יג אִם אֶחָד (כו) גִּלָּה לַחֲבֵרוֹ בְּאַפֵּי תְּלָתָא עִנְיַן עִסְקוֹ וּמִסְחָרוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, (כז) דְּבָרִים אֲשֶׁר בִּסְתָמָא אָסוּר אַחַר כָּךְ לְגַלּוֹת לְאַחֵר, פֶּן יוּכַל לְהַגִּיעַ לוֹ עַל יְדֵי זֶה הֶזֵּק אוֹ צַעַר, אַךְ עַתָּה שֶׁגִּלָּה לוֹ דָּבָר זֶה בְּאַפֵּי תְּלָתָא, אִם כֵּן רָאִינוּ שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לָזֶה, אַף אִם יִתְגַּלֶּה לְבַסוֹף, וְלָכֵן מֻתָּר לְזֶה הַשּׁוֹמֵעַ מִמֶנּוּ לְכַתְּחִלָּה לְגַלּוֹת...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=f4WkR9m1ZoE
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1PdZlrtVk2OtRqN_9c8J1go-H9TU1rVwp/
לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1T90V86fyHdhon5c4HiAF2BT_XRSK-OIb/

נחלקו הראשונים במה שכתבה התורה "וספרתם.. שבע שבתות תמימות תהיינה" האם "תמימות" הכוונה היא שספירת העומר היא מצוה אחת המתמשכת בכל הארבעים ותשע יום, או שכל יום ויום מימי הספירה היא מצוה בפני עצמה.
התוספות במסכת מנחות דף סו ע"א (ד"ה זכר למקדש) מביא את שיטת בעל הלכות גדולות כי כל ימי הספירה היא מצוה אחת מתמשכת, ופירוש המילה "תמימות" – שלימות. היינו שכל ימי הספירה צריכים להיות שלמים בספירתם בלא שום הפסק באמצע.
אך דעת התוספות שם שכל יום מימי הספירה היא מצוה בפני עצמה ופירוש המילה "תמימות" היא על כל יום שסופר מהערב ובכך יש תמימות של 'לילה ויום' .
הנפקא מינה בין השיטות תהיה באדם ששכח לספור לילה אחד וגם לא השלים למחרת ביום, שלפי בה"ג הפסיד את הספירה ואינו יכול להמשיך ולספור עוד ספירת העומר, כיון שחסר לו "תמימות". ולדעת תוספות ושאר ראשונים חייב עדיין להמשיך לספור ובברכה משום שכל יום היא מצוה בפני עצמה.
למעשה בשו"ע סימן תפ"ט סעיף ח כתב שאם שכח לספור באחד הימים, סופר בשאר הימים בלא ברכה. וכתב המשנה ברורה ס"ק ל"ה שהוא הדין אם טעה במניין וספר ספירה אחרת, שנחשב כאילו לא ספר כלל.
וממה שכתב השולחן ערוך שצריך להמשיך לספור רק בלא ברכה, נראה שפסק להלכה כדעת התוספות ושאר הראשונים שכל יום היא מצוה בפני עצמה, רק משום ספק ברכות להקל הורה שיספור בלא ברכה.
יש דיעה שלישית המובאת בביאור הלכה (שם) שמסביר באופן אחד כי "תמימות" הכוונה בכל סוף שבוע כשמסכם ואומר את חשבון אותו השבוע לפי הכתוב: "שבע שבתות תמימות תהיינה" שהתמימות חוזר על השבתות שזה סיכום השבועות שצריכות להיות תמימות. ולפי שיטה זו אם פספס את הספירה שיש בה השלמת אחד השבועות, אינו יכול לספור עוד את העומר בברכה.
אבל באופן השני מסביר שתמימות הכוונה שאם פספס יום אחד יכול להשלים אותו למחרת ולומר 'אתמול היה כך וכך לעומר' ובזה מקיים את התמימות. והוא הדין אפילו פספס כמה ימים יכול לחזור ולספור את כל הימים אחורה, ואז יכול להמשיך למנות בברכה. אולם בביאור הלכה כתב ששיטה זו דחויה מן ההלכה ואין לסמוך עליה בשביל לברך אפילו במקום של ספק ספיקא.
אבל נכון יעשה שאם חיסר יום אחד או כמה ימים שיחזור לספור את הימים שפספס כדי להרוויח את התמימות לשיטה זו.
פרטי הלכות נוספים ודוגמאות מעשיות תוכלו לקבל בשיעור זה שלפניכם. "שמעו ותי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=lpI4WvkQrgA
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1NT_iypicxai88RZfgrGiARK2g1xPD2YO/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ב - ט וְכָל זֶה שֶׁדִּבַּרְנוּ הוּא מִצַד אִסוּר הָאֲמִירָה בְּעַצְמוֹ, אֲבָל, חַס וְשָׁלוֹם, לְהוֹסִיף אְפִלּוּ תֵּבָה אַחַת אוֹ לְהַטְעִים אֶת הַדָּבָר בִּפְנֵי הַשּׁוֹמֵעַ, לוֹמַר שֶׁהַמַעֲשֶׂה שֶׁנִּשְׁמַע עַל שִׁמְעוֹן, יָפֶה נִשְׁמָע עָלָיו וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, זֶה וַדַּאי אָסוּר בְּכָל גַּוְנֵי, דְּהוּא מְקַלְקֵל אוֹתוֹ בִּדְבָרָיו, יוֹתֵר מִמַה שֶּׁהָיָה נִשְׁמָע עָלָיו לְבַסוֹף מֵעַצְמוֹ עַל פִּי הַסְּבָרָא דְּאַפֵּי תְּלָתָא. וְעוֹד, דְּבָזֶה מוּכָח שֶׁמְקַבֵּל דָּבָר זֶה לֶאֱמֶת, וְזֶה אָסוּר לְכֻלֵּי עָלְמָא בְּכָל גַוְנֵי, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר אִם יִרְצֶה ה' לְקַמָן בִּכְלָל ז' סָעִיף א', עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד, אֲפִלּוּ אִם מְפֻרְסָם (כ) עַל אָדָם עִנְיָן אֶחָד לְרַע שֶׁעָשָׂה בְּנַעְרוּתוֹ, אַךְ מֵאָז וְעַד עַתָּה הוּא מִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה, אוֹ שֶׁמְפֻרְסָם עַל אֲבוֹתָיו, שֶׁלֹּא הָיוּ נוֹהֲגִים כַּשּׁוּרָה כְּלָל, וְהוּא אֵינוֹ אוֹחֵז בְּדַרְכֵיהֶם, וְכָל כְּהַאי גַּוְנָא (וכל כיוצא בזה) בְּדָבָר שֶׁעַל פִּי אֱמֶת אֵין עַוְלָה עָלָיו, אָסוּר לְגַנּוֹתוֹ וּלְבַזּוֹתוֹ אֵצֶל חֲבֵרָיו בָּזֶה, וּמִי שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל זֶה וּמְסַפֵּר בִּדְבָרִים אֵלּוּ בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, כְּדֵי לְבַזּוֹתוֹ בְּעֵינֵי עַמוֹ, אֲפִלּוּ לֹא יוֹסִיף שׁוּם דָּבָר עַל הָאֱמֶת, הוּא מִכְּלַל כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁאֵינָם מְקַבְּלִים פְּנֵי שְׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּשַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה בְּמַאֲמָר רי''ד, וְלֹא שַׁיָּךְ עַל זֶה כְּלָל הֶתֵּרָא דְּאַפֵּי תְּלָתָא (ההתר של בפני שלושה), אַף שֶׁדָּבָר זֶה מְפֻרְסָם בְּפִי כֹּל, אַחֲרֵי שֶׁעַל פִּי אֱמֶת אֵין עָלָיו שׁוּם גְּנַאי בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בִּיחֶזְקֵאל י''ח: ''בֶּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב וְגוֹ' כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ וְגוֹ' '' וְהוּא עוֹשֵׂהוּ עֲבוּר זֶה לְלַעַג בְּפִי הַבְּרִיּוֹת.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=ciNQKo0l6rs
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/120wjV38q4RF2XhKhnaC7Vbsd-yokuzWN/
לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבוע
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/

שאל פעם יהודי שאלת תם: מדוע לא נוהגים מנהגי אבלות גם על מיתתם של 6 מיליון יהודים שנרצחו בשואה, הרי זו היתה טרגדיה נוראה שכמעט ולא היתה כמותה בעם ישראל. מספרם כפול ומכופל בפי כמה וכמה ממספרם של תלמידי רבי עקיבא?
באמת שזו שאלה קשה ולא פשוטה בכדי להשיב עליה, במיוחד שעדיין קיימים ועומדים בינינו ניצולי שואה ואנחנו מרגישים הזדהות גדולה עם הכאב העצום והנורא, וכדרכו של עולם מה שיותר קרוב ושייך אלינו הרגש שלנו פועל חזק יותר, אבל חשוב לשאול את השאלה בשביל להבין מה ימי ספירת העומר.
אז באמת שלגבי השואה שקרתה ממש בדורות האחרונים נראה שאין מקום לשאלה זו מאחר וכבר אין לנו סנהדרין ולא אנשי כנסת הגדולה בשביל לבוא ולתקן תקנות ציבוריות כל כך משמעותיות לעם ישראל כמו שהיה בזמן חז"ל. שברור הדבר שבשביל לתקן דבר לכלל עם ישראל ולדורות עולם צריך כח גדול ועצום שהיה שייך רק בזמן חז"ל, ואנן יתמי דימתי אין בנו את הכח הזה.
אבל השאלה עצמה היא נכונה אם נבוא ונשאל אותה על אירועים אחרים שאירעו בהיסטוריה עוד בזמן חז"ל שמתו מספרים עצומים של יהודים ולא ראינו שתיקנו עליהם תקנה של מנהגי אבלות כמו על מיתת תלמידי רבי עקיבא. כמו למשל הרוגי ביתר שמספר ההרוגים שם היה גדול פי כמה מתלמידי רבי עקיבא ובכל זאת לא ראינו שום תקנה מיוחדת של מנהגי אבלות למשך זמן ממושך למשך כל הדורות. זאת למה?!?
נראה כי התשובה לזה נמצאת בפרשת השבוע שלנו..
בשיעור שלפניכם תקבלו תשובה ברורה ומפורטת לשאלה זו, בה תחכימו ותבינו מהי סיבת תקנת מנהגי האבלות ל24 אלף תלמידי רבי עקיבא, ומה הלקח שרצו חכמינו ז"ל ללמד אותנו לדורות. "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=T5j-77GOGl8
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1eeGMuXWMKCgGciJP0J7ZCDHhgwlqPHRS/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ב - ט וְכָל זֶה שֶׁדִּבַּרְנוּ הוּא מִצַד אִסוּר הָאֲמִירָה בְּעַצְמוֹ, אֲבָל, חַס וְשָׁלוֹם, לְהוֹסִיף אְפִלּוּ תֵּבָה אַחַת אוֹ לְהַטְעִים אֶת הַדָּבָר בִּפְנֵי הַשּׁוֹמֵעַ, לוֹמַר שֶׁהַמַעֲשֶׂה שֶׁנִּשְׁמַע עַל שִׁמְעוֹן, יָפֶה נִשְׁמָע עָלָיו וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, זֶה וַדַּאי אָסוּר בְּכָל גַּוְנֵי, דְּהוּא מְקַלְקֵל אוֹתוֹ בִּדְבָרָיו, יוֹתֵר מִמַה שֶּׁהָיָה נִשְׁמָע עָלָיו לְבַסוֹף מֵעַצְמוֹ עַל פִּי הַסְּבָרָא דְּאַפֵּי תְּלָתָא. וְעוֹד, דְּבָזֶה מוּכָח שֶׁמְקַבֵּל דָּבָר הלכות לשון הרע כלל ב - י וְדע עוֹד דְּכָל הַהֶתֵּר דְּאַפֵּי תְּלָתָא הוּא מִצַד הָאוֹמֵר, אֲבָל מִצַד הַשּׁוֹמֵעַ, דְּהַיְנוּ, אִם הוּא יוֹדֵעַ אֶת טֶבע הַשּׁוֹמֵעַ, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁיִּשְׁמַע יְקַבֵּל דָּבָר זֶה לֶאֱמֶת עַל שִׁמְעוֹן וְיוּכַל לִהְיוֹת, שֶׁיּוֹסִיף עוֹד דְּבָרִים לִגְנַאי עָלָיו, לְאָדָם כָּזֶה אָסוּר לוֹמַר שׁוּם רֶמֶז שֶׁל גְּנַאי עַל חֲבֵרוֹ בְּכָל גַּוְנֵי, וְהַמְסַפֵּר לוֹ עוֹבֵר אַ''לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל'', וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְנוּ לְעֵיל בַּפְּתִיחָה בְּלָאו זֶה, עַיֵּן שָׁם. וְכָל זֶה שֶׁכָּתַבְנוּ בִּכְלָל זֶה לְאִסוּר, הוּא אֲפִלּוּ אִם לֹא יַזְכִּיר הַמְסַפֵּר הַזֶּה שֵׁם הַמְסַפֵּר הָרִאשׁוֹן שֶׁסִפֵּר בְּאַפֵּי תְּלָתָא, רַק יְסַפֵּר סְתָם, שֶׁכָּךְ וְכָךְ נִשְׁמַע עַל פְּלוֹנִי, אֲפִלּוּ הָכֵי (אף על פי כן) אָסוּר. וְאַחֲרֵי כָּל הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה שֶׁבֵּאַרְנוּ, רְאֵה אָחִי, כַּמָה יֵשׁ לְהִתְרַחֵק מִקֻלָּא זוֹ, שֶׁכִּמְעַט אֵין לָהּ מָקוֹם בַּמְצִיאוּת, וּבִפְרָט שֶׁאַף אִם יִצְטָרְפוּ כָּל הַפְּרָטִים, גַּם כֵּן צָרִיךְ עִיּוּן אִם הֲלָכָה כְּדֵעָה זוֹ, אַחֲרֵי שֶׁלְּדַעַת הַרְבֵּה פּוֹסְקִים אֵין שׁוּם מָקוֹר לְקֻלָּא זוֹ מֵהַשַּׁ''ס (וכמו שכתבנו בסוף סעיף קטן ד' בבאר מים חיים), לָכֵן הַשּׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מִזֶּה. זֶה לֶאֱמֶת, וְזֶה אָסוּר לְכֻלֵּי עָלְמָא בְּכָל גַוְנֵי, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר אִם יִרְצֶה ה' לְקַמָן בִּכְלָל ז' סָעִיף א', עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד, אֲפִלּוּ אִם מְפֻרְסָם (כ) עַל אָדָם עִנְיָן אֶחָד לְרַע שֶׁעָשָׂה בְּנַעְרוּתוֹ, אַךְ מֵאָז וְעַד עַתָּה הוּא מִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה, אוֹ שֶׁמְפֻרְסָם עַל אֲבוֹתָיו, שֶׁלֹּא הָיוּ נוֹהֲגִים כַּשּׁוּרָה כְּלָל, וְהוּא אֵינוֹ אוֹחֵז בְּדַרְכֵיהֶם, וְכָל כְּהַאי גַּוְנָא (וכל כיוצא בזה) בְּדָבָר שֶׁעַל פִּי אֱמֶת אֵין עַוְלָה עָלָיו, אָסוּר לְגַנּוֹתוֹ וּלְבַזּוֹתוֹ אֵצֶל חֲבֵרָיו בָּזֶה, וּמִי שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל זֶה וּמְסַפֵּר בִּדְבָרִים אֵלּוּ בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, כְּדֵי לְבַזּוֹתוֹ בְּעֵינֵי עַמוֹ, אֲפִלּוּ לֹא יוֹסִיף שׁוּם דָּבָר עַל הָאֱמֶת, הוּא מִכְּלַל כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁאֵינָם מְקַבְּלִים פְּנֵי שְׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּשַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה בְּמַאֲמָר רי''ד, וְלֹא שַׁיָּךְ עַל זֶה כְּלָל הֶתֵּרָא דְּאַפֵּי תְּלָתָא (ההתר של בפני שלושה), אַף שֶׁדָּבָר זֶה מְפֻרְסָם בְּפִי כֹּל, אַחֲרֵי שֶׁעַל פִּי אֱמֶת אֵין עָלָיו שׁוּם גְּנַאי בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בִּיחֶזְקֵאל י''ח: ''בֶּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב וְגוֹ' כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ וְגוֹ' '' וְהוּא עוֹשֵׂהוּ עֲבוּר זֶה לְלַעַג בְּפִי הַבְּרִיּוֹת.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=lXNoVO9eL5U
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/19w4skjHfJijLcm-oPTFlPtzejSHMiQoS/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ב - ו עוֹד נִרְאֶה לִי דְּדַוְקָא (יד) בְּאוֹתָה הָעִיר, שֶׁשָּׁמַע בְּאַפֵּי תְּלָתָא, מֻתָּר לְגַלּוֹת מִשּׁוּם דְּחַבְרָךְ חַבְרָא וְכוּ', אֲבָל לֹא בְּעִיר אַחֶרֶת, אַף דְּשַׁיָּרוֹת מְצוּיוֹת מִזּוֹ לְזוֹ, וְעַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים. הלכות לשון הרע כלל ב - ז וְאִם הָאוֹמֵר הִזְהִיר שֶׁלֹּא לְגַלּוֹתוֹ, אֲפִלּוּ אָמַר (טו) בִּפְנֵי רָבִּים, יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרָע, לְמִי שֶׁיְּגַלֶּה אַחַר כָּךְ אֲפִלּוּ בְּמִקְרֶה. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא רוֹאֶה שֶׁאֶחָד מֵהשּׁוֹמְעִים אוֹ שְׁנַיִם לֹא שָׁמְרוּ אֶת הָאַזְהָרָה הַזּוֹ וְגִלּוּהוּ לַאֲחֵרִים, אַף עַל פִּי כֵן (טז) הַשְּׁלִישִׁי הַזֶּה אֵין לוֹ לְגַלּוֹת אֶת הַדָּבָר לַאֲחֵרִים אֲפִלּוּ בְּמִקְרֶה, וְעַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים. הלכות לשון הרע כלל ב - ח אֵין חִלּוּק בִּלְשׁוֹן הָאַזְהָרָה, בֵּין שֶׁצִוָּם (יז) שֶׁלֹּא יְדַבְּרוּ עוֹד מִזֶּה הָעִנְיָן כְּלָל, וּבֵין שֶׁאָמַר לָהֶם, שֶׁאַל יִוָּדַע מִכֶּם דָּבָר, בְּכָל גַּוְנִי (בכל האפנים) אָסוּר לְגַלּוֹת מֵהַגְּנוּת שֶׁל פְּלוֹנִי אֲפִלּוּ לְאַחֵר, וְכָל שֶׁכֵּן לְמִי שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו, דְּעַל יְדֵי שֶׁיְּגַלֶּה לְאַחֵר, יִתְגַּלֶּה לְבַסוֹף לַכֹּל וַאֲפִלּוּ לוֹ, דְּחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵה *. עוֹד נִרְאֶה פָּשׁוּט, (יט) דְּדַוְקָא אִם הַשּׁוֹמְעִים הָיוּ שְׁלֹשׁה, לַאֲפוּקֵי (להוציא) אִם שְׁנַיִם סִפְּרוּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם לֹא שַׁיָּךְ הַאי הֶתֵּרָא כְּלָל, וְעַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=saW_-Pc465E
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1yqLL5Io_aMXEWhTCykGIZN_aKKENlbXu/
לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבוע
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/

בפרשתינו מופיע הציווי על מצות "ברית מילה" שנאמר: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" ולמדו חכמינו ז"ל "וביום" - ואפילו בשבת . שאם היום השמיני למילתו נופל בשבת, בכל זאת מקיימים את מצוות המילה על אף שהוא כרוך לכאו' בחילול שבת של הוצאת דם. אולם 'מכשירי מילה' כגון להוליך את הסכין בשבת מרשות לרשות, אפילו שהוא איסור דרבנן אסור, כמבואר בשו"ע או"ח סימן שלא סעיף ו.
והנה יש להציב כאן ב' קושיות:
א] שהרי כפי הידוע לנו גם מצוות שמיעת שופר בראש השנה, ונטילת לולב ביום טוב ראשון של סוכות, אם נפלו אותם ימים טובים בשבת, מדאורייתא תוקע בשופר ונוטל לולב אפילו בשבת, אלא שגזרו חכמים שלא לעשות כן גזירה שמא יאחוז השופר או הלולב ויטלטלנו ד' אמות ברשות הרבים בשבת כדי לילך ולשאול את החכם. ואיסור טלטול ברה"ר הוא מדאורייתא. ואפילו שלכאו' חכמים עוקרים מצווה מן התורה, יש כח ביד חכמים לעקור מצוה דאורייתא ב'שב ואל תעשה' (ולא ב'קום ועשה') ולכן אמרו "שב ואל תעשה" שלא יתקע בשופר ושלא יטול הלולב בשבת בכלל.
ואם כן יש לשאול מדוע כאן לעניין מצות ברית מילה שגם כן דוחה שבת כנ"ל, לא גזרו חכמים שמא יאחוז את הסכין ויטלטלנו ד' אמות ברשות הרבים כדי לשאול את החכם? או אפילו כדי לקיים מצוות ברית מילה בעצמה? ואז היו דוחים את מצות ברית המילה בשב ואל תעשה?
ב] השו"ע בסימן ל"א כותב שאסור להניח תפילין בשבת כיון ששבת עצמה היא "אות" שנאמר: "כי אות היא ביני ובניכם". ותפילין עצמן גם כן נקראים "אות" שנאמר: "והיו לאות על ידך" ויש זלזול גדול להניח 'אות' ביום שהוא עצמו 'אות' כמו שמביא הבית יוסף בשם הזוהר הקדוש. ולפי זה יש לומר גם על ברית מילה, שהרי אף היא נקראת "אות" כמו שאמר הקב"ה לאברהם בפרשת לך לך "ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ביני וביניכם" (בראשית יז יא) ואם כן לכאורה יש כאן זלזול בשבת קודש שבעצמה נקראת אות לקיים מצוות ברית מילה שנקראת אות, בדיוק כמו לעניין תפילין? ולמה בכל זאת מקיימים ברית מילה גם בשבת?
ויותר יש לשאול:
שהרי תפילין שהם "אות" כמבואר לעיל, כותב המשנה ברורה שביום שיש בו מילה ראוי שלא לחלוץ התפילין עד אחר המילה, כי מילה היא 'אות' ותפילין הם 'אות'. ולכאו' אם שניהם זה "אות" למה אין כאן זלזול אחד בשני?
אי"ה בשיעור זה תקבלו תשובות מדהימות לב' שאלות הללו בתוספת נופך, כמו כן לפניכם סיפור מרגש במיוחד על תקופה לא קלה ברוסיה בה היה אסור לקיים תורה ומצוות, בסיפור יתואר כיצד קצין קג"ב יהודי מסר נפש רק כדי למול את בנו."שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=9Jsf3fUVrR0
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1KId3pjhL0pM-Qxvj3vtgg2QT6k_Km0it/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ב - ד וַאֲפִלּוּ מַה שֶּׁהִתַּרְנוּ בְּאִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְגַלּוֹת, (ט) דַּוְקָא הַשּׁוֹמֵעַ הָרִאשׁוֹן, שֶׁשָּׁמַע בְּעַצְמוֹ מַה שֶּׁרְאוּבֵן סִפֵּר עַל שִׁמְעוֹן בְּאַפֵּי תְּלָתָא (בפני שלשה), אֲבָל מִי שֶׁשָּׁמַע מִמֶנוּ, אָסוּר לֵילֵךְ אַחַר כָּךְ עַל סְמָךְ הַזֶּה, שֶׁאָמַר לוֹ הַמְסַפֵּר לוֹ, שֶׁשָּׁמַע דָּבָר זֶה בְּאַפֵּי תְּלָתָא, וּלְסַפֵּר לְאַחֵר מֵהַגְּנוּת שֶׁשָּׁמַע עַל שִׁמְעוֹן, אַף אִם לֹא יַזְכִּיר מִי הוּא הַמוֹצִיא וְהַמֵבִיא הַלַּעַז הַזֶּה עַל שִׁמְעוֹן, אִם לֹא (י) שֶׁכְּבָר נִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר וְנוֹדַע לַכֹּל. וְלָא מִבָּעֵי (ואין צריך לומר) אִם הַשּׁוֹמֵעַ הַשֵּׁנִי הַזֶּה אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מֵעַצְמוֹ אֶת עֶצֶם הַמַעֲשֶׂה, אִם הוּא אֱמֶת שֶׁרְאוּבֵן סִפֵּר גְּנוּת עַל שִׁמְעוֹן, (יא) בְּוַדַּאי אֵין לוֹ לְהַאֲמִינוֹ, בְּזֶה שֶׁרְאוּבֵן עָבַר עַל אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם הוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ, שֶׁרְאוּבֵן סִפֵּר גְּנוּת עַל שִׁמְעוֹן, אַךְ אֵינֶנּוּ יוֹדֵע אִם הָיָה בְּאַפֵּי תְּלָתָא, וְהַשּׁוֹמֵעַ הָרִאשׁוֹן הַזֶּה גִּלָּה לוֹ שֶׁהָיָה בְּאַפֵּי תְּלָתָא, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לוֹ לִסְמֹךְ עַל דְּבָרָיו בָּזֶה וְחָיְשִׁינַן דִּילְמָא לֹא הָיָה זֶה בְּאַפֵּי תְּלָתָא, וְאֵינֶנוּ עָשׂוּי לְהִתְגַּלּוֹת, וְעַל כֵּן אָסוּר לָזֶה לְסַפֵּר לְשׁוּם אָדָם. הלכות לשון הרע כלל ב - ה נִרְאֶה לִי, דְּאִם הַסִפּוּר בְּאַפֵּי תְּלָתָא הָיָה (יב) בִּפְנֵי אֲנָשִׁים יִרְאֵי אֱלֹקִים שֶׁנִּזְהָרִים מֵאִסוּרֵי לָשׁוֹן הָרָע, מִמֵילָא אֵין דָּבָר זֶה עָשׂוּי לְהִתְגַּלּוֹת וְאִם כֵּן אָסוּר מִן הַתּוֹרָה לְסַפֵּר אַחַר כָּךְ דָּבָר זֶה לְאַחֵר. וַאֲפִלּוּ אִם רַק אֶחָד מֵהַשְּׁלֹשָה הָיָה אִישׁ יְרֵא אֱלֹקִים, שֶׁנִּזְהָר מֵאִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, גַּם כֵּן דִּינָא הָכֵי דְּתוּ לֵיכָּא (ששוב אין) שְׁלֹשָה מְפַרְסְמִים. וְאֶפְשָׁר דְּהוּא הַדִּין אִם אֶחָד מֵהַשְּׁלֹשָה הָיָה מִקְרוֹבָיו אוֹ (יג) אוֹהֲבָיו שֶׁל מִי שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו הַגְּנוּת, גַּם כֵּן שַׁיָּךְ הַאִי טַעְמָא, דְּהוּא בְּוַדַּאי לֹא יֵלֵךְ וִיגַלֶּה לְהָעוֹלָם הַגְּנוּת שֶׁל קְרוֹבוֹ וְאוֹהֲבוֹ, אִם כֵּן תּוּ לֵיכָּא תְּלָתָא.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=P-ewE7gGnZw
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1u0g6tXVlYz5w0HeK9m1S9PAfkF6K6vSl/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ב - א (א) אָסוּר לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ, אַף שֶׁהוּא אֱמֶת, אֲפִלּוּ בִּפְנֵי יָחִיד. וְכָל שֶׁכֵּן בִּפְנֵי רַבִּים. וְכָל שֶׁיִּתְרָבּוּ הַשּׁוֹמְעִים, יִתְרָבֶּה עֲוֹן הַמְסַפֵּר, מִפְּנֵי שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְגַּנֶה יוֹתֵר עַל יְדֵי זֶה, שֶׁנִּתְפַּרְסֵם גְּנוּתוֹ בִּפְנֵי כַּמָה אֲנָשִׁים, גַּם שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְשִׁיל כַּמָה אֲנָשִׁים בְּאִסוּר שְׁמִיעַת לָשׁוֹן הָרָע (הסכמת כל הפוסקים). הלכות לשון הרע כלל ב - ב וּמַה שֶּׁנִּמְצָא הֶתֵּר בְּדִבְרֵי חֲזַ''ל לוֹמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָה, הַיְנוּ (ב) בְּדָבָר שֶׁאֵינֶנּוּ גְּנַאי גָּמוּר וְהַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ יֵשׁ לוֹ שְּׁנֵי פָּנִים. וְעִנְיָן כָּזֶה יָדוּעַ שֶׁתָּלוּי לְפִי הַדִּבּוּר, שֶׁאוֹמֵר אוֹתוֹ הַמְסַפֵּר בְּעֵת סִפּוּרוֹ, בָּזֶה הִתִּירוּהוּ חֲזַ''ל לוֹמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָה וְתָלוּהוּ, כֵּיוָן שֶׁאוֹמֵר הַדְּבָרִים בִּפְנֵי שְׁלֹשָה, יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁיָּבוֹאוּ הַדְּבָרִים לְאָזְנָיו, דְּחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵה (שחברך חבר יש לו), וְעַל כֵּן הוּא שׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ בְּעֵת אֲמִירָה, לוֹמַר בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִנְכָּר מִלְּשׁוֹנוֹ לְשׁוֹן גְּנַאי. הלכות לשון הרע כלל ב - ג יֵשׁ אוֹמְרִים, (ד) דְּאִם אֶחָד סִפֵּר (ה) גְּנוּת עַל חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי שְׁלשָה, אַף דְּהוּא עָבַר בְּוַדַּאי עַל אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע וְכַנַּ''ל, אַף עַל פִּי כֵן אִם אֶחָד מֵהַשְּׁלֹשָה, שֶׁשָּׁמַע דָּבָר זֶה, סִפֵּר אַחַר כָּךְ לַאֲחֵרִים, לֹא עָבַר בָּזֶה עַל אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, מִטַעַם דְּכֵיוָן דִּשְׁלשָה יוֹדְעִים מִזֶּה, מִמֵילָא כְּבָר נִשְׁמַע הַדָּבָר וְנוֹדַע לַכֹּל, דְּחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵה, וּבְדָבָר הֶעָשׂוּי לְהִתְגַּלּוֹת לֹא אָסְרָה הַתּוֹרָה מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרָע. וְדַוְקָא לְסַפֵּר (ו) בְּדֶרֶךְ אַקְרַאִי, אֲבָל לֹא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְהַעֲבִיר הַקוֹל וּלְגַלוֹתוֹ יוֹתֵר *. (ח) אֲפִלּוּ אִם לֹא יְסַפֵּר בְּשֵׁם מִי שֶׁסִפֵּר לוֹ, רַק יְסַפֵּר סְתָם, שֶׁכָּךְ וְכָךְ נִשְׁמַע עַל פְּלוֹנִי, אַף עַל פִּי כֵן אֵינֶנּוּ נִמְלָט מֵאִסוּר לָשׁוֹן הָרָע.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=P-ewE7gGnZw
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1-0jK2kFO95DTU0EcqMfNYM0j7geo3dnj/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל ב - א (א) אָסוּר לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ, אַף שֶׁהוּא אֱמֶת, אֲפִלּוּ בִּפְנֵי יָחִיד. וְכָל שֶׁכֵּן בִּפְנֵי רַבִּים. וְכָל שֶׁיִּתְרָבּוּ הַשּׁוֹמְעִים, יִתְרָבֶּה עֲוֹן הַמְסַפֵּר, מִפְּנֵי שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְגַּנֶה יוֹתֵר עַל יְדֵי זֶה, שֶׁנִּתְפַּרְסֵם גְּנוּתוֹ בִּפְנֵי כַּמָה אֲנָשִׁים, גַּם שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְשִׁיל כַּמָה אֲנָשִׁים בְּאִסוּר שְׁמִיעַת לָשׁוֹן הָרָע (הסכמת כל הפוסקים). הלכות לשון הרע כלל ב - ב וּמַה שֶּׁנִּמְצָא הֶתֵּר בְּדִבְרֵי חֲזַ''ל לוֹמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָה, הַיְנוּ (ב) בְּדָבָר שֶׁאֵינֶנּוּ גְּנַאי גָּמוּר וְהַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ יֵשׁ לוֹ שְּׁנֵי פָּנִים. וְעִנְיָן כָּזֶה יָדוּעַ שֶׁתָּלוּי לְפִי הַדִּבּוּר, שֶׁאוֹמֵר אוֹתוֹ הַמְסַפֵּר בְּעֵת סִפּוּרוֹ, בָּזֶה הִתִּירוּהוּ חֲזַ''ל לוֹמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָה וְתָלוּהוּ, כֵּיוָן שֶׁאוֹמֵר הַדְּבָרִים בִּפְנֵי שְׁלֹשָה, יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁיָּבוֹאוּ הַדְּבָרִים לְאָזְנָיו, דְּחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵה (שחברך חבר יש לו), וְעַל כֵּן הוּא שׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ בְּעֵת אֲמִירָה, לוֹמַר בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִנְכָּר מִלְּשׁוֹנוֹ לְשׁוֹן גְּנַאי. הלכות לשון הרע כלל ב - ג יֵשׁ אוֹמְרִים, (ד) דְּאִם אֶחָד סִפֵּר (ה) גְּנוּת עַל חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי שְׁלשָה, אַף דְּהוּא עָבַר בְּוַדַּאי עַל אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע וְכַנַּ''ל, אַף עַל פִּי כֵן אִם אֶחָד מֵהַשְּׁלֹשָה, שֶׁשָּׁמַע דָּבָר זֶה, סִפֵּר אַחַר כָּךְ לַאֲחֵרִים, לֹא עָבַר בָּזֶה עַל אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, מִטַעַם דְּכֵיוָן דִּשְׁלשָה יוֹדְעִים מִזֶּה, מִמֵילָא כְּבָר נִשְׁמַע הַדָּבָר וְנוֹדַע לַכֹּל, דְּחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵה, וּבְדָבָר הֶעָשׂוּי לְהִתְגַּלּוֹת לֹא אָסְרָה הַתּוֹרָה מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרָע. וְדַוְקָא לְסַפֵּר (ו) בְּדֶרֶךְ אַקְרַאִי, אֲבָל לֹא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְהַעֲבִיר הַקוֹל וּלְגַלוֹתוֹ יוֹתֵר *. (ח) אֲפִלּוּ אִם לֹא יְסַפֵּר בְּשֵׁם מִי שֶׁסִפֵּר לוֹ, רַק יְסַפֵּר סְתָם, שֶׁכָּךְ וְכָךְ נִשְׁמַע עַל פְּלוֹנִי, אַף עַל פִּי כֵן אֵינֶנּוּ נִמְלָט מֵאִסוּר לָשׁוֹן הָרָע.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=MVOA1pi8G48
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1dec2CRGIc_aVCDG0IfqiBCeDBxA8bIIA/
לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבוע
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/

בדרך כלל כשרוצים לתאר אדם שעבר עבירה חמורה מאוד אומרים: "כאילו אכל חזיר" [דבר אחר]. ויש להבין למה דוקא נוקטים את הבעל חי הזה לדוגמא? הרי יש בעלי חיים שאין בהם אפילו סימן טהרה אחד, היה לכאו' צריך לנקוט דוגמתן? הרי החזיר לכל הפחות יש לו סימן טהרה א' שהוא מפריס פרסה, אם כן לכאו' הוא טוב יותר מאותם בעלי החיים שאין להם בכלל סימני טהרה?!?
בשביל להבין זאת נקדים ונאמר: כי בפרשתינו מובא איסור מאכלות אסורות, וסימני היכר בין בעלי חיים טהורים הכשרים לאכילה, לבין אלו שאסורים באכילה.
למעשה יש ג' סוגים:
א] שיש בו ב' סימני טהרה: מעלה גרה ומפריס פרסה – שהוא טהור וכשר לאכילה
ב] שאין בו שום סימן טהרה: שאינו מעלה גרה ואינו מפריס פרסה – שהוא טמא ואסור באכילה.
ג] שיש בו רק א' מהסימנים: או שהוא מעלה גרה אבל אינו מפריס פרסה. או שהוא מפריס פרסה אבל אינו מעלה גרה – שאף הוא טמא ואסור באכילה.
היוצא מכל זה: כי רק בעל חי שיש בו את ב' סימני הטהרה, הוא הכשר וראוי לאכילה.
למה התורה נוקטת לשון "טהרה" בבעלי חיים טמאים
והנה כאשר ניגשים לקרוא את הפסוקים קצת לא מובן הלשון שהתורה נוקטת בו, וכך כתוב:
"אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה, את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם. ואת השפן כי מעלה גרה, ואת הארנבת כי מעלת גרה היא. ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושוסע שסע פרסה, והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם"
אינו מובן למה כשהתורה רוצה להסביר לנו את הטעם למה הגמל והחזיר אסורים באכילה היא כותבת את סימני הטהרה שלהם, "את הגמל כי מעלה גרה הוא... ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא.." לכאורה אלו סימני טהרה ולא סימני טומאה, היה צריך להדגיש יותר את העדר הסימני טהרה שלהם, שהגמל כי אינו מפריס פרסה, והחזיר כי אינו מעלה גרה, לכן טמא הוא לכם, ולא את סימני הטהרה שלהם?
ביותר הזהרו מן ה'צבועים'
כך שואל הכלי יקר. ומבאר: כי הגמל והחזיר יש בהם תכונות של צביעות ושקר, ולכן צריך ליזהר מהם ביותר. הגמל כל הזמן לועס, למה הוא לועס כל הזמן, כדי שיראו כולם שהוא מעלה גרה, לומר 'ראו טהור וכשר אני'. אבל כשיושב ורובץ על גבי הקרקע מקפל את רגליו באופן שהברך כלי חוץ וכף הרגל כלפי פנים, הוא מסתיר ומכסה אותה שלא יראו שאינו מפריס פרסה.
החזיר גם כן אותו דבר רק לצד ההפוך, כשהוא רובץ הוא מוציא כפות רגליו כלפי חוץ כדי שיראו כולם לומר 'ראו טהור וכשר אני'.
לפי זה י"ל כי דוקא סימני הטהרה שבב' חיות הללו מוסיף טומאה על טומאתם, כיון שהצבוע שמראה כאילו הוא צדיק והא מסוכן וגרוע מכל דבר אחר. ולכן סימני הטהרה שלהם היא סיבה לשקץ אותם יותר, להכריז ולהודיע שלא יהיה בלבול חלילה וידעו כי אם אינו טהור וכשר, אז סימן הטהרה שלו נהפך לטמא ומתועב יותר כיון שהוא מנפנף בו להטעות את הבריות.
הצביעות היא חמורה יותר וכמו שהזהיר ינאי המלך את אשתו לפני מותו: "אל תיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהם מעשה זמרי, ומבקשים שכר כפנחס" (סוטה כב ע"ב).
בזה יובן בס"ד מה ששאלנו בתחילה, מדוע דוקא אכילת 'דבר אחר' נלקח כסמל ודוגמא לעוונות חמורים מאוד ולא בעלי חיים אחרים? התשובה היא משום שהצביעות היא מוסיפה טומאה על הטומאה הראשונה, והיא חמורה יותר מהטומאה עצמה.
מסימני כשרות הבעלי חיים, תשובה לאומרים 'אין תורה מן השמיים'
הגמרא במסכת חולין דף ס ע"ב אומרת 'וכי משה רבינו קניגי (צייד הצד חיות ע"י כלבים לשם שעשוע) היה, או בליסטרי (יורה בקשת על החיות) היה? כדי שיכיר את כל סוגי הבעלי חיים? אלא מכאן לאומר אין תורה מן השמיים?
כותב המלבי"ם על חומש ויקרא (יא ו) וז"ל: "פה נמצא מופת שהתורה היא אלוקית, שנתן כלל שרק מפריס פרסה ומעלה גרה יאכל, וחשב בפרשת ראה עשרה מינים שיש להם ב' סימנים, וג' מינים שהם מעלי גרה בלבד, ומין א' שהוא מפריס פרסה. וחכמי דור ודור חקרו ודרשו על כל מיני הבעלי חיים הנמצאים בכל חלקי עולם, ולא מצאו אף מין אחד זולת אלה שהיו...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=67zBWgUmSX0
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1Qsgx5MVzAs0nP8CEuZ6GaveoEZQw6vg6/
לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1T90V86fyHdhon5c4HiAF2BT_XRSK-OIb/

חכמינו זכרונם לברכה אומרים כי "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף" ויש להבין על איזה קושי מדובר? וכי יש קושי מלפניו יתברך מלוא כל הארץ כבודו, ברצונו עושה הכל ואין מעצור מלפניו מלהושיע בין רב למעט?
בשיעור זה תקבלו אי"ה ב' ביאורים נפלאים בהבנה עמוקה מהו באמת הקושי עליו מדובר שקשה לקב"ה כביכול לקרוע את הים, לזווג זיווגים, ולפרנס בן אדם. בשיעור זה נלמד על החשיבות הגדולה בלא לעשות שינוי בתדמית האישיות של האדם לאחר שחזר בתשובה וקיבל על עצמו עול תורה ומצוות, על החשיבות הגדולה של ההתמדה וההמשכיות בדרגות הרוחניות אותם אצלכנו להשיג ושלא חלילה ליצור שינוי שם וזהות אחרת לגמרי מכפי שהייתה קודם. "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=sX664Fb1bAY
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1ifclSnIFmC1i2bS-7Klt7fMi54HoU7GW/
לכל השיעורים בנושא חיזוקים קצרים ומיוחדים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1hbPf5fisj9cHqThkDebyM2xi1MBIDApr/

ישראלי המתגורר בארץ שוחח לא מזמן עם ידידו וקרובו מחו"ל, הידיד מחו"ל התעניין מה המצב הבטחוני בארץ? והאם מתחיל להיות קצת שקט?? הישראלי ענה לו בחיוב, כי ב"ה השקט מתחיל לחזור.. אפילו כבר במשך 10 שעות רצופות לא היו טילים ואזעקת. הידיד מחו"ל התגלגל מצחוק למשמע אוזניו.. ואמר: אצלינו בחו"ל כבר 70 שנה אין מלחמות, ואתה מדבר איתי על 10 שעות וכבר זה נחשב אצליך שחזר השקט??
מהי באמת הסיבה שרק כאן בארץ ישראל יש כל הזמן קולות מלחמה?!? האם אלו שגרים בחוץ לארץ טובים יותר מאיתנו?!? מסר קצר חזק ומעצים תקבלו בסרטון זו, להבין מה גורם לאדם משמעות בחיים.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=vvvRmvQOrWc
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1T0vLL_UtJ_n_CFjhJ4GFwaCokovCowod/
לכל השיעורים בנושא חיזוקים קצרים ומיוחדים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1hbPf5fisj9cHqThkDebyM2xi1MBIDApr/

בהגדה של פסח אנו נוהגים לשיר את השיר "חד גדיא".
אם ננסה לרגע לשפוט עם מי הצדק, הרי זה שהחתול בא ואכל את הגדי הוא ודאי לא נהג כהוגן, על מה ולמה אתה בא פתאום ואוכל את הגדי מבלי שעשה לך דבר רע?
אבל הכלב שאכל את החתול...? לכאורה נהג כשורה, שהרי החתול אשם בכך שהגדי נאכל. ואם כן המקל הוא - לא בסדר. והאש – בסדר. המים – לא בסדר. השור – בסדר. השוחט – לא בסדר. מלאך המוות – בסדר. נו.... ואחרי כן מה?!? חס ושלום....?!?
אומר החתם סופר כי כבר מתחילה טעינו בחשבון, שהרי הכלב שאכל את החתול הוא גם לא בסדר, זה נכון שהחתול אכל את הגדי בלי שום סיבה, אבל אתה הכלב... מה זה עניינך? מה אתה מתערב בדברים שאינם קשורים אליך? על זה אומר הפסוק במשלי "מחזיק באזני כלב עבר, מתעבר על ריב לא לו" (משלי כו יז). יש לפרש כך: כי אוזני הכלב כידוע.. כל צליל קטן שהן שומעות במחיצתם מיד גורמות לכלב להשתגע ולנבוח בקולי קולות, כך האדם שמבקש להביע 'דעה' בכל דבר ועניין גם במה שאינו קשור אליו, ייחשב כמו שמחזיק את עצמו לאוזני הכלב.
בהכנות לחג הפסח יש הרבה טורח ועמל, אבל מה קורה כשפתאום נהיה בלאגן? פתאום מתלכלך כל מה שעמלנו וניקינו ביגיעה רבה. ואז מה עושים?? 'מחפשים אשמים' כל אחד מביע את "דעתו האישית" אתה אשם? הוא אשם? הם אשמים? כולכם אשמים? מנסים לתקן את העולם.
למעשה פספסנו את העיקר כבר בתחילת הסיפור.. אין כאן אשמים!! יש כאן "נסיון" בסך הכל מבקשים לנסות אותנו משמים, והשאלה האם נעמוד בנסיון או לא. עמדנו - עברנו עוד שלב בהצלחה. לא עמדנו - נעמוד בפעם הבאה.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=lg2puGKmvf4
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/11yWaC6Wc72nxExoJwpY1hXFKslBlOayR/
לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1T90V86fyHdhon5c4HiAF2BT_XRSK-OIb/

בזוהר הקדוש פ' תצוה אומר כי המצה נקרא בשם "מיכלא דמיהמנותא" פירוש – מאכל של אמונה. וגם נקרא בשם "מיכלא דאסוותא" פירוש – לחם של רפואה.
יש להבין בסייעתא דשמיא על מה ולמה נקראת המצה מאכל של אמונה, ומאכל של רפואה.
כתב בספר אמרי נעם ביאור עמוק ויפה,
הנה כידוע כי הנחש כשבא להחטיא את חווה לאכול מעץ הדעת מה הוא אמר לה? "לא מות תמותון. כי יודע אלוקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע". במדרש פ' חומש דברים מבואר שהנחש למעשה דיבר לשון הרע שקר וכזב על הקב"ה, הוא טען להם כי מה שאלוקים חושש מכך שיאכלו מעץ הדעת זה מהסיבה שהוא בעצמו אכל מעץ הדעת, ומה שאיפשר לו לברוא את העולם זה מכח זה שאכל מעץ הדעת. ולכן הוא חושש שאם תאכלו גם אתם, אף אתם תהיו כמוהו ותוכלו לברוא שמים וארץ. עפרא לפומיה.
אם ננתח את טענת הנחש הוא למעשה בא לומר כי עץ הדעת הוא 'קדמון' ומה שאלוקים ברא את העולם זה לא "יש מאין" אלא "יש מיש". זו טענת כפירה בוגדנית ושקרית כנגד הבורא יתברך. אברהם אבינו כמה אלפי שנים אחר כך בא ותיקן מעט את הדבר הזה על ידי שחקר והודיע בכל העולם כולו כי האלוקים ברא את העולם יש מאין ולא חלילה יש מיש.
בחג הפסח התורה אוסרת לאכול חמץ, רק מצה בלבד. ההבדל בין חמץ למצה הוא בכך כי עיסת בצק שרוצים שהיא תתפח ותחמיץ הרבה, נותנים בה שמרים ושאור, אלו חתיכות בצק הלקוחות מעיסה אחרת שכבר החמיצה וכך מסייעים ועוזרים לעיסה החדשה להחמיץ. כלומר החמץ המהותו הוא בחינה של "יש מיש" יש בו התערבות של בצקים שקדמו לו, זה למעשה טענת כפירתו של הנחש כלפי קוב"ה. אבל המצה היא נקייה ללא שום תערובת עיסות של דברים קודמים, אלא היא לבדה, בבחינת "יש מאין". ולכן "המצה" היא נקראת בשם "מאכל של אמונה כי כאן רוצצים את טענת הנחש הכפרני בבורא, ומחזיקים באמונה שהנחיל לנו אברהם אבינו ע"ה כי הבורא ברא את העולם "יש מאין".
ובאמת בכל ימות השנה אנו אוכלים "חמץ" חוץ משבעת ימי הפסח שאוכלים "מצה". בשנה יש 365 ימים, אבל אם נוריד מהם את שבעת ימי הפסח יישאר 248 ימים, 248 בגימטריא נח"ש בא לומר כי למעשה הנחש יש שליטה על המאכלים של כל ימות השנה שאוכלים בהם חמץ כיון שמעורב בהם חלק הרע של הנחש, חוץ מחג הפסח שאוכלים בו רק מצה ולא חמץ שאין לנח"ש הקדמון שום שליטה עליו ולכן לחם זה נקרא לחם של אמונה כנגד כפירת נחש הקדמון.
כמו כן המילים "חמץ ו"ומצה" הם אותם מילים רק שלזה יש את האות ה' ולזה יש את האות ח', מה ההבדל בין האות ה' לאות ח', האות ה' אם נשים לבן יש בתוכה אות י' שאינה מחוברת לשום מקום, זה מראה על ה"יש מאין" שאין לו שום חיבור למה שקדם לו, אבל הכופר אינו מסוגל להסכים לזה ולכן מחפש תמיד לחבר כל דבר למשהו שקדם לו, לכן הוא מאריך את האות י' שבתוך האות ה' עד לגג של הר' ויוצא אות ח', כלומר- האות ח' מלמדת כביכול על חיבור תמידי של משהו שהיה מאז ומעולם, זו טענת הנחש הכפרני, אבל האות ה' מלמדת על בריאה חדשה.
האות הראשונה שבשמה של "חוה" הוא ח' אבל האות האחרונה היא ה', בא לומר לנו כי באמת בתחילת דרכה 'חווה' חטאה וקיבלה את הלשון הרע האות ח' נמצאת בתחילת שמה, אבל הייעוד שלנו זה לתקן את חטאה של חווה ולהפוך את האות ח' לאות ה' לכן יש בסופה נמצא את האות ה' על שם סופה תגיע לתיקון. וכיצד הוא התיקון? ע"י אכילת המצה במקום חמץ בפסח, שבה מחליפים את הלחם הזה מאות ח' לאות ה' כנ"ל.
ולמה המצה נקראת גם בשם "מאכל של רפואה"?
הנה גם זה קשור למעשה הבריאה ולחטא של הנחש שהחטיא את אדם וחווה.
שכשברא הקב"ה את העולם גנז שפע של רפואות בכל מיני הצמחים והמאכלים, אבל לאחר שאכלו אדם וחוה מעץ הדעת נתערב חלק רע בכל אותם מאכלים. אולם אותה מצה כמו שביארנו שאין לנחש הקדמון חלק בה, אלא היא נקייה מכל תערובת של רע, לחם עדיין גנוז בתוכה אותה רפואה השמורה לה מששת ימי בראשית. לכן קורא לה הזוהר בשם "מאכל של רפואה".
ומה נאמר? וכי בכל השנה אנו אוכלים מאכלים שיש בהם תערובת של רע שהכניס הנחש באותם מאכלים? התשובה היא שהכל...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=FkH6GDqDBCU
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1dA2TbH5jSa4HMiMeQME-x8kgQH62tDb5/
לכל השיעורים בנושא חיזוקים קצרים ומיוחדים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1hbPf5fisj9cHqThkDebyM2xi1MBIDApr/

