סיפור ישראלי

סיפור כואב, מרגש ומעורר השראה על התלאות שעברה ילדת רחוב בתהליך הפיכתה לאמא מסורה ולעורכת דין. חלק א׳ ילווה את תמר, גיבורת הסיפור (שם בדוי) מבריחתה מהבית בגיל 13 ועד שמצאה אהבה ששינתה את חייה בחנות ספרים קטנה במדרחוב בירושלים. ״החיים שלי הם לא רצף של אסונות. רק אני יכולה לבחור להיות מוכת אסונות ואני ממש לא. אני אוהבת את החיים ואני נהנית ואני מתה על הבנות שלי ואני מבסוטה באופן כללי. וכן גם עצוב לי. מי שלא קצת עצוב לו בחיים אז הוא מרמה את עצמו. אז אולי יש לי קצת יותר משל אחרים, אבל היי אני מכירה הרבה אנשים שהחיים שלהם יותר קלים משלי והם עדיין הרבה יותר בחרא ממני. כי חצי מזה זה מה שאתה בוחר ואיפה שאתה בוחר לשים את זה.״ קרדיט ותודות: הפיק ערך ויצר: יוחאי מי-טל תודה מיוחדת לדנה פורמרניק על העזרה

יש ילדים שחולמים להגיע לירח, אחרים רוצים להיות מיליונרים. החלום של אריאל היה צנוע לא פחות. הוא רצה שהתמונה שלו תתנוסס בגאווה על קירות פינתי. החומוסיה שהפכה למוסד הירושלמי. במרכז הסיפור עומד קנקן, יצירתיות עסקית, והרבה חוצפה ישראלית. תודות וקרדית: יצר והפיק - מישי הרמן עריכה - יוחאי מי-טל מוזיקה מקורית - ארי ווניג

באדיבות אתגר קרת וקובי מידן אנחנו חוזרים לעידן הפרה נטפליקס, פרה טלוויזיה - כשתסכיתים היו הדבר הלוהט ביותר על גלי האתר. תודות וקרדיט מערכה ראשונה: תקלה בקצה הגלקסיה כתיבה ובימוי - אתגר קרת משחק - שי אביבי ומיקי גורביץ׳ עיצוב פס קול ועריכה: יוחאי מי-טל מערכה שנייה: עמוס ובוריס כתיבה - וויליאם סטייג מקריא - קובי מידן עיצוב פס קול ועריכה: אמיר פקטור ויוחאי מי-טל

הצצה נדירה ואינטימית לחייו הסוערים של הרב והמטפל הזוגי שרגא שלכטר המתמחה בטיפול בבעיות של מיניות והתמכרות בחברה החרדית. חלק ב׳ בסדרה. תודות וקרדיט יצרו והפיקו: יוחאי מי-טל וסיון בן ארי עיצוב פס קול ועריכה: יוחאי מי-טל

הצצה נדירה ואינטימית לחייו הסוערים של הרב והמטפל הזוגי שרגא שלכטר המתמחה בטיפול בבעיות של מיניות והתמכרות בחברה החרדית. חלק א׳ בסדרה. תודות וקרדיט יצרו והפיקו: יוחאי מי-טל וסיון בן ארי עיצוב פס קול ועריכה: יוחאי מי-טל

יעקב ובתיה הם זוג חרדי שהכיר בדייט מסורתי במלון קינג דויד בירושלים. אבל מה קורה כשאחד חוזר בשאלה והשנייה רק מתחזקת? כמעט כל הרבנים אמרו שהם חייבים להיפרד, אבל הם חשבו אחרת. תודות וקרדיט יצרה והפיקה: מאיה קוסובר מוזיקה מקורית: רות דנון, נילי פינק, נעם סדן עריכה: מישי הרמן, יוחאי מי-טל

נסיבות הולדתה של גיבורת הסיפור שלנו הם סוד משפחתי גדול שנקבר והוסתר ממנה. כמו שאולי כל שמות המשפחה של בתיה כהן קרופניק קידר מרמזים - חייה שזורים בכל תחנה חשובה בתולדות המדינה - שואה, שכול, דת ומדינה, קיבוץ מול פריפרייה - ובסוף סוד גדול וכואב שמתגלה. למרות כל אלה בתיה חוזרת ומתעקשת לרקוד. חלק ב' ואחרון בסדרה ילווה את בתיה מתהליך של אבל דרך עזיבת הקיבוץ, השתלבות בחיי הבוהמה וסצ׳נת הריקוד, דרך מאבקה בממסד שהביא אותה לבג״ץ ועד לגילוי הסוד הגדול סביב נסיבות לידתה. יצרו והפיקו: יוחאי מי-טל ודורון בן אתר עיצוב פס קול, ועריכה: יוחאי מי-טל

נסיבות הולדתה של גיבורת הסיפור שלנו הם סוד משפחתי גדול שנקבר והוסתר ממנה. כמו שאולי כל שמות המשפחה של  בתיה כהן קרופניק קידר מרמזים - חייה שזורים  בכל תחנה חשובה בתולדות המדינה - שואה, שכול, דת ומדינה, קיבוץ מול פריפרייה - ובסוף סוד גדול וכואב שמתגלה. למרות כל אלה - בתיה חוזרת ומתעקשת לרקוד.  זהו חלק ראשון מתוך סדרה של שני פרקים. חלק א׳ ילווה את בתיה מלידתה ועד האובדן של בעלה הראשון. תודות וקרדיט יצרו והפיקו:  יוחאי מי-טל ודורון בן אתר עיצוב פס קול, ועריכה: יוחאי מי-טל

הפסנתרנית והמנצחת הצעירה יעל פלוטניארז יצאה לסדנת מנצחים בעיירה הציורית אוסטינדלבן בצ'כיה. זאת הייתה פסגת הקריירה שלה והיא לא דמיינה שמרגע השיא תצלול במהירות לתהום אפלה. זהו סיפורה של יעל אך גם סיפורם של הורייה שיצאו למסע חיפושים בעקבותייה. קרדיט: יצרה, הפיקה ועיצבה את הפסקול - דנה פומרניאק (בין השאר בעזרת קטעים שניגנה יעל פלוטניארז בעצמה) עורך - יוחאי מי-טל

ירדן מרציאנו חוזרת חמש עשרה שנה אחורה, לתאונה הקטלנית ששינתה את חייה ומנסה להבין מה הלך שם? תודות וקרדיט: יצרה והפיקה - ירדן מרציאנו עריכת סאונד ועיצוב פס קול : יוחאי מי-טל עריכה: יוחאי מי-טל

אל הגיבור של הסיפור הזה הגענו כי חיפשנו סיפור על מישהו מנותק לגמרי. אדם שהפריש את עצמו באופן מוחלט מהסביבה. במשך יותר מעשור ליאור חיי במערה ליד עין אשקף למרגלות ירושלים.  אבל הוא לא עשה זאת כדי להתבודד. להפך -  החיים במערה עזרו לו להתחבר מחדש לחברה.

תסכית רדיו מתוך ספרו החדש של אתגר קרת בתפקיד מיכאל וורשבסקי - מיקי גורביץ, בתפקיד ספי מורה - שי אביבי. עיצוב סאונד - יוחאי מי-טל. תודות: יונתן ברק ואולפני מצלול, אדם ביזנסקי, חמוטל גור ודותן מושנוב על העזרה. שיר סיום: להקת הפה והטלפיים - אסף גברון, רם אוריון, רוגל אלפר ואוהד פישוף

את השם לפרק שלנו, קיבלנו בהשראה מפנינה רונזבלום, שאומנם היתה צריכה לעבוד קשה עד שהגיעה למצב שהשם שלה הפך לברנד-ניים מצליח. אבל עצם הנשיות שלה מעולם לא היתה מוטלת בספק. וזה לא משהו שאפשר לומר על שתי הנשים האחרות שנפגוש בפרק שלנו היום. יסכה סמית׳ ונדיה אברהם נולדו בעולמות שונים לגמרי, האחת בניו יורק והשנייה בבגדד. אך שתיהן הגיעו לבסוף לארץ, ואפילו יותר חשוב מכך, מצאו את הזהות האמיתית שלהן.

מקובל לחשוב שלכל אחד/ת יש אבא ואמא אבל בפרק הזה נספר לכם סיפורים על מקרים שבהם בהחלט יש יותר מאבא אחד. אפילו מבחינה ביולוגית. מערכה ראשונה: סיפור הולדת הסיפור הזה מורכב מארבע ארצות, ארבע שפות, שלוש נשים, שלושה תינוקות, שני אבות ואהבה אחת גדולה. במשך יותר משנה עקבנו אחרי הגיבורים שלו בארץ ובעולם. ציידנו אותם במכשירי הקלטה - והם נתנו לנו להצטרף למסע המטלטל והגלובלי שלהם אל עבר היעד הנכסף - הורות. מערכה שנייה: מלח הארץ בילדותו אברהם רדליך תמיד העריץ את אחיו הגדול - חנוך או פירד - כמו שכולם כינו אותו. הוא היה חזק, נאה, גיבור. אברהם הצעיר לא שיער אז שיום אחד יכנס לנעליו. תודות: תודה לכל הצוות של "רדיו לאב", ובמיוחד למולי וובסטר, ג'אד אבו מראד, רוברט קורלוויץ' ודילן קית'. תודה לתחנת הרדיו של המרכז הבינתחומי הרצליה ובמיוחד לאיילת טריאסט ולאיתן (בוטן) עמרמי. תודה גדולה לנעמי שניידר הנהדרת מגל״צ, ניר לייסט ערבל את הקול לפרק. צוות התוכנית כולל את חנה ברג, רועי גלרון, מישי הרמן, ארי ווניג, יוחאי מי-טל, שי סתרן, מאיה קוסובר ויולי שילוח

