קול הסיפורים

סיון רהב מאיר בספר ההמשך לרב המכר הסוחף ”לגדול”.
הפעם מביאה רהב-מאיר אל ארון הספרים היהודי של חדר הילדים את מסכת אבות, בסגנונה המוכר, האהוב והקולח של רהב מאיר.
הספר המאויר, מעניק הצצה נגישה ומעוררת השראה לפרקי אבות שבמשנה, מסכת העוסקת בענייני מוסר, מידות טובות ודרך ארץ.
בליווי ניתוח עדכני ורלוונטי כשלצידו נקודה למחשבה ולדיון יחד עם הילדים והילדות, רהב מאיר מלווה אותנו לאתנחתא מרתקת של לימוד משותף.

הָיֹה הָיוּ שְׁנֵי סוֹחֲרִים
שֶׁגָּרוּ בִּשְׁכֵנוּת,
רַק קִיר דַּקִּיק חוֹלְקִים שְׁנֵיהֶם,
חֲנוּת לְיַד חֲנוּת.
בְּשׁוּק תּוֹסֵס וְצִבְעוֹנִי מִתְרַחֶשֶׁת גְּנֵבָה מִסְתּוֹרִית. כַּאֲשֶׁר נִמְצָא צְרוֹר הַמַּטְבְּעוֹת יְקַר הָעֵרֶךְ מִתְגַּלַּעַת מַחְלֹקֶת — לְמִי שַׁיָּךְ הָאוֹצָר? לְמוֹכֵר הַשֶּׁמֶן אוֹ לְמוֹכֵר הַבְּשָׂמִים? שׁוֹפֵט בֵּית הַמִּשְׁפָּט מִתְקַשֶּׁה לְהַכְרִיעַ בַּסֻּגְיָה, עַד שֶׁיַּלְדָּה יְצִירָתִית וַחֲכָמָה מְסַיַּעַת לוֹ עִם פִּתְרוֹן מַבְרִיק בִּמְיֻחָד.
טוֹב שֵׁם טוֹב הוּא עִבּוּד עַכְשָׁוִי לַמַּעֲשִׂיָּה הַחֲסִידִית "הַשּׁוֹפֵט הַקָּטָן", שֶׁזָּכְתָה לִשְׁלַל גִּרְסָאוֹת וּמְיֻחֶסֶת לַמָּהָרָ"ל מִפְּרָאג. זֶהוּ סֵפֶר נוֹסָף בְּסִגְנוֹנָהּ הַמְּחֹרָז, הַמֻּכָּר וְהָאָהוּב שֶׁל סוֹפֶרֶת רַבֵּי־המֶַּכרֶ עֲדִי זֵלִיכוֹב רֵלֵוִי, הַמְּלֻוֶּה בְּאִיּוּרֶיהָ הַנִּפְלָאִים שֶׁל הַמְּאַיֶּרֶת רוֹתֶם טֶפְּלוֹ.

אִמָּא, אַבָּא וְיַלְדָּה
בְּצַעַד קַל יוֹרְדִים לַיָּם.
סִירוֹת בָּאֹפֶק, מִפְרָשִׂים,
אִסּוּף צְדָפִים בַּחוֹל הַחַם.
בִּקּוּר רָגִיל בְּחוֹף הַיָּם, הַחֲוָיָה הַיִּשְׂרְאֵלִית הַמֻּכֶּרֶת לְכָל יַלְדָּה וָיֶלֶד, מַמְשִׁיךְ בְּהַרְפַּתְקָה קְסוּמָה וּקְרִירָה בְּמַעֲמַקֵּי הַיָּם.
שָׁם, בְּמַמְלֶכֶת הָאַלְמֻגִּים וְהַקּוֹנְכִיּוֹת, פּוֹגֶשֶׁת הַיַּלְדָּה כּוֹכַב יָם שֶׁהוֹפֵךְ לְחָבֵר לַמַּסָּע.
חֲרוּזֶיהָ הַיְּפֵהפִיִּים שֶׁל עֲדִי זֵלִיכוֹב-רֵלֵוִי וְאִיּוּרָיו מְלֵאֵי הַצֶּבַע וְהַהַבָּעָה שֶׁל אֲבִיאֵל בָּסִיל, מַזְמִינִים אוֹתָנוּ לַחְווֹת אֶת עוֹלַם הַמְּצוּלוֹת כְּפִי שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִכַּרְנוּ.
זֶהוּ סִפְרָם הַמְּשֻׁתָּף הַשֵּׁנִי. קָדַם לוֹ "מַעֲשִׂיָּה לְנֵר רִאשׁוֹן".
יַלְדָּג חוֹזֶרֶת אֶל הַחוֹף
וּמַשְׁאִירָה עֲקֵבוֹת בַּחוֹל,
אִישׁ לֹא יוֹדֵעַ אֶת סוֹדָהּ,
אֲבָל הַיָּם זוֹכֵר הַכֹּל.

במרכז השכונה עומד עץ רחב על גזעו מודעה – "אבד כלבלב".
מה קורה כאשר כלב וילד מאבדים זה את זה ויוצאים לחפש אחד את השני? האם זהו ילד שאבד לו כלבלב או שאולי בכלל מדובר בכלבלב שאבד לו ילד? ילדי וכלבי השכונה מתגייסים לעזור במסע החיפושים – מי יימצא קודם? הכלב או הילד?