בכל יום מחדש מוציא הממשל האמריקאי הודעה אחרת על מועד סיום המלחמה ושהכל כמובן תלוי בנשיא טראמפ.
באיראן דואגים כמובן להוציא תיכף ומיד הודעה נגדית: כי המלחמה תסתיים אך ורק בהחלטת 'משמרות המהפכה האיראניות'.
בקיצור: ויכוח פסיכולוגי בין ארה"ב לאיראן מי הוא השליט, וביד מי להתחיל משהו ולסיים אותו.
אבל אנו כיהודים מאמינים בני מאמינים, יודעים נאמנה שהדבר אינו תלוי לא בידיים האיראניות ולא בידיים של הנשיא האמריקני, וגם לא במדינת ישראל. כי אם בידיים של הקב"ה בכבודו ובעצמו.
"אני ראשון ואני אחרון ומבלעדיי אין אלוקים". – אין רשות לאף בריה להחליט או לקבוע משהו בהנהגת העולם מבלי רצונו יתברך.
קולות מלחמה מהדהדות בשגרת החיים הישראלית, אזעקות מפחידות, קולות של פיצוצים ופגזים מפלחים את רקיע השמים בכל עבר.
חכמינו ז"ל במסכת ברכות דף נט ע"א אומרים "לא נבראו ברקים ורעמים אלא ליישר עקמומיות שבלב" – כלומר דרך האדם לפעמים לנטות קצת מדרך הישר, הברקים והרעמים נועדו לזעזע אותו קצת כדי שיחזור למסלול הנכון.
אומר לנו הקב"ה כי "סיום המלחמה" תלוי אך ורק בנו, אם אנחנו מבינים את המסר וחוזרים למוטב, אם כן כבר אין שוב את הצורך באותם ברקים ורעמים כדי לזעזע אותנו כל פעם מחדש. אם אנו יודעים לקרוא את השפה האלוקית תיכף ומיד, לא צריך לדבר איתנו גם בפעם השנייה השלישית והרביעית, השקט והשלווה יחזרו למקומם, יה"ר שיקויים בנו פסוק זה "ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם". אכי"ר.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=2KtjpZXlaR8
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1gYLE9IuyEVdbpKxeQpWFaG9teeEU8fXZ/
לכל השיעורים בנושא כללי
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/

בפרשה שלנו הקב"ה מדבר עם משה רבינו ע"ה ואומר לו: "צו את אהרון ואת בניו לאמור, זאת תורת העולה" אומר רש"י על המקום: 'אין צו אלא לשון זירוז, מיד, ולדורות'.
כלומר המילה "צו" טומנת בתוכה ג' דברים, א] זירוז – שפירושו מהירות, זהירות, ודייקנות. ב] מיד – שהציווי הוא על עשייה באופן מיידי. ג] לדורות – הציווי הוא גם לדורות הבאים.
ומהיכן למדים שזה הפירוש הנכון של המילה 'צו'? אומרת הגמרא במסכת קידושין דף לט ע"א ממה שכתוב בחומש דברים "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו", מכאן למדים שהדבר מורה על זירוז לעשיית הדבר. ומהפסוק "מן היום אשר ציוה ה' והלאה לדורותם" למדים שהציווי הוא גם על העשייה המיידית השייכת לאותו זמן, וגם על העשייה לדורות הבאים אחר כך.
היותר זירוז צריך בדברים שיש בהם 'חסרון כיס'
ממשיך רש"י הקדוש ומביא את דברי המדרש: 'אמר רבי שמעון, ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס'. עכ"ל. פירוש – שבדברים שצריך להוציא עליהם ממון, עליהם צריך לזרז ביותר, ולמה? כי טבעו של האדם שלא למהר כל כך לעשות דברים שמצריכים אותו להוציא כסף מהכיס, ולכן כאן שמדובר בציווי על קרבן העולה, שכידוע קרבן העולה עולה כולו כליל לה' ואין בו שם הנאה ואכילה לכהנים [חוץ מהעור שהוא דבר מועט מאוד] לכן יש בו חסרון כיס גדול, וממילא צריך לצוות עליו כדי לזרז את הכהנים במצווה זו.
למעשה המצוות מתחלקות לג' קטגוריות שונות: א. מצוות שיש בהם הנאת הגוף. ב. מצוות שאין בהם הנאת הגוף. ג. מצוות שאין בהם הנאת הגוף וגם יש בהם חיסרון כיס.
בחג הפסח יש בידינו כמה וכמה מאותם קטגוריות, יש את ההכנות לפסח שהם דורשות מאיתנו המון מאמץ וסבלנות, גם מצד סילוק וביעור החמץ מכל פינה שבבית, וגם מצד הכשרת הכלים, ובנוסף לכך הקניות לחג. אלו מצוות שאין להם הנאת הגוף וגם יש בהם חסרון כיס.
ויש את ליל הסדר עצמו, כשהבית נוצץ ומבריק, השולחן ערוך וכולם לבושים בבגדי חג, האווירה נעימה וטובה וגם הגוף מתכונן למצוות סעודת יום טוב. אלו מצוות שיש בהם הנאת הגוף.
במצוות הללו צריך יותר זהירות בעניין הכוונה של המצווה שבאמת תיעשה לשם המצווה ולא לשם הנאת הגוף בלבד.
אבל בכל זאת יש להבין מדוע חג הפסח נקרא בשם "חג המצות" הרי המצות זה לא היה כל הסיפור, רק חלק קטן וזעיר בכל סיפור יציאת מצרים? הדבר יובן אי"ה על דרך משל במעשה שלא היה בזמן "מבצע אנטבה" ועל ידו נוכל להבין למה חג זה נקרא בשם זה דווקא. דברים ותובונת נוספות תמצאו בשיעור שלפניכם. "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=Dhpb3bOiXmo
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1BVB0jWdFJIAXqifR2eP5T8dA-g7wXDM8/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל א - ח אִסוּר זֶה שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע הוּא בֵּין אִם הוּא מְסַפֵּר עָלָיו בְּפִיו מַמָשׁ, אוֹ שֶׁהוּא (יב) כּוֹתֵב עָלָיו דָּבָר זֶה בְּמִכְתָּבוֹ, וְגַם אֵין בּוֹ חִלּוּק בֵּין אִם הוּא מְסַפֵּר עָלָיו הַלָשׁוֹן הָרָע שֶׁלּוֹ בְּפֵרוּשׁ וּבֵין אִם הוּא מְסַפֵּר עָלָיו הַלָשׁוֹן הָרָע (יג) בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, בְּכָל גַּוְנֵי (בכל האפנים) (יד) בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע הוּא. הלכות לשון הרע כלל א - ט וְדַע עוֹד, דַּאֲפִלּוּ אִם בְּתוֹךְ הַגְּנוּת, שֶׁגִּנָּה אֶת חֲבֵרוֹ, גִּנָּה אֶת עַצְמוֹ (טו) גַּם כֵּן בָּזֶה הַגְּנוּת גּוּפָא, וַאֲפִלּוּ הִקְדִּים לְהִתְרַעֵם עַל עַצְמוֹ בָּזֶה, אֲפִלּוּ הָכֵי ( אף על פי כן) מִכְּלָל דֵּילָטוֹרְיָא לָא נָפְקֵי (לא יצא).

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=CcgsGxUt2OA
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1hezErIbKiDr2pOWZhfn6LNpaAbUh2AUo/
לכל השיעורים בנושא כללי
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/

איתא בירושלמי במסכת בבא בתרא פרק ראשון הלכה ד: "אמר ר' יוסי בר' בון, לחיטי הפסח, בין לישא בין ליתן". וביאר הפני משה: בין לישא - שבכדי לישא בעול עם שאר בני העיר לחיטי עניים לפסח, [כופין עליו] אם שהה [בעיר] י"ב חודש. בין ליתן – אם עני הוא ושהה שם י"ב חודש נותנין לו מחיטי עניים.
וכן כתב באור זרוע ח"ב סימן רנה: 'מנהג הקהילות להשים מס על הקהל לצורך חיטים ליתן בפסח לעניים כדאמרינן בפ"ק דבבא בתרא בירושלמי'.
וברמ"א ריש סימן תכט הביא דין זה להלכה וכתב: 'ומנהג לקנות חיטים לחלקן לעניים לצורך פסח, וכל מי שדר בעיר שנים עשר חודש צריך ליתן לזה'.
ובבאר היטב הביא בשם הסמ"ק דהאידנא סגי בשלושים יום. ואם דעתו להשתקע הוי כבני העיר מיד.
וכך פסק השו"ע ביורה דעה סימן רנו ה"ה שאם אין דעתו להשתקע, אחר שלושים יום כופין עליו ליתן, ואם דעתו להשתקע, כופין אותו מיד . ועיין בהגה שם.
וכתב המגן אברהם: ונראה לי דעני שאינו דר פה שלושים יום, מכל מקום מחוייבים ליתן לו מצה לאכול, אלא שאין נותנים לו חיטים. עכ"ד.
ובשערי תשובה הביא בשם המחזיק ברכה שאם יש אורחים בפסח אין לגבאי הצדקה לחייבם משום שהם נותנים בעירם. ומה שגבו הגבאים לצורך חיטים והותירו, לא ישנו לדברים אחרים אלא יתנו מזה לעניים שאר צרכי החג.
וזה לשון הרמב"ם פרק ו מהלכות יום טוב הלכה יז-יח: "שבעת ימי הפסח וכו' חייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלווים אליו וכו' וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר עניים האומללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר "זבחיהם כלחם אונים להם וכל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם" (הושע ט ד) ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר "וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם" (מלאכי ב ג).

שבת הגדול:
שבת שלפני הפסח נקרא "שבת הגדול" מפני הנס שנעשה בו כמו כשכותב הטור והשולחן ערוך בסימן תל.
כי פסח שיצאו בו ממצרים חל אז ביום חמישי בשבת, ועוד בשבת שלפניו שהוא יום עשירי לניסן נצטוו לקחת שה לבית אבות לצורך קרבן פסח, וכשעשו ישראל כן, נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל ושאלום לפשר הדבר, וענו להם: "זבח פסח הוא לה'" שעתיד להרוג כל בכורי מצרים, ולכן נצטוינו לתת מדם הקרבן על שתי המזוזות ועל המשקוף לבל יבוא המשחית אל בתינו לנגוף. ומיד הלכו הבכורות אצל אבותיהם ואצל פרעה ודרשו לשלח את ישראל ממצרים לבל יהרגו בגללם, ונתקלו בסירוב מוחלט, ואז פתחו במלחמה זה לעומת זה, ונהרגו רבים ממצרים, וכמו שנאמר "למכה מצרים בבכוריהם" כלומר: שמצרים הוכו על ידי בכוריהם . וכשראו המצרים כך חרגו איש חרבו לנקום בישראל, ויבקשו להשמיד ולהרוג את ישראל ח"ו, והשי"ת הגן עליהם ברוב רחמיו והחלה את מצרים בתחלואים רבים ומשונים וביסורים גדולים עד שהיו שיניהם קהות ומעיהם מתחתכים, ונאלצו לסגת אחור. ועל ידי כך ניצולו עם ישראל מזעמם. ולכן נקרא שבת זו "שבת הגדול" כי יום גדול הוא לישראל שניצולו מאבדן וכליון חרוץ ח"ו.
ונהגו שבמקום אמירת "שבת שלום ומבורך" אומרים "שבת הגדול מבורך" .
טעם נוסף: הוא על שם הנס שראו המצרים שלוקחים אלוהיהם שהוא השה וקושרים אותו בכרעי המיטה וכששאלום למה זה לכם השיבו: 'לשוחטו לשם פסח במצות ה' עלינו' והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלוהיהם ולא היו רשאין לומר להם דבר.
טעם נוסף: הוא משום שבשבת זו הרב "הגדול" שבעיר דורש ברבים בשבת זו בהלכות פסח, הלכה ואגדה. ע"ש זה נקראת "שבת הגדול".
טעם נוסף: כתוב בחזקוני לפי שבשבת זו עשו ישראל את המצווה הראשונה שנצטוו בה והיא לקיחת השה.
ובספר מטה משה כתב בשם רבו המהרש"ל כי שבת זו נקראת "שבת הגדול" על שם ההפטרה שאומרים בה "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" כי בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=LUEAKlvOEwg
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1-y4BpQM2jP5-BpvMZ6FFAMnqwfPVAAMT/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הלכות לשון הרע כלל א - א אָסוּר לְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ עַל (א) אֱמֶת גָּמוּר וְזֶה נִקְרָא בְּפִי חֲזַ''ל בְּכָל מָקוֹם לָשׁוֹן הָרָע, (דְּאִם יֵשׁ בְּהַסִפּוּר שֶׁלּוֹ (ב) תַּעֲרוֹבוֹת שֶׁל שֶׁקֶר וַעֲבוּר זֶה נִתְגַּנָּה חֲבֵרוֹ יוֹתֵר הוּא בִּכְלַל מוֹצִיא שֵׁם רָע וַעֲוֹנוֹ גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר), וְהַמְסַפֵּר עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י"ט ט"ז): (ג) ''לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶיךָ'', (ד) וְזֶה גַּם כֵּן בִּכְלַל רְכִילוּת הוּא. הלכות לשון הרע כלל א - ב הַלָּאו זֶה שֶׁכָּתַבְנוּ הוּא מַה שֶּׁכְּתַבְתּוֹ הַתּוֹרָה בְּפֵרוּשׁ מְיֻחָד לְאִסוּר זֶה שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, אֲבָל בְּלָאו הָכִי (בלא זה) יֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה לָאוִין וַעֲשִׂין אֲחֵרִים, שֶׁהוּא עוֹבֵר עֲלֵיהֶן עַל יְדֵי סִפּוּר הָרַע הַזֶּה, כַּמְבֹאָר לְעֵיל בַּפְּתִיחָה הַקוֹדֶמֶת, עַיֵּן שָׁם. הלכות לשון הרע כלל א - ג כָּל זֶה, אֲפִלּוּ אִם רַק בְּמִקְרֶה סִפֵּר גְּנוּת חֲבֵרוֹ, אֲבָל אִם, חַס וְשָׁלוֹם, הֻרְגַּל בְּעָוֹן זֶה בִּתְמִידוּת, כְּמוֹ אֵלּוּ (ה) שֶׁרְגִילִין תָּמִיד לֵישֵׁב וּלְסַפֵּר: כָּךְ וְכָךְ מַעֲשֵׂה פְּלוֹנִי, כָּךְ וְכָךְ עָשׂוּ אֲבוֹתָיו, כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עָלָיו, וְהוּא דְּבָרִים שֶׁל גְּנוּת, אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ הֵם נִקְרָאִין בְּפִי חֲזַ''ל בְּשֵׁם בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע וְעָנְשָׁן הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּדוֹל, אַחֲרֵי שֶׁבִּשְׁאָט נַפְשָׁם וּזְדוֹן לִבָּם עוֹבְרִין עַל תּוֹרַת ה', וְנַעֲשָׂה זֶה אֶצְלָם כְּהֶפְקֵר, כְּמוֹ שֶׁמְבֹאָר לְעֵיל בְּסוֹף הַפְּתִיחָה, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר בַּקַבָּלָה: ''יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת'' (תהלים י"ב ד'). הלכות לשון הרע כלל א - ד (ו) אָמְרוּ חֲזַ''ל: עַל שָׁלש עֲבֵרוֹת נִפְרָעִין מִן הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵלּוּ הֵן: עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְלָשׁוֹן הָרָע נֶגֶד כֻּלָּן. וְהֵבִיאוּ חֲזַ''ל עַל זֶה רְאָיָה מִן הַכְּתוּבִים, וּפֵרְשׁוּ הָרִאשׁוֹנִים, דְּהַכַּוָּנָה עַל אֵלּוּ שֶׁהֻרְגְּלוּ בּעוֹן זֶה בִּתְמִידוּת, וְאֵין מְקָבְּלִים עַל עַצְמָם לְהִשָּׁמֵר מִמֶנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה הַדָּבָר אֶצְלָם כְּהֶתֵּר. הלכות לשון הרע כלל א - ה אֵין חִלּוּק בְּאִסוּר הַסִפּוּר, בֵּין אִם סִפֵּר מֵעַצְמוֹ בִּרְצוֹנוֹ וּבֵין אִם (ז) עָמַד עָלָיו חֲבֵרוֹ בִּדְבָרִים וְהִפְצִירוֹ עַד שֶׁיְּסַפֵּר לוֹ, מִכָּל מָקוֹם אָסוּר. וַאֲפִלּוּ (ח) אָבִיו אוֹ רַבּוֹ, שֶׁמְחֻיָּב בִּכְבוֹדָם וּבְמוֹרָאָם, שֶׁלֹּא לִסְתֹּר דִּבְרֵיהֶם, אִם הֵם (ט) בִּקְשׁוּ מִמֶנּוּ שֶׁיְּסַפֵּר לָהֶם עִנְיַן פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, וְהוּא יוֹדֵעַ, שֶׁבְּתוֹךְ הַסִפּוּר יֻכְרַח לָבוֹא לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע אוֹ אֲפִלּוּ רַק לְאָבָק שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע, אָסוּר לוֹ לִשְׁמֹעַ לָהֶם. הלכות לשון הרע כלל א - ו אֲפִלּוּ אִם הוּא רוֹאֶה, שֶׁאִם הוּא יַרְגִּיל עַצְמוֹ בַּמִדָּה הַזֹּאת, שֶׁלֹּא לְסַפֵּר לְעוֹלָם בִּגְנוּתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְכָדּוֹמֶה מִדִּבּוּרִים הָאֲסוּרִים, יְסֻבַּב לוֹ הֶפְסֵד גָּדוֹל בְּעִנְין פַּרְנָסָתוֹ, כְּגוֹן, שֶׁהוּא תַּחַת רְשׁוּת אֲחֵרִים, וְהֵם אֲנָשִׁים שֶׁאֵין בָּהֶם רֵיחַ תּוֹרָה, וְיָדוּע הוּא, שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ הֵם פְּרוּצִים מְאֹד בְּזֶה הֶעָוֹן הֶחָמוּר, עַד שֶׁאִם יִרְאוּ אֶת מִי, שֶׁאֵין פִּיו פָּתוּחַ כָּל כָּךְ כְּמוֹתָם, יַחֲזִיקוּ אוֹתוֹ לְשׁוֹטֶה וּפֶתִי, וְעַל יְדֵי זֶה יְסַלְּקוּהוּ מִמִשְׁמַרְתּוֹ וְלֹא יִהְיֶה לוֹ בַּמֶה לְפַרְנֵס אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר, (י) כְּכָל שְׁאָר לָאוִין, שֶׁמְחֻיָּב לִתֵּן כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא לַעֲבֹר עֲלֵיהֶן, כַּמְבֹאָר בְּיוֹרֶה דֵּעָה (בסימן קנ"ז סעיף א' בהגה"ה), עַיֵּן שָׁם. הלכות לשון הרע כלל...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=0gecIcUJnZI
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1zHbvsH6rf65V4tP6bUnW58n3mblTNiIP/
לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבוע
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/

העלון השבועי עם ביאור השיעור לפרשת השבוע
https://drive.google.com/file/d/1THdu_MGMH_7loxwEKwpdYqUEVLWPLAzp/view?usp=drive_link
התורה פותחת במילים: "ויקרא אל משה" – ולא מוזכר כאן שהקב"ה הוא זה שקרא למשה רבינו ע"ה. כותב הרב לוינשטיין שליט"א כי מוסר גדול ניתן ללמוד מכך, שפעמים הרבה קורא הקב"ה לאדם אבל האדם כשלעצמו לא מודע לכך כי דבר ה' הוא הקורא אליו.
מרוצת החיים והטרדות הפוקדות אותנו יום יום לפעמים גורמות לנו שלא לשים לב ולהתבונן כי הקב"ה מדבר עמנו מידי פעם, מבקש מאיתנו שנתבונן מעט במה שראינו, או מה שהתרחש לצידנו, אבל אנחנו ממשיכים הלאה ולא מבינים כלום.
כשמשה רבינו ע"ה ראה את הסנה בוער, יכול היה לומר, 'נחמד'. 'תופעת טבע'. ולהמשיך הלאה, אבל השי"ת לא היה נגלה אליו ולא היה מושיע את בנ"י ממצרים, משה רבינו מחליט לבדוק ולחקור, להתבונן ולבקש לדעת, ורק אז הוא זכה למראה האלוקים. האם גם אנחנו מתבוננים במה שמתרחש מסביבנו להבין כי דבר ה' אלינו? האם אנחנו לוקחים את מה שראינו וחווינו ובאמת עושים חישוב מסלול מחדש לאורחות חיינו?
סיפור על מרגל אמריקאי ששכח את תפקידו, איך שותלים מרגל אמריקאי עמוק בתוככי עירק של סדאם חוסין? מי גילה לסדאם חוסין כי יש לו מרגל במדינה? מה עשו עם זה העיראקים? האם התוכנית השתבשה לגמרי? סיפור מרתק על הזמנים של סדאם חוסין אל מול המערב…

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=SkJI7E_OsOM
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1ipP_YsHf-btmx1iInnlBHcIGo5SMHhgA/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