והפעם, פרק על אנשים שהולכים נגד הזרם, שבטוחים שהם יודעים יותר טוב מכולם, ושאם רק יתעקשו מספיק ויאמינו, תצלח דרכם. בפרק הזה תשמוע על שלושה פייטרים שונים מאוד אחד מהשני - משה אבו עזיז, איש החידונים מאור עקיבא ירדנה - כוכבנית הרשת ושלמה אבני מגבעתיים שקצת קשה להגדיר אותו.. שיר הסיום ומוזיקה מקורית לסיפור של שלמה אבני - דויד פרץ. תודה למחלקת הרדיו של מכללת ספיר, ולאביעד פינטו ודנית שוקרון שהיצרו את הסיפור. צוות סיפור ישראלי כולל את מישי הרמן, מאיה קוסובר, יוחאי מי-טל, שי סתרן, רועי גלרון, איתי היימן, דנה פומרני ורייצ׳ל פישר.

פרק 27: תרגיל בשחרור מערכה ראשונה: סוף טוב מורן וורנשטיין עברה התעללות מינית מצד בן הזוג של אמה. אמה ראתה הכל ולא עשתה דבר. מילדה מאושרת הפכה לצעירה אובדנית, ולאחר ניסיון התאבדות כושל סבלה גם מכאבים פיזיים ונכות קשה. בשבוע שעבר הגשימה את משאלתה ומתה בהמתת חסד בשוויץ בגיל 36. יוחאי מי-טל ליווה אותה במשך שנתיים, עד לרגע שבו נפרדה מהעולם בחיוך. מילת אזהרה: לפעמים אנחנו אומרים שסיפור מסוים פחות מתאים לילדים, וממליצים לדלג קדימה אם אתם מאזינים צעירים. אבל הפעם, האזהרה שלנו הרבה יותר חמורה. הסיפור הזה הוא סיפור קשה. קשה מאוד. הוא מגולל מסכת התעללות מינית, וכולל תיאורים גרפיים ואלימים. אז האזהרה מיועדת לא רק לילדים, שממש לא כדאי שיקשיבו, אלא גם למאזינים שפשוט מעדיפים לא להיכנס לעולם הזה. לקראת שידור הסיפור הזה, יצרנו קשר עם אמא של מורן, כדי לאפשר לה להגיב על עיקרי הדברים. היא סירבה וביקשה שנעזוב אותה לנפשה. את תגובתו של איציק, בן הזוג של האמא, אי אפשר היה לקבל. מערכה שנייה: עמוס ובוריס מכיוון שהרגשנו שאי אפשר להשאיר אתכם (וגם אותנו) עם תחושת מועקה כל כך כבדה, יש לנו עוד סיפור אחד, אחר לגמרי, על הצורך לשחרר. פעמים רבות, ספרי ילדים ובמיוחד הטובים שבהם, לא מגוללים מעשיות נעימות על נסיכות וממלכות רחוקות. יש בהם ניסיון לאצור או להכיל אמת קשה ומורכבת לגבי החיים - כזו שתיחשף באוזני הילדים (וגם באזני הוריהם) במהלך הקריאה, כמו למשל איך לשחרר, לומר שלום. עמוס ובוריס מאת וויליאם סטייג. קובי מידן קורא את התרגום של יהודה מלצר. אמיר פקטור עיצב את פס הקול לסיפור. תודות צוות התכנית כולל את מישי הרמן, רועי גלרון, שי סתרן, יוחאי מי-טל, מאיה קוסובר, איתי היימן, דנה פומרני ורייצ׳ל פישר. תודה כמובן לנותני החסות שלנו, אקטיב-טרייל, מערכת דיוור, SMS, דפי נחיתה ו-marketing automation שתומכים בסיפור ישראלי, ולא עושים סיפור משום דבר

פרק 26 - מזל עקרב. יש לנו היום שלושה סיפורי עקרבים בשבילכם - סיפורים על עקיצות, על בגידות, ועל זיכרונות ילדות. מערכה ראשונה - השמאן. הסיפור של סרגיי מלא בפרקים שונים, וכל אחד לוקח אותנו למקום חדש בגלובוס - מחמלנייצקי לכרמיאל בגליל התחתון, ומשם לתחנה המרכזית בתל אביב, לקליפורניה השמשית, וליערות הגשם של פרו. היום סרגיי נשוי, פלוס אחד, וחי בפרו. הוא מעביר סדנאות אווסקה ועושה כל מיני דברים אחרים ששמאנים עושים. אם אתם רוצים לשמוע עוד על הדרך הפתלתלה והמרתקת שלו, אנחנו ממליצים על הספר שכתב - Path. http://a.co/cCx9L7X מערכה שנייה - המברך. הסיפור הזה נכתב על ידי דיוויד ראקוף, סופר וסטיריקאן ניו יורקי שנפטר לפני ארבע שנים. הוא כתב הרבה סיפורים שהפכו ללהיטי רדיו ב-This American Life, כולל הסיפור הזה, שבמקור נקרא Speak Now or Forever Hold Your Peace. לפני בערך שנה אחד המאזינים שלנו, אורן לוטן, פנה אלינו ואמר שהוא תרגם את הסיפור של ראקוף לעברית. הוא מביא פה את הסיפור בקולו. מערכה שלישית: עקרב לא מטפס על זכוכית. אבישי בקר גדל בורד יריחו. הוא למד בבית ספר האיזורי בקיבוץ קלי״ה, והייתה שם יריבות גדולה בין החבורה של קלי״ה לבין החבר׳ה של ורד. שנים אחר כך, כשהוא כבר גדל, אבישי יצא לחקור אירוע מכונן שנולד מתוך היריבות הזאת. הסיפור של אבישי מבוסס על סרט הגמר שהוא עשה במסגרת לימודי קולנוע במכללת תל-חי. רותם מואב כתב את המוזיקה. תודות וקרדיט: צוות סיפור ישראלי כולל את מישי הרמן, רועי גלרון, שי סתרן, יוחאי מי-טל (שגם הלחין וביצע את המוזיקה לסיפור של סרגיי בראנוב), מאיה קוסובר, איתי היימן, דנה פומרני, רייצ׳ל פישר, קייטי פולברמן ואיאן לבר. תודה לניית׳ן ארליך, למשפחה של דיוויד ראקוף שנתנה לנו את ברכתם לשדר את התרגום של הסיפור שלו, לרותי גרוסמן היקרה וכמובן לנותני החסות שלנו, אקטיב-טרייל, מערכת דיוור מ-ש-ו-ב-ח-ת שיש בה גם... תמיכה ישראלית!

הפרק הזה נולד מזמן. לפני כמעט שנה, בלילה קר וחורפי. ישבנו - כל צוות התוכנית - וחשבנו על רעיונות למופע לייב שלנו, שעמד לעלות במסגרת עונת התרבות בירושלים. זרקנו כל מיני רעיונות, גרנדיוזיים יותר ופחות, עד שאיכשהו התבייתנו על אימרה אחת ״על החיים ועל המוות.״ למישי לא היה מושג, באותו ערב, שה״על החיים ועל המוות״ הזה, עמד להשתלט לו על היום יום לגמרי. הפרק נפתח בסיפור בשני חלקים, (החלק השני בסוף הפרק) שהוא אולי הסיפור האישי ביותר שמישי שיתף בתוכנית. מערכה ראשונה - כיצד באים תינוקות לעולם - מאיה קוסובר: על חיים שנוצרים באופן ישיר מהמוות. מערכה שנייה - גלגול אחר - שי סתרן/ תודות: הפרק הזה הוא עיבוד למופע לייב שיצרנו יחד עם הבמאית דפנה קרון, במסגרת פסטיבל מקודשת 2016 של עונת התרבות בירושלים. תודה לנעמי פורטיס, איתי מאוטנר, יעל כהן, יותם יוגב, מאיה טימסיט, יאיר ורדי ורותי גרוסמן שהעירו, תמכו, ועזרו לנו להביא את הסיפורים האלו לקהל הרב שבאו לראות את המופע. תודה לדניאל זיני, ויאיר מוס, שיצרו את הווידאו ארט שליוו את המופע, ולדויד פרץ שהלחין וביצע את כל המוזיקה המקורית לפרק. את הסיפורים ערכו מאיה קוסובר שלנו ודפנה קרון מעונת התרבות. צוות סיפור ישראלי כולל את מישי הרמן, יוחאי מיטל, מאיה קוסובר, שי סתרן, רועי גילרון, איתי היימן, דנה פומרני, רייצ׳ל פישר, קייטי פולברמן ואיאן לבר. שיר סיום: למוות אין רחמים/ דויד פרץ https://davidperetz.bandcamp.com/track/--30

