בטלים בשישי - אודיה קורן ונתן דטנר

עוד שנת לימודים עומדת להתחיל, ונזכרנו בימי הלימודים שלנו, פרידה מדולי פרטון שתמיד ידעה מה היא שווה, ואודיה התאהבה בשיר שנוצר ע"י בינה מלאכותית והוא בכח בכל זאת גרם לנו לרקוד

יתרונות וחסרונות של קלאב מד באלפים, האם כל היצירות של בטהובן היו מוצלחות, וגם למה בעצם טיפ במסעדה מחושב כאחוז מהחשבון? הרי העבודה היא אותה עבודה לא משנה כמה עלתה המנה...

מה אנחנו "החזית הכלכלית"? מה זה דיבור על מע"מ עכשיו???? מזל שחזרנו מהר לדבר על הופעה בקצרין, ועל פוליטיקאים בעיירה איטלקית בעלי תמריץ מיוחד לעשות עבודה טובה ועל פתיחת מייל לתינוק...

תכנית שהתחילה עם הזקן של נתן, המשיכה עם התכנית של ענת גורן "חם לי, קר לי" בכאן 11, עברה לחוויות מהשחייה בבריכה, ונגמרה בפוסט שכתבה רז שמואלי, על העבר שלה ואולי של כולנו.

סיפורים על הכלבות שלנו, על האח של אודיה והאחות של נתן. מי לא עבר חרם בבית ספר. לאודיה נמאס מסקרי שביעות רצון מהשירות, מועדון "אחלה חרא סרט" צפה ב"תגלית" של ספילברג, ושיר לתשעה באב.

הם נשמעים כמו זוג נשוי (אבל הם לא). הם אוהבים ורבים (אחרת מה זה מעניין?). הם מדברים על הנושאים הבוערים מהשבוע שחלף (אבל בעצם על השטויות הקטנות בחיים של כולנו)...

הם צוברים וצוברים ובכל יום שישי ב-13:00 השחקנים אודיה קורן ונתן דטנר נפגשים כדי לפרוק, ואתם מוזמנים להיות זבוב על הקיר בשיחת הסלון הכי טובה ברדיו.

⚽️ יש משחקי כדורגל שמשעממים אפילו גם נתן ופצ'קה.

😍 למרות שהיא אוהבת תשומת לב, אודיה לא אוהבת להיות סיבת תשומת הלב. 

🇰🇷 ושני עניינים קוריאניים מסקרנים. 

אודיה חזרה מסקוטלנד, וביום היחיד שהיא רצת לשחות שם באחד באגם נס (כי לוך זה אגם!), היא שכחה את בגד הים... בעקבות המונדיאל נתן חשב על שייכות והשתייכות ולמה זה כל כך חשוב לנו, האם נשמח לפגוש את מי שהיינו לפני 30 ו-40 שנה, וגם שני שירים יפים-יפים של אווה קילפי מנוחתה עדן. 

כלומר חזרנו לסיפורים ישנים וטובים עד שנחזור באמת. 

לקט יוני 2026

בין אחיות שלא הכרנו, לסרט על מייקל ג'קסון, ולמה להירשם לריטריט אם זה מה שהמחשבה עליו עושה לנו?

שבוע ראשון בלי אודיה (יהיו עוד). 

אנחנו הרגשנו שלשלוח צילום מהצבעה שאמורה להיות אישית ועל פי המצפון זה מוגזם. אם זה פוליטי מידי לטעמך, אפשר לדלג 15 דקות קדימה.

למה לקבוע עם חברות וחברים שלא נדבר על מחלות, נכדים ופוליטיקה ומה עבר על נתן בשלישי בשלייקס?

וגם המלצה (סוג של...) על הסרט "צבעי הזמן".

לאודיה ונתן נכנס איזה ג'וק בראש, לשאול אנשים איזו דמות משיר היו רוצים לפגוש, למה ומה היו רוצים ורוצות להגיד לה?

נעתרו לניסוי המחשבתי הזה רשימה מכובדת של חברים וחברות:

דניאלה לונדון דקל, יאיר ניצני, הדר לוי, ד"ר שמעון אזולאי, אשכול נבו ואילנה דיין כולם עם בחירות מנומקות ומעולות!

נתן מתגעגע להומור בלי חשש מהפוליטיקלי קורקט, אודיה מנסה להבין מי יזמינו חופשה במלון שמדמה חוויית כליאה בבית סוהר, ומי באמת יצליחו להבין אותנו (לא רק את אודיה ונתן, את כולנו)?

העלאה נוספת!!!
לפעמים, רק לפעמים הדמעות בתכנית לא מרוב צחוק, אלא מצער.
אודיה נפרדה מחברה הטוב בטרם עת, וענבל מסיימת ברגע של גאונות מוזיקלית. 

אחרי יום העצמאות ה-78, אודיה ונתן חשבו על העלבון של בן-גביר בטקס המשואות, על גאווה ישראלית בדני אבדיה ובכלל, האם ככל שאנחנו מזדקנים ומזדקנות הדברים דחופים יותר, וגם מה הקטע עם קניות באינטרנט?

נתן היום בדיוק בן 70, וזו סיבה מספיק טובה לספירת מלאי כמו שרק אצלנו אפשר לעשות. 

אחרי שניסינו להבין את פשרה של הפסקת אש, התפנינו לחזור למיטב הלהיטים של נתן לאורך הדורות. אודיה הביאה במתנה את ג'ימבו ג'יי וזה-זה, נתן בתמורה שיר של עידית ברק. 

מזל טוב!

הפסקת אש, פירושה שידור מיפו ואנחנו כאן!
כבר התרגלנו, אבל עדיין לא נסכים להתרגל ל"סבבים" בעיקר כשתושבי הצפון עוד סופגים אש. 
וגם עניינים שבשגרה כמו הקשר המוזר שלנו לדברים שמסרנו, צ'פלין ואיינשטיין בשיחה על חשיבות, ועוד ככל שהספקנו. 

שוב נפגשנו מחוץ לאולפן. כל אחד ואחת בבית. דיברנו על ליל הסדר המוזר השנה, על פעמים בהן חיטטנו וגנבנו לאמא מהארנק, וגם זיכרונות ילדות מחתונות של אחרים, כלומר ההתנהגות של הורינו לקראת, בזמן ואחרי החתונה. 

הסאונד, זה מה שיש. #סליחה. 

לפעמים, רק לפעמים הדמעות בתכנית לא מרוב צחוק, אלא מצער.
אודיה נפרדה מחברה הטוב בטרם עת, וענבל מסיימת ברגע של גאונות מוזיקלית. 

לא, לא הסרט. 
מצד אחד - חתונות זה יופי. מצד שני, למה צריך להתחתן גם בפרק ב'?

חוקי מרפי, או פתיחת פה לשטן - מה שזה לא יהיה, לאודיה באמת היה פאנצ'ר בסוף. 

שיחה כנה על הסרת שיערות מכל מיני מקומות, לנשים וגברים. 

גם לכלבה יש סטנדטים!

לפעמים הנהלים, יכולים להוציא אותה מדעתה. 

או איך הנסיעה ברכבת הפכה לסיפור מצוין

יש שיקראו לחוויה הזאת - "מכה קלה בכנף"

במקצוע שלנו, צריך מפעם לפעם לרענן את התמונות שיש לנו למטרות יח"צ, כדי שיהיו דומות למצבנו היום. 

ומי היה מאמין שהוא ייתקל בדברים כאלה בשכונת מגורים 

כל אחד ושיטותיו (אודיה משתדלת לא להילחם)

באתר Booking היא נאלצה להגדיר את סוג הזוג שהיא ופצ'קה מגלמים. 

אין מתסכל יותר מלהיתקע בחו"ל בגשם בלי מטרייה...

אודיה ופצ'קה נסעו לרדוף אחרי הזוהר הצפוני והטירפיץ. 
מה זה הטירפיץ? האזינו וגלו. 

גם השבוע לא העזנו לצאת מהבית בגלל המלחמה. אז קבלו עוד לייב בפייסבוק. שתורגם גם לאודיו. 
היום יומולדת לאודיה, אבא של סמדר נפטר והלוויה התקיימה תחת אש ושגרת המלחמה שלנו נמשכת - וזה לא טוב בכלל.

ביקשו? קיבלו!

לא העזנו לצאת מהבית במסגרת מבצע (מלחמה?) "שאגת הארי", אבל לא יכולנו לוותר על שיחה - אז עשינו לייב בפייסבוק. עכשיו זה גם באודיו. 
איכות הצליל לא מזהירה אז לא לבוא בטענות. מצד שני, דיברנו על המצב הנפשי הרעוע שלנו, על ההכנות בבריכה ובמקלחת לאזעקה, מה עשינו לפני שנכנסנו לממ"ד או למקלט, ולראשונה מאז שאנחנו במעקב, התחזית של נתן הייתה שגויה!

בתחילת השבוע, אז בשנת 2017, נכנס חוק השקיות לתוקף. עד סוף השבוע החיים של אודיה כבר לא נראו אותו דבר.

אין צורך להכביר מילים - זו הייתה חוויה שכמותה נתן לא חווה. 

אודיה ופצ'קה מצאו את הספה היחידה שלא הייתה ב-Sale, וגם קסדה ושוט בארון הישן

מהזכורים בסיפורי התכנית. נתן התמודד בגבורה עם אבן בכליה (מומלץ לחזור לתכנית המלאה).

המעלית התקולה שלה דרשה מאודיה לא מעט תושייה. 

כבר חודש שנתן וסמדר בלי אינטרנט, ונותני השירות לא בדיוק מספקים את השירות הנדרש. 

שיחה ארוכה מימי הסגר הראשונים בקורונה. יאיר גרבוז מתקוטט (בעיקר נפשית) עם ספקית התקשורת שלו. 

פצ'קה נדבק למלכודת עכברים, ונתן לבש את החולצה של סמדר

כמו ילד הונגרי טוב, נתן רצה לגרום לאמא להתגאות בו, אבל פלט חתיכת קללה איומה.

תקלה בתחילת ההקלטה הפכה לשיחה פילוסופית של ממש

אודיה חושבת שמתישהו למלחמה יש חיים משלה, בלי קשר להחלטות של מנהיגי העולם, והתחזיות של נתן למציאות הבטחונית והפוליטית איכשהו תמיד מתגשמות.
אודיה ירדה להופיע באילת, והטיסה חזרה הייתה חוויה, נתן הגיע מלא קיטורים קטנים וגדולים. 
ומה זה ארטיק עם שקדי מרק למען השם???

זיכרונות מימי הרדיו העליזים, פרידה ממתי כספי וגם אל תבקשו מנתן להופיע באירוע חברים ידידותי, אם הזמנתם אותו כחבר. זה נראה ניצול...

בשנת 2015 חברנו לדורי בן-זאב ב-88FM לשידור חוצה תחנות כדי לחגוג את יום הרדיו הבינלאומי. 

היה שונה ומיוחד וגם כיף במיוחד.

אם תצעקו דטנר ברחוב, הוא דווקא עונה. אבל נתן לא ממהר להגיב לוואטסאפ או לשיחות טלפון.

חוץ מזה קצת שמות חיבה, געגועים לניל דיימונד, ואם אפשר שהבינה המלאכותית לא תזכור עלינו כל כך הרבה, או אולי בעצם שתזכור...

ביציאה מחנייה, באזור מוכה חנייה, אודיה מבקשת שלא תקחו את הזמן ותעשו הכל כדי לפנות את המקום בזריזות. זה חשוב לשידור. מה אנחנו באמת יודעים על ההורים שלנו, וגם "אוכל של סבתא" ו"תוצרת חוץ" כתו תקן לאיכות (או נוסטלגיה)

שוב מתיחות באיראן, ושוב תקופת המתנה, ואודיה בכלל נמשכת למחשבה של להיות בליבו של אסון. נתן לעומתה לא מחפש תשובה (או לחזור בתשובה), ובכל זאת הסדרה התיעודית על אביתר בנאי מרתקת אותו. 