012 ארורין - א לְבַד כָּל הַלָּאוִין וְהָעְשִׂין הַנָ''ל, עוֹבֵר (א) עַל (דברים כ"ז כ"ד): ''אָרוּר מַכֶּה רֵעֵהוּ בּסָתֶר'', שֶׁהוּא קָאֵי עַל לָשׁוֹן הָרָע, כְּמוֹ דְּאִיתָא בְּסִפְרִי וּבְפֵרוּשׁ רַשִּׁ''י בַּחֻמָשׁ. ארורין - ב עוֹבֵר גָם כֵּן (ב) עַל (דברים כ"ז י"ח): ''אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ'', דְּיָדוּעַ דְכַּוָּנַת הַכָּתוּב לְאָרֵר, עַל מִי שֶׁנּוֹתֵן מִכְשׁוֹל לִפְנֵי אַחֵר שֶׁיַּעֲשֶׂה עַל יָדוֹ אִסוּר, דּוּמְיָא דְּלָאו (ויקרא י"ט י"ד) דְּ''לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל'', וּכְבָר בֵּאַרְנוּ לְעֵיל בְּלָאוִין אוֹת ד' שֶׁהוּא גַּם כֵּן בִּכְלָל זֶה, עַיֵּן שָׁם. ארורין - ג וְאִם, חַס וְשָׁלוֹם, נַעֲשָׂה הַדָּבָר אֶצְלוֹ כְּמוֹ הֶפְקֵר, שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לְהִשָּׁמֵר מִמֶנּוּ, (ג) עוֹבֵר עוֹד עַל אָרוּר שְׁלִישִׁי וְהוּא (דברים כ"ז כ"ו): ''אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם'', שֶׁפֵּרוּשׁוֹ אֲשֶׁר לֹא יְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לְקַיֵּם אֶת כָּל התּוֹרָה, וְהוּא נִקְרָא מוּמָר (ד) לְדָבָר אֶחָד עַל יְדֵי זֶה, כֵּיוָן שֶׁבִּשְׁאָט נֶפֶשׁ עוֹבֵר עַל אִסוּר הֶחָמוּר הַזֶּה, וְהוּא מַחֲזִיק דָּבָר זֶה שֶׁל תּוֹרַת ה' אֶצְלוֹ לְהֶפְקֵר, כְּמוֹ שְׁאָר מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְעַל כֵּן גָּדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשֹא. הֲרֵי חִשַּׁבְנוּ ג' אֲרוּרִין הַמְצוּיִין לָבוֹא עַל יְדֵי מִדָּה רָעָה הַזּוֹ. (וְאִם, חַס וְחָלִילָה, הַלָשׁוֹן הָרָע הָיָה עַל אָבִיו וְאִמוֹ, עוֹבֵר עוֹד עַל אָרוּר רְבִיעִי, וְהוּא (דברים כ"ז ט"ז): ''אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמוֹ'', וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְעֵיל בָּעֲשִׂין אוֹת יוֹ''ד בִּמְקוֹר הַחַיִּים וּבִבְאֵר מַיִם חַיִּים, עַיֵּן שָׁם). וְיָדוּעַ מַאֲמַר הַגְּמָרָא בִּשְׁבוּעוֹת (דף ל"ו) ''דְּאָרוּר, בּוֹ קְלָלָה, בּוֹ נִדּוּי'' וְכוּ'. לָכֵן כָּל אִישׁ, שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא נִזְהַר מֵעָוֹן הַמַר הַזֶּה, צָרִיךְ לִהְיוֹת חָרֵד בְּנַפְשׁוֹ אוּלַי, חַס וְשָׁלוֹם, נִדּוּהוּ בַּשָּׁמַיִם עַל זֶה, וּכְעֵין מַה שֶּׁכָּתַב בְּסֵפֶר ''חֲרֵדִים'' לְעִנְיַן מַקְלֶה אָבִיו וְאִמוֹ, עַיֵּן שָׁם. וְעוֹד כַּמָה עִנְיָנִים רָעִים נִסְבָּב עַל יְדֵי חֵטְא הַמַר שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע, כְּגוֹן, מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת הַגְּרוּעָה וּמִדַּת הַכַּעַס, שֶׁהוּא עָוֹן חָמוּר, כְּמוֹ שֶׁהִפְלִיגוּ חֲזַ''ל בְּשַׁבָּת (דף ק"ה), וְגַם כַּמָה פְּעָמִים בָּא עַל יְדֵי זֶה לְלֵיצָנוּת וְלִשְׁאָרֵי מִדּוֹת רָעוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. עַל כֵּן, עַל כָּל דִּבְרֵי הַפְּתִיחָה הַזֹּאת, שֶׁמִמֶנָּה נוּכַל לְהָבִין אֶת גֹּדֶל הקִלְקוּל הַבָּא עַל יְדֵי לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, בֵּאֲרָה לָנוּ הַתּוֹרָה בְּפֵרוּשׁ אִסוּר זֶה, וְכָתְבָה עָלֶיהָ לָאו מְיֻחָד וְהוּא (ויקרא י"ט ט"ז): ''לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶיךָ'' יוֹתֵר מֵעַל כָּל הַמִדּוֹת רָעוֹת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בִּתְחִלַּת הַפְּתִיחָה, וּבָזוֹ נִשְׁלָם הַפְּתִיחָה. ואֲבַקֵשׁ לִידִידִי הקוֹרֵא, שֶׁזֹּאת הַפְּתִיחָה יִקְרָא וְיַחֲזֹר וְיִקְרָא, כִּי הִיא בְּוַדַּאי מוֹעִילָה לְעִנְיָן זֶה עַל לְהַבָּא יוֹתֵר מִן הַכֹּל, כִּי הִיא מְלֻקֶטֶת מֵאֵת הָרִאשׁוֹנִים, אֲשֶׁר דִּבְרֵיהֶם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, בּוֹעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּידִים, וּבְוַדַּאי שָׁמְרוּ אֶת עַצְמָן מְמִדָּה גְּרוּעָה הַזּוֹ עַד תַּכְלִיתָה, עַל כֵּן דִּבְרֵיהֶן פּוֹעֲלִין מְאֹד בְּלֵב קוֹרְאֵיהֶן, וְגַם יֵדַע הַקוֹרֵא שֶׁלֹּא לָקַחְתִּי אֶת הַלָּאוִין וְהָעֲשִׂין כְּפִי הַהִזְדַּמֵן, רַק חָקַרְתִּי וְדָרַשְׁתִּי הֵיטֵב אֶת הַתַּרְיָ''ג מִצְוֹת, וְהַרְבֵּה יְגִיעוֹת יָגַעְתִּי עַד שֶׁעֲזָרַנִי הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁמָצָאתִי אֶת אֵלּוּ הַנְּאוֹתִים לְעִנְיָנֵנוּ. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִפָּלֵא בְּעֵינֵי הַקוֹרֵא, כֵּיוָן שֶׁגָּדוֹל כָּל כָּךְ כֹּחַ הָאִסוּר...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=ZxEoXfbsKMk
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1VhtZSP-atpIwDqdMxZHUp6iENgQxOPg8/
לכל השיעורים בנושא כללי
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/

בחודש ניסן אנו יוצאים ועושים ברכת האילנות על פריחתם וליבלובם בזמן זה. מה ניתן ללמוד מהאילן בשביל לקחת ממנו דרך לחיים מאושרים יותר, מה גרם עולם הטכנולוגיה החדשני לדפוס חיים שונה בקרב רוב בני האדם? כיצד נדע להתאזר בסבלנות כלפי דברים שאנחנו מאוד רוצים שכבר יתקיימו? מסר קצר וקולע לחיים טובים יותר.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=mlmXOd0jppE
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1EwE5bxQiD8p_syBKlnOuZSmbnSYy4xEp/
לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1T90V86fyHdhon5c4HiAF2BT_XRSK-OIb/

חודש ניסן:
כתוב במסכת סופרים פרק כא הלכה ג: כל חודש ניסן אין נופלים על פניהם ואין אומרים וידוי ותחנונים. וכן כתב בשו"ע סימן תכט סעיף ב.
והטעם לכך מפני שעושים כל חודש ניסן 'קודש', שבאחד בניסן הוקם המשכן, ושנים עשר נשיאי שבטי ישראל הקריבו בשתים עשרה ימים שמתחילת ראש חודש ניסן, נשיא אחד ליום, וכל אחד מהנשיאים היה עושה יום טוב ביום הקריבו לחנוכת המזבח. ולמחרת שהוא יום י"ג בניסן היה אסרו חג שלהם, ויום י"ד בניסן הוא ערב פסח, ולאחר מכן שבעת ימי פסח עצמו, ויום כ"ב בניסן הוא 'אסרו חג' של הפסח. אם כן נמצא שרוב ימי חודש ניסן בקדושה לפיכך עושים כולו קודש. משנה ברורה סימן תכט סק"ז.
ומרן החיד"א בספר 'כסא רחמים' דף סד ע"ג הביא מדברי הרוקח בריש מסכת פסחים כי לעתיד לבוא תהיה חנוכת בית המקדש אחר יום טוב אחרון של פסח שיבנה ביום טוב, ומשום שאין מערבין שמחה בשמחה, יעשו החינוך אחר יום טוב במשך שבעה ימים, עד כלות חודש ניסן, ולפיכך אין אומרים כל החודש וידוי ותחנון ונפילת אפים, בימים אלו.
וכתב השל"ה דף קמ ע"ב כי מנהג טוב לקרות בכל יום החל מראש חודש ניסן פרשת הנשיא של אותו יום, וביום י"ג ניסן קוראים מתחילת פרשת בהעלותך עד "כן עשה את המנורה".
ובעניין אופן קריאת הפסוקים יש מבני אשכנז הנוהגים לקרות פסוקים אלו מתוך ספר תורה בלי ברכה, ומנהג הספרדים לקרות הפסוקים מתוך החומש.
וכתב הגאון רבי חיים פלאג'י בספרו 'מועד לכל חי' סימן א אות ה שטוב ליתן מראש חודש ניסן עד ערב פסח לאחר קריאת סדר הנשיא של אותו היום ג' פרוטות לצדקה בעד מנוחת אביו ואמו או שאר קרובים או שאר מתי ישראל, וע"י שיכוון בנתינה זו יעשה חסד עם החיים והמתים. והו"ד בכף החיים אות כג.
ברכת האילנות:
בגמרא מסכת ברכות דף מג ע"ב: אמר רב יהודה האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להנות בהם בני אדם. וכן פסק בשו"ע או"ח סימן רכו שהיוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאים פרח אומר ברוך... וכו'.
וכתב המרדכי סימן קמח שאינו צריך לברך אלא פעם ראשונה בכל שנה. ואם לא איחר מלברך עד שכבר גדלו הפירות כתב הטור שם שלא יברך עוד. וכן פסק בשו"ע שם.
וטעם לתקנת ברכה זו הוא לפי שהוא עניין מחודש שבא מזמן לזמן ומעורר התפעלות האדם שרואה שמעץ יבש שוב יוצאים פרחים מלבלבים.
ובספר שפתי כהן לרבי מרדכי הכהן מגורי האריז"ל כתב על הפסוק "ותוצא הארץ" (בראשית א יב) שזו הייתה אחת הסיבות שהארץ שינתה מציווי הבורא ולא הוציאה עץ שטעעמו כטעם הפרי, שאם גם העץ היה ראוי למאכל, לא היה מודע כל כך גדולת הבורא שיאמרו כי כך הוא בטבע שעץ הראוי למאכל יוציא דב הראוי למאכל, אבל כשיראו שנשרו עליו ונשאר רק עץ יבש וחוזר ומוציא ציץ ופרח ופירות בכל שנה, יוכר בכך גדולת הבורא.
ובזוהר הקדוש פ' בלק דף קצו ע"ב כתב שנשמות מהעולם העליון משוטטות בגינות ופרדסים בתקופה זו, ועל ידי הברכות שמברכים על האילנות הם זוכים לעילוי נשמותיהם ומתפללים על החיים אשר בעולם הזה.
ובכף החיים אות ח כתב שנכון ליתן לאחר הברכה ג' פרוטות לצדקה לעילוי נשמות ישראל ולתיקון הנשמות המגולגלות בעצי השדה והעשבים ויבקש עליהם רחמים.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=jBVUFBNBMOg
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1H4vXMuIBhOg5ZZiuTiBw6P_ltEiSEkQB/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

עשין - א עוֹבֵר עַל יְדֵי זֶה (א) עַל מִצְוַת עֲשֵׂה (דברים כ"ד ט') ''זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ'' וְגוֹ', שֶׁהִזְהִירָנוּ הַתּוֹרָה בָּזֶה, שֶׁנִּזְכֹּר בַּפֶּה תָּמִיד הָעֹנְשׁ הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה ה' יִתְבָּרַךְ לַצַדֶּקֶת מִרְיָם הַנְּבִיאָה שֶׁלֹּא דִּבְּרָה אֶלָּא בְּאָחִיהָ אֲשֶׁר אָהֲבַתְהוּ כְּנַפְשָׁה, וְגִדְּלַתְהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ, וְסִכְּנָה עַצְמָה לְהַצִילוֹ מִן הַיָּם, וְהִיא לֹא דִּבְּרָה בִּגְנוּתוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁהִשְׁוְתָה אוֹתוֹ לִשְׁאָר נְבִיאִים, וְלֹא דִּבְּרָה בְּפָנָיו שֶׁיֵּבוֹשׁ וְלֹא בִּפְנֵי רַבִּים, רַק בֵּינָה לְבֵין אָחִיהָ הַקָדוֹשׁ בְּצִנְעָה, וְהוּא לֹא הִקְפִּיד עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י"ב ג'): ''וְהָאִישׁ משֶה עָנָו מְאֹד'', וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹעִילוּהָ כָּל מַעֲשֶׂיהָ הַטוֹבִים וְנֶעֶנְשָׁה בְּצָרַעַת עַל זֶה, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם הַטִפְּשִׁים, הַמַרְבִּים לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת עַל חַבְרֵיהֶם, שֶׁבְּוַדַּאי יֵעָנְשׁוּ עַל זֶה מְאֹד. עשין - ב וְעוֹבֵר (ב) עַל יְדֵי הַסִפּוּר הַזֶּה גַּם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה (ויקרא י"ט י"ח): ''וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'', שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ בָּזֶה לָחוּס עַל מָמוֹן חֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא חָס עַל שֶׁל עַצְמוֹ, וְלָחוּס עַל כְּבוֹד חֲבֵרוֹ וּלְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא חוֹשֵׁשׁ עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ, וְהַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת עַל חֲבֵרוֹ, אוֹ הַמְקַבֵּל, אַף אִם הַדָּבָר אֱמֶת, נִרְאֶה בַּעֲלִיל שֶׁאֵינוֹ אוֹהֲבוֹ כְּלָל, וְכָל שֶׁכֵּן דְּכָמוֹךָ בְּוַדַּאי אֵינוֹ מְקַיֵּם. וְהָרְאָיָה הַגְּדוֹלָה עַל זֶה, דַּהֲלֹא כָּל אָדָם יוֹדֵעַ אֶת נִגְעֵי עַצְמוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ רוֹצֶה בְּשׁוּם אֹפֶן, שֶׁחֲבֵרוֹ יֵדַע מִזֶּה אַף אֶחָד מֵאָלֶף. וְאַף אִם אֵרַע, שֶׁנּוֹדַע מְעַט מֵחֶסְרוֹנוֹתָיו אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ הוֹלֵךְ וּמְסַפֵּר זֶה לַאֲנָשִׁים, אַף עַל פִּי כֵן הוּא עוֹמֵד וּמְצַפֶּה, הַלְוַאי שֶׁיִּתֵּן ה' שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ אֶת דְּבָרָיו וְלֹא יַאֲמִינוּ לוֹ, וְהַכּל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְחַזֵּק בְּעֵינֵיהֶם לְאָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אַף דְּהוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה מֵהָעֲוֹנוֹת, יוֹתֵר מִמַה שֶׁסִפֵּר חֲבֵרוֹ עָלָיו, אַף עַל פִּי כֵן מֵרוב הָאַהֲבָה שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ, נִדְחֶה הַכֹּל מֵחֲמַת זֶה. כֵּן בְּאֹפֶן זֶה מַמָשׁ צָרִיךְ עַל פִּי הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת לְרֵעֵהוּ, לָחוּס עַל כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָאֳפָנִים. וְלֹא לְחִנָּם כָּתְבָה לָנוּ הַתּוֹרָה מַעֲשֶׂה דְּנֹחַ (בראשית ט' כ"א-כ"ב): ''וַיֵּשְׁתְּ וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל וְגוֹ' וַיַּרְא חָם וְגוֹ' וְשֵׁם וְיֶפֶת כִּסוּ אֶת עֶרְות אֲבִיהֶם'', וְגַם סִפְּרָה לָנוּ התּוֹרָה אֶת הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָם נֹחַ וְנִתְקַיְּמָה לְבָּסוֹף, לְהַרְאוֹת לָנוּ אֶת גְּדֻלַּת הַמִדָּה הַזֹּאת, שֶׁצָרִיךְ הָאָדָם לְחַפּוֹת עַל גְּנוּת חֲבֵרוֹ בְּכָל כֹּחוֹ כְּמוֹ עַל שֶׁל עַצְמוֹ. עשין - ג וְלִפְעָמִים עוֹבֵר נַמֵי (ג) בְּמִצְוַת עֲשֵׂה דִּ''בְצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ''. כְּגוֹן שֶׁרָאָה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁדִּבֵּר אוֹ עָשָׂה מַעֲשֶׂה, וְיֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה לְשָׁפְטוֹ לְצַד הַטוֹב וּלְצַד הַזְּכוּת אוֹ לְהֶפְכוֹ, אֲפִלּוּ אִם הוּא אִישׁ בֵּינוֹנִי, נִתְחַיַּבְנוּ מִן הַתּוֹרָה בְּמִצְוַת עֲשֵׂה הַזּוֹ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת. (וְאִם הָאִישׁ הַהוּא יְרֵא אֱלֹקִים, נִתְחַיַּבְנוּ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, גַּם כִּי קָרוֹב וְנוֹטֶה יוֹתֵר הַדָּבָר לְכַף חוֹבָה מִלְּכַף זְכוּת) וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ וּמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ עֲבוּר הַדִּבּוּר הַזֶּה שֶׁדִּבֵּר אוֹ הַמַעֲשֶׂה הַזֶּה שֶׁעָשָׂה, אוֹ הַמְקַבֵּל, שֶׁנִּתְחַזֵּק אֶצְלוֹ לִגְנוּת, עֲבוּר זֶה שֶׁשָּׁמַע עָלָיו, וְלֹא דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת,...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=uSJsVUmxFig
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1rW3OFUn4RqqsoQfutCg2pUUljWDJbIkM/
לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבוע
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/

בפרשה שלנו משה רבינו מקהיל את העם למחרת יום הכיפורים שהוא יורד מהשמים להביא את הלוחות השניות, אבל לפני שהוא מצווה את העם על מלאכת המשכן הוא מקדים לכך את הציווי על איסור מלאכה ביום השבת. מה ראה משה רבינו דחיפות גדולה כל כך לצוות על השבת? והתמיהה גדולה שבעתיים אחרי שכבר בני ישראל נצטוו על השבת במתן תורה בעת אמירת עשרת הדברות בדיברה הרביעית "שמור את יום השבת לקדשו" אם כן מה ראה משה רבינו ע"ה לחזור ולצוות על השבת?
אכן רש"י בפרשה כבר מתרץ קושיא זו בכמה מילים כי משה רצה ללמד את בני ישראל הלכה, שכל מלאכת המשכן מותרת אך רק ביום חול, אבל בהגיע יום השבת כל מלאכה לא תעשה בו כולל מלאכת המשכן, בשונה מעבודת הקרבנות שדוחים שבת, מלאכת המשכן אינה דוחה שבת.
אבל יש ביאור עמוק יותר לפי דבריו של האדמו"ר מגור בעל השפת אמת כי שבת קודש. היא אהבה ללא כל תנאי, וכאן היה עניין עמוק מאוד למשה רבינו למסור להם את הדבר הזה בדרכו ולכן ראה צורך לפני הכל להקדים על ציווי השבת, מה היה הצורך ומה היה הדחיפות דוקא בעת הזו בעת רדתו מן השמים, זה תשמעו אי"ה בשיעור שלפניכם. "שמעו ותחי נפשיכם…."

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=G89WEEpmi9w
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1VQdVyYDgRmz336ov5gtAUcKqd4tVG6jB/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

עשין - א עוֹבֵר עַל יְדֵי זֶה (א) עַל מִצְוַת עֲשֵׂה (דברים כ"ד ט') ''זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ'' וְגוֹ', שֶׁהִזְהִירָנוּ הַתּוֹרָה בָּזֶה, שֶׁנִּזְכֹּר בַּפֶּה תָּמִיד הָעֹנְשׁ הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה ה' יִתְבָּרַךְ לַצַדֶּקֶת מִרְיָם הַנְּבִיאָה שֶׁלֹּא דִּבְּרָה אֶלָּא בְּאָחִיהָ אֲשֶׁר אָהֲבַתְהוּ כְּנַפְשָׁה, וְגִדְּלַתְהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ, וְסִכְּנָה עַצְמָה לְהַצִילוֹ מִן הַיָּם, וְהִיא לֹא דִּבְּרָה בִּגְנוּתוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁהִשְׁוְתָה אוֹתוֹ לִשְׁאָר נְבִיאִים, וְלֹא דִּבְּרָה בְּפָנָיו שֶׁיֵּבוֹשׁ וְלֹא בִּפְנֵי רַבִּים, רַק בֵּינָה לְבֵין אָחִיהָ הַקָדוֹשׁ בְּצִנְעָה, וְהוּא לֹא הִקְפִּיד עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י"ב ג'): ''וְהָאִישׁ משֶה עָנָו מְאֹד'', וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹעִילוּהָ כָּל מַעֲשֶׂיהָ הַטוֹבִים וְנֶעֶנְשָׁה בְּצָרַעַת עַל זֶה, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם הַטִפְּשִׁים, הַמַרְבִּים לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת עַל חַבְרֵיהֶם, שֶׁבְּוַדַּאי יֵעָנְשׁוּ עַל זֶה מְאֹד. עשין - ב וְעוֹבֵר (ב) עַל יְדֵי הַסִפּוּר הַזֶּה גַּם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה (ויקרא י"ט י"ח): ''וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'', שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ בָּזֶה לָחוּס עַל מָמוֹן חֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא חָס עַל שֶׁל עַצְמוֹ, וְלָחוּס עַל כְּבוֹד חֲבֵרוֹ וּלְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא חוֹשֵׁשׁ עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ, וְהַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת עַל חֲבֵרוֹ, אוֹ הַמְקַבֵּל, אַף אִם הַדָּבָר אֱמֶת, נִרְאֶה בַּעֲלִיל שֶׁאֵינוֹ אוֹהֲבוֹ כְּלָל, וְכָל שֶׁכֵּן דְּכָמוֹךָ בְּוַדַּאי אֵינוֹ מְקַיֵּם. וְהָרְאָיָה הַגְּדוֹלָה עַל זֶה, דַּהֲלֹא כָּל אָדָם יוֹדֵעַ אֶת נִגְעֵי עַצְמוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ רוֹצֶה בְּשׁוּם אֹפֶן, שֶׁחֲבֵרוֹ יֵדַע מִזֶּה אַף אֶחָד מֵאָלֶף. וְאַף אִם אֵרַע, שֶׁנּוֹדַע מְעַט מֵחֶסְרוֹנוֹתָיו אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ הוֹלֵךְ וּמְסַפֵּר זֶה לַאֲנָשִׁים, אַף עַל פִּי כֵן הוּא עוֹמֵד וּמְצַפֶּה, הַלְוַאי שֶׁיִּתֵּן ה' שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ אֶת דְּבָרָיו וְלֹא יַאֲמִינוּ לוֹ, וְהַכּל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְחַזֵּק בְּעֵינֵיהֶם לְאָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אַף דְּהוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה מֵהָעֲוֹנוֹת, יוֹתֵר מִמַה שֶׁסִפֵּר חֲבֵרוֹ עָלָיו, אַף עַל פִּי כֵן מֵרוב הָאַהֲבָה שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ, נִדְחֶה הַכֹּל מֵחֲמַת זֶה. כֵּן בְּאֹפֶן זֶה מַמָשׁ צָרִיךְ עַל פִּי הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת לְרֵעֵהוּ, לָחוּס עַל כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָאֳפָנִים. וְלֹא לְחִנָּם כָּתְבָה לָנוּ הַתּוֹרָה מַעֲשֶׂה דְּנֹחַ (בראשית ט' כ"א-כ"ב): ''וַיֵּשְׁתְּ וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל וְגוֹ' וַיַּרְא חָם וְגוֹ' וְשֵׁם וְיֶפֶת כִּסוּ אֶת עֶרְות אֲבִיהֶם'', וְגַם סִפְּרָה לָנוּ התּוֹרָה אֶת הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָם נֹחַ וְנִתְקַיְּמָה לְבָּסוֹף, לְהַרְאוֹת לָנוּ אֶת גְּדֻלַּת הַמִדָּה הַזֹּאת, שֶׁצָרִיךְ הָאָדָם לְחַפּוֹת עַל גְּנוּת חֲבֵרוֹ בְּכָל כֹּחוֹ כְּמוֹ עַל שֶׁל עַצְמוֹ. עשין - ג וְלִפְעָמִים עוֹבֵר נַמֵי (ג) בְּמִצְוַת עֲשֵׂה דִּ''בְצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ''. כְּגוֹן שֶׁרָאָה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁדִּבֵּר אוֹ עָשָׂה מַעֲשֶׂה, וְיֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה לְשָׁפְטוֹ לְצַד הַטוֹב וּלְצַד הַזְּכוּת אוֹ לְהֶפְכוֹ, אֲפִלּוּ אִם הוּא אִישׁ בֵּינוֹנִי, נִתְחַיַּבְנוּ מִן הַתּוֹרָה בְּמִצְוַת עֲשֵׂה הַזּוֹ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת. (וְאִם הָאִישׁ הַהוּא יְרֵא אֱלֹקִים, נִתְחַיַּבְנוּ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, גַּם כִּי קָרוֹב וְנוֹטֶה יוֹתֵר הַדָּבָר לְכַף חוֹבָה מִלְּכַף זְכוּת) וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ וּמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ עֲבוּר הַדִּבּוּר הַזֶּה שֶׁדִּבֵּר אוֹ הַמַעֲשֶׂה הַזֶּה שֶׁעָשָׂה, אוֹ הַמְקַבֵּל, שֶׁנִּתְחַזֵּק אֶצְלוֹ לִגְנוּת, עֲבוּר זֶה שֶׁשָּׁמַע עָלָיו, וְלֹא דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת,...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=g1fuk583nHM
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1bRyem3n_71BI87yrETMWzII9RdoUarb5/
לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבוע
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/

בעניין נוסח הברכה על 'בדיקת חמץ' - בגמרא מסכת פסחים דף ז' ע"ב למסקנא דמילתא אמרינן שקודם שיבדוק את החמץ צריך לברך "אשר קב"ו על ביעור חמץ" וכן פסק בשו"ע ריש סימן תלב. ואף שאינו מבער החמץ עד למחר, כתב המשנה ברורה שם סק"ג דכיון שבדיקה זו לצורך ביעור, הוי מעין הביעור. ואין מברכין "על בדיקת חמץ" כיון שאין זה סוף מצותו . וגם אין מברכין "על ביטול חמץ" כיון שעיקר הביטול הוא בלב, ואין מברכים על דברים שבלב. וכתב הצל"ח שהגמרא שם באה להשמיענו חידוש דאפי' שלמעשה מברך על הספק שאולי לא ימצא חמץ, ובמס' שבת דף כג ע"א נחלקו אביי ורבא אי מברכינן על הספק במצווה דרבנן או לא, דלדעת אביי על 'ודאי' דדבריהם בעי ברכה, אבל 'ספק' דדבריהם לא בעי ברכה, ולכן אין מברכים על הדמאי שהפרשתו אינה אלא מן הספק. ולדעת רבא אף על הספק בעי ברכה, ומה שאין מברכין על הדמאי משום שרוב עמי הארץ מעשרים הם. לעניין בדיקת חמץ י"ל דלכולי עלמא מברכינן, שהרי התוספות במס' בכורות דף כ ע"א כתבו דהא דלא אמרינן גבי דמאי סמוך מיעוטא שאינם מעשרים לחזקת טבל והוי טבל מדאורייתא , משום שאין זו חזקה גמורה, דשמא עשה כר' אושעיא שהכניס התבואה במוץ שלה וכדאיתא במס' ברכות דף לא ע"א שבכה"ג פטור מהפרשת תרו"מ. ועוד שאין להחזיק שום אדם לרשע לומר שאינו מעשר רק בשביל אותם מיעוט שאינם מעשרים. והתוספות במסכת יבמות דף קיט ע"א כתבו כתירוץ האחרון, שאין מחזיקים סתם אדם לרשע. ולפי זה דווקא לגבי דמאי סובר אביי שעל הספק אין לברך, משום שלא מחזיקים סתם אדם לרשע לומר שלא עישר, אבל חמץ שהבית ודאי הוחזק בחמץ במשך כל השנה, וכמו שכתב הבית יוסף בסוף סימן תל"ז. י"ל דאף לאביי צריך לברך קודם הבדיקה, דהשתא שפיר יש "חזקת חמץ". ונהגו לומר 'לשם יחוד' קודם הברכה, ויכוון ויאמר שבא לקיים מצות עשה מדאורייתא להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו, ומצות עשה מדרבנן לחפש אחר החמץ ולהוציאו מכל גבולו. ואף למחרת בשעת ביעור חמץ יכול לומר שמקיים מצות עשה מדאורייתא של "תשביתו" . ולעניין ברכת "שהחיינו" על מצות בדיקת חמץ שבאה מזמן לזמן, כתב הרא"ש במסכת פסחים שאין מברכים משום שסומכים על ברכת שהחיינו שמברכים בחג כמו שמצינו בעשיית סוכה שסומך על ברכת שהחיינו בחג. וכתב בברכי יוסף סימן תלג סק"ג שכן המנהג שלא לברך. וכיוצא בו כתב במחזיק ברכה דהאידנא נהוג עלמא שלא לברך דלא כהפרי חדש שכתב שראוי להנהיג לברך . וכתבו הבן איש חי פ' צו ס"ה וכף החיים אות ט, שאם נזדמן אצלו בגד חדש או פרי חדש יברך עליו ברכת "שהחיינו" קודם ברכת "על ביעור חמץ" ויכוין לפטור הבדיקה. ובאור לציון פ"ז ס"ד כתב שהנכון הוא לברך "ברכת הנהנין" ו"שהחיינו" ויאכל מעט, ואחר כך יתחיל בבדיקה. ואם אין לו פרי יכוין בברכת שהחיינו בליל הסדר גם על הבדיקת חמץ. אבל בחזון עובדיה פסח ח"א עמ' מא כתב שיניח הפרי לפניו בשעת ברכת "על ביעור חמץ", אך ברכת "שהחיינו" יברך רק אחרי שיתחיל קצת בבדיקה כדי להסתלק מחשש הפסק. ואחר שיגמור הבדיקה יברך "ברכת הנהנין" על הפרי ויאכלנו. ועיין עוד מאור ישראל ח"ב מס' פסחים דף קכא ע"ב. ובכל אופן כתב הפרי מגדים מש"ז סק"ב, שגם מי שפטר הבדיקה בברכת "שהחיינו" מברך שוב בקידוש של ליל החג כיון שהרגל עיקר והבדיקה טפילה. וכן כתב הכף החיים אות י. עוד פרטי הלכות הנוגעות לבדיקת חמץ, בשיעור זה.. "שמעו ותחי נפשיכם…."

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=g1fuk583nHM
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1cwVSUipwNZpP6eS5keKIY7CU7krTPtKA/
לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבוע
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/

בעניין נוסח הברכה על 'בדיקת חמץ' - בגמרא מסכת פסחים דף ז' ע"ב למסקנא דמילתא אמרינן שקודם שיבדוק את החמץ צריך לברך "אשר קב"ו על ביעור חמץ" וכן פסק בשו"ע ריש סימן תלב. ואף שאינו מבער החמץ עד למחר, כתב המשנה ברורה שם סק"ג דכיון שבדיקה זו לצורך ביעור, הוי מעין הביעור. ואין מברכין "על בדיקת חמץ" כיון שאין זה סוף מצותו . וגם אין מברכין "על ביטול חמץ" כיון שעיקר הביטול הוא בלב, ואין מברכים על דברים שבלב. וכתב הצל"ח שהגמרא שם באה להשמיענו חידוש דאפי' שלמעשה מברך על הספק שאולי לא ימצא חמץ, ובמס' שבת דף כג ע"א נחלקו אביי ורבא אי מברכינן על הספק במצווה דרבנן או לא, דלדעת אביי על 'ודאי' דדבריהם בעי ברכה, אבל 'ספק' דדבריהם לא בעי ברכה, ולכן אין מברכים על הדמאי שהפרשתו אינה אלא מן הספק. ולדעת רבא אף על הספק בעי ברכה, ומה שאין מברכין על הדמאי משום שרוב עמי הארץ מעשרים הם. לעניין בדיקת חמץ י"ל דלכולי עלמא מברכינן, שהרי התוספות במס' בכורות דף כ ע"א כתבו דהא דלא אמרינן גבי דמאי סמוך מיעוטא שאינם מעשרים לחזקת טבל והוי טבל מדאורייתא , משום שאין זו חזקה גמורה, דשמא עשה כר' אושעיא שהכניס התבואה במוץ שלה וכדאיתא במס' ברכות דף לא ע"א שבכה"ג פטור מהפרשת תרו"מ. ועוד שאין להחזיק שום אדם לרשע לומר שאינו מעשר רק בשביל אותם מיעוט שאינם מעשרים. והתוספות במסכת יבמות דף קיט ע"א כתבו כתירוץ האחרון, שאין מחזיקים סתם אדם לרשע. ולפי זה דווקא לגבי דמאי סובר אביי שעל הספק אין לברך, משום שלא מחזיקים סתם אדם לרשע לומר שלא עישר, אבל חמץ שהבית ודאי הוחזק בחמץ במשך כל השנה, וכמו שכתב הבית יוסף בסוף סימן תל"ז. י"ל דאף לאביי צריך לברך קודם הבדיקה, דהשתא שפיר יש "חזקת חמץ". ונהגו לומר 'לשם יחוד' קודם הברכה, ויכוון ויאמר שבא לקיים מצות עשה מדאורייתא להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו, ומצות עשה מדרבנן לחפש אחר החמץ ולהוציאו מכל גבולו. ואף למחרת בשעת ביעור חמץ יכול לומר שמקיים מצות עשה מדאורייתא של "תשביתו" . ולעניין ברכת "שהחיינו" על מצות בדיקת חמץ שבאה מזמן לזמן, כתב הרא"ש במסכת פסחים שאין מברכים משום שסומכים על ברכת שהחיינו שמברכים בחג כמו שמצינו בעשיית סוכה שסומך על ברכת שהחיינו בחג. וכתב בברכי יוסף סימן תלג סק"ג שכן המנהג שלא לברך. וכיוצא בו כתב במחזיק ברכה דהאידנא נהוג עלמא שלא לברך דלא כהפרי חדש שכתב שראוי להנהיג לברך . וכתבו הבן איש חי פ' צו ס"ה וכף החיים אות ט, שאם נזדמן אצלו בגד חדש או פרי חדש יברך עליו ברכת "שהחיינו" קודם ברכת "על ביעור חמץ" ויכוין לפטור הבדיקה. ובאור לציון פ"ז ס"ד כתב שהנכון הוא לברך "ברכת הנהנין" ו"שהחיינו" ויאכל מעט, ואחר כך יתחיל בבדיקה. ואם אין לו פרי יכוין בברכת שהחיינו בליל הסדר גם על הבדיקת חמץ. אבל בחזון עובדיה פסח ח"א עמ' מא כתב שיניח הפרי לפניו בשעת ברכת "על ביעור חמץ", אך ברכת "שהחיינו" יברך רק אחרי שיתחיל קצת בבדיקה כדי להסתלק מחשש הפסק. ואחר שיגמור הבדיקה יברך "ברכת הנהנין" על הפרי ויאכלנו. ועיין עוד מאור ישראל ח"ב מס' פסחים דף קכא ע"ב. ובכל אופן כתב הפרי מגדים מש"ז סק"ב, שגם מי שפטר הבדיקה בברכת "שהחיינו" מברך שוב בקידוש של ליל החג כיון שהרגל עיקר והבדיקה טפילה. וכן כתב הכף החיים אות י. עוד פרטי הלכות הנוגעות לבדיקת חמץ, בשיעור זה.. "שמעו ותחי נפשיכם…."

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=R9egiEqPUtc
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1sfr5K5pDT8nVKnpR0yS7I_Ru3wik1D8I/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

009 עשין - א עוֹבֵר עַל יְדֵי זֶה (א) עַל מִצְוַת עֲשֵׂה (דברים כ"ד ט') ''זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ'' וְגוֹ', שֶׁהִזְהִירָנוּ הַתּוֹרָה בָּזֶה, שֶׁנִּזְכֹּר בַּפֶּה תָּמִיד הָעֹנְשׁ הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה ה' יִתְבָּרַךְ לַצַדֶּקֶת מִרְיָם הַנְּבִיאָה שֶׁלֹּא דִּבְּרָה אֶלָּא בְּאָחִיהָ אֲשֶׁר אָהֲבַתְהוּ כְּנַפְשָׁה, וְגִדְּלַתְהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ, וְסִכְּנָה עַצְמָה לְהַצִילוֹ מִן הַיָּם, וְהִיא לֹא דִּבְּרָה בִּגְנוּתוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁהִשְׁוְתָה אוֹתוֹ לִשְׁאָר נְבִיאִים, וְלֹא דִּבְּרָה בְּפָנָיו שֶׁיֵּבוֹשׁ וְלֹא בִּפְנֵי רַבִּים, רַק בֵּינָה לְבֵין אָחִיהָ הַקָדוֹשׁ בְּצִנְעָה, וְהוּא לֹא הִקְפִּיד עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י"ב ג'): ''וְהָאִישׁ משֶה עָנָו מְאֹד'', וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹעִילוּהָ כָּל מַעֲשֶׂיהָ הַטוֹבִים וְנֶעֶנְשָׁה בְּצָרַעַת עַל זֶה, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם הַטִפְּשִׁים, הַמַרְבִּים לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת עַל חַבְרֵיהֶם, שֶׁבְּוַדַּאי יֵעָנְשׁוּ עַל זֶה מְאֹד. עשין - ב וְעוֹבֵר (ב) עַל יְדֵי הַסִפּוּר הַזֶּה גַּם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה (ויקרא י"ט י"ח): ''וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'', שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ בָּזֶה לָחוּס עַל מָמוֹן חֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא חָס עַל שֶׁל עַצְמוֹ, וְלָחוּס עַל כְּבוֹד חֲבֵרוֹ וּלְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא חוֹשֵׁשׁ עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ, וְהַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת עַל חֲבֵרוֹ, אוֹ הַמְקַבֵּל, אַף אִם הַדָּבָר אֱמֶת, נִרְאֶה בַּעֲלִיל שֶׁאֵינוֹ אוֹהֲבוֹ כְּלָל, וְכָל שֶׁכֵּן דְּכָמוֹךָ בְּוַדַּאי אֵינוֹ מְקַיֵּם. וְהָרְאָיָה הַגְּדוֹלָה עַל זֶה, דַּהֲלֹא כָּל אָדָם יוֹדֵעַ אֶת נִגְעֵי עַצְמוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ רוֹצֶה בְּשׁוּם אֹפֶן, שֶׁחֲבֵרוֹ יֵדַע מִזֶּה אַף אֶחָד מֵאָלֶף. וְאַף אִם אֵרַע, שֶׁנּוֹדַע מְעַט מֵחֶסְרוֹנוֹתָיו אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ הוֹלֵךְ וּמְסַפֵּר זֶה לַאֲנָשִׁים, אַף עַל פִּי כֵן הוּא עוֹמֵד וּמְצַפֶּה, הַלְוַאי שֶׁיִּתֵּן ה' שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ אֶת דְּבָרָיו וְלֹא יַאֲמִינוּ לוֹ, וְהַכּל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְחַזֵּק בְּעֵינֵיהֶם לְאָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אַף דְּהוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה מֵהָעֲוֹנוֹת, יוֹתֵר מִמַה שֶׁסִפֵּר חֲבֵרוֹ עָלָיו, אַף עַל פִּי כֵן מֵרוב הָאַהֲבָה שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ, נִדְחֶה הַכֹּל מֵחֲמַת זֶה. כֵּן בְּאֹפֶן זֶה מַמָשׁ צָרִיךְ עַל פִּי הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת לְרֵעֵהוּ, לָחוּס עַל כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָאֳפָנִים. וְלֹא לְחִנָּם כָּתְבָה לָנוּ הַתּוֹרָה מַעֲשֶׂה דְּנֹחַ (בראשית ט' כ"א-כ"ב): ''וַיֵּשְׁתְּ וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל וְגוֹ' וַיַּרְא חָם וְגוֹ' וְשֵׁם וְיֶפֶת כִּסוּ אֶת עֶרְות אֲבִיהֶם'', וְגַם סִפְּרָה לָנוּ התּוֹרָה אֶת הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָם נֹחַ וְנִתְקַיְּמָה לְבָּסוֹף, לְהַרְאוֹת לָנוּ אֶת גְּדֻלַּת הַמִדָּה הַזֹּאת, שֶׁצָרִיךְ הָאָדָם לְחַפּוֹת עַל גְּנוּת חֲבֵרוֹ בְּכָל כֹּחוֹ כְּמוֹ עַל שֶׁל עַצְמוֹ. עשין - ג וְלִפְעָמִים עוֹבֵר נַמֵי (ג) בְּמִצְוַת עֲשֵׂה דִּ''בְצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ''. כְּגוֹן שֶׁרָאָה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁדִּבֵּר אוֹ עָשָׂה מַעֲשֶׂה, וְיֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה לְשָׁפְטוֹ לְצַד הַטוֹב וּלְצַד הַזְּכוּת אוֹ לְהֶפְכוֹ, אֲפִלּוּ אִם הוּא אִישׁ בֵּינוֹנִי, נִתְחַיַּבְנוּ מִן הַתּוֹרָה בְּמִצְוַת עֲשֵׂה הַזּוֹ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת. (וְאִם הָאִישׁ הַהוּא יְרֵא אֱלֹקִים, נִתְחַיַּבְנוּ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, גַּם כִּי קָרוֹב וְנוֹטֶה יוֹתֵר הַדָּבָר לְכַף חוֹבָה מִלְּכַף זְכוּת) וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ וּמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ עֲבוּר הַדִּבּוּר הַזֶּה שֶׁדִּבֵּר אוֹ הַמַעֲשֶׂה הַזֶּה שֶׁעָשָׂה, אוֹ הַמְקַבֵּל, שֶׁנִּתְחַזֵּק אֶצְלוֹ לִגְנוּת, עֲבוּר זֶה שֶׁשָּׁמַע עָלָיו, וְלֹא דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת,...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=dLP7wtGquig
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1SnjmIzK5lcHg3b1T9G5EO68so2OkO_i_/
לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבוע
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/

בפרשתינו מובא שאחרי שמשה רבינו ע"ה עולה למרום למשך 40 יום, עם ישראל טועה בחשבון וכשרואה שמשה לא בא, מגיעים העם לחור ומבקשים ממנו שיעשה להם "אלוהים אחרים" לעבוד ולהשתחוות לו, חור מסרב בכל תוקף ולא מוכן לעבוד עבודה זרה, כתגובה לכך העם הורג אותו. לאחר מכן ניגשים העם גם לאהרון שיעשה להם אלוהים אחרים, אהרון ראה מה נעשה לחור כשסירב, ולכן אהרון מחליט לנקוט בצעד שונה ומתוחכם יותר, אהרון מנסה להרוויח זמן.. ומבקש לבינתיים שיפרקו העם את נזמיהם ותכשיטי נשותיהם בתקווה שהעם לא יסכים לכך, אך העם מביאים לאהרון הכהן את כל התכשיטים שלהם. אהרון רוצה לבנות מזבח והוא עושה זאת בעצלתיים בתקווה שעד שיסיים כבר משה ירד, אבל גם זה לא עזר מאומה. לבסוף אהרון הכהן עושה עגל זהב לעם ישראל.
מה בדיוק גרם לאהרון להיכנע כביכול לעם ולעשות את העגל? האם רק בגלל שהוא פחד מהמוות? וכי אהרון פחות צדיק מחור חלילה? אהרון זכה לנבואה של ממש, איך יתכן ולא מסר נפשו לכך והיה לו למות על קידוש ה', היה זוכה למות קדושים כמו אחד מעשרה הרוגי מלכות שאין איש יכול לעמוד במחיצתם?
בשיעור זה נלמד אי"ה איך למעשה אהרון הציל את עם ישראל מכליון מוחלט, ואיך היה מוכן לספוג על עצמו את כל הפשעים על מנת לעשות לבסוף שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. נגלה איך נראית מנהיגות אמיתית של אדם שלא חושב רק על טובת עצמו וכבודו, אלא מוכן ממש להתמסר ולוותר על כבוד ותהילה רק בשביל להציל את צאן מרעיתו עם ישראל. "שמעו ותחי נפשיכם…."

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=pkguTKC2-pg
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/18D4KEctFhg5c3gpRmC4DUJt6V7n-6sLj/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

לאוין - יג וּפְעָמִים הַרְבֵּה מָצוּי עוֹד לָאו אֶחָד, וְהוּא לְפִי מַה שֶּׁרְגִילִין הַרְבֵּה פְּעָמִים לְבַזּוֹת לַחֲבֵרוֹ (יג) בְּמַעֲשָׂיו הָרִאשׁוֹנִים אוֹ בִּפְגַם מִשְׁפָּחָה אוֹ בְּמִעוּט חָכְמָתוֹ בַּתּוֹרָה אוֹ בִּמְלַאכְתּוֹ, כָּל אִישׁ לְפִי עִנְיָנוֹ, אֲשֶׁר נֹאמַר לוֹ דְּבָרִים, אֲשֶׁר יַכְעִיסוּהוּ וְיַבְהִילוּהוּ, וְלֹא יוּכַל לְהֵעָזֵר מֵהֶם, אֲפִלּוּ אִם הָיָה הַדָּבָר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, עוֹבֵר עַל לָאו (ויקרא כ"ה י"ז) דְּ''לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ'' דְּאַיְרֵי בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים, כִּדְאִיתָא בְּבָבָא מְצִיעָא (דף נ"ח:), וְקַל וָחֹמֶר אִם הָיָה זֶה בִּפְנֵי אֲנָשִׁים. וְנִמְצָא לְפִי זֶה, שֶׁהַמְגַנֶּה לַחֲבֵרוֹ בֵּין בִּרְכִילוּת וּבֵין בְּלָשׁוֹן הָרָע בְּפָנָיו וּבִפְנֵי אֲחֵרִים, מִלְּבַד שֶׁיֵּשׁ עָלָיו לָאו דְּלָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל, עוֹבֵר גַּם כֵּן בְּלָאו זֶה. לאוין - יד וְאִם גִּנָּהוּ כָּל כָּךְ בַּדְּבָרִים הַנַּ''ל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם בְּפָנָיו וּבִפְנֵי אֲחֵרִים, (יד) עַד שֶׁנִּשְׁתַּנָּה פָּנָיו עַל יְדֵי זֶה, עוֹבֵר גַּם כֵּן עַל לָאו (ויקרא י"ט י"ז) דְּ''לֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא'' שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה בָּזֶה, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בִּמְקוֹם הַתּוֹכָחָה וּבֵינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶּׁלֹּא לְדַבֵּר אִתּוֹ קָשׁוֹת עַד שֶׁיַּכְלִימֶנּוּ, קַל וָחֹמֶר שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הַתּוֹכָחָה וּבִפְנֵי אֲחֵרִים. וְכָל זֶה שֶּׁלֹא הָיָה בָּרַבִּים, אֲבָל אִם הִלְבִּין אֶת פָּנָיו בָּרַבִּים, כְּבָר כְּרָתוּהוּ רַזַ''ל מֵעוֹלָם הַבָּא וְאָמְרוּ: הַמַלְבִּין אֶת פְּנֵי חְבֵרוֹ בָּרַבִּים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא *. לאוין - טו וְאִם הוּא יָתוֹם אוֹ אַלְמָנָה, (טו) אֲפִלּוּ הֵם עֲשִׁירִים, וְסִפֵּר גְּנוּתָם בִּפְנֵיהֶם, עוֹבֵר עוֹד עַל לָאו אַחֵר וְהוּא (שמות כ"ב כ"א): ''כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן'', שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה בָּזֶה שֶּׁלֹּא לְהַקְנִיטָן אוֹ לְהַכְאִיב לִבָּן בְּשׁוּם מִין צַעַר. וְעָנְשׁוֹ מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה (שם כ"ג): ''וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם'' וְגוֹ'.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=x8iCnHkQ7f4
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1OF7c8azPlI6FYtgWsZ8eTbuTYUQbRoUe/
לכל השיעורים בנושא הלכות פורים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1rrbKxpOaPKBDq0WNV7d1YVRT8a8U47ZA/

בעניין צורת קריאת המגילה מובא בירושלמי פ"ב ה"ב '[מגילה] אין מדקדקין בטעויותיה, רב יצחק בר אבא ורב חננאל הוו יתבי קמיה דרב, חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים, ולא הדר חד מנהון'. ע"כ.
וכתבו הר"ן הרא"ש, וכן הטור בסימן תר"צ שהוא דוקא בטעות כזו שהלשון והעניין אחד, אבל טעות אחר שאין הלשון והעניין אחד, לא יצא ידי חובה.
ובתלמוד בבלי מגילה דף טז ע"ב איתא, אמר רב אדא דמן יפו, עשרת בני המן ועשרת צריך לממרינהו בנשימה אחת, מאי טעמא כולהו בהדי הדדי נפקו נשמתייהו. ופירש רש"י: עשרת בני המן ועשרת - שהזכרת שמותן ותיבה הסמוכה אחריהן, עשרתם נפלו כאחד. ובתוספות ד"ה צריך כתבו דהיינו לכתחילה, אבל בדיעבד יצא.
וכתב המהרי"ל בשם הרוקח סימן רלז שיש לומר גם "חמש מאות איש" עם עשרת בני המן הכל בנשימה אחת, דעשרת בני המן היו שרי חמישים על אלו חמש מאות איש. וכן כתב באבודרהם עמוד רז.
עוד איתא בירושלמי שם ה"ז שצריך שיאמר 'ארור המן' – 'ברוך מרדכי'. 'ארורה זרש' – 'ברוכה אסתר' 'ארורים כל עובדי ע"ז [ס"א כל הערלים]' – 'ברוכים כל ישראל'. אמר רבי פנחס וצריך שיאמר 'וגם חרבונה זכור לטוב'.
וכתב בהגהות מיימוניות שנהגו הקהל לומר פסוקים אלו בקול רם "איש יהודי.." (אסתר ב ה) "ומרדכי יצא.." (ח טו) "ליהודים היתה.." (שם טז) "כי מרדכי היהודי.." (י ג). ואין זה אלא מנהג שמחה בעלמא שנהגו לשמח התינוקות ולזרזם כדי שיתנו דעתן מתוך כך לשמוע קריאת המגילה. וכתב בדרכי משה שצריך החזן לחזור ולקרות אותם פסוקים בקול רם.
ובאבודרהם כתב שהטעם שנהגו דוקא בפסוקים אלו יותר מאחרים משום כבוד מרדכי שנעשה הנס על ידו.
עוד כתב האבודרהם שנוהגים בצרפת ובפרובינצ"א שהתינוקות לוקחים בידן אבנים חלקים לכתוב עליהם 'המן' וכשמזכיר הקורא במגילה 'המן' מקישין זו על זו למחות את שמו שנאמר "ושם רשעים ירקב" (משלי י ז). וכן אמרו במדרש "תמחה את זכר עמלק" אפילו מעל העצים ומעל האבנים". וכן כתב באורחות חיים הל' מגילה אות מא וסיים: "ולכן אין ללעוג על המנהגים כי לא לחינם נקבעו".
ובסוף ספר מדרש אליהו כתב כי קבלה היא בידו שכשמכין בעת הזכרת השם המן ואשתו ובניו עושה הקב"ה שירגישו ההכאות כדי שיקבלו צער גדול יען שכל היהודים הבאים לעולם כאילו בימיהם נעשה הנס לפי שאם נתקיימה מחשבתו לא היו באים לעולם, לכן עשה הקב"ה שירגישו ההכאות של כל היהודים הבאים לעולם בכל הדורות כשמכים בעת הזכרת שמם.ורמז להכאה זו היא בפסוק "והיה אם בן הכות הרשע" סופי תיבות 'המן הרשע'.
ובחתם סופר בהגהותיו לשו"ע כתב: "ונראה לי הטעם [להכאה זו] להרעיש ולבלבל אוזן השומעים שלא ישמעו שם זה המחוי האגגי" – ורצונו לומר שע"י ההכאה אנו מראים שאין רצוננו אפילו לשמוע שם זה, ורק מהכרח המצוה אנו עושים כן.
והגאון רבי מאיר מאזוז זצ"ל כתב בספרו סנסן ליאיר (חידושי השו"ע): אנו נוהגים להכות בהמן הראשון והאחרון כדברי הבן איש חי בפ' תצוה ס"י. ותו לא. ורמז לזה שבפסוק הראשון כתוב "וישם את כסאו מעל כל השרים" ר"ת 'מכה'. ובפסוק האחרון שנזכר בו המן נאמר "ואת אשר כתב מרדכי אליהם כי המן..." ר"ת 'אכה'.
וכתב רב האי גאון ז"ל 'מנהג דחזי לן מאן דקרי לה למגילה פושטה וקורא לה כאיגרת, אבל כורך כס"ת לא חזי לן'. [פירוש: מנהג שראיתי נוהגים שהבעל קורא פושט המגילה וקוראה לציבור כאיגרת] וכתב הטור שבספרד ובאשכנז נוהגים כרב האי גאון.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=Z1o1-lJE6-o
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/13YPt0Xdw_q0o87FzUuqUOuP7dtmTqTLN/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