קודם כל: קישור להחמצה של רוזנטל https://youtu.be/NBtjwH5jZ7Y שלושה סיפורים על החמצות - רגעים שבהם המציאות הייתה יכולה ללכת בכיוון מסויים ואז, פתאום, לקחה לה תפנית אחרת. החמצות לאומיות והחמצות אישיות - עם השלכות גדולות, משמעותיות, אפילו טרגיות. מערכה ראשונה - כמעט שלום עכשיו לא כל המאזינים שלנו יסכימו שהסיפור הבא הוא סיפור של החמצה. לחלקכם זה אולי מסמן דווקא את ההיפך, משהו שמזל שלא קרה. אבל אין ספק שלא משנה איפה אתם נמצאים במפה הפוליטית, בין אם אתם עומדים כל יום שישי בצהריים בהפגנות של נשים בשחור בכיכר פאריז בירושלים, או עושים הכנות לשבת ביישוב היהודי בחברון, הרגע ההיסטורי שעומד בלב הסיפור הבא מכתיב את החיים שלנו. לטוב ולרע. קישור לדו״ח המודיעין שהגישו אורן, בבלי, הר-אבן, וקמחי https://drive.google.com/file/d/0BxNpuSNI0Q5kRF9Rei1OMzFhd3M/view?usp=sharing מערכה שנייה - הולטן. זמן קצר אחרי שישבנו איתו, פילמון נהיה הקפטן של נבחרת הרכיבה ״ביסיקלטה״ - קבוצה מעורבת של ישראלים ופליטים אריתראים. הם התאמנו לאליפות הארץ ברכיבת אופני כביש, והאימונים , פילמון סיפר לנו, הפכו להיות מפלט מהסיפור הכואב שלו, ומהמציאות הלא פשוטה של חיי פליטות ועוני. אבל אז הוא קיבל צו התייצבות במתקן חולות. בהתחלה, אחרי שהתפרסמו כמה כתבות על כך שקפטן קבוצת הרכיבה זומן לחולות, הוא קיבל דחייה של חודש, והיה נראה שהוא הולך לצאת מזה. אבל כשהחודש הסתיים, הודיעו לו שאין דחייה נוספת. כל נבחרת האופניים יצאו ברכיבה קבוצתית עצובה דרומה, למתקן, אי שם בפאתי ניצנה, ליד הגבול עם מצרים. אבל פילמון החליט שבמקום ישיבה חסרת מעש בלב המדבר, הוא מעדיף לנסות את מזלו בארץ אחרת. הוא חתם על ״עזיבה מרצון״, ושלושה ימים אחר כך הוא קיבל מהמדינה סכום כסף וכרטיס טיסה בכיוון אחד לרואנדה. לסיום, משהו אחר לגמרי. החמצה... ספרותית. מערכה שלישית: בלטה, אתגר קרת צוות סיפור ישראלי כולל את רועי גלרון, מישי הרמן, יוחאי מי-טל, שי סתרן, מאיה קוסובר, דנה פומרני, רייצ׳ל פישר, קייטי פולברמן ואיאן לבר. תודה לבני בקר וליוסי צברי

היום, שבעים ואחת שנה אחרי שהגנרל אדמירל הנס גאורג פון פרידבורג חתם על שורת הסכמי כניעה חד צדדיים מול בעלות הברית, ובעצם הביא לסיומה של מלחמה שכמעט וחיסלה את יהדות אירופה, אנחנו מביאים לכם פרק מיוחד ליום השואה. פרק שאנחנו קוראים לו ״שיר אחרי מלחמה.״ לא נעסוק בזוועות עצמן, אלא נביא שלושה סיפורים על ההתמודדות איתן, ביום שאחרי, בדורות שאחרי…נתארח במטבח של משפחת פולמן, ועל צימס ורסק תפוחים נשמע על הקעקועים התואמים של ישעיהו ורון. ​נפגוש את צבי שטייניץ שלא ממש ידע מה לעשות עם עצמו כשרגינה, היפיפייה מברלין, התיישבה צמוד אליו בחדר הקטן שלו בקיבוץ נצר סירני ונתלווה לליזי דורון, שלא ידעה כמעט כלום על מה שאמא שלה עברה, ואפילו לא ידעה מי היה אבא שלה.

הפרק הזה הוא מאוד מיוחד בשבילנו. פרק הלייב הראשון של סיפור ישראלי. נקדיש את כולו לסיפורים על שכנות. שכנים לספסל הלימודים, למדף הספרים, שכנים בהקשר המדיני - והפוליטי וגם כאלה שאין להם שכנים בכלל. מערכה ראשונה: בחתונה שלך, אני גם ארקוד. בדיון הציבורי, המילה שכנים הפכה להיות מן מילה נרדפת ומכובסת לערבים. מאיה קוסובר מביאה לנו את הסיפור הבא מרחובות עג׳מי ביפו. מערכה שנייה: בדד אשב בין אם השכנים שלנו טובים או מעצבנים, נוחים או מרעישים, אנחנו מתייחסים אל עצם האינטראקציה עם שכנים כדבר שהוא מובן מאליו. שי סתרן מביא סיפור מהמקום שאין בודד ממנו. מערכה שלישית: המדרגות. בבניין של מישי יש שלוש קומות. הוא בעליונה ובדירה למטה גרו שלוש בנות דתיות, שלושתן היו באמצע-סוף שנות ה-30 שלהן, רווקות, ומחפשות שידוך ב-ט-י-ר-ו-ף. הסיפור הזה הוא על המסע של אחת מהן. תודות: הפרק מובא בחסות אקטיב טרייל - מערכת חכמה לדיוור אלקטרוני. את התוכנית יוצרים ומפיקים מישי הרמן, יוחאי מי-טל, מאיה קוסובר, שי סתרן, רועי גילרון, שושי שמולוביץ׳, רייצ׳ל פישר, אמיר פקטור, איתי הימן וקייטי פולברמן. על הפרק הלייב, תודה גדולה לכל האנשים מעונת התרבות - למנהלת האומנותית דפנה קרון, למפיקה, ליה לרר, לנעמי פורטיס, איתי מאוטנר, הילה אילן, יוסף משיח, ואחינועם בר. תודה לרדיו הבינתחומי בהרצליה על העזרה. מוזיקה לאורך הפרק: גיא שרף - הלחנה וביצוע שיר סיום: האחיות לוז.

כמו שתשמעו מישי הרמן מבלה לא מעט מהיום שלו בתקשורת עם המשפחה. למרות שהוא טוען שהם פחות או יותר מממנים את חברות הסלולר, נציג השירות של אורנג׳ לא חשב שזאת עילה להנחה… בכל מקרה, כל התקשורתיות המשפחתית הזאת זה כיף גדול. מצד שני, נסו אתם להתמודד עם עומס שכזה. אבל מה לעשות, משפחה… לא בוחרים. כן, זה הכי קלישאה, אבל זה גם פשוט… נכון. וזה גם הנושא שלנו היום, בפרק האחרון שלנו לעונה – משפחה לא בוחרים. יש לנו שני סיפורים עבורכם היום - לגיבור של הסיפור הראשון שלנו יש כל מיני שמות: מומי, שלמה, סולומון ונימר. הגיבורים של הסיפור השני, מירה ואלי קוסובור, לא ישמעו אותו לעולם.

בעשרים ותשעה באוגוסט, 1952, ג׳ון קייג׳, אחד המלחינים החשובים והיצירתיים של המאה העשרים, הזמין קהל מצומצם לרסיטל של מוזיקת פסנתר מודרנית בוודסטוק, ניו יורק. את היצירה שלו, שנוגנה בהופעת בכורה באותו ערב, תוכלו לשמוע פה. כן כן, לא טעינו בקליפ. היצירה הייתה ארבע דקות ושלושים ושלוש שניות של שקט מוחלט. מלא אנשים חשבו שזה חרטה, גימיק. אבל אחרים ראו שקייג׳ בעצם יצר חלל, במה, ל״מוזיקה״ מקרית, מוזיקה של החיים שלנו. יותר ויותר מוזיקאים החלו להופיע עם היצירה, וב-2004 אפילו הסימפונית של ה-BBC הציגה אותו, בהרכב מלא, מול אולם מפוצץ בהופעה שהועברה בשידור חי ברדיו ובטלוויזיה. והאמת היא שכל הופעה של ארבע דקות ושלושים ושלוש שניות מלאה בקולות אמביאנס שונים. היה משהו קונספטואלי מאוד מרגש בהופעות האלו: אף פעם לא ידעת למה לצפות. אם אתם אוהבים את השקט הקייג׳י, אזי שהחבר׳ה בעמותה לזכרו של ג׳ון קייג׳ דאגו לכם. הם פיתחו אפליקציה שבה אתם יכולים לשמוע וגם להעלות ביצועים מקוריים שלכם ליצירה ארבע שלושים ושלוש. יש אלפי ביצועים מכל העולם. הם מסודרים עם סיכות אדומות על מפה של העולם. וכן, אולי אם תורידו את האפליקציה הזאת, תשתכנעו שיש משהו קצת ממכר בלהקשיב לשקט של אחרים… אבל בניגוד גמור, בפרק הזה יהיו לנו הרבה רעש: נהגי מוניות עצבניים, הפגנות שיוצאות משליטה, פרובוקציות אומנותיות, וגם… הצעקה המפורסמת ביותר שאתם לא יודעים שאתם מכירים.

