קול הנבואה התשפ"ו

השיעור עוסק בדמותו ושיטתו הייחודית של רבי אברהם אבולפיה, תוך התמקדות בהבחנה שערך בין "קבלה ספירית" לבין "קבלה שמית" ובפיתוח פרקטיקות המביאות את האדם לידי חוויות נבואיות אקסטטיות. מובאת תגובתו של ר' אברהם לרשב"א לאחר שראינו בשיעור הקודם את התנגדותו החריפה של הרשב"א אליו ולשיטותיו הנבואיות. כמו כן, בעקבות שיטותיו וחוויותיו האקסטטיות, המחקר האקדמי אשר מזהה את הקבלה כמיסטיקה יהודית נתן מקום מרכזי לר' אברהם אבולעפיה. הרב הנזיר אימץ את חלוקתו של ר' אברהם בבניית ספרו "קול הנבואה". הוא מגן על ר' אברהם בטענה שקיימות דרגות שונות של גילוי, כגון "רוח הקודש" שיכולה לשרות גם בחוץ לארץ. הרב הנזיר בעצמו כותב כי חווה גילויים שאותם הגדיר כ"אחד משישים בנבואה" בעת תפילה בכותל המערבי.

שיעור גדוש לפנינו: בתחילת השיעור ראינו שני עימותים שיוצר הרב הנזיר: שופנהאואר מול האדמו"ר האמצעי, וכן הרקליטוס מול קהלת. בשני העימותים הללו ראינו כי הדינאמיות מביאה את הפילוסופים הגויים ליאוש, וויתור והיסחפות בזרם החיים השוצף. מנגד, ראינו כי החכמה היהודית יודעת להציג פתרונות שונים להתמודדות עם זרמי החיים, מבלי להינזר מהם. כיוון זה מאוד ניכר בפורים, שבו ההוויה היהודית, מאפשרת להתחבר עם הזרמים שלכאורה הם הנמוכים ביותר, ומתוך חיבור זה להתחבר לנקודות הקדושה שמקורם בקודש העליון שנמצא מעבר.

בהמשך השיעור נפגשנו עם ממד הריח אצל הרב הנזיר. הריח מאפשר, הכרה פנימית של עניינים שונים, והוא קשור לפורים. הריח מטווח בין "אתה" ל"הוא" על ידי גישוש והכרה אמצעית מסוימת. ההיכרות נעשית על ידי הריח, שכן "מה שאין משיגים בדעת, משיגים בריח"(הרקליטוס), ועל ידי "ריחרוח" ניתן להשיג מספר תובנות לגבי אותו "אתה" בלתי נראה ומושג, "אתה הוא ה' א-לוקינו שהקטירו אבותינו לפניך את קטורת הסמים".

בפסקה פ"א, "הפגת שכרון החיצוניות", הרב קוק מדבר על כך שרוב העולם עוסק בדברים בחיצוניותם, ואילו רק אנשי מעלה פונים אל המימדים הפנימיים שלהם. הרב הנזיר מבאר ב"חוג הראי"ה" כיצד באמצעות ההתבסמות בפורים אפשר להתחבר אל ניצוצות החיות והקדושה שבקליפות, בחיצוניים, ולהביא ברכה בכך. בגמר השיעור עסקנו בדברי הרב הנזיר על מציאת הניצוצות והקדושה בצדדים הייצרים שבחיים, שהם הצדדים הדינאמים והזורמים שבחיים, והם תשתית המציאות.

בסוף השיעור דיברנו על כך שהרב הנזיר מבחין בין שני סוגי הודאות: א. הודאה על ניצחון, ההינקמות מהאויב. ב. הודאה על ישועת ישראל, על החזרה לחיים, ודרך הבחנה זו למדנו כיצד, דווקא בפורים, אפשר להודות גם לצד טראומה וקושי.

בשיעור מתמקדת בדמויותיהם של רבי יוסף ג'יקטיליה, מחבר הספרים "שערי אורה" ו"גנת אגוז", ורבו רבי אברהם אבולעפיה, תוך בחינת היחס שבין קבלה ספירתית לבין קבלה נבואית; ורבי יוסף ג'יקיטיליה בא במפגש עם שני המימדים הללו. הספר שערי אורה נחשב לספר פתיחה מומלץ בלימודי הקבלה הספירית, ולכן רבי יוסף ג'יקטיליה מוכר בזכותו. הרב הנזיר דווקא מתמקד ספר "גנת אגוז", אשר עוסק בגימטריות וצירופי שמות קבליים, דבר העולה משמו, המייצג: גימטריה, נוטריקון ותמורה. "גנת אגוז" בא "לפצח את הקליפה" החיצונית, ובכך לפנות אל התוכן הפנימי. על כן הוא "פותח צוהר" דרך הרובד החיצוני של המילים– בשביל להגיע אל פנימיות הדברים, אל תוכן שמות הקודש והאותיות. חשיבותו לרב הנזיר נעוצה בעןבדה במעבר מן האותיות, המבטאות שמעיות, אל הקבלה. כמו כן, בספר זה רבי יוסף ג'יקטיליה יוצר "תפירה" ייחודית בין הקבלה לבין חוכמת מחקר והפילוסופיה האריסטוטלית.

בסוף השיעור עסקנו בביקורתו החריפה של הרשב"א נגד רבי אברהם אבולעפיה, רבו של רבי יוסף ג'יקטיליה, אשר מנעה במשך שנים את הדפסת ספריו. כמו כן, עסקנו בשאלה על מידת השפעתו של רבי אברהם אבולעפיה על הרב הנזיר.

השיעור עוסק ביחס המורכב שבין חוכמת הקבלה לפילוסופיה.

קיים דמיון בין הקבלה לאפלטוניזם, אך ההבדל ביניהם הוא "כהבדלה בין קודש לחול": אפלטון דוגל בדואליזם בין רוח לחומר, בעוד הקבלה דוגלת באחדות מוחלטת שבה החומר יכול להזדכך ולהתעלות. הפילוסופיה הנאופלטונית, המדברת על האצלה בשלבים, נחשבת ללבוש מתאים יותר לעולם הקבלי.

הרב הנזיר מציע מפה רוחנית: הפילוסופיה, המבוססת על ראייה והבחנה מושגית, שייכת לעולם היצירה. לעומת זאת, עולם הבריאה שייך לשמיעה ולהקשבה פנימית, המאפשרת חיבור לחיות האלוהית בצורה מלאה יותר. לבסוף, מוסבר כי הוגים כרס"ג וריה"ל פירשו את ספר יצירה בדרך פילוסופית, אך המניע שלהם היה הרוח העברית הפנימית השייכת לעולם הסוד, ולכן הרב הנזיר יקרא לפירושיהם "קבליים".

בשיעור נעסוק בתורת השמיטות. בתחילה ספר התמונה וספר הקנה, ולכל הפחות ספר התמונה מיוחס לקדום התגלות הזהר- ועדיין הוא מציין את עשרת הספירות בשמותם. שני הספרים הללו תומכים בקיומה של "תורת השמיטות". תורת השמיטות אומרת כי מעבר לכל שהעולם קיים שבעת אלפים שנה, ישנן שבע עולמות- שכל אחד אורך גם כן שבעת אלפים שנים; כלומר, היקום יהיה קיים 49 (או 50) אלף שנים. רבותינו הרמ"ק(אשר גם ציינה במקומות שונים) והאר"י חלקו על נכונותה של תורת השמיטות. עסקנו בשיטתו של הרב הנזיר בתורת השמיטות, שמדבריו נראה כי הוא נוקט שיש אין סוף שמיטות ויובלות.

הסוגיה שסביב תורת השמיטות מציגה לנו כיצד נראית מחלוקת בין המקובלים, ובסוף השיעור נראה דרך שיטתו של הרב הנזיר כיצד אפשר להציע תשובה לישוב המחלוקת(נציין, התשובה שהציג הרב צמח דומה לתשובה למחלוקת הכוזרי והרמב"ם בשיעור 11, ובכלל למחלוקות בין הוגים ביהדות, בכך שהתשובה לסיבת המחלוקת טמונה בשאלה מה מעסיק את ההוגה)

בחלקו הראשון של השיעור עסקנו במסכת אצילות ובספר הבהיר. למדנו על השערות עולם המחקר לגבי זמן כתיבתם ומחבריהם. גבי ספר הבהיר ישנה וודאות כי הוא ספר קבלי קדמון, שנכתב עוד קודם התפרסמות הזהר, שכן הרמב"ן מצטט ממנו כמה וכמה פעמים בפירושו על התורה. ואילו לגבי מסכת אצילות אין וואות כלל לגבי מחברו; מכל מקום, הרב הנזיר התייחס לשני הספרים הללו כספרים קדמונים. כמו כן, ראינו מספר פירושים לקונוטציה של ספרי הקבלה, כמו הבהיר והזהר, לאור.