007 עשין - א עוֹבֵר עַל יְדֵי זֶה (א) עַל מִצְוַת עֲשֵׂה (דברים כ"ד ט') ''זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ'' וְגוֹ', שֶׁהִזְהִירָנוּ הַתּוֹרָה בָּזֶה, שֶׁנִּזְכֹּר בַּפֶּה תָּמִיד הָעֹנְשׁ הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה ה' יִתְבָּרַךְ לַצַדֶּקֶת מִרְיָם הַנְּבִיאָה שֶׁלֹּא דִּבְּרָה אֶלָּא בְּאָחִיהָ אֲשֶׁר אָהֲבַתְהוּ כְּנַפְשָׁה, וְגִדְּלַתְהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ, וְסִכְּנָה עַצְמָה לְהַצִילוֹ מִן הַיָּם, וְהִיא לֹא דִּבְּרָה בִּגְנוּתוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁהִשְׁוְתָה אוֹתוֹ לִשְׁאָר נְבִיאִים, וְלֹא דִּבְּרָה בְּפָנָיו שֶׁיֵּבוֹשׁ וְלֹא בִּפְנֵי רַבִּים, רַק בֵּינָה לְבֵין אָחִיהָ הַקָדוֹשׁ בְּצִנְעָה, וְהוּא לֹא הִקְפִּיד עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י"ב ג'): ''וְהָאִישׁ משֶה עָנָו מְאֹד'', וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹעִילוּהָ כָּל מַעֲשֶׂיהָ הַטוֹבִים וְנֶעֶנְשָׁה בְּצָרַעַת עַל זֶה, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם הַטִפְּשִׁים, הַמַרְבִּים לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת עַל חַבְרֵיהֶם, שֶׁבְּוַדַּאי יֵעָנְשׁוּ עַל זֶה מְאֹד. עשין - ב וְעוֹבֵר (ב) עַל יְדֵי הַסִפּוּר הַזֶּה גַּם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה (ויקרא י"ט י"ח): ''וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'', שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ בָּזֶה לָחוּס עַל מָמוֹן חֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא חָס עַל שֶׁל עַצְמוֹ, וְלָחוּס עַל כְּבוֹד חֲבֵרוֹ וּלְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא חוֹשֵׁשׁ עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ, וְהַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת עַל חֲבֵרוֹ, אוֹ הַמְקַבֵּל, אַף אִם הַדָּבָר אֱמֶת, נִרְאֶה בַּעֲלִיל שֶׁאֵינוֹ אוֹהֲבוֹ כְּלָל, וְכָל שֶׁכֵּן דְּכָמוֹךָ בְּוַדַּאי אֵינוֹ מְקַיֵּם. וְהָרְאָיָה הַגְּדוֹלָה עַל זֶה, דַּהֲלֹא כָּל אָדָם יוֹדֵעַ אֶת נִגְעֵי עַצְמוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ רוֹצֶה בְּשׁוּם אֹפֶן, שֶׁחֲבֵרוֹ יֵדַע מִזֶּה אַף אֶחָד מֵאָלֶף. וְאַף אִם אֵרַע, שֶׁנּוֹדַע מְעַט מֵחֶסְרוֹנוֹתָיו אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ הוֹלֵךְ וּמְסַפֵּר זֶה לַאֲנָשִׁים, אַף עַל פִּי כֵן הוּא עוֹמֵד וּמְצַפֶּה, הַלְוַאי שֶׁיִּתֵּן ה' שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ אֶת דְּבָרָיו וְלֹא יַאֲמִינוּ לוֹ, וְהַכּל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְחַזֵּק בְּעֵינֵיהֶם לְאָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אַף דְּהוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה מֵהָעֲוֹנוֹת, יוֹתֵר מִמַה שֶׁסִפֵּר חֲבֵרוֹ עָלָיו, אַף עַל פִּי כֵן מֵרוב הָאַהֲבָה שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ, נִדְחֶה הַכֹּל מֵחֲמַת זֶה. כֵּן בְּאֹפֶן זֶה מַמָשׁ צָרִיךְ עַל פִּי הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת לְרֵעֵהוּ, לָחוּס עַל כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָאֳפָנִים. וְלֹא לְחִנָּם כָּתְבָה לָנוּ הַתּוֹרָה מַעֲשֶׂה דְּנֹחַ (בראשית ט' כ"א-כ"ב): ''וַיֵּשְׁתְּ וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל וְגוֹ' וַיַּרְא חָם וְגוֹ' וְשֵׁם וְיֶפֶת כִּסוּ אֶת עֶרְות אֲבִיהֶם'', וְגַם סִפְּרָה לָנוּ התּוֹרָה אֶת הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָם נֹחַ וְנִתְקַיְּמָה לְבָּסוֹף, לְהַרְאוֹת לָנוּ אֶת גְּדֻלַּת הַמִדָּה הַזֹּאת, שֶׁצָרִיךְ הָאָדָם לְחַפּוֹת עַל גְּנוּת חֲבֵרוֹ בְּכָל כֹּחוֹ כְּמוֹ עַל שֶׁל עַצְמוֹ. עשין - ג וְלִפְעָמִים עוֹבֵר נַמֵי (ג) בְּמִצְוַת עֲשֵׂה דִּ''בְצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ''. כְּגוֹן שֶׁרָאָה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁדִּבֵּר אוֹ עָשָׂה מַעֲשֶׂה, וְיֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה לְשָׁפְטוֹ לְצַד הַטוֹב וּלְצַד הַזְּכוּת אוֹ לְהֶפְכוֹ, אֲפִלּוּ אִם הוּא אִישׁ בֵּינוֹנִי, נִתְחַיַּבְנוּ מִן הַתּוֹרָה בְּמִצְוַת עֲשֵׂה הַזּוֹ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת. (וְאִם הָאִישׁ הַהוּא יְרֵא אֱלֹקִים, נִתְחַיַּבְנוּ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, גַּם כִּי קָרוֹב וְנוֹטֶה יוֹתֵר הַדָּבָר לְכַף חוֹבָה מִלְּכַף זְכוּת) וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ וּמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ עֲבוּר הַדִּבּוּר הַזֶּה שֶׁדִּבֵּר אוֹ הַמַעֲשֶׂה הַזֶּה שֶׁעָשָׂה, אוֹ הַמְקַבֵּל, שֶׁנִּתְחַזֵּק אֶצְלוֹ לִגְנוּת, עֲבוּר זֶה שֶׁשָּׁמַע עָלָיו, וְלֹא דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת,...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=5nicM_U1UAU
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1g8FdJx8A_SbaIIvlW63Lp4-gAENAcp1b/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

עשין - א עוֹבֵר עַל יְדֵי זֶה (א) עַל מִצְוַת עֲשֵׂה (דברים כ"ד ט') ''זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ'' וְגוֹ', שֶׁהִזְהִירָנוּ הַתּוֹרָה בָּזֶה, שֶׁנִּזְכֹּר בַּפֶּה תָּמִיד הָעֹנְשׁ הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה ה' יִתְבָּרַךְ לַצַדֶּקֶת מִרְיָם הַנְּבִיאָה שֶׁלֹּא דִּבְּרָה אֶלָּא בְּאָחִיהָ אֲשֶׁר אָהֲבַתְהוּ כְּנַפְשָׁה, וְגִדְּלַתְהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ, וְסִכְּנָה עַצְמָה לְהַצִילוֹ מִן הַיָּם, וְהִיא לֹא דִּבְּרָה בִּגְנוּתוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁהִשְׁוְתָה אוֹתוֹ לִשְׁאָר נְבִיאִים, וְלֹא דִּבְּרָה בְּפָנָיו שֶׁיֵּבוֹשׁ וְלֹא בִּפְנֵי רַבִּים, רַק בֵּינָה לְבֵין אָחִיהָ הַקָדוֹשׁ בְּצִנְעָה, וְהוּא לֹא הִקְפִּיד עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י"ב ג'): ''וְהָאִישׁ משֶה עָנָו מְאֹד'', וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹעִילוּהָ כָּל מַעֲשֶׂיהָ הַטוֹבִים וְנֶעֶנְשָׁה בְּצָרַעַת עַל זֶה, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם הַטִפְּשִׁים, הַמַרְבִּים לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת עַל חַבְרֵיהֶם, שֶׁבְּוַדַּאי יֵעָנְשׁוּ עַל זֶה מְאֹד. עשין - ב וְעוֹבֵר (ב) עַל יְדֵי הַסִפּוּר הַזֶּה גַּם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה (ויקרא י"ט י"ח): ''וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'', שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ בָּזֶה לָחוּס עַל מָמוֹן חֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא חָס עַל שֶׁל עַצְמוֹ, וְלָחוּס עַל כְּבוֹד חֲבֵרוֹ וּלְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא חוֹשֵׁשׁ עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ, וְהַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת עַל חֲבֵרוֹ, אוֹ הַמְקַבֵּל, אַף אִם הַדָּבָר אֱמֶת, נִרְאֶה בַּעֲלִיל שֶׁאֵינוֹ אוֹהֲבוֹ כְּלָל, וְכָל שֶׁכֵּן דְּכָמוֹךָ בְּוַדַּאי אֵינוֹ מְקַיֵּם. וְהָרְאָיָה הַגְּדוֹלָה עַל זֶה, דַּהֲלֹא כָּל אָדָם יוֹדֵעַ אֶת נִגְעֵי עַצְמוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ רוֹצֶה בְּשׁוּם אֹפֶן, שֶׁחֲבֵרוֹ יֵדַע מִזֶּה אַף אֶחָד מֵאָלֶף. וְאַף אִם אֵרַע, שֶׁנּוֹדַע מְעַט מֵחֶסְרוֹנוֹתָיו אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ הוֹלֵךְ וּמְסַפֵּר זֶה לַאֲנָשִׁים, אַף עַל פִּי כֵן הוּא עוֹמֵד וּמְצַפֶּה, הַלְוַאי שֶׁיִּתֵּן ה' שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ אֶת דְּבָרָיו וְלֹא יַאֲמִינוּ לוֹ, וְהַכּל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְחַזֵּק בְּעֵינֵיהֶם לְאָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אַף דְּהוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה מֵהָעֲוֹנוֹת, יוֹתֵר מִמַה שֶׁסִפֵּר חֲבֵרוֹ עָלָיו, אַף עַל פִּי כֵן מֵרוב הָאַהֲבָה שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ, נִדְחֶה הַכֹּל מֵחֲמַת זֶה. כֵּן בְּאֹפֶן זֶה מַמָשׁ צָרִיךְ עַל פִּי הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת לְרֵעֵהוּ, לָחוּס עַל כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָאֳפָנִים. וְלֹא לְחִנָּם כָּתְבָה לָנוּ הַתּוֹרָה מַעֲשֶׂה דְּנֹחַ (בראשית ט' כ"א-כ"ב): ''וַיֵּשְׁתְּ וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל וְגוֹ' וַיַּרְא חָם וְגוֹ' וְשֵׁם וְיֶפֶת כִּסוּ אֶת עֶרְות אֲבִיהֶם'', וְגַם סִפְּרָה לָנוּ התּוֹרָה אֶת הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָם נֹחַ וְנִתְקַיְּמָה לְבָּסוֹף, לְהַרְאוֹת לָנוּ אֶת גְּדֻלַּת הַמִדָּה הַזֹּאת, שֶׁצָרִיךְ הָאָדָם לְחַפּוֹת עַל גְּנוּת חֲבֵרוֹ בְּכָל כֹּחוֹ כְּמוֹ עַל שֶׁל עַצְמוֹ.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=YF7r5J6spL8
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/11ySmWkP1lxdAg-8OisnovBXcGtT-X3yK/
לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבוע
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/

פרשת תצוה ייחודית מאוד בכך שהיא הפרשה היחידה מכל פרשיות התורה בה לא מוזכר משה רבינו ע"ה. לכן בשונה מכל המקומות התורה כאן תיכף ומיד פותחת במילים "ואתה תצוה" מבלי להקדים ולומר "וידבר ה' אל משה לאמר" כמו שאנו רגילים בכל מקום ומקום.
והטעם לכך מובא בזוהר הקדוש בפרשת פנחס כיון שהוציא משה מפיו שימחה השי"ת את שמו מן התורה, לפיכך נמחה שמו מפרשה זו.
אולם משה רבינו אמר "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" ופירש רש"י ז"ל "מספרך" – מכל התורה כולה. וכאן רואים שנמחה שמו רק מפרשה אחת. מדוע?
ועוד יש להבין למה דוקא פרשת 'תצוה' ולא פרשה אחרת?
ומה גם יוקשה מאחר שמשה רבינו אמר מפורש שרק אם לא יימחל לעמ"י על חטא העגל ימחה שמו, והרי לבסוף מחל להם הקב"ה?? מדוע בכל זאת נמחה שמו?
קללת חכם אפילו על תנאי היא באה
כתבו הרא"ש ובעל הטורים, כי אכן אם לא היה מוחל הקב"ה על חטא העגל אזי היה נמחה שמו מכל התורה כולה, ברם מאחר שמחל להם והתנאי לא התקיים, על כל פנים הלא קללת חכם אפילו על תנאי היא באה , עשה עמו הקב"ה לפנים משורת הדין ומחה שמו רק מפרשת תצוה, שהיא למעשה הפרשה האחרונה שקודם חטא העגל ואפשר לומר עליה "מספרך אשר כתבת" היינו הפרשה האחרונה שגם היא נחשבת כספר בפני עצמו ביחס לכל פרשייה ופרשייה שבתורה.
והבן איש חי זיע"א כותב רמז נפלא לכך כיוון שפרשת תצוה היא הפרשה העשרים מתחילת התורה, זהו שאמר "מספרך" - מספר כ', היינו הפרשה העשרים.
המהרח"ו תלמידו של האריז"ל הקדוש אומר כי בשר הזית כנגד בשר האדם, הגרעין כנגד העצמות, והשמן כנגד הנשמה. מה למדים מטיפת השמן הראשונה שמביאים להדלקת הנרות בעניין הארת נשמתו של האדם?
סיפור מחזק מאוד קרה בעיר תל אביב הנקרא "נס פח השמן". כדאי להאזין..

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=hSKQNiwgU7Q
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/13gblO48aDUIOCErEHhH4Y4WCGJ_Zyb-z/
לכל השיעורים בנושא הלכות פורים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1rrbKxpOaPKBDq0WNV7d1YVRT8a8U47ZA/

במגילת אסתר נאמר: "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה, עיר ועיר, וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם לא יסוף מזרעם" (ט כח). ובגמרא מסכת מגילה דף ג ע"א בעינן, משפחה ומשפחה למאי אתא? רב יהודה אמר רב [מלמד שאפילו] כהנים בעבודתם, ולויים בדוכנם, וישראל במעמדם, כולם מבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה. מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה.
וכתב הר"ן שאפילו שיש שהות ביום לעבוד עבודה ואחר כך לקוראה, אפילו הכי מבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה בציבור משום 'פרסומי ניסא'.
ובגמרא שם דף ד ע"א אמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לקרות את המגילה בלילה, ולשנותה ביום שנאמר "אלוהי אקרא יומם, ולא תענה, ולילה ולא דומיה לי" (תהלים כב ג). וכתב רש"י שפסוק זה נאמר במזמור 'למנצח על אילת השחר' שנאמר על אסתר. ועושים כן זכר לנס שהיו צועקים בימי צרתם יום ולילה.
בשיעור זה תקבלו סיכום כללי להרבה מהלכות קריאת מגילה בפורים. שמעו ותחי נפשיכם..

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=ErmSuumbmWE
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1B4mBBZ5oVjqRGZMeb3XqTvS5oEjAWXmO/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

לאוין - טז וְלִפְעָמִים עוֹבֵר (טז) עוֹד עַל אִסוּר חֲנֻפָּה, שֶׁהוּא לְהַרְבֵּה גְּאוֹנִים (הרא"ם בעל התוספות, וגאון ורבי שלמה בן גבירול) לָאו גָּמוּר, וְהוּא לָאו (במדבר ל"ה ל"ג) דְּ''לֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ'', כְּגוֹן, אִם מִתְכַּוֵּן בְּסִפּוּרוֹ הַלָשׁוֹן הָרָע וְהָרְכִילוּת כְּדֵי לְהַחֲנִיף לְהַשּׁוֹמֵעַ, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל אוֹתוֹ פְּלוֹנִי שִׂנְאָה מִכְּבָר, וְעַל יְדֵי זֶה יִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו, וְהוּא עָוֹן פְּלִילִי, כִּי הַמְעַט מִמֶנּוּ, אֲשֶׁר אֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוַת הוֹכָחָה (שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה דְּאוֹרַיְתָא) לְהוֹכִיחוֹ עַל הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר בֵּינוֹ וּבֵין חֲבֵרוֹ, אֲבָל גַּם יַחֲזִיק בְּסִפּוּרָיו אֶת הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם מִכְּבָר, וְעַל יָדוֹ יִשְׁנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְיִוָּלֵד מִזֶּה מַחְלֹקֶת חֲדָשָׁה וְעוֹד כַּמָה קִלְקוּלִים, הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ. וְדַע דְּעָוֹן זֶה, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, מָצוּי הַרְבֵּה מְאֹד, וְהוּא כְּשֶׁאֶחָד מְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ, וְהַשּׁוֹמֵעַ אַף שֶׁמַכִּיר שֶׁדָּבָר זֶה שֶׁדִּבֵּר עַל חֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא מִן הַדִּין הוּא, אַף עַל פִּי כֵן הוּא גַּם כֵּן מְנַעְנֵעַ רָאשׁוֹ לְדָבָר זֶה, וּמַחֲלִיק גַּם הוּא אֶת הַדָּבָר בִּלְשׁוֹנוֹ, שֶׁמוֹסִיף אֵיזֶה תֵּבוֹת לַפְּגָם, מִפְּנֵי שֶׁהַמְסַפֵּר, לִפְעָמִים הוּא בַּעַל הַבַּיִת חָשׁוּב וְכַדּוֹמֶה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִמֶנּוּ טוֹבוֹת אוֹ שֶׁיָּרֵא, שֶׁיַּחֲזִיקוּ אוֹתוֹ לְאֵינוֹ חָכָם וְכַדּוֹמֶה. וְעַל כֵּן יְסִיתֶנּוּ הַיֵּצֶר מִפְּנֵי הַדְּחַק, שֶׁיַּסְכִּים גַּם הוּא לָזֶה. אֲבָל תֵּדַע אָחִי שֶׁזֶּה הוּא בְּעֶצֶם לָאו דְּחֲנֻפָּה, אֲפִלּוּ אִם רַק יוֹסִיף אֵיזֶה תֵּבוֹת כַּאֲשֶׁר מִתְבָּאֵר בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים. וְעַל עִנְיָן כָּזֶה שַׁיָּךְ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ג ב'): ''וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה'', וְחַיָּב אָדָם לִמְסֹר עַצְמוֹ לַסַכָּנָה, וְאַל יַשִּׂיא אֶת נַפְשׁוֹ עֲוֹן אַשְׁמָה כָּזֶה. וְעַל פִּי הַתּוֹרָה צָרִיךְ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה עַל כָּל פָּנִים לְהִתְחַזֵּק מְאֹד שֶׁלֹּא לְסַיְּעוֹ אֲפִלּוּ בִּתְנוּעָה אַחַת, שֶׁיֵּרָאֶה מִמֶנָּה שֶׁהוּא מַסְכִּים לְסִפּוּרוֹ, וְעַל זֶה שַׁיָּךְ מַאֲמַר חֲזַ''ל בְּעֵדֻיּוֹת (משנה עדיות פרק ה' משנה ו'): מוּטָב שֶׁיִּקָרֵא אָדָם שׁוֹטֶה כָּל יָמָיו וְכוּ'. וְזֶה הוּא אֲפִלּוּ אִם הוּא מֵבִין, שֶׁדְּבָרָיו בְּתוֹכָחָה לֹא יִהְיוּ נִשְׁמָעִין לְהַמְסַפֵּר, דְּאִי לָאו הָכִי בְּוַדַּאי חַיָּב לְהוֹכִיחוֹ גַּם כֵּן עַל זֶה, כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם לְקַמָן בְּהִלְכוֹת לָשׁוֹן הָרָע כְּלָל ו'. לאוין - יז וְלִפְעָמִים (יז) יֵשׁ עוֹד לָאו אַחֵר, לְפִי מַה שֶּׁמָצוּי, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שֶׁמְדַבֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע מִתּוֹךְ כַּעַס, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה הוּא מְקַלְּלוֹ גַּם כֵּן, וּפְעָמִים הוּא מְקַלְּלוֹ בַּשֵּׁם אֲפִלּוּ בְּלַעַ''ז, וְהוּא עוֹבֵר בָּזֶה עַל לָאו גָּמוּר (ויקרא י"ט י"ד) דְּ''לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ'' (וְכַוָּנַת הַכָּתוּב הוּא אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ, וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁאֵינוֹ חֵרֵשׁ וְכַמְבֹאָר בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט בְּסִימָן כ''ז סָעִיף א'). הֲרֵי חִשַּׁבְנוּ שִׁבְעָה עָשָׂר לָאוִין הָרְגִילִין לָבוֹא עַל יְדֵי סִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, אֲפִלּוּ הוּא מְסַפֵּר רַק לְיִשְׂרָאֵל. דְּאִם הוּא מַלְשִׁין עַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי כּוּתִי, אִסוּרוֹ יוֹתֵר גָּדוֹל וְיוֹתֵר חָמוּר, וְנִכְנָס לִפְעָמִים בִּכְלַל מָסוּר כַּאֲשֶׁר נְבָאֵר אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם לְקַמָן בְּהִלְכוֹת לָשׁוֹן הָרָע בִּכְלָל שְׁמִינִי. וְהַרְבֵּה מֵהַלָּאוִין הַנַּ''ל, שֶׁחַיָּבִים עֲלֵיהֶן מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, כְּמוֹ עַל גְּנוּת דְּאַלְמָנָה וְיָתוֹם וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם, וְהַרְבֵּה מֵהֶן שֶׁנּוֹגֵעַ בְּעִנְיַן עוֹלָם...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=noDBR2q9lCU
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1WusYKGiQ_ulYOPa5xlNtBh3jCgdLhFti/
לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבוע
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/

בפרשת תרומה התורה מדברת על נדיבות הלב של כל איש ישראל הרוצה להרים תרומה לצורך בניית המשכן. התורה פותחת במילים "ויקחו לי תרומה" מסביר רש"י: לי - לשמי. כלומר לשמו של השי"ת. 3 ביאורים מתוקים מדבש להסביר נה כוונת רש"י במה שפירש "לשמי" וכי אין אנו יודעים שתרומה זו היא לשמו של השי"ת?
למה על קנייה של המצוות צריך לשלם, ואילו על לימוד התורה אין משלמים? מה מחדש לנו הזוהר הקדוש בעניין זה?
מה השיב רבי זלמן סורוצקין לאותו עתונאי שהתריס ושאל שאלות קשות?
מה היה דחוף כל כך לברון רוטשילד לתת לאותו עני את שעון הזהב שלו?
מעשה נורא בנחום איש גם-זו שהתמהמה מליתן לעני אוכל וקרה אסון בדרך.
שמעו ותחי נפשיכם….

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=09KyWz6C8UM
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1SaQXgZfltg7CFUrMAYnDxegRJV4q-RXX/
לכל השיעורים בנושא הלכות פורים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1rrbKxpOaPKBDq0WNV7d1YVRT8a8U47ZA/

חודש אדר נופל במזל דגים, למה אומרים "מזל דגים" בלשון רבים? הרי מעולם לא ראינו בשאר מזלות שאומרים בלשון רבים.. לא אומרים "מזל שוורים" או "מזל טלאים" או מזל עקרבים" אז למה רק דגים ולא מזל דג או מזל דגה?
מזל דגים מהותו או סימן לפרייה ורבייה, כמו שאנו אומרים בראש השנה "שנפרה ונרבה כדגים" ויעקב סירך את את אפרים ומנשה "וידגו לרבו בקרב הארץ", לכן במזל זה משתמשים בלשון רבים כיון שכל מהותו הוא ריבוי.
לכן אומרים "משנכנס אדר מרבין בשמחה" - כלומר זהו חודש שכל סגולתו ותכונותו הוא "ריבוי" ולכן מרבין בו גם בשמחה.
כמו כן אפילו שגם בימים טובים יש מצווה לשמוח שנאמר "ושמחת בחגך" ולכן שותים מעט יין "שאין שמחה אלא בבשר ויין" אבל זה רק בשתייה מועטת, לעומת זאת בחג הפורים יש מצוה להרבות בשתיית יין יותר ממה שרגיל כל השנה.. למה? כי חודש זה כל מהותו הוא עניין של ריבוי.
למעשה חודש זה הוא החודש האחרון של השנה לפי תאריכי התורה, ולכן מכיון שהכל הולך אחר החיתום יש עניין להרבות בו ביותר במצוות משאר חודשי השנה, ולכן מרבין בשמחה ובמעשים טובים שהכל הולך אחר החיתום.
בברכת חודש מלא שמחה ואהבה לכל בית ישראל.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=Fb1yEJC2fS0
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1mXrw-qGEBEegx6pZ5dBP2JG88F1njI70/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

004 לאוין - א הַמְרַגֵּל (א) בַּחֲבֵרוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י"ט ט"ז): ''לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶךָ'' אֵיזֶהוּ רָכִיל? זֶה שֶׁטוֹעֵן דְּבָרִים וְהוֹלֵךְ מִזֶּה לָזֶה וְאוֹמֵר: כָּךְ אָמַר פְּלוֹנִי עָלֶיךָ, כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עַל פְּלוֹנִי שֶׁהוּא עָשָׂה לְךָ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֱמֶת, הֲרֵי זֶה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. וְיֵשׁ עָוֹן גָּדוֹל מִזֶּה עַד מְאֹד וְהוּא לָשׁוֹן הָרָע וְהוּא בִּכְלַל לָאו זֶה, וְהוּא הַמְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר אֱמֶת. אֲבָל הָאוֹמֵר שֶׁקֶר נִמְצָא מוֹצִיא שֵׁם רָע עַל חֲבֵרוֹ. לאוין - ב וְעוֹבֵר נַמֵי (גם כן) (ב) הַמְסַפֵּר אוֹ הַמְקַבֵּל בְּלָאו (שְׁמות כ"ג א') דְּ''לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא'' וְקָרֵי בֵּהּ נַמֵי לֹא תַשִּׂיא, וְאִם כֵּן לָאו זֶה כּוֹלֵל לִשְׁנֵיהֶם. לאוין - ג וְעוֹבֵר נַמֵי (ג) הַמְסַפֵּר בְּמַה דִּכְתִיב (דברים כ"ד ח'): ''הִשָּׁמֶר בְּנְגַע הַצָרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת'', וּפֵרְשׁוּ בְּסִפְרָא (בחקתי פרשה א' ג') דְּמַה שֶּׁכָּתְבָה הַתּוֹרָה ''לִשְׁמֹר מְאֹד'', הַכַּוָּנָה שֶׁלֹּא לִשְׁכֹּחַ מִלְּהִזָּהֵר מִלָשׁוֹן הָרָע, שֶׁלֹּא תָּבֹא עָלֶיךָ הַצָרַעַת עַל יְדֵי סִפּוּר הַזֶּה. לאוין - ד וְעוֹבֵר נַמֵי (ד) הַמְסַפֵּר וְהַמְקַבֵּל בְּלָאו (ויקרא י"ט י"ד) דְּ''לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל'' כִּי כָּל אֶחָד נוֹתֵן מִכְשׁוֹל לִפְנֵי חֲבֵרוֹ, שֶׁיַּעֲבֹר עַל לָאוִין הַמְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה. אַךְ יֵשׁ חִלּוּק בֵּין הַמְסַפֵּר וְהַמְקָבֵּל בָּזֶה, דְּהַמְסַפֵּר עוֹבֵר בְּלָאו זֶה בֵּין אִם הַשּׁוֹמְעִים רַבִּים אוֹ מֻעָטִים, וְאַדְּרַבָּה כָּל שֶׁיִּתְרַבּוּ הַשּׁוֹמְעִים, יִתְרַבֶּה עָלָיו הַלָּאו הַזֶּה, כִּי הוּא נוֹתֵן מִכְשׁוֹל לִפְנֵי כַּמָה אֲנָשִׁים. לֹא כֵן הַמְקַבֵּל, אֶפְשָׁר דְּאֵינוֹ עוֹבֵר בְּלָאו זֶה, רַק אִם הוּא לְבַדּוֹ שׁוֹמֵעַ מִמֶנּוּ עַתָּה הַלָשׁוֹן הָרָע אוֹ הָרְכִילוּת, וְאִלּוּ הָיָה הוֹלֵךְ עַתָּה מֵאֶצְלוֹ, לֹא הָיָה לוֹ אֶל מִי לְסַפֵּר הַלִּישָׁנָא בִּישָׁא שֶׁלּוֹ, אְבָל אִם יֵשׁ בִּלְעָדָיו שׁוֹמְעִים אֲחֵרִים בְּעֵת מַעֲשֶׂה, אֶפְשָׁר, דְּאֵין עוֹבֵר הַשּׁוֹמֵעַ עַל לָאו זֶה, כִּי אִם עַל לָאוִין אֲחֵרִים הַמְפֹרָשִׁים בִּפְתִיחָה זוֹ, עַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים. וְכָל זֶה אִם בָּא אַחַר הַתְחָלַת הַסִפּוּר, אֲבָל הָרִאשׁוֹן שֶׁהִתְחִיל לְסַפֵּר לְפָנָיו, אַף שֶׁבָּאוּ אַחַר כָּךְ אֶל הַשְּׁמוּעָה הָרָעָה הַזֹּאת עוֹד אֲנָשִׁים, בְּוַדַּאי עוֹבֵר בְּכָל גַּוְנֵי (בכל האופנים) כִּי עַל יָדוֹ הֻתְחַל הָאִסוּר. וְעַל כָּל פָּנִים צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד מֵחֲבוּרוֹת כָּאֵלֶּה, שֶׁלֹּא לֵישֵׁב עִמָהֶם, כִּי לְמַעְלָה כֻּלָּם נִכְתָּבִין בְּשֵׁם חֲבוּרַת רֶשַׁע כִּי כֵן אִיתָא (כתוב) בְּצַוָּאַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל שֶׁצִוָּה לְהוֹרְקְנוּס בְּנוֹ, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: בְּנִי, אַל תֵּשֵׁב בַּחֲבוּרוֹת הָאוֹמְרִים גְּנַאי מֵחַבְרֵיהֶם, כִּי כְּשֶׁהַדְּבָרִים עוֹלִים לְמַעְלָה בַּסֵפֶר נִכְתָּבִין, וְכָל הָעוֹמְדִים שָׁם נִכְתָּבִין בְּשֵׁם חֲבוּרַת רֶשַׁע. לאוין - ה וְעוֹבֵר נַמֵי הַמְסַפֵּר (ה) לָשׁוֹן הָרָע בְּלָאו (דברים ה' י"א) דְּ''הִשָּׁמֵר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ'', שֶׁהוּא אַזְהָרָה לְגַסֵי הָרוּחַ, כִּי כֵּיוָן שֶׁהוּא מַלְעִיג וּמִתְלוֹצֵץ עַל חֲבֵרוֹ, מִסְתָמָא הוּא מַחֲשִׁיב אֶת עַצְמוֹ לְחָכָם וּלְאִישׁ בַּאֲנָשִׁים, כִּי אִלּוּ הָיָה מַכִּיר אֶת נִגְעֵי עַצְמוֹ, לֹא הָיָה מַלְעִיג מֵחֲבֵרוֹ, וְיָדוּעַ מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסוֹטָה (דף ד'), שֶׁעֲוֹן הַגַּאֲוָה קָשֶׁה עַד מְאֹד, כִּדְאִיתָא שָׁם, שֶׁעֲבוּר זֶה אֵין עֲפָרוֹ נִנְעָר לִתְחִיַּת הַמֵתִים, וְהוּא כְּעוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וּשְׁכִינָה מְיַלֶּלֶת עָלָיו, וְהוּא נִקְרָא תּוֹעֵבָה,...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=QGcbkZLDjtk
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1AxEOQ3W96tdXMW3b4wD6OGUG7T33L9A4/
לכל השיעורים בנושא הלכות פורים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1rrbKxpOaPKBDq0WNV7d1YVRT8a8U47ZA/

במגילת אסתר נאמר: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה, ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" (ט כב). ובגמרא מסכת מגילה דף ז ע"א תני רב יוסף שתי מתנות לשני בני אדם.
ובמסכת בבא מציעא דף עח ע"ב 'מגבת פורים לפורים, ומגבת העיר לבני העיר, ואין מדקדקין בדבר. אבל לוקחין את העגלים ושוחטים ואוכלים אותם, והמותר יפול לכיס של צדקה'. ופירש רש"י: דמעות שגובים הגבאים מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים, כולה יתנוה לעניים בפורים, ואין מדקדקין לומר דיים בפחות. והמותר שלא יספיקו לאכול בפורים, ימכור ויפול לכיס של צדקה.
ובירושלמי פ"ק דמגילה ה"ד איתא דאין מדקדקין במעות של פורים, אלא כל הפושט ידו ליטול, נותנים לו.
ובנימוקי יוסף כתב בשם הרמב"ן שהמנהג בכל ישראל ליתן מעות בפורים ואפילו לגוי דהואיל ואין מדקדקין בדבר ונותנים לכל, אם אין אנו נותנים לגוי איכא משום איבה. ותניא במס' גיטין דף סא ע"א 'מפרנסין עניי גויים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום. וכן כתב הטור באו"ח סימן תרצ"ד.
אבל בבית יוסף שם הביא בשם תלמיד אחד שכתב לפני רש"י 'ראיתי בני אדם נוהגים ליתן לחלק מתנות בפורים לעבדים ושפחות גויים העומדים בבתי ישראל, והדבר הוקשה בעיני רבי לפי שנאמר "ומתנות לאביונים" וזה הנותן פרוטה לעבד גוזל לעניים ומראה בעצמו כאילו מקיים מתנות הנאמרים באביוני ישראל. וכתב רבי שטוב ממנו לזרקן לים שמראה שמתנות היום אף לגויים. והר"מ כתב בשם רבינו אפרים שבעיר שלא הורגלו בכך, אסור להרגילן, אבל בעיר שהורגלו בכך אין לבטל הדבר משום דרכי שלום.
וכתב ע"ז הב"י שיתכן שמה שכתב הטור בסתם שנותנים אף לגויים מיירי במקום שנהגו בכך או עיר חדשה שצריכין לזה משום דרכי שלום.
בשיעור זה אי"ה תקבלו את סיכום כל ההלכות בעניין מצות מתנות לאביונים בפורים ומהי הדרך לקיים מצוה זו בהידור רב.. "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=sC4z7F_2qmg
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1jzmKNNBbR8_iqq6aIh8jPpEjZrnLSbwn/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

לאוין - א הַמְרַגֵּל (א) בַּחֲבֵרוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י"ט ט"ז): ''לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶךָ'' אֵיזֶהוּ רָכִיל? זֶה שֶׁטוֹעֵן דְּבָרִים וְהוֹלֵךְ מִזֶּה לָזֶה וְאוֹמֵר: כָּךְ אָמַר פְּלוֹנִי עָלֶיךָ, כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עַל פְּלוֹנִי שֶׁהוּא עָשָׂה לְךָ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֱמֶת, הֲרֵי זֶה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. וְיֵשׁ עָוֹן גָּדוֹל מִזֶּה עַד מְאֹד וְהוּא לָשׁוֹן הָרָע וְהוּא בִּכְלַל לָאו זֶה, וְהוּא הַמְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר אֱמֶת. אֲבָל הָאוֹמֵר שֶׁקֶר נִמְצָא מוֹצִיא שֵׁם רָע עַל חֲבֵרוֹ. לאוין - ב וְעוֹבֵר נַמֵי (גם כן) (ב) הַמְסַפֵּר אוֹ הַמְקַבֵּל בְּלָאו (שְׁמות כ"ג א') דְּ''לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא'' וְקָרֵי בֵּהּ נַמֵי לֹא תַשִּׂיא, וְאִם כֵּן לָאו זֶה כּוֹלֵל לִשְׁנֵיהֶם. לאוין - ג וְעוֹבֵר נַמֵי (ג) הַמְסַפֵּר בְּמַה דִּכְתִיב (דברים כ"ד ח'): ''הִשָּׁמֶר בְּנְגַע הַצָרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת'', וּפֵרְשׁוּ בְּסִפְרָא (בחקתי פרשה א' ג') דְּמַה שֶּׁכָּתְבָה הַתּוֹרָה ''לִשְׁמֹר מְאֹד'', הַכַּוָּנָה שֶׁלֹּא לִשְׁכֹּחַ מִלְּהִזָּהֵר מִלָשׁוֹן הָרָע, שֶׁלֹּא תָּבֹא עָלֶיךָ הַצָרַעַת עַל יְדֵי סִפּוּר הַזֶּה. לאוין - ד וְעוֹבֵר נַמֵי (ד) הַמְסַפֵּר וְהַמְקַבֵּל בְּלָאו (ויקרא י"ט י"ד) דְּ''לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל'' כִּי כָּל אֶחָד נוֹתֵן מִכְשׁוֹל לִפְנֵי חֲבֵרוֹ, שֶׁיַּעֲבֹר עַל לָאוִין הַמְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה. אַךְ יֵשׁ חִלּוּק בֵּין הַמְסַפֵּר וְהַמְקָבֵּל בָּזֶה, דְּהַמְסַפֵּר עוֹבֵר בְּלָאו זֶה בֵּין אִם הַשּׁוֹמְעִים רַבִּים אוֹ מֻעָטִים, וְאַדְּרַבָּה כָּל שֶׁיִּתְרַבּוּ הַשּׁוֹמְעִים, יִתְרַבֶּה עָלָיו הַלָּאו הַזֶּה, כִּי הוּא נוֹתֵן מִכְשׁוֹל לִפְנֵי כַּמָה אֲנָשִׁים. לֹא כֵן הַמְקַבֵּל, אֶפְשָׁר דְּאֵינוֹ עוֹבֵר בְּלָאו זֶה, רַק אִם הוּא לְבַדּוֹ שׁוֹמֵעַ מִמֶנּוּ עַתָּה הַלָשׁוֹן הָרָע אוֹ הָרְכִילוּת, וְאִלּוּ הָיָה הוֹלֵךְ עַתָּה מֵאֶצְלוֹ, לֹא הָיָה לוֹ אֶל מִי לְסַפֵּר הַלִּישָׁנָא בִּישָׁא שֶׁלּוֹ, אְבָל אִם יֵשׁ בִּלְעָדָיו שׁוֹמְעִים אֲחֵרִים בְּעֵת מַעֲשֶׂה, אֶפְשָׁר, דְּאֵין עוֹבֵר הַשּׁוֹמֵעַ עַל לָאו זֶה, כִּי אִם עַל לָאוִין אֲחֵרִים הַמְפֹרָשִׁים בִּפְתִיחָה זוֹ, עַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים. וְכָל זֶה אִם בָּא אַחַר הַתְחָלַת הַסִפּוּר, אֲבָל הָרִאשׁוֹן שֶׁהִתְחִיל לְסַפֵּר לְפָנָיו, אַף שֶׁבָּאוּ אַחַר כָּךְ אֶל הַשְּׁמוּעָה הָרָעָה הַזֹּאת עוֹד אֲנָשִׁים, בְּוַדַּאי עוֹבֵר בְּכָל גַּוְנֵי (בכל האופנים) כִּי עַל יָדוֹ הֻתְחַל הָאִסוּר. וְעַל כָּל פָּנִים צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד מֵחֲבוּרוֹת כָּאֵלֶּה, שֶׁלֹּא לֵישֵׁב עִמָהֶם, כִּי לְמַעְלָה כֻּלָּם נִכְתָּבִין בְּשֵׁם חֲבוּרַת רֶשַׁע כִּי כֵן אִיתָא (כתוב) בְּצַוָּאַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל שֶׁצִוָּה לְהוֹרְקְנוּס בְּנוֹ, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: בְּנִי, אַל תֵּשֵׁב בַּחֲבוּרוֹת הָאוֹמְרִים גְּנַאי מֵחַבְרֵיהֶם, כִּי כְּשֶׁהַדְּבָרִים עוֹלִים לְמַעְלָה בַּסֵפֶר נִכְתָּבִין, וְכָל הָעוֹמְדִים שָׁם נִכְתָּבִין בְּשֵׁם חֲבוּרַת רֶשַׁע. לאוין - ה וְעוֹבֵר נַמֵי הַמְסַפֵּר (ה) לָשׁוֹן הָרָע בְּלָאו (דברים ה' י"א) דְּ''הִשָּׁמֵר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ'', שֶׁהוּא אַזְהָרָה לְגַסֵי הָרוּחַ, כִּי כֵּיוָן שֶׁהוּא מַלְעִיג וּמִתְלוֹצֵץ עַל חֲבֵרוֹ, מִסְתָמָא הוּא מַחֲשִׁיב אֶת עַצְמוֹ לְחָכָם וּלְאִישׁ בַּאֲנָשִׁים, כִּי אִלּוּ הָיָה מַכִּיר אֶת נִגְעֵי עַצְמוֹ, לֹא הָיָה מַלְעִיג מֵחֲבֵרוֹ, וְיָדוּעַ מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסוֹטָה (דף ד'), שֶׁעֲוֹן הַגַּאֲוָה קָשֶׁה עַד מְאֹד, כִּדְאִיתָא שָׁם, שֶׁעֲבוּר זֶה אֵין עֲפָרוֹ נִנְעָר לִתְחִיַּת הַמֵתִים, וְהוּא כְּעוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וּשְׁכִינָה מְיַלֶּלֶת עָלָיו, וְהוּא נִקְרָא תּוֹעֵבָה,...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=qgkCFImxxww
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/16uiIWLJJHEmWD2TAXE73X1_nIr1Zr-MP/
לכל השיעורים בנושא כללי
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/

פרשתינו פרשת משפטים התורה פותחת במצות "כי תקנה עבד עברי", אדם שנמכר לעבד הוא בדרך כלל אדם גנב שנתבע לבית הדין בדבר גניבתו ואין לו ממה לשלם, כדי שיוכל להשיב את כל מה שגנב בי"ד מוכרים אותו לעבד לאדם אמיד וע"י זה הוא משלם את גניבתו. ולמרות שמדובר בגנב עלוב ושפל התורה מצווה ליתן לו יחס של שווה בין שווים, חכמינו ז"ל במסכת קידושין דף כ ע"א למדו זאת מהפסוק "כי טוב לו עמך" עמך במאכל, עמך במשתה. שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא פת קיבר. אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש. אתה ישן ע"ג מוכין והוא ישן ע"ג תבן. מכאן אמרו 'כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו' מי שקונה עבד התורה אוסרת להשתעבד בו בצורה של השפלה ובזיון, אלא צריך להתייחס אליו בכל הכבוד הראוי לו ולדאוג באותה רמת מחייה כמו שהאדון דואג לעצמו. ובתוספות הביאו בשם הירושלמי שאם יש לאדון רק כרית את, או בשבילו או בשביל העבד, צריך ליתן את אותה כרית לעבד. זה לא נתפס.. האדון אחרי יום עמוס ומתיש יעלה לישון בצורה לא נעימה ונוחה ויסתובב מצד לצד בחוסר תנומה, ואילו העבד שלו זה שאמור לשרת אותו עולה לישון כמו מלך? מה הולך כאן? הרי העבד הזה הוא היה גנב.. מה לנו להתחשב בגנבים? עד כדי כך הייחס לזולת חשוב אצל הקב"ה ואפילו כשמדובר בעבד ואפילו שיש לו עבר פלילי.
סיפור מרתק על אחיינו של רבי צבי הירש לוינזון חתנו של החפץ חיים זיע"א שרק בזכות אותה שיחה בזמן אישון ליל בין דודו ר' צבי הירש לבין החפץ חיים אודותיו, לדעת מהי ההנהגה הראויה שצריך לנהוג כלפיו למרות שאינו שומר תורה ומצוות, גרמו לו ברבות הזמן לשמור על עיקרי הדת היהודית ואף עמד בנסיון קשה מאוד שלא לישא אשה גויה.
למה רבי איסר זלמן מלצר דודו של הרב שך זצ"ל עלה לביתו וירד תוך שניות ספורות כמה וכמה פעמים? מה ענה לאחיינו רבי אלעזר מנחם מן שך בעניין כבוד האדם וההתחשבות בזולת? בשיעור שלפניכם תלמדו הרבה על החשיבות במצוות שבין אדם לחבירו, ועל היחס הגדול שהתורה מייחסת לעניין זה עד כדי כך שהיו תנאים שהתבטאו ואמרו כי בדבר זה תלוי כל שאר מצוות התורה. "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=dwRhjZVNgpA
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1Tp5tk_K7khbAOX_dxAg0IFB8NgKv1ppm/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְחָפֵץ מְאֹד בְּטוֹבָתָם עַד שֶׁקְרָאָם בְּשֵׁם בָּנִים, וְחֵלֶק ה' וְנַחֲלָה, וְכַמָה שֵׁמוֹת חֲבִיבִים הַמוֹרִים עַל גֹּדֶל אַהֲבָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלאכי א' ב'): ''אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה' '', וְגוֹ', לְפִיכָךְ הִרְחִיקָם מִכָּל הַמִדּוֹת רָעוֹת וּבִפְרָט מִלָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, כִּי הוּא מֵבִיא אֶת בְּנֵי אָדָם לִידֵי רִיב וּמַצָה, וְכַמָה פְּעָמִים יוּכַל לָבוֹא מִזֶּה לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ''ם זַ''ל בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת (פרק ז' הלכה א'): אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, עָוֹן גָּדוֹל הוּא וְגוֹרֵם לַהֲרֹג נְפָשׁוֹת רַבּוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, לְכָךְ נִסְמַךְ לוֹ (ויקרא י"ט ט"ז): ''לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ'', צֵא וּלְמַד מָה אֵרַע לְדוֹאֵג הָאְדוֹמִי וּלְנוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים. וְעוֹד כַּמָה רָעוֹת עֲצוּמוֹת, שֶׁנָּסַבּוּ עַל יְדֵי הַמִדָּה הַמְגֻנָּה הַזֹּאת, כְּמוֹ שֶׁיָּדוּע שֶׁחֵטְא הנָּחָשׁ הָיָה הָעִקָר עַל יְדֵי לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁדִּבֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָמַר: מִן הָאִילָן הַזֶּה אָכַל וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם, וְעַל יְדֵי זֶה פִּתָּה אֶת חַוָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ''ל (שבת קמ"ו.): בָּא נָחָשׁ עַל חַוָּה וְהִטִיל בָּה זֻהֲמָא, הֲרֵי שֶׁגָּרַם גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְגַם מִיתָה לְכָל הָעוֹלָם, הֲרֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְעַל יְדֵי זֶה גָּרַם לְאָדָם הָרִאשׁוֹן וְחַוָּה לַעֲבֹר עַל רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמִמֵילָא זֶה הַמְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע, אוֹחֵז בְּמִדָּתוֹ הַמַשְׁחֶתֶת לִבְרִיאַת הָעוֹלָם. וְגַּם שֶׁעִקַר סִבַּת יְרִידַת יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם הָיְתָה לְכָתְּחִלָּה עַל יְדֵי זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ל"ז ב'): ''וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם'' וְעַל יְדֵי זֶה נִגְזַר עָלָיו מִן השָּׁמַיִם מִדָּה בְּמִדָּה שֶׁנִּמְכַּר לְעֶבֶד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר עֲלֵיהֶם, שֶׁקוֹרְאִין לַאֲחֵיהֶם עֲבָדִים, כְּמוֹ דְּאִיתָא בַּמִדְרָשׁ (בראשית רבה פ"ד ז') וּבִירוּשַׁלְמִי (פרק א' הלכה א') דְּפֵאָה, הֲגַם שֶׁהָיָה לוֹ טַעַם לְהֶתֵּרָא עַל הַדִּבָּה שֶׁהֵבִיא כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ המְפָרְשִׁים, עִם כָּל זֶה, רְאֵה, שֶׁלֹּא הוֹעִיל לוֹ שׁוּם הֶתֵּר. וְעוֹד כָּל סִבַּת גָּלוּתֵנוּ עַתָּה הוּא הָעִקָר רַק בִּשְׁבִיל מַעֲשֵׂה הַמְרַגְּלִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בתהלים ק"ו כ"ו כ"ז): ''וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל וְגוֹ' וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת'' וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רָשִּׁ''י שָׁם, וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ''ן בַּחֻמָשׁ בְּפָרָשׁת מְרַגְּלִים (במדבר י"ד א'). וְאָמְרוּ בַּעְרָכִין (דף ט"ו), שֶׁעִקַר חֵטְא מְרַגְּלִים הָיָה לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁהוֹצִיאוּ דִּבָּה עַל הָאָרֶץ, וְעַל יְדֵי שֶׁבָּכוּ אָז בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם, נִגְזַר עֲלֵיהֶם בִּכִיָּה לְדוֹרוֹת. וְעוֹד כַּמָה רָעוֹת עָד אֵין מִסְפָּר הִשִּׂיגוּנוּ עָל יְדֵי חֵטְא הֶחָמוּר הַזֶּה, כִּי גַּם כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּהֶרְגוּ בִּימֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח, גִּיסוֹ שֶׁל יַנַּאי הַמֶלֶךְ, עַל יְדֵי יַנַּאי, הָיָה גַּם כֵּן עַל יְדֵי רְכִילוּת כִּדְאִיתָא בְּקִדּוּשִׁין (דף ס"ו) עַיֵּן שָׁם. וַהֲרִיגַת הַתַּנָּא ר' אֱלִיעֶזֶר הַמוֹדָעִי, שֶׁהָיָה גַּם כֵּן סִבָּה לְחֻרְבַּן בֵּיתָר, הָיָה גַּם כֵּן עַל יְדֵי רְכִילוּת, שֶׁהִרְכִילוּ עָלָיו לִפְנֵי בֶּן כּוֹזִיבָא כִּדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ אֵיכָה (איכה רבה ב' ד'). וּמִפְּנֵי גֹּדֶל הָרָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בַּמִדָּה הַמְגֻנָּה הַזֹּאת, הִזְהִירָה הַתּוֹרָה אוֹתָנוּ בִּפְרָטוּת עַל זֶה בְּלָאו (ויקרא י"ט ט"ז) דְּ''לֹא תֵלֵךְ רָכִיל'' וְגו' וּכְמוֹ שֶׁנְּבָאֵר לְקַמָן. (וְלֹא כְּמוֹ כַּעַס וְאַכְזָרִיּוּת וְלֵיצָנוּת וּשְׁאָר מִדּוֹת הַנִּשְׁחָתוֹת, אַף שֶׁגַּם הֵמָה מַשְׁחִיתִים...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=JIArZhggIIo
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1O49-QwMZZ7hZFd5JXlp_Q8MSBJ8HcR37/
לכל השיעורים בנושא הלכות פורים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1rrbKxpOaPKBDq0WNV7d1YVRT8a8U47ZA/