הפעם בסיפור ישראלי - "דג מחוץ למים." יש איזה בעיה רצינית עם האמרה הזאת, כי בניגוד לדג אמיתי, לדג מחוץ למים המטאפורי, יש עדיין צ'אנס, אפילו סיכוי די טוב. אבל זה לא הולך להיות לו קל. והיום יש לנו שלושה סיפורים על דגים כאלו, שנמצאים מחוץ למים שלהם - המים הגיאוגרפיים, התרבותיים, הלאומיים. אנשים שמצאו את עצמם בסביבה מאוד זרה ומנסים, כל אחד בצורה שלו, להסתגל ולשרוד.

כנראה שאין נושא שיותר מעסיק אותנו, החיים, מאשר... המוות. פסיכולוגים בכל העולם מתפרנסים יפה מהאובססיה שלנו כלפיו, הרים של שירים, רומנים ומסות פילוספיות נכתבו ונכתבים עליו, דתות מגדירות את עצמן על פי היחס שלהן אליו. יש המון עצב במוות כמובן, אבל יש גם הרבה אנשים שהמוות הוא... בעצם החיים שלהם: פתולוגים ומדענים, עובדי משרד הפנים והביטוח הלאומי, אנשי חברא קדישא, קברנים, מוכרי פרחים. ובפרק של היום אנחנו הולכים לצד השני הזה של המוות, לצד שבו הוא לא סיבה לדמעות, אלא פשוט עבודה. עסקי המוות בארבע מערכות.

יש לנו מערכת יחסים מאוד מורכבת עם בעלי חיים. מצד אחד לרובנו נראה טבעי לגמרי לאכול קבב בפיתה. מנגל ביום העצמאות זה פחות או יותר האקט הכי ישראלי שיש. מצד שני, נעים יותר לחשוב שבשר טחון גדל על קלקרים לבנים בסופר, ולא היה פעם הבטן של חדווה, פרה חולבת מהרפת בקיבוץ. אז הפעם בסיפור ישראלי, ״חיות מתות, אנשים מהרהרים.״

הפעם נקדיש פרק שלם לסיפור אחד. סיפור של שלושה אחים עיוורים, שיחות טלפון באמצע הלילה, חקירה משטרתית מסועפת, וקורבן אחד מרכזי המרכזייה של גלי צה״ל.

פיל לבן הוא דבר מאוד נדיר ומעבר לכך הוא גם לא בדיוק לבן. פשוט קצת יותר בהיר מפילים אחרים. אבל למי בעצם איכפת? הפעם בסיפור ישראלי - פילים לבנים, בשתי מערכות.

למפגש עם האויב, לרעיון של "לדעת אותו," יכולים להיות נקודות מוצא, וגם תוצאות, שונות לגמרי: אפשר ללמוד אותו כדי לדעת איך לנצח אותו, בקטע לגמרי תועלתני. אבל אפשר גם ללמוד אותו לא כדי לנצח אותו, אלא כדי ל-ל-מ-ו-ד אותו, לנסות להבין אותו. לפעמים התהליך הזה יכאב. כי כשנסתכל עליו, על האויב הרשע הזה שלנו, נראה בהשתקפות גם משהו מעצמנו. אפשר בעקבות הידיעה הזאת להרגיש אופוריה, קתרזיס. אפשר, כמו שנראה באחד הסיפורים היום, להרגיש גם ממש ריקנות או קהות. המפגש יכול לרדוף אותך, או לסמן איזו סגירת מעגל.

השבוע בסיפור ישראלי, פרוייקט מיוחד לתחילת שנת הלימודים - "הפסקת עשר". בחודשים האחרונים צוות שלם של כתבים הסתובב בכל הארץ וביקר בבתי ספר מהרדוף עד ח'ורה, מדימונה עד קריית ארבע. חיפשנו בתי ספר שייצגו את המגוון הדי מדהים במערכת החינוך הישראלית: בתי ספר ממלכתיים וממלכתיים-דתיים וחרדיים, אולפנות ופנימיות, בתי ספר של חינוך מיוחד ובתי ספר אנתרופוסופיים, בתי ספר של ילדי זרים, ובתי ספר מעורבים של יהודים וערבים. ובכל בית ספר הקלטנו רגעים. בהפסקה. הבאנו לכם כמה מהם, מכיתה א' ועד י"ב, משנים עשר בתי ספר שונים.

