שמירת הלשון | רה"י הרב חיים סבתו

בשיעור נעסוק בדיני קבלת רכילות. החפץ חיים מפרט באילו מצבים אפשר לחשוש לסיפור רכילות שמגיע לידך, וכיצד היה ניתן להתנהל אם לא הייתה רכילות. בנוסף, נראה מה דינו של מי שהמעסיק שלו לוחץ עליו מאוד לספר להר.

בשיעור זה יובאו כמה חידושים של החפץ חיים בנוגע לדיני רכילות, כגון: האם קיימים דברