AI. סטארט אפ. בעל. אישה.

אחרי שבועות שבהם עבדנו סביב השעון, משמרת בחמש בבוקר, משמרת יום ועוד משמרת אחרי שהילדים נרדמים, הדדליין של הדמו הוציא אותנו מדעתנו. דמו שכבר מצחיק אותנו לקרוא לו דמו, כי הוא בעצם כמעט המוצר בשלמותו.

פתאום מצאנו את עצמנו מחפשים על מה לריב. קוטג׳ או חביתה לילדים, איזו חולצה עוד לא נכנסה לתיק של הגן. לא היו עלבונות ולא חוסר כבוד חס וחלילה, אבל נהיו bad vibes בבית, והילדים נדרכו בשנייה. אנחנו לא רגילים לריב ולאחרונה זה קורה מדי פעם.

כל זה ישב על שבועות של סיר לחץ. כל לילה מחדש אנחנו אומרים: יווו, איזה יום זה היה. עבדנו יום אחרי יום, לילה אחרי לילה, עם הדדליין מול העיניים, עם סטרס בכל נים בנשמה, עד שיצאנו לגמרי מפרופורציה.

ב- 8:30 בבוקר של אותו יום נכנסנו לפגישת הזום השבועית עם מאיה סלע, המורה הרוחנית שלנו, כשאף אחד מאיתנו בכלל לא רוצה להתחיל לדבר. מסתבר שלא היינו צריכים. מאיה הסתכלה עלינו, חייכה ומיד התחילה לדבר בעצמה ומשם הכל נפתר כמו בקסם. יצאנו עם הבנה חדשה ששינתה אותנו:

אין קשר בין דדליין לבין סטרס. 

המציאות לא השתנתה - הדדליין קיים ואנחנו חייבים לעמוד בו. 

אנחנו עדיין עובדים עד שתיים בלילה, עדיין מפתחים את הדמו, עדיין מדייקים את מצגת המשקיעים שלנו כדי להצליח להסביר באמת את אנרוליקס, 

אנחנו תמיד עם העיניים על המטרה, ממוקדים כמו שלא היינו מעולם ועדיין ברבאק. 

אבל עכשיו אנחנו עושים את כל זה בלי ההיסטריה. בלי הסטרס הפנימי שליווה כל נשימה.

ההבנה הזאת סידרה לנו מחדש את הנוסחה של החיים בתוך סטארטאפ.

אל תתבלבלו - בסטארטאפ צריך לעבוד הרבה. צריך לעבוד מהר. צריך לעבוד מאוד מאוד מרוכז. 

כי בזמן שאתה ישן, המתחרה שלך ער. וגם אם הוא יהיה ציון 2 ואתה יכול להיות 10, אם הוא הגיע לפניך, הוא ניצח.

מאיה הפרידה לנו בין 2 ה"אמיתות" שקשרנו יחד. אנחנו יכולים ורוצים לעבוד קשה, הרבה ומהר, ומעכשיו אנחנו עושים את זה בלי הסטרס. נגמר. אפשר גם להישאר עם העיניים על המטרה, וגם לא לוותר על השינה, על הדייטים, על הילדים ועלינו.

בשבועות האחרונים היינו כל היום ביחד, אבל לא באמת נפגשנו. עבדנו יחד, פיתחנו יחד, קיבלנו החלטות מטורפות יחד, אבל האוהבים, בני הזוג והחברים הכי טובים לא עצרו מספיק כדי להיפגש ולחגוג את הדרך.

דיברנו גם על מה שקורה כשבעל ואישה הם גם פאונדרים משותפים של סטארטאפ. אין זמן ללכת כל אחד לעבודה שלו ולתת לריב להירגע. אנחנו עובדים יחד, תלויים זה בזו, מקבלים החלטות יחד ובוראים מציאות חדשה יחד. כל דבר שקורה בעבודה משפיע על הזוגיות, על הבית, על הילדים ועל כל הספירה הזאת שהיא אנחנו.

אנחנו מדברים על למה שותפות בין פאונדרים היא מערכת יחסים לכל דבר, למה כל השותפים וכל הפאונדרים צריכים לעבור טיפול זוגי או עבודה רוחנית, גם אם הם לא בני זוג. ואיך פגישה אחת יכולה לסתום דליפת אנרגיה ולהחזיר את כל האוויר לריאות.

באמצע אנחנו גם נזכרים לעשות את הפתיח (אולי בפעם הבאה נוסיף לרונן אקו ברגע הזה?) ואז אנחנו מוצאים את עצמנו בדיון הבא: 

עבודה מהבית או עבודה מהמשרד?

האם 60 שעות שבועיות במשרד הן הוכחה למחויבות? האם מי שנמצא פיזית במשרד באמת עובד יותר? ואיך ענת מתארת יום ממוצע של שכיר, מהתקופה בה עבדה במשרד רואי חשבון גדול? 

ובינתיים אנחנו עובדים גם מהמשרד, גם מהבית וגם מתוך הראש שלנו, שלא באמת מפסיק לעבוד אף פעם. כי כרגע אנחנו גם הפאונדרים של Anrolix וגם העובדים של Anrolix וגם שני אנשים שיודעים שהם בוראים משהו מאוד גדול, שעומד לשנות את העולם ולהציל מאות מיליונים בכל העולם.

אנחנו ענת ורונן וייס. 

זוג נשוי, הורים ל- 4 ילדים והפאונדרים של סטארטאפ Ai בשם Anrolix.

זה יומן המסע הלא ערוך ולא המתוסרט שלנו, בזמן שהוא קורה.

אוהבים אתכם,

תודה שהצטרפתם אלינו למסע של Anrolix

ועוד מילה חשובה:

מאיה סלע מלווה אותנו באופן פרטי כבר הרבה מאוד שנים. אנחנו קוראים לה מצילת חיינו, היא הרוויחה את התואר הזה שוב ושוב. יש לה תלמידים בכל העולם .מי שמעוניין בפרטים שלה מוזמן לשלוח לנו הודעה ונחבר בשמחה.

חלוקה לפרקים:

00:00 הריב והדדליין שהוציא אותנו מדעתנו

00:51 כל יזם רב. כל רב יזם.

01:21 קוטג׳, חביתה ו־bad vibes בבית

04:41 עובדים בשלוש משמרות

07:31 הפגישה עם מאיה סלע

07:51 להפריד את הסטרס מהדדליין

11:15 מי שעובד קשה עושה כסף?

13:42 לעבוד הרבה ומהר ולחגוג את הדרך

14:31 כל היום ביחד, אבל לא באמת נפגשנו

17:31 מה קורה כשרבים וגם עובדים יחד

19:11 כל השותפים וכל הפאונדרים צריכים טיפול זוגי ורוחני

22:28 הפגישה שסגרה את דליפת האנרגיה

23:55 עבודה מהבית או עבודה מהמשרד?

24:37 מחויבות של 60 שעות במשרד

26:18 יום טיפוסי במשרד: מהפקקים עד הערב

30:39 12 שעות בבית מול 12 שעות במשרד

פרק 3 מתחיל עם הקקנוע של העירייה שמחליט להרעיש בדיוק מתחתינו. הציפורים מצטרפות, הבנים שלנו בפארק מים בלעדינו, וחולצת קייטנה אחת במידה הלא נכונה כמעט גורמת לנו לעזוב את כל התכנות, האפיון והדמו ולרוץ  לעצב ולהדפיס בעצמנו חולצה מעכשיו לעכשיו.

בקיצור, אנחנו עוברים השבוע שיעורים בשליטה ובשחרור שליטה.

וזה קורה בדיוק אחרי שקיבלנו החלטה שמבחינתנו הייתה מאוד דרמטית: להיחשף עד הסוף.

לצלם כל יום. להראות בדיוק מי אנחנו, מה אנחנו ומה אנחנו עוברים. לא רק כפאונדרים של Anrolix, אלא גם כזוג נשוי, כהורים לארבעה ילדים, כבעלי עסק קיים וכשני אנשים שנמצאים בתוך מרוץ החיים ובמקביל דוחפים בכל הכוח סטארטאפ AI שנמצא רגע לפני הדמו.

ואז צילמנו שני פרקים ונהיינו חולים.

זה כמעט לא קורה לנו. אבל עכשיו זה קרה. 

רונן הרגיש כל כך רע שהוא עצר יום שלם את הפיתוח של אנרוליקס. אחר כך שנינו איבדנו את הקול. בפרקים הראשונים שלנו, בדייטים הראשונים אתכם (!) עם מי שיצפה בנו ויאזין לנו, אנחנו נשמעים כמו צפרדעים ולא באמת יכולים לצלם.

וברוח החשיפות רונן מספר שהאתגר הכי גדול באנרוליקס הוא לא הטכנולוגיה, לא התכנות, לא המודלים, לא התמיכה ב- 95 שפות ולא הארכיטקטורה.

האתגר הוא ענת.

ואתמול קיבלנו הוכחה לא פשוטה לזה...

רונן רצה להתקדם עם הארכיטקטורה ועם התכנות. יש דדליין לדמו, יש מצגת משקיעים שמחכה, ויש תשתית שכבר הונחה. ואז ענת הסתכלה על חלק אחד במוצר - חלק שרונן חשב שהוא כמעט שלב ביניים שלא באמת סופרים אותו, ועצרה הכל.

נכנסה לחדר ויצאה ממנו עם 2 מסמכים. אחד מהם באורך 14 עמודים. בתוכם היו 205 רובריקות ומאפיינים שצריך להכניס למוצר.

רק לחלק הקטן הזה.

עבור רונן, המשמעות לא הייתה רק שיש עכשיו עוד עבודה. המשמעות הייתה לעצור, להבין שהתשתית שכבר הונחה לא מספיק טובה, לשנות אותה - וכל זה כשיש דדליין, משקיעים ומצגת שאי אפשר לשלוח לפני שהדמו מוכן (אנחנו נסביר באחד הפרקים הקרובים למה בכלל אנחנו בדדליין).

לא ראינו אותו הדבר. 

רונן אמר שזה עץ ירוק. ענת אמרה שזה הר חום. ושגם אם זה עץ ירוק, יש 50 מיליארד סוגי עצים ועוד אינסוף גוונים של ירוק. ואם אנחנו באמת רוצים לפתור בעיה מאוד מאוד קשה, הניואנסים האלה חייבים להיות בתוך אנרוליקס.

זה המקום שבו עשרות השנים שלנו במחקר, בעבודה עם אנשים ובהיכרות עם הלקוחות העתידיים של אנרוליקס בכל העולם, פוגשות את האיפיון ואת הפיתוח הטכנולוגי.

זה היה רגע מטלטל. 

מצד אחד, רונן הוא זה שצריך עכשיו לפתח את כל זה. מצד שני, כפאונדר של אנרוליקס, זו הייתה עוד הוכחה לכך שעל בורג שנראה קטן במערכת יושב פיצוח הרבה יותר גדול.

בינתיים בדרך כבר איבדנו משקיע אחד ששוחח איתנו בטלפון וחיכה למצגת. 

אחרי הדיליי הוא כבר היה בחו״ל ואמר שהוא לא פנוי לזה יותר. ה"לא" הראשון שלנו… 

אבל הבנו שאם רונן לא היה עוצר אותנו שבוע קודם, מטיל וטו על המצגת ומכריח אותנו לחדד את המהות של אנרוליקס - היינו עלולים לאבד הרבה יותר ממשקיע אחד.

מצד אחד, בכל סטארטאפ ובכל עסק יש רגע שבו צריך לדעת לחתוך. אי אפשר להמשיך לעוד גרסה, עוד סיבוב ועוד שיפור לנצח. צריך לבחור איפה שמים את הכוח ואיפה אומרים: לזה נגיע בשלב הבא.

אבל יש גם את הצד השני, יש גם מקומות שבהם אסור לחתוך.

יש מקומות שבהם ההתעמקות היא לא עיכוב בדרך למוצר. היא הבידול של המוצר. היא ה- MOAT. היא הדבר שבגללו המוצר הזה צריך להתקיים ובזכותו אף אחד לא יצליח לחקות את אנרוליקס באמת.

לסיום אנחנו עוברים שיעור מול המצלמות.

אנחנו מבינים שאם החלטנו להיחשף ולספר את האמת, אי אפשר לספר רק את האמת הקשה.

האמת היא גם האמת המחמיאה.

אם יצרת פיתוח שהוא גאוני ואף אחד עוד לא חשב עליו - תגיד את זה בלי לפחד. לא מתוך יהירות ולא מתוך רברבנות, אלא מפני שזאת האמת שלך. אתה לא צריך לחכות שמשקיע, קרן הון סיכון או מישהו מבחוץ ייתן לך אישור.

אתה צריך לדעת את זה גם אם 200 האנשים הראשונים אומרים לך לא. גם ברגעים שבהם הביטחון מתערער.

אז בפרק הזה אנחנו עוברים עם עצמנו שיעור בקילוף קטן של האוטומט הצנוע של שנינו, ואומרים את המילה ״גאון״ כל כך הרבה פעמים, שרונן כבר עוצר ושואל כמה פעמים אמרנו אותה.

וכן, אנחנו עושים את כל זה צרודים. ומתברר שקשה מאוד לריב כששניכם צרודים ורוצים להביע פאתוס, אבל אין לכם קול.

אנחנו רונן וענת וייס. זוג נשוי, הורים לארבעה ילדים והפאונדרים של Anrolix.

זה יומן המסע הלא ערוך ולא המתוסרט שלנו, בזמן שהוא קורה.

אוהבים אתכם.

תודה שהצטרפתם אלינו למסע של Anrolix

פרק 2 מתחיל במסיבות הסיום של הילדים, ברגע קטן שבו המורה מרגישה צורך להגיד - כתבתי את זה לבד, לא עם AI.

משם נפתחת שיחה על AI, תוכן, אמון, אותנטיות, מיתוג אישי ומה קורה כשאנחנו מתחילים להרגיש שטקסט מסוים “נגוע ב-AI”. למה אנשים מתנצלים כשהם כותבים עם AI? למה תוכן שנראה יותר מדי AI גורם לנו להאמין פחות? ואיך יכול להיות שרוב מי שכותב עם AI - מאבד אמון כשהוא חושב שמישהו אחר כתב עם AI?

אבל כמו תמיד אצלנו, השיחה לא נשארת בתיאוריה. היא גולשת מהר מאוד למה שבאמת קורה מאחורי הקלעים של Anrolix: הבדידות של להיות סטארטאפיסט, החיים במחשכים לפני ההשקה, ההבדל בין סטארטאפ לעסק, הוויכוח על הגדרות, איך מכינים ריזוטו, משקיעים, מכירה, כסף, מהירות, והבחירה שלנו לבנות משהו גדול קודם כל בשביל מאות מיליוני אנשים בעולם - ולא בשביל שמישהו יחשוב שזה מגניב וירצה להשקיע בנו כסף.

בפרק הזה אנחנו מדברים על:

- למה פתאום אנשים אומרים “לא כתבתי את זה עם AI”

- מה קורה לאמון כשאנחנו מזהים תוכן שנשמע כמו AI

- למה שימוש לא נכון ב-AI יכול למחוק אישיות, מיתוג אישי וטרסט

- למה להיות סטארטאפיסט זה לפעמים דבר מאוד בודד

- מה ההבדל בין עסק לסטארטאפ, והאם באמת חייבים לציית לכל ההגדרות

- למה אי אפשר להיות קונפורמיסט ולשנות את העולם

- למה אנחנו רואים את המכירה, הכסף והמשתמשים כבר מהיום הראשון

- איך המסלול של רונן מממר״ם, אסטרטגיה, שיווק ומועדוני לילה מתחבר היום לתוך Anrolix

- איך המסלול של ענת ממשפטים, ראיית חשבון, תוכן, מיתוג ומחקרי השפעה מתחבר ל-AI

- ומה הסיפור של הנוסחה / המטריצה שיושבת היום בלב ליבה של אנרוליקס

זה פרק על AI, אבל גם על אמון.  

זה פרק על סטארטאפ, אבל גם על בדידות.  

זה פרק על טכנולוגיה, אבל גם על הילד הפנימי, על גבולות שנשברים, על זוגיות, על כסף, על אומץ, ועל הרגע שבו השמיים פתאום נהיים גבוהים יותר.

אנחנו רונן וייס וענת וייס, וזה הסיפור שלנו — בזמן שהוא קורה.

אוהבים אתכם,

תודה שהצטרפתם אלינו למסע של Anrolix

חלוקה לפרקים:

00:02 מסיבות סיום, סטנדאפ ורגע שכולם מכירים

01:17 “כתבתי את זה לבד, לא עם AI”

02:30 למה פתאום כולם מרגישים צורך להגיד את זה

03:00 ההתלהבות הראשונה מכתיבה עם AI

05:54 מה קורה לאמון כשמשהו מרגיש נגוע ב-AI

07:40 הדיסוננס: מאבדים אמון אבל משתמשים בעצמנו

09:24 זה כבר לא פודקאסט, זה קורס

10:16 איזה בודד זה להיות סטארטאפיסט

11:15 הפתיח הרשמי: יומן מסע בלי פילטרים

12:17 לעבוד במחשכים ולרוץ נגד הזמן

14:17 אז מה בעצם הופך עסק לסטארטאפ

16:00 איך מכינים ריזוטו ומנפצים הגדרות

17:09 רונן וייס, הילד שראה את העולם אחרת

20:08 האם סטארטאפ חייב לנהוג לפי כל החוקים

22:29 הסטנדרטים של מצגת משקיעים ותוכנית עסקית

23:29 אי אפשר להיות קונפורמיסט ולשנות את העולם

24:43 לא מעופפים: רואים את הכסף ואת המכירה מהיום הראשון

25:21 בונים בשביל מאות מיליונים, לא בשביל משקיע

27:13 המסלול של ענת ורונן עד Anrolix

28:14 רונן חוזר לקמאסוטרה ולנער היזם

30:04 עובדים סביב השעון עם קלוד והמכונה השקטה

30:46 “כתבתי נוסחה מתמטית אתמול”

32:16 הנוסחה שיושבת בלב ליבה של Anrolix

32:26 איך AI מרים את השמיים

35:31 כשהמקצועות מיטשטשים והחוקים משתנים

36:19 לחבר את כל החלקים של האדם

36:42 כל ילד צריך ילדה שתאמין בו

37:09 סטארטאפ כריפוי מהברקסים של העבר

37:27 הספוילר לפרק הבא: המשקיע שאמר לא

זה הפרק הראשון שלנו, והוא מתחיל בדיוק כמו שהמסע הזה נראה באמת: בלי תסריט, בלי אולפן, בלי פילטרים. עם קפה, ישיבת בוקר אחת שהייתה אמורה להימשך רבע שעה, ומשפט אחד של ענת לרונן: אתמול ממש בכיתי.

שלושה ימים לפני הדדליין לדמו של Anrolix, אחרי שמצגת המשקיעים כבר הייתה מוכנה, אנחנו מגלים שמשהו בה עדיין לא מספיק אנחנו. היא מהודקת, היא יפה, היא מדברת סטארטאפ - אבל היא לא מוציאה החוצה עד הסוף את ה- MOAT, הבידול, הלב, המחקר שלנו של 25 שנים, החזון והסיבה שבגללה אנרוליקס בכלל נולדה.

משם מתפתחת בינינו שיחה על מה באמת קורה מאחורי הקלעים של הקמת סטארטאפ AI: חקר מתחרים עמוק, רביט הול של מחקרי בינה מלאכותית, פחדים, ביטחון, מצגת משקיעים, גיוס השקעה, זוגיות, ילדים, כסף, הלוואות, קלוד, שינוי ארכיטקטורה טכנולוגית - ושני אנשים שמבינים שהם שנייה לפני משהו גדול.

בפרק אנחנו מדברים על:

- איך מצגת משקיעים מוכנה יכולה להתפרק רגע לפני ששולחים אותה לעולם

- למה “סטארטאפ זה היזמים שלו” הפך לרגע מפתח

- מה קורה כשבדיקת מתחרים הופכת למבחן אמונה

- איך חזון שנכתב מהבטן משנה גם את הסיפור וגם את הטכנולוגיה

- איך נראה מבפנים סטארטאפ בינה מלאכותית ישראלי, בעל, אישה, ארבעה ילדים ושלושה ימים לפני דמו

אם אתם יזמים, משקיעים, בונים מוצר AI, חולמים על סטארטאפ, חיים זוגיות בתוך עסק, או פשוט רוצים לראות מה באמת קורה מאחורי הקלעים של חלום גדול בזמן אמת - ברוכים הבאים לפרק הראשון של המסע של Anrolix.

אנחנו רונן וענת וייס, וזה הסיפור שלנו - בזמן שהוא קורה.

אוהבים אתכם.

חלוקה לפרקים:

00:00 ישיבת בוקר שהייתה אמורה להיות רבע שעה

01:15 מצגת המשקיעים שכבר הייתה מוכנה

02:00 זה יפה, אבל זה לא אנחנו

04:06 סטארטאפ זה היזמים שלו

07:52 למה ענת בכתה

11:04 רביט הול של מחקרי AI ומתחרים

15:17 אף אחד אפילו לא מתקרב

16:20 שנייה לפני שהחיים משתנים

19:17 שתי נשמות שבאו לעשות משהו גדול

22:00 לכתוב את החזון מהבטן

23:45 להיות פאונדרים, בעל ואישה, עם ילדים

25:15 כשהחזון פוגש את קלוד

27:18 שלושה ימים לפני הדמו - והארכיטקטורה משתנה

28:13 עוצרים אחרי חצי שעה, ממשיכים מחר