בִּרְחוֹב שָׁקֵט, לְיַד עֵץ הַלִּימוֹן שֶׁל סָבְתָא, מְקִימִים הַיְּלָדִים דּוּכָן שֶׁל לִימוֹנָדָה.
"לִימוֹנָדָה מְצֻיֶּנֶת!"
כָּךְ מַכְרִיז בַּחוּץ הַשֶּׁלֶט, הַדּוּכָן מַזְמִין כָּל כָּךְ, "כּוֹס לְכָל יַלְדָּה וָיֶלֶד!"
אֲבָל מָה קוֹרֶה כְּשֶׁהַהַצְלָחָה מַגִּיעָה וְהַיְּלָדִים צְרִיכִים לְהָקִים עוֹד וָעוֹד דּוּכָנִים שֶׁל לִימוֹנָדָה לְאַנְשֵׁי הָעִיר הַצְּמֵאִים?
חַכּוּ לַסּוֹף הַמַּפְתִּיעַ.
חֲרוּזֶיהָ הַמֻּפְלָאִים שֶׁל עֲדִי זֵלִיכוֹב־רֵלֵוִי ("מַעֲשִׂיָּה לְנֵר רִאשׁוֹן", "יַלְדָּג" וְ"חוֹר בַּסְּפִינָה") מְסַפְּרִים מָשָׁל מָתוֹק־חָמוּץ עַל יָזְמָה מְרַעֲנֶנֶת שֶׁהוֹפֶכֶת לְהַצְלָחָה מְסַחְרֶרֶת, אוּלַי מְסַחְרֶרֶת מִדַּי.
וְאֵין כְּמוֹ אִיּוּרָיו שֶׁל אֲבִיאֵל בָּסִיל לְהַעֲלוֹת נִיחוֹחַ הֲדָרִים מָתוֹק שֶׁל יַלְדוּת יִשְׂרְאֵלִית.
שני ילדים מקימים דוכן לימונדה בשכונה. מה קורה כאשר הדוכן זוכה להצלחה והילדים צריכים להקים עוד ועוד דוכנים של לימונדה לאנשי העיר הצמאים? באמצעות חריזה מופלאה ובליווי איוריו המעולים של אביאל בסיל מגוללת עדי זליכוב-רלוי ("ילדג") סיפור על יוזמה מרעננת שהופכת להצלחה מסחררת, אולי מסחררת מדי. לגיל 3-6. 

ספר מרהיב ביופיו, שאיוריו בנויים משכבות ססגוניות של מגזרות נייר; שלושה זרעים קטנים ישנים באדמה, ובזמן ששניים מהם נובטים וצומחים במהירות, ממשיך השלישי לישון ולחלום חלומות ירוקים. מתי ינבט? מתי יצמיח עלים? ועד מתי ימשיך לחלום? זהו סיפור מחורז ומרגש על פריחה מאוחרת, על כוחן המעצים של הקשבה ומילה טובה ועל כך שלכל דבר בחיים יש קצב משלו. לגיל 6-3

הַטִּפָּה יוּלִי הָיְתָה מְתוּקָה וְהַדִּמְעָה אַיָּה מְלוּחָה, הַדִּמְעָה אַיָּה הָיְתָה עֲצוּבָה וְהַטִּפָּה יוּלִי שְׂמֵחָה. כְּשֶׁיּוּלִי סִפְּרָה לַדִּמְעָה מָה מַרְגִּישִׁים כְּשֶׁנִּמְצָאִים בַּשָּׁמַיִם, שִׁתְּפָה אוֹתָהּ אַיָּה בְּכָל הַסּוֹדוֹת עַל הַמִּנְהָרוֹת שֶׁקַּיָּמוֹת מֵאֲחוֹרֵי הָעֵינַיִם. וּכְשֶׁיוּלִי לִמְּדָה אֶת הַדִּמְעָה כֵּיצַד מִתְאַדִּים אַיָּה הֶרְאֲתָה לָהּ אֵיךְ – כְּשֶׁמְּנַסִּים לֹא לִבְכּוֹת – נֶאֱחָזִים חָזָק־חָזָק בָּרִיסִים.  טִפָּה וְדִמְעָה, שֶׁנִּפְגָּשׁוֹת עַל גַּבֵּי דַּף צִיּוּר בְּגַן הַיְּלָדִים, יוֹצְאוֹת יַחַד לְהַרְפַּתְקָה צִבְעוֹנִית בִּמְיֻחָד אֶל עֵבֶר הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּמְגַלּוֹת שֶׁאָמְנָם בְּכָל הָעוֹלָם אֵין אַף שְׁתֵּי טִפּוֹת מַיִם זֵהוֹת, אֲבָל הֵן דַּוְקָא מְאֹד־מְאֹד דּוֹמוֹת. הַטִּפָּה וְהַדִּמְעָה הוּא סִפּוּר פִּיּוּטִי וְשׁוֹבֵה לֵב, הַמְּלֻוֶּה בְּאִיּוּרֵי צִבְעֵי הַמַּיִם הַמַּרְהִיבִים שֶׁל דָּנִיּאֵל פֶּלֶג. 

בכל יום שישי מגיעים ילדי גן מעין לשדה בקצה השכונה. אבל ביום שישי אחד הם רואים שלט גדול בכניסה לשדה. מה כתוב בשלט? ומה זה אומר על הסביונים הנהדרים שצומחים בשדה? רינת פרימו נפרדת משדה הבר בשכונה שבה היא גרה בסיפור מקסים על אהבה, על שינוי, על חוכמתו של הטבע ועל חכמתם של ילדים. איוריה התמימים, המלאים בהומור ובצבע, של מאיה איש-שלום, מזכירים לכולנו שאצל ילדים, גם סביון קטן הוא פלא גדול.