בחלקו השני של השיעור עסקנו בתחילת הקבלה הספיריית, אשר ראשיה הם הראב"ד השלישי ובנו רבי יצחק סגי נהור, והיא הגיעה גם לרמב"ן. עסקנו בתחילת הופעת מערכת עשר הספירות אצל הראב"ד השני, חמיו של הראב"ד השלישי בעל ההשגות, ועסקנו בקישורו אל רבו רבי יהודה(=ר"י) ברצלוני. המחקר התקשה עם העובדה שר"י הברצלוני כתב פירוש על ספר יצירה, שבו לראשונה מוזכר עשר הספירות(ללא שמות והיררכיה), ואילו אצל תלמידו מתגלה כעת הרעיון של עשר הספירות כפי שהוא מוכר לנו(- בשמות ובהיררכיה), שכן מדובר על "דילוג". הרב צמח ענה שאפשר להבין זאת כי הראב"ד השני מצא אצל הר"י ברצלוני סיוע לקבלת לרוח הקודש, ולאו דווקא במסירה של תכנים ומושגים קבליים, שזו היא תשובה שאינה יכולה להתקבל בעולם המחקרי , המחפש אחר ראיות ועדויות כתובות.

בתחילת השיעור עמדנו על אפיונו של רבי שמעון בר יוחאי כפי המתבטא במימרותיו ההלכתיות , וכפי שהוא מתואר בזהר. לרבי שמעון מספר עמדות וגישות הלכתיות המייחדות את דמותו, כגון דרישת טעם הכתוב כהבנה ההלכתית הפשוטה; נתינת תוקף לצדדים הנסתרים במציאות, כגון המחשבה והכתר של השם הטוב העולה על גבי הכתרים שונים, והתייחסות למושגים "ראוי" באופן נרחב יותר מהרגיל (הדברים מופרטים בחוג הראי"ה, חכמת הקודש, סדר ב' שיעור ראשון). הרב צמח ביאר שיוצא מדברי הרב הנזיר כי ייחודו של רשב"י איננו בהגעה לרזים עליונים, אלא ביכולתו לממש ולבטאם בעולמנו- לעלות "למעלה"- ולהורידם לארץ.

בהמשך השיעור עסקנו בספר תיקוני זהר, שהוא ממרכיבי ספרות הזהר. תיקוני זהר מוסיף ומפרט בצד השמעי של ספר הזהר. ספר תיקוני זהר עוסק בכך שמראות הופכים לשמות שונים, וכמו כן גם בטעמים, נקודות, ואותיות. אלו מתבטאים גם החיות הא-לוקית, "השפעה השמיימית", החלה על האדם. על כן, הרחבנו את העיסוק במעמדו של הניגון אצל הרב הנזיר, וחיוניותו להבנת עניינים שונים, ובכך שלעיתים נדרש "מצב פיוטי", שירה וניגון על מנת לחוות, להבין ולתאר מצבים שונים של חיים. 

בשיעור עסקנו ביחס המחקרי אל ספר הזהר. מראשית התגלות ספר הזהר הוא משך לגביו סערות ועירורים, שכן הופעתו בעולם הייתה בהפתעה. התעלומה סובבת סביב רבי משה די לאון, אשר פרסם את ספר הזהר. ראינו עדויות המציגות את ספר הזהר כפרי עטו של רבי משה בעצמו, ולא כחיבור קדום המיוחס לרשב"י. כמו כן, ראינו את ההתיחסות המחקרית בדורות האחרונים לספר הזהר. הצגנו את המפנה שהתרחש אצל גרשום שלום מהתפיסה השוללת את הטענה שרבי משה די לאון כתב את ספר הזהר, לתיאוריה אחרת- הנוקטת שמדובר ביצירתו של רבי משה. על זאת ראנו את הסברו של פרופסור יוסף דן המסביר את המפנה הנ"ל, וכן ראינו את שיטת הרב הלל צייטלין הנוקטת שספר הזהר מורכב ממספר קונטרסים הקדומים לרבי משה די ליאון, אשר מחבריהם הם חוגי מקובלים שונים, ואילו הראיות שנמצאו בספר הזהר המוכיחות כי הוא חיבור מאוחר- הן מהוספותיו של רבי משה די לאון על החיבור.

בתחילת השיעור הרב צמח השלים שני נושאים מהשיעור שעבר:

א. הרב הציג את המחלוקת בעניין תפיסת הנבואה בין הכוזרי והרמב"ם, כאשר הכוזרי מצריך מן האדם להיות חלק בעל סגולה ועניין א-לוקי, שוכן בארץ ישראל על מנת שיתנבא; ואילו הרמב"ם לא מצריך את תנאי הסף הללו. הטענה היא שמשום שהרמב"ם משתמש במעטה פילוסופי ניאו- אריסטוטלי, אשר נוקט שהנבואה היא תופעה אנושית, הרמב"ם לא מציין את תנאי הסף הללו, למרות שהוא כן טוען הנבואה היא תופעה א-לוקית המתרחשת ברצות ה' (הערת העורך: למרות שהדברים נשמעים חריפים, אפשר למתקם ולומר כי דברי הרמב"ם הופנו אל קהל יעד מסוים, והרמב"ם דיבר אליהם).

כמובן, אין הדבר חוסך את האימות הדברים אל המקורות, אך זהו גורם לעמדות מסוימות בתפיסת ההוגה.

ב. הרב צמח הציג כיצד עניין התהוות לשון הקודש "רוח מרוח" בדרך השתלשלות והתאצלות מן הקודש, חשוב ועיקרי לרב הנזיר גם בנושא של הנבואה השמעית. הנבואה השמעית מתרחשת על ידי הקשבה לזרם החיים- והמשגתו אט אט לכדי דיבור.

בשיעור עסקנו בספר הזהר. ספר הזהר גרם לסערות כבר מעת גילויו, ושאלות שונות נסובו סביבו. עסקנו בשאלות מאילו בחינות אנו אומרים כי חלקים בזהר נכתבו על ידי משה רבנו או רשב"י, כאשר נראה מסגנונו כי הוא נכתב בתקופה מאוחרת. ראינו את דברי הראי"ה קוק הכותב כי הזהר התקבל על ידי חכמי ישראל, וכי הסערות סביבו אינן חדשות, ולמרות להן הספר התקבל על ידי מרבית גדולי ישראל. כמו כן, למדנו כי הרב הנזיר מגדיר את ספר הזהר כספר יסוד קבלי, למרות שאיננו קדום כל כך, משום שהוא ספר שנתן מושגים נוספים לבטא בהם את העולמות הרוחניים.

בשיעור עסקנו בספר יצירה, הן דרך עיני עולם המחקר, והן דרך דברי הרב הנזיר. מבחינת עולם המחקר ספר יצירה הוא חידה, שכן לא ידוע בדיוק מתי הוא נכתב ובאיזה אזור- מה שהיה עלול לתת רקע תרבותי להבנת החיבור; ולכן לעיתים קרובות ספר יצירה נחשב לסוגה בפני עצמה. כמו כן, עסקו החוקרים בשאלה מהו עניינו של ספר יצירה- האם עניינו הוא מיסטיקה, מדע, או לשון , והחוקרים נתנו תשובות שונות לעניין(החזרה מהריבוי אל הייחוד או שהשאלה איננה רלוונטית לתקופות הקדומות, שבהן לא היה פירוד בין מדע וחוכמה).

הרב צמח מסביר כי הרב הנזיר כלל לא ראה בשאלה זו בעיה, שכן אצל הרב הנזיר הן הרוח והן התכנים אשר בהם עוסקות הפילוסופיה הדתית היהודית והקבלה, הן זהות; כלומר, הקבלה גם כן עוסקת במדע, אלא במדע העברי הקדום, והדבר מתבטא מכך שרבותינו ראו לנכון לכתוב לספר יצירה גם פירושים פילוסופיים וגם ביאורים קבליים, וזאת מפני שיש אצלו אחדות בין המדע והחוכמה(=הפילוסופיה). ספר יצירה חשוב למקובלים בגלל שהוא מהווה מקור למושגים קבליים ולעולם הקבלי; על כן, בסוף השיעור הרב צמח הביא דוגמא כיצד במאמר ראשון הרב הנזיר בעצמו הציג כי משמעות המושג "לשון הקודש" המצויה אצל המקובלים, נלקחה מן ספר יצירה.

בשיעור סקרנו מספר מקורות קבליים מספרי הרזים הקדמונים. כמו כן, הרב הסביר מדוע דווקא הם נחשבים "הקדמונים". בעקבות ההגשמה שפגשנו בספרי הקבלה, הרב צמח הביא את דברי הכוזרי שעונה כי אין לדחות את אותם הספרים על אף ההגשמה המצויה בהם. הכוזרי מסביר שאותה "הגשמה" איננה הגשמה של הקב"ה, אלא תיאור של "אור הכבוד"(=שכינה), שהיא בריאה של הקב"ה. המושג אור הכבוד מאפשר לנו לדבר על נוכחות א-לוקית בעולם מבלי לייחס לקב"ה עצמו תכונות אנושיות או גשמיות, כלומר- מבלי להגשים.

בשיעור עסקנו בשני נושאים:

איבוד החיות הא-לוקית מן סיפורי התנ"ך עקב ניתוחם והפשטתם, והפתרונות השונים לכך. לפי גרשום שלום, תגובת הנגד לאיבוד החיות הא-לוקית והמיתוס מן היהדות הקלאסית- באה, לדידו, בצורתה של הקבלה. הקבלה מספרת סיפור על יישויות א-לוקיות בתוך מערכת של השפעות ומתחים, כאשר יישויות אלו מוגדרות כדמויות מיתיות בעלות תוכן חי (כאשר היחס אליהן הוא בתור מושגים) וחיות עצמית(כאשר היחס הוא כדמויות עצמאיות). ישנו יחס בין ישויות אלו לבין האדם, ובכך מתקיים קשר בין האדם והא-לוקות. מנגד, הרב הנזיר מסביר כי גם ללא הקבלה אפשר לפתור את החוסר בחיות הא-לוקית לאחר גם ניתוח ופירוש סיפורי התנ"ך על ידי חז"ל. הרב הנזיר נוקט כי עדיין יכול להתקיים קשר חי בין האדם מושגים מופשטים. "החיות הא-לוקית" קיימת בכל דבר, וכן בתוך תוכנים שכליים. הקרבה החיה ל"אוביקטים", שהם בעצמם נושאי חיים וסיפור, הוסבר על ידי הדוגמא מן קברי החשמונאים, כאשר הקברים הן "עקבות" מאירועים חיים שהתחוללו בעבר; וכמו כן אפשר להקשיב למושגים מופשטים תורניים כעקבות חיות לקשר בין א-לוקים והאדם.

בהמשך השיעור עסקנו במקורות של הקבלה. עמדנו על ההבדל בין "תשתית" שהיא יכולה להיות אפילו סיפור רע חסרת עיסוק ממשי בתכני הקבלה, לבין מקורותיה התוכניים היסודיים(=הקדומים) של הקבלה, שהם שורשי הקבלה ומקורותיה, שמהן ממש נתפתחה הקבלה במהלך התקופות.

נעסוק במונחים מעשה בראשית ומעשה מרכבה. נלמד דרך סקירתו של הרב הנזיר כיצד המושגים הללו, שמקורם במשנה במסכת חגיגה, התפרשו אצל רבותינו השונים, ומה הוא הסברו של הרב הנזיר. כמו כן, נעסוק בשאלה כיצד אפשר ללמוד את דברי רבותינו דרך הסברות פילוסופיות ומדעיות שאבד עליהן הקלח. בנוסף, נעסוק באופן שבו הרב הנזיר מתייחס להתמודדות עם המוות, אשר קיבלה תהודה רבה בשדה הפילוסופי.

סיימנו לסקור את המפגש בין הרב הנזיר וגרשום שלום, שיסוד מחלוקתם הוא בעניין עבודת ה' של המקובל.

המשכנו לעסוק ברעיון כי האור הנגלה לנביאים בנבואה, או למקובלים ברוח הקודש או על ידי גילוי אליהו - אינו נתפס על ידם כ"עצמות עליונה", אלא כרשמים של עניין נוסף, בלתי נראה, עליון יותר - הנקשב מן אותם רשמים. בנוסף דיברנו על השפה הקבלית, בכך ש"לשון פיוטית" נצרכת על מנת להיות מסוגל לחשוב על תכנים רוחניים עליונים ולבטא אותם. כמו כן הסברנו שכל אסכולה קבלית העניקה והעשירה את שפת הקבלה במושגים נוספים. מושגים אשר באמצעותם אפשר לאחוז ב"שפע הא-לוקי", אשר הוא אחד ממושאי חוכמת הקבלה, ולדבר אודותיו.

בנוסף פתחנו את הנושא של מעשה בראשית ומעשה מרכבה - והעיסוק בו יימשך בשיעור הבא.

בתחילת השיעור נסביר מהו מקומה של רוח הקודש בתור תשתית החוכמה (הפנימית) בישראל, נחזור לרעיון רבוי התשתיות של חוכמת הקבלה- ונשלים אותה. נסביר כי תחילת האפשרות לעסוק בחוכמת הקבלה- היא על ידי הכרה עצמאית- פנימית כלשהי של המושגים עליהם מדברת, שכן ללא הכרה כזו- הדיבורים "מעופפים באוויר", ללא הכרה פנימית והבנה של המדובר. נמשיך להסבר של מהי קבלה - שהיא לא רק קבלה של חוכמה מדורות קודמים, אלא גם קבלה מאליהו- על ידי גילויי אליהו; ועל ההבדל בין גילוי אליהו באורח שכל, או שלא באורח שכל. 

סיימנו את ההקדמה ללימודי כתבי הרב הנזיר, אשר סקרה את שיטתו, ומתוך כך עסקנו בפסקה של הראי"ה באורות הקודש, אשר עניינה הוא "נגלה, נסתר ויחודים". למדנו שמטרת היחודים היא לקבל "שִפעה שמימית", קרי- א-לוקית, אשר מתבטאת בחיים עצמם; כלומר, בחיוּת עצמה שהקב"ה משפיע לעולמו. נפגשנו עם מרכזיותה של "החיוּת" במשנתו של הרב הנזיר. למדנו שהאדם מקבל את חיותו מן התשתית, וביהדות, ואצל עם ישראל ככלל, התשתית ממנה אנו מקבלים את חיותנו היא רעיונות רוחניים. זאת לעומת הפילוסופים הקדם- סוקרטיים אשר חיפשו את התשתית בחומר. לסיום, עסקנו ברעיון של ריבוי תשתיות(/ראשיות) לאותו עניין, וראינו כיצד רעיון זה מתבטא ביצירת חכמת הקבלה, אשר מורכבת ממספר מקורות ראשוניים.

בשיעור דובר אודות ייחודיותו של ההיגיון השמעי ודרך החשיבה של תורת הסוד ככאלו שמלווים ברצון לגילוי הרוח שמתחת לפני השטח, אחת הדרכים להבין את הרעיון הזה ניתן להפנים דרך עולם המוזיקה, ביחס בין ניסוח התווים והמבנים המוזיקליים לבין המנגינה עצמה. משם ראינו את דברי הרב הנזיר במאמר הראשון על ההרכבה בין הפילוסופיה המערבית-יוונית לחוכמה העברית, ועל עצם הצורך בה, עם הרבדים השונים שבהרכבה - הרוח, הצורה והתבנית.

על מנת להבין טוב יותר את המאמר החמישי בספר - נעבור על ההקדמה של "קול הנבואה" והחלוקה לספרים השונים המרכיבים את החיבור כולו. ננסה להבין מדוע הם הודפסו לפי הסדר והתבנית הנוכחיים וכיצד זה משפיע על אופי תהליכי הכתיבה של הרב הנזיר באופן כללי מה היא אחת ממטרותיו המרכזיות של הספר? ולמה חשוב לראות את מהותה של הרוח ככוח-חיים?

לרגל פתיחת השנה, הוצגו סיפור חייו של הרב הנזיר, היכרותו עם הרב קוק והיחסים ביניהם, ובהמשך - פירוט של היצירות והכתבים המרכזיים שעליהם עמל שנים רבות - ליקוט ועריכת "אורות הקודש" מתוך שמונת הקבצים של הרב קוק, ובמקביל - חיבורו שלו "קול הנבואה". מתוך כך הועלו לתלמידים מספר אפשרויות כדי לבחור באיזה ממאמריו/שיעוריו של הרב הנזיר נתמקד בשנת הלימוד הבעל"ט.