לכולנו יש את אותו המקצוע. והמקצוע הוא… עורכים. כולנו מספרים סיפורים על החיים שלנו, אנחנו זוכרים התרחשויות ספציפיות, שוכחים או מצניעים אחרות, ודרך התהליך הזה אנחנו עורכים, או מעצבים, את הביוגרפיה שלנו. בונים את הזהות שלנו. את הסיפור שלנו. אנשים עושים את זה. המדינה עושה את זה. האנושות עושה את זה. ובדרך כלל זה הולך טוב. אנחנו מספרים משהו מספיק פעמים, שזה פשוט נהיה מי שאנחנו. אבל בפרק של היום, יש לנו שני סיפורים שבהם העריכה הסלקטיווית הזאת הלכה קצת פחות חלק.

בפרק הסיום של העונה אנחנו מקדשים שעה שלמה לסיפור מרגש במיוחד. חיה בן ברוך, אם לעשרה, מספרת מה הוביל אותה מהקור של אלסקה עד לקהילה החרדית בצפת.

חמשת סיפורי המסע הכי טובים ששמעתם ברדיו: ממסע כומתה של יחידת עוקץ עד לדרכו הפתלתלה של פליט אריתראי לישראל, מ"גיהנום קטן" ברכבת התחתית בלונדון, ורב-שרקן בסין למקום שאליו כולנו, יום אחד, נגיע.

מקריית שמונה ועד דימונה, שתים-עשרה ערים ושלל דמויות ישראליות. ומה מקשר בניהם? דבר אחד בדיוק. הכתובת. הרצל 48. ישראל בשנת 2013. ומה הרצל היה אומר?

הדרך הכי טובה לגלות מה כולנו רוצים לדעת היא פשוט לשאול את גוגל. אז יצאנו לחפש תשובות (סיפוריות, כמובן) לעשרת השאלות הכי נשאלות בגוגל בעברית. את התשובות אנחנו כבר יודעים שאתם רוצים לדעת …

איך אפשר להיות בו זמנית קרוב ורחוק? או רחוק וקרוב? סיפור ישראלי יוצא למצוא סיפורים שבהם המרחק הוא ממש לא כפי שהוא נראה. והתוצאה: פרק שלם ומרגש על תהומות, נגיעות ותקוות.

"צירוף מקרים מטורף, אחד למיליון!" צוות סיפור ישראלי מנסה לגלות מה היא, בעצם, אקראיות.

צוות "סיפור ישראלי" הולך נגד הזרם ומתמקם במקום שכולם רק עוברים דרכו לכמה רגעים. הפעם אנחנו מבלים עשרים וארבע שעות שלמות בבית הפנקייק (המקורי!) במחלף הסירה. אנחנו פוגשים שלל דמויות – מלצרית מבוקשת, משפחה בדרך חזרה מחתונה, שוטף מכוניות פילוסוף, מנהלת "יילו" עצבנית, נגן מנדו-בנג'ו חובב, נופשים שעושים פיקניק על כביש החוף ומה לא…

נכנסים לכלא. מסופר שיושב וכותב בחניון בדרום תל אביב ועד פדויי שבי שחשים נבגדים, סיפור ישראלי שואל מה זה, בעצם, להרגיש כלוא.

פרק שכולו על טהרת הזיוף: מזייפן עתיקות ירושלמי בן המאה ה-19, לדבורים שמתגייסות למערך הלוחם בכדי לזייף גימלים, ומאתגר קרת שכמעט הפך לג'ייסון בורן 2, לקשר שבין מוסכניקים, חיפושיות, סטודנטיות שוות בבן גוריון וג'ורג' קוסטנזה. ואם כל זה לא הספיק לכם – הנה עוד כמה זיופים מרשימים מהעולם.

סיפור ישראלי צולל לתוך נבכי האובססיה. מביקור קבוצתי על ספת הפסיכולוג עד בתי כנסת עתיקים בסוריה, וממר חברות הכנסת ועד ההכרזה המרעישה – מי מחברי סיפור ישראלי הכי, אבל הכי, אובססיבי.

הפרק הראשון שלנו עוסק, איך לא, בהתחלות. ואם נדייק, בהתחלות מחדש. אנחנו מביאים ארבעה סיפורים על אנשים (וגם מקומות!) שמתחילים שוב. יש לנו סיפור על טרמפיסט במסע פוסט-פרידה, סיפור על מוזיקאית עם פגיעת מח שבצורה מפתיעה דווקא די מועילה, סיפור על התחדשות בכרמל שאחרי השריפה וגם סיפור קצר מפי אתגר קרת.