במגילת אסתר נאמר: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה, ומשלוח מנות איש לרעהו" (ט כב). ובגמרא מסכת מגילה דף ז ע"א תני רב יוסף שתי מנות לאיש אחד. [שם ע"ב] אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי. ופירש הר"ן שלא היה לאחד מהם כדי שיוכל לשלוח לחבירו ולהשאיר לעצמו, ולפיכך שולחים כל אחד סעודתם זה לזה כדי לאכול סעודת פורים ולקיים מצות משלוח מנות. ורש"י פירש שזה אוכל עם זה בפורים של שנה זו, ובשנייה סועד חבירו עמו.
והקשה הב"י שלפ"ז לא היו מקיימים משלוח מנות איש לרעהו.
אבל בדרכי משה שם תירץ שי"ל דלשיטת רש"י "משלוח" לאו דוקא, אלא ה"ה אם אוכל עם חבירו דמאי שנא אם אוכל עמו בביתו או ששלח אליו כדי שיאכל, ע"כ.
והנה נחלקו הפוסקים בסיבת הטעם של קיום מצות משלוח מנות אם הוא בשביל להרבות באהבה אחוה שלום ורעות, או בשביל שיהא לכל איש מישראל מה לאכול בסעודת פורים.
לדעת רבי שלמה אלקבץ בספרו מנות הלוי[2] סיבת תקנה זו היא משום שהמן הרשע אמר "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" שביקש להפריד בין הלבבות, לכן כנגד זה מרבים אהבה ואחוה שלום וריעות.
ובשו"ת תרומת הדשן סימן קי"א כתב שהטעם הוא כדי שיהיה לכל אחד ואחד דברי מאכל לקיים סעודת פורים כהלכה כמו שנאמר בנחמיה (פ"ח) "ושלחו מנות לאין נכון לו". ולמעשה נראה שהפוסקים חששו לב' הפירושים. בשיעור זה תקבלו סיכום מקיף של דיני משלוח מנות פורים והמסתעף, "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=sa4jFZOWB4w
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1q-YOb3excOPhahI8qCtY0EA_LzjLCDsF/
לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/

הנחשון הראשון מהדורות האחרונים שבא והוציא ספר מיוחד המפרט את כל פרטי הלכות לשון הרע, היה רבי ישראל הכהן מראדין זצ"ל. כולם חששו נורא מלהוציא ספר כזה לאור העולם, גם בגלל שלא כל אחד מרגיש כי הוא ראוי להוציא ספר הלכות כזה שכולם צריכים בו תיקון ועבודה עצמית, וגם כי לא בטוח שדבריו התקבלו על בני הדור, ויהיו שיאמרו כי הוא רק מחטיא את העם יותר שמוטב יהיו שוגגין ולא מזידים. אחרי שהחפץ חיים הוציא לאור העולם ספר מיוחד זה, הוא נתן פריצת דרך לכולנו שגם אנחנו עד כמה שאנו קטנים ולא ראויים בכלל, בכל זאת כיון שאנחנו נצמדים לספר הקדוש שלו ממילא יש לנו אילן גדול להיתלות עליו וזו הסיבה היחידה שיש לנו את הפנים לבוא ולדרוש בפני העם הלכות לשון הרע אחרי שכבר זרחה שמשו של מרן החפץ חיים זיע"א. מסופר כי באחד הימים ניגש יהודי לחפץ חיים והקשה עליו הרבה מדוע הוצא את הספר? הרי כעת אחרי מה שכותב בספר אי אפשר כמעט לדבר מילה? ענה לו החפץ חיים במתק לשונו ואמר לו, טועה אתה, כי עד לפני שהוצאתי את הספר לאויר העולם היה אסור לדבר מילה אחת כי בכל מילה יש חשש של כמה וכמה איסורי דאורייתא, אבל כעת אחר שיצא הספר יכול כל אדם לעיין וללמוד בו כדי לדעת שיש גם דברים שמותר ואף חייב לדבר. מסופר על מרן הגר"ע יוסף זצ"ל כי כתב ספר על הלכות לשון הרע, אבל לבסוף הלך וגנז אותו, לתמיהת תלמידיו הסביר כי אחרי שהחפץ חיים הוציא ספר הלכות לשון הרע וכבר הורגלו בזה העם, איני רוצה שילמדו בספרים אחרים, כי בספרי מראה אני כמה פנים בהלכה שיש דברים שאפשר אולי להקל בהם יותר, אך מעדיף אני כי העם ימשיך ויתפוס בחומרותיו של החפץ חיים ולא בקולות שלי.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=Id0RfMBNfUQ
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/12Vry9H0dCYe2yw9vaeuixmP1lDGDFT78/
לכל השיעורים בנושא כללי
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/

העלון השבועי https://drive.google.com/drive/folders/1Lde5NtfdTPtAfVOEeIvAcyIDrK3anyZ5?usp=drive_link
יתרו שומע את כל מה שעשה האלוקים למשה ולישראל עמו, והוא מחליט להתגייר. יתרו אומר למשה "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים", נראה שיתרו כבר הספיק לעבור על כל סוגי הפסלים והאלוהיות הקיימות בעולם עד שבא ואומר "עתה ידעתי.." וכך מפרש רש"י שבאמת יתרו עבד כל סוגי האלילים. למה יתרו עבד הכל? משעמם לו? אלא יתרו בתוכו היה איש אמת, הוא רצה לחקור ולבדוק הכל מהיסוד, הוא לא הסתפק בסיסמאות ובסטיגמטיות אלא הלך ובדק הכל, משראה ששום אלוה אין בו ממש, אמר למשה "עתה ידעתי.." כעת נכחתי לדעת כי גדול ה' מכל האלוהים.
מעניין מאוד שיש דמיון מקביל בין אברהם אבינו ליתרו, כי אברהם גם כן בא מבית של עובדי עבודה זרה הדוקים, אביו ציפה ממנו שימשיך את המסורת המשפחתית של מכירת אלילים לכל באי עולם, אבל אברהם משום מה הלך וחקר ובדק עד שגילה כי בכל האלילים הללו ממש, עד הציץ עליו בעל הבירה ורא כי באמת אברהם מבקש לדעת את האמת, עד שנגלה אליו ואמר לו "צודק" אני הוא בעל הבירה. כך גם יתרו.
יתרו היה אחד מיועצי פרעה והיה בעצתו של בלעם של "כל הבן בילוד היאורה תשליכוהו" אבל יתרו הבין כי יש כאן עלילת דם, ומדובר כאן בפשע הסטורי להשליך תינוקות ליאור, ולכן מחליט לתפוס את הרגליים ולברוח. יתרו ידע שהוא לוקח סיכון בבריחתו, ידע גם ידע שכעת הקידום שלו אצל פרעה ייעצר כי הוא לא זורם עם האידיאולגיה הבלעמית, אבל יתרו היה מוכן לוותר על הכל ולא ליפות לתוך בור של שקר. כזה הוא היה אדם שמבקש את האמת. ולכן זכה כי בניו ישבו בלשכת הגזית בבית המקדש, אלו הסנהדרין. משום שהוא היה איש אמת ללא נטייה של נגיעות אישיות, כך זכה כי בניו ישבו בסנהדרין במקום שאין מקום לנגיעות אישיות כי לדון דין אמת לאמיתה של תורה.
המהר"ל מפראג מסביר כי באמת יש הקבלה בין אברהם ליתרו, שניהם נתגיירו אחרי שבדקו ובקשו את האמת. יש להוסיף כי לשניהם נוספה אות אחת על שמם לאחר שבאו לחסות תחת צל השכינה הקדושה. לפני שיתרו רוצה ללכת אומר לו משה "והיית לנו לעינים" כלומר כולם כעת יכולים להסתכל עליך ולקבל חיזוק שאתה באת ממקום גבוה מאוד, כהן מדין לא היה חסר לך מעמד ועושר רב ובכל זאת עזבת הכל כדי להגיע להיות חלק מעם ישראל, זהו לנו לסמל ודוגמא למופת לעם ישראל למשך כל הדורות כולם.

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=LuRbkS5tt5M
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1jMyXuiQ1jreIFxrAOHZAhIPWL5q4D8-4/
לכל השיעורים בנושא הלכות פורים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1rrbKxpOaPKBDq0WNV7d1YVRT8a8U47ZA/

סיכום ומראי מקומות לשיעור https://drive.google.com/drive/folders/1Lde5NtfdTPtAfVOEeIvAcyIDrK3anyZ5?usp=drive_link
במגילת אסתר נאמר "לעשות אותם ימי ושמחה" (ט כב). ומכאן דרש רבא בגמרא במסכת מגילה דף ז ע"ב כי סעודת פורים שאכלה בלילה, לא יצא ידי חובה מ"ט "ימי משתה ושמחה" כתיב.
ובבית יוסף ריש סימן תרצ"ה הביא מדברי המרדכי (סימן תשפז) שכתב בשם ראבי"ה שצריך לנהוג בזה כלילי שבת ויומו דומיא דקריאת המגילה, ושהמרדכי תמה עליו.
ובדרכי משה שם הביא ג"כ מתשובת מהר"י ברי"ן דגם בלילה חייב לשמוח. והביאו הרמ"א ג"כ להלכה, שאפילו שמעיקר הדין יוצאים יד"ח בסעודה אחת בלבד, מכל מקום גם בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה.
ובספר תרומת הדשן סימן ק"י נשאל בשאלה זו על אותם שנוהגים להתחיל הסעודה ביום ונמשכין בה עד הלילה אם יש טעם למנהג זה, והליץ עליהם זכות משום שבי"ד שחרית צריך שיהיו בקריאת המגילה ואח"כ טרודים במצות משלוח מנות ומתנות לאביונים ואין פנאי כ""כ לאכול הסעודה בשמחה ותענוג ולכן קבועה להתחיל מבעוד יום ונמשכין בה עד הערב. וסיים "אף כי ישבתי מנהג זה, מ"מ רבותי ואני אחריהם נהגינן עיקר הסעודה בשחרית".
והרמ"א שם בסעיף ב' פסק כדבריו וכתב: "ורוב הסעודה צריכה להיות ביום, ולא כמו שנוהגין להתחיל סמוך לערב ועיקר הסעודה היא ליל ט"ו". עכ"ל.
וכתב השלמי תודה סימן ל' אות ה' דרוב הסעודה אין הכוונה למשך זמן הסעודה, אלא שהמאכלים החשובים יאכלו מבעוד יום, ואח"כ בלילה יכולים לשמוח בד"ת ושירים וכיוצ"ב כמה שירצו אפילו כמה שעות.
וכיום יש כאלו שעדיין אוחזים במנהג זה להתחיל מעט הסעודה ביום ונמשכים עד הלילה, והביא הגרצ"פ פראנק זצ"ל את מה שאמר הקדוש מפשיסחא ז"ל להליץ עליהם שלפי התוס' במסכת ברכות דף ז' ע"א (ד"ה שאלמלי) שזעמו של הקב"ה רגע כמימרא ואם התחיל לקלל באותו רגע אף שנמשך אחר כך עדיין יש כח בקללתו להזיק, כל שכן במידה טובה שהיא מרובה שאם התחיל להתפלל בזמן ונמשך אחר הזמן נחשב שכל התפילה היתה בזמנה, אף בסעודת פורים יש לומר כן. וסיים בזה"ל: "אבל מ"מ למה לנו להיכנס בפרצה דחוקה כזאת, במשעול צר הכרמים, הלא טוב יותר לקיים כל המצוה בזמנה כהלכתה".
וראה עוד להרב מ"ב שהביא דברי האליה רבה בשם השל"ה הק' "המשובח עושה סעודה בשחרית".
ולעניין חיוב אכילת בשר בסעודת פורים,
כתב הרמב"ם בהלכות מגילה פ"ב הט"ו וז"ל: "כיצד חובת סעודה זו, שיאכל "בשר" ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו. ושותה "יין" עד שישתכר וירדם בשכרות" עכ"ל.
וכתב המגיד משנה שם שמקור דבריו הוא ממה שאמרו בשאר מקומות "אין שמחה אלא בבשר".
וכן נראה מדברי השו"ע בסימן תרצ"ו סעיף ז' שכתב: "יש מי שאומר שאונן מותר בבשר ויין, דלא אתי עשה דיחיד דאבלות, ודחי עשה דרבים דאורייתא, דלשמוח בפורים דברי קבלה נינהו שהם כדברי תורה" עכ"ל.
וכתב המג"א שם ס"ק ט"ו שדין זה נלמד מיו"ט שיש חובה לאכול בשר משום "שמחת יו"ט", ובפורים גם כן נאמר "ימי שמחה ומשתה" לכן יש לאכול בשר[1].
ועיין בספר עמק ברכה שהביא בשם הגרי"ז סולובייצ'יק מבריסק ז"ל כי יש הבדל בין שמחת פורים לשמחת יו"ט, כי ביו"ט נצטווינו לשמוח בהשי"ת כמו שנאמר "נגילה ושנמחה בך", ובכדי לעורר שמחה זו אנו אוכלים בשר ויין כמבואר ברמב"ם בהל' יו"ט. אבל בפורים שנאמר "משתה ושמחה" נמצא ששתיית היין היא היא גוף המצוה ולכן תיקנו בזה דין דחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו' מה שלא מצינו בשאר מועדים.
ולפי זה הוציא בשו"ת דברי משה ח"א סימן מ' (אות ג-ה) שגם לפי הפוסקים שסוברים כי בזמנינו שאין ביהמ"ק אין חיוב אכילת בשר ביו"ט אלא יכול לעורר השמחה ע"י כל דבר אחר, בפורים שתקנת חכמים היתה ע"י אכילת בשר שהיא גוף המצוה ולא רק בכדי לעורר לשמחה, מחוייב לאכול בשר ולשתות יין יותר מאשר ביו"ט, עי"ש[2].
ולפי הנ"ל כתב בסימן מ"א שאף נשים המחוייבות בסעודת פורים כאנשים, חייבות...

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=GcoOovEJRaY
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/19FIvWoXjYu0Zhfm3KuPHblPxE8u41wQT/
לכל השיעורים בנושא כללי
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/

העלון השבועי https://drive.google.com/file/d/1XojAXBKOvOsnyq8BCnXeJ4l6ULpwFpSX/view?usp=sharing
בפרשת בשלח עם ישראל מבקש לעבור את ים סוף, ובורא עולם אומר למשה רבינו "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו" אבל לא מוזכר קודם לכן שמשה רבינו צעק בכלל? אומר הרב גלינסקי כי עיקר הצעקה היא בלב, וכתוב בזוהר הקדוש כי הצעקה גדולה היא יותר מהתפילה והאנחה, הצעקה בא עמוק עמוק מקירות הלב, למה הרב גלינסקי לא צעק בעת שחיטט לו הרופא בתעלת האוזן?
על הפסוק הזה מובא במדרש את הפסוק בתהלים "צעקו וה' שמע, ומכל צרותם הצילם" ולא מובן מה מיוחד בפסוק זה יותר מהפסוק שמוזכר בתורה עצמה? בשביל זה מביא בספר גן רווה את הגמרא במסכת תענית כי לפעמים הקב"ה לא רוצה לקבל את התפילה של האדם ומביא לו את הישעוה עוד לפני שיתפלל, כמו שהיה מעשה עם שמואל שעשו תענית וקודם שעלה השחר הוריד הקב"ה גשם, אמר שמואל כי דבר זה נעשה לגנאי, שהקב"ה לא רוצה לשמוע תפילצם. אולי נאמר חלילה כי גם אצל משה רבינו כשהשי" אומר לו "מה תצעק אלי" כוונתו בכך שאינו חפץ ורוצה לשמוע את תפילתו? לכן אומר המדרש הדא הוא דכתיב "צעקו וה' שמע.." שהיתה זו צעקה שהקב"ה ודאי שמע אותה, רק כדי לא לעכב את עמ"י אמר הקב"ה למשה כי לא עת עכשיו להתעכב בתפילה. ביאורים נוספים בפירוש המדרש הנ"ל, והאם תמיד כהקב"ה מביא ישועה קודם שיתפלל האדם זה אומר שהוא גנאי, הרי כתוב "טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע"? משמע שזה שבח ולא גנאי? מה כותב ספר חסידים על המלאך הממונה על כל אחד ואחד להביא לו את מה שצריך גם בלי שיתפלל, ומדוע בכל זאת אנו מתפללים? תשובות לכל השאלות הנ"ל ועוד חיזוקים ותובנות נפלאות בשיעור שלפניכם. "שמעו ותחי נפשיכם…"

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=m0uB8Z-Cb3A
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1EHQYKTBV745aWVCjTncGdgkpcxhWt2li/
לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1T90V86fyHdhon5c4HiAF2BT_XRSK-OIb/

הגמרא במסכת ברכות לח ע"ב אומרת כי על ירקות שהדרך לאוכלם מבושלים מברך בורא פרי האדמה, ואם אוכלם בעודם חיים מברך שהכל נהיה בדברו. וכן להיפך אם דרכן להיאכל רק חיים מברך האדמה, ואם בישלם מברך שהכל כיון שנגרע בבישול. וכן פסק בשו"ע סימן ר"ב סעיפים יב יג יד וכן בריש סימן ר"ה. מכאן יש ללמוד על כל מיני פירות וירקות שאם אין דרך לאוכלם רק ע"י בישול בלבד, שאם אוכלם כשהם חיים מברך עליהם שהכל נהיה בדברו, ובלבד שראויים קצת לאכילה, אבל אם אינם נאכלים חיים כלל ועיקר ואין טעימים, כמו למשל: תפוחי אדמה חיים, או שעועית וחומוס חיים, אין מברך עליהם כלום כמובא בשו"ע סימן ר"ב סעיף ט"ז. הוא הדין להיפך אם הדרך לאוכלם רק חיים ובישלם, מברך שהכל נהיה בדברו, כמו מלפפון מבושל וכדו', וכן פירות כמו תפוז או קלמנטינה מבושלים שהבישול מגרע אותם ומברך שהכל נהיה בדברו. יש עוד ללמוד לעניין פיסטוקים וקשיו או גרעיני חמנייה שלא עברו תהליך של קלייה מהי ברכתם? וכן אם אוכל בוטנים שאינם קלויים, האם מברך שהכל? בשיעור זה אי"ה תקבלו סדר בענייני הברכות הנ"ל ולגבי המציאות בזמנינו שאולי השתנתה ממה שהיה בזמן חז"ל וגם השתנה בחלק מהדברים ממה שהיה לפני 30 או 50 שנה. שמעו ותחי נפשיכם…

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=mftyBlIgyYc
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1okP0bXD8qWb9Jy4-Y6UG6MfXE70J-os7/
לכל השיעורים בנושא שידורים חיים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1oHNf1eP8Od22VJTw_0bl_tpXE5oXMmad/

לצפיה ביוטיוב הכנסו:
https://www.youtube.com/watch?v=H8i741BzuJc
לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר:
https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1tFMbBx5yq2-BD0aTZMYSj70E6FVSU35_/
לכל השיעורים בנושא שידורים חיים
https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1oHNf1eP8Od22VJTw_0bl_tpXE5oXMmad/

לימוד מלאכת בורר היא כל חשובה ונחוצה עד כדי כך שהיא אחת מהמלאכות שאם לא למדים אותם כראוי, קרוב לודאי שנכשלים בהם מידי שבת בשבתו כמו שכותב החפץ חיים בהקדמתו להלכות שבת ומציין שם כמה אופנים אדם עלול להיכשל בנקל באיסור מלאכת בורר בשבת מחוסר ידיעת ההלכה.
בגדר מלאכת בורר יש לחקור אם הוא עצם מעשה הוצאת הפסולת מן האוכל, או מה שהוא בעצם גורם לתיקון המאכל ע"י הוצאת הפסולת ממנו. בביה"ל בסימן שי"ט ס"ג מביא מספר ישועות יעקב ששואל מדוע לא נחשב מלאכת בורר כמלאכה שאינה צריכה לגופה אחרי שהוא רק מסלק מעליו את הפסולת שמפריעה לו לאכול, ואין לו שום צורך בפסולת עצמה, כמו שמצינו לגבי הוצאת המת בשבת שאם רוצה להוציאו מביתו בשביל לקברו נחשב כמלאכה שאינה צריכה לגופה כיון שרק מסלק מעליו את המת ואין לו צורך במעשה ההוצאה עצמה.
הישועות יעקב מניח עיקרון יסודי ובסיסי בכל מלאכת בורר, כי למעשה עיקר המלאכה היא תיקון המאכל ולא עצם מעשה הוצאת הפסולת, ולכן נחשב כצריכה לגופה אחרי רוצה ומעוניין בתיקון המאכל עצמו. בביה"ל מוסיף שה"ה אם מוציא אוכל מתוך אוכל נחשב למלאכה הצריכה לגופה אחרי שמייפה את המאכל השני.
למעשה כבר בראשונים דיברו בעניין מלאכת בורר מה הסיבה שנחשבת כמלאכה הצריכה לגופה, כמו בעל המאור והרמב"ן. העיקרון היסודי שמנחה את כולם הוא מאחר וכך היתה צורת מעשה המלאכה במשכן ע"י הוצאת הפסולת מן האוכל ובכך נעשה תיקון למאכל, לכן נחשב כמלאכה הצריכה לגופה. נחלקו לעניין גוזז שיער או ציפרוניים לצורך תיקון וייפוי אם נחשב מלאכה שאינה צריכה לגופה או לא.
אחרי הבנת גדר מלאכת בורר נוכל להבין מדוע אסור להדיח פירות מעפר שעליהם כמו שכותב השו"ע בסימן שי"ט ס"ט ואילו לעניין הדחת כלים מהלכלוך שעליהם מותר כמו שאומרת הגמרא במסכת שבת דף קי"ח ע"א. מבאר הגאון רבי ניסים קרליץ בספרו חוט שני כי שונה פירות מכלים, פירות טבעם לבוא מלוכלכים בעפר שעליהם, ולכן כל עוד לא הוסר הלכלוך מהם לא ראויים למאכל ולא קיבלו שם אוכל, ואם כן ע"י שמדיח הלכלוך במים הרי שהוא מתקן את הפרי להיות ראוי לאכילה, וכבר למדנו שמלאכת בורר היא מעשה תיקון המאכל. לעומת זאת כל כלי מקבל שם כלי בעת יצירתו, ומה שמתלכלך אחרי כן לא מוריד ממנו את שם הכלי שעליו, שהרי כך היא דרכו להתלכלך מידי פעם, ולכן מה שמדיח אותו במים לא גורם לכך שמתקן את הכלי עושה יותר עליו שם כלי, ולכן אין איסור בהדחת המים.
דברים נוספים תלמדו דרך שיעור זה להבין מה המשמעות ומה הנפק"מ להלכה בכך שמלאכת בורר הוא למעשה תיקון המאכל בלבד ולא יותר מזה. שמעו ותחי נפשיכם….