אודיה חזרה מלאת סיפורים מהמרדף אחר הזוהר הצפוני.

ליקטנו את עצמנו, אבל איזה לקט!
בין גרעפס בטעם קבב, למשמעות הנשגבת של אומנות, דיברנו גם על החיבה המפוקפקת למסאז' והזוגיות שלנו...

כמו תמיד אצלנו, כל התחלה היא הזדמנות להרהור או סיפור. 
אז נתן סבא בפעם השלישית, והפעם זו נכדה! אודיה ופצ'קה התחילו ללמוד איטלקית, ונתן קנה טסלה. בקיצור, אנחנו חזק בהתחדשות ושינויים...

דניאל רובס נכנס לנעליו של דטנר, זמנית בלבד! סקטע מפתיע הייתה םחות מוזיקה מאי-פעם בתכנית...

לא נשאר במדינה מישהו שלא חטא, למה לשחזר הודעת וואטסאפ שנמחקה ע"י שולחה?
נתן ממליץ על הסרט "הזדמנות שנייה" והאם כשחקנים אנחנו זקוקים פחות לפסיכולוגיה?

אודיה עפה על הביצוע של הפיקסיז לקה סרה סרה - נתן פחות אהב את הביצוע והאם "מה שיהיה יהיה" זה משפט אופטימי או פסימי

נתן מודאג מאוד אם החרדים לא ישתלבו בחברה הכללית, הבינה המלאכותית בסוף תדע טוב יותר מאיתנו, מה זה אומר אפילו עלינו שערוץ MTV מפסיק לשדר מוזיקה, ובית הקפה החביב עלינו נסגר. וגם האם למתוח ביקורת על שורד השבי אלי שרעבי על המסלול בשבוע האופנה?

אבוקות במגרש הכדורגל, צעקות בכנסת, ואודיה ונתן תוהים מה קרה לנימוס הבסיסי של מה מותר ומה לעשות בקהל אנשים? בעקבות מאסטר שף אודיה תהתה מתי נצליח להתשחרר מאשמה וגם שני טקסטים מפרקים מהעיתון אחד של עמיחי איתאלי, השני של רענן שקד. שניהם על המלחמה שלכאורה נגמרה אבל עוד ממשיכה בנו. 

לצד השמחה הגדולה, משהו לא לגמרי רווח לנו, וגם פרידה מחברה טובה או מתכון לחיים מאושרים. 

לאט אבל בטוח, מנסים שוב לחזור לשגרה. 

בראש השנה ענבל נזכרה בתכנית המפוארת הזאת.

אנשי ונשות המקצוע ששמעו אותה שאלו - אבל למה השארתם את התקלה בשידור? התכנית הרי מוקלטת! ובכן, כי אצלנו גם תקלה היא נושא שיחה מפואר שחבל לפספס. 

התכנית שודרה לראשונה לפני עשור, ועכשיו לשמחת כולנו, זמינה לראשונה להאזנה 

תבלו!

התכנית שודרה לראשונה ב-24/07/2015

לכבוד ראש השנה הבאנו אותה עם נושא חדש ומהפכני - התחלות. 

דיברנו על התחלה עם בן או בת זוג, על התחלות של ספרים, שירים ומחזות. הלל מיטלפונקט הסביר לנו למה הוא בכלל מתחיל לכתוב הצגות מהסוף. וגם התחלה חדשה במדינה חדשה עם הסטנדאפיסטית, קנדי אבלסון, ידידת התכנית. 

שבוע שני באולפן החדש, וברור שעלינו לישן...
חוץ מזה, 

ענבל, עם זה נגמר זה חבל. אבל בכל זאת צריך לפטר פנים אל פנים. מוסדות הלימוד החרדיים בירושלים גרמו לנו לחשוב מה זה "לא משלנו"? הרי זה לא פרקטי ומשם נזרקנו למקורות שלנו כעם עבדים...

נתן מיהר לקבל את הטענה שהרומן בין ליאם ניסן ופמלה אנדרסון היה מפוברק, נזכרנו במי שזרקו אותנו ואודיה נזכרה ברגע בו היא באמת התפדחה... 

השעה לא התחילה איתנו. אבל אחרי שקיבלנו את בשורת השבת החלל החטוף אילן וייס מבארי, ניסינו להמשיך עם תכנית רגילה. זה כמעט הצליח לנו. 

אודיה מנסה עכשיו, במקצוע שלה, לעשות דברים שהיא לא רגילה, פרידה מרמי הויברגר, ומה לעשות כשהצדק איתנו, למרות שטעינו? 

חם לנו. אבל מה חדש?
ניסינו להבין למה יש מאזינים ומאזינות שמרגישים בנוח לבקש מאיתנו לשנות את נושאי השיחה, תהינו במה מותר האדם מהבהמה בעקבות סיפור של בילי קריסטל הגאון, נתן שמע רופא שאמר שהרפואה המודרנית בעצם לא מרפאה שום דבר, ואודיה נזכרה בביקורים עם בתה הצעירה בטיפת חלב. אל דאגה - הילדה כבר עושה ביי ביי, ואומרת מילה עם משמעות. 

צר לנו, אבל כבד לנו על הלב ורע על הנשמה, וקשה לראות את הסוף. לכן, נשענו על טקסטים של חנוך לוין ודליה רביקוביץ' על אהבה לקראת טו באב, פצ'קה ואודיה סחבו סרוויס בחזרה לארץ מאיטליה, וסמדר ביצעה עבירה קלה כדי להביא איזה בקבוק לארץ. 
סיימנו הכי רחוק מישראל שאפשר - באיסלנד צמצמו את שבוע העבודה ל-4 ימים. שם זו הצלחה מסחררת. אבל מה איתנו?

שמענו את שוועת המאזינים והמאזינות. אבל מה לעשות שהיו מן חודשים כאלה? אז כן, זה לקט. אז מה? עדיף שום דבר בכלל? איזה צמד מחליף חיוור ולא מספק?
אולי זה שגעון גדלות (של ענבל) אבל אנחנו חושבים שעדיף אנחנו מפעם על משהו אחר מעכשיו. 

בקיצור, נבין אם תדלגו. אבל אנחנו בעצמנו לא זכרנו כל מה שאמרנו...

בהיעדרה של אודיה, משה דץ התגייס לשבת עם נתן שעה שלמה. הוא אפילו חשב על שם חדש - דצנר!

הם דיברו על הקיץ, ועל מדוזות, על ספר חדש שמספר על בגידה באופן חשוף ואישי, וגם על האירוויזיון - כי אי אפשר לא, כשבאירופה חושבים להדיח אותנו, ובאולפן יושבים שני בוגרי התחרות...

ולא לדאוג, בשבוע אודיה תחזור.

בתום המערכה באיראן (או מבצע "עם כלביא") אודיה ונתן מתקשים לחזור במהירות לשגרה. לכי תסבירי לצרפתי מפרובנס שאנחנו מעתה אנשים שיכול ליפול להם טיל על הבית... אודיה צפתה בסרט הרוסי "האומן ומרגריטה" שם אומר השטן למרגריטה המבקשת להשיב את הכל כפי שהיה, שזה בלתי אפשרי. אודיה מתרגשת מסיום הלימודים של בתה הצעירה, ובעקבות שיטוט ביוטיוב, נתן תוהה למה אנחנו עדיין מסרבים ומסרבות לזרוק ספרים? אודיה חושבת שזה בגלל הקשר הרגשי. וכך הפכנו לספיישל שבוע הספר...

אין לנו הכישורים הנדרשים לסייע לחיל האוויר או לפיקוד העורף, והלוגיסטיקה של שידור מהאולפן הממוגן של גלי צה"ל לא באה בחשבון. אבל אנחנו מחוייבים למאזינים והמאזינות שלנו, אז נפגשנו (בקירוב טוב למרחב מוגן) והקלטנו תכנית שלא תשודר ברדיו לעולם. 
החיסרון- היא קצת יותר קצרה - 45 דקות. 
היתרון (ענבל חושבת שהוא חיסרון) - אין שירים.

אז אם נמאס כבר מהכתבים והפרשנים הצבאיים, ולא נותרו סדרות לעשות עליהן בינג', קבלו אותנו - המרגיעים הלחוצים הלאומיים!

(זה לא הרבה, אבל זה מה יש...)

מחלטורות דרך סודות משפחתיים של דפנה ארמוני ובכלל ועד צ'רצ'יל שאיחל לכולנו מזל. 

נתן היה עסוק בענייניו, אז זימנו לאולפן את בת-אל בלן שכבר הגישה בעבר איתו, אבל פעם ראשונה שהיא חוברת לאודיה לשעה של גירל פרוור מצחיק ואישי.

אז לא שכדאי שנתן ייעדר לעיתים קרובות, אבל אם הוא נוטש - בת-אל היא חלופה לא רעה!

אודיה ונתן נזכרו בתכנית שעשו לפני עידן ועידנים (טוב, כמה שנים. אבל מי סופרת?) וחשבו מה כדאי להוסיף לעשרת הדיברות. 

נתן היה עסוק בענייניו, אז זימנו לאולפן את בת-אל בלן שכבר הגישה בעבר איתו, אבל פעם ראשונה שהיא חוברת לאודיה לשעה של גירל פרוור מצחיק ואישי.

אז לא שכדאי שנתן ייעדר לעיתים קרובות, אבל אם הוא נוטש - בת-אל היא חלופה לא רעה!

חוויות מלונדון כולל המחשבה על עולם הפנטזיה שלנו, ולמה זנחנו אותו בבגרות. הרי בילדותנו דמיינו את עצמנו בכל מיני מקומות ותפקידים...

נכון, זה לקט. אבל לקט פטריוטי. עם טקסים, וארוחות חג אצל החברים, וגם ניקיונות, וקופאיות ומדים!

אלה הימים הנוראים שלנו, הדור השני. בין שואה לתקומה אף פעם לא קל. נתן תהה למה לא למחוא כפיים אחרי עדות מפעימה של שורד שואה, ובכלל מה משמעות הכפיים? אודיה צפתה ב"עד שיצא עשן לבן" ויצאה עם כמה תובנות, נתן קרא את אסף אביר ומציע לנסות ממש לטעום את האוכל שלנו, באופן בלשי, ואודיה מזכירה את חשיבותו של מועדון "אחלה חרא סרט" שלה עם נתן ואלון אופיר. חברות בלי בני ובנות זוג. 

כמידי שנה, אנחנו לא מוותרים על הזכות לפגוש את מי שעוד יכולות ויכולים לספר לנו בגוף ראשון מה עברו באותן שנים נוראות תחת ידי הנאצים. 

הפעם ביקרנו את איטה, איטי. אישה חדה וחדורת להט, שנתפסה בהונגריה ונשלחה לאושוויץ ומשם למחנה עבודה. ובסופו של דבר הצליחה להתאחד עם בני משפחתה, בדרך נס, כאן בישראל. 

רוב החג עמדנו בפקקים, ובכלל לא היה פשוט. בכל זאת הגענו, למרות הכל. לאודיה יש עניינים עם העיניים - הכל בטיפול, לא לדאוג. זה אמנם שיגע אותה., אבל גם גרם לה לחשוב מתי אנחנו נכנעים ומטפלים בבעיה (בריאותית או אחרת). יאיר גרבוז חברנו הוציא ספר חדש, והזכיר לנתן איזה איש חכם ומקורי הוא. ולמה לעזאזל שלחו לחלל קבוצת נשים שלא ידעו להעריך את גודל המאורע???

לקראת פסח, אודיה עשתה קניות. זו הייתה טעות בכל כך הרבה רמות. נתן לא מבין למה בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו. המשפחה של דני קרמן העלתה על הכתב את כל "סיפורי האבא והסבא" שלו, שהפכו למתנה נהדרת לו ולמשפחה ליומולדת. וגם המנהגים המשפחתיים הקטנים בליל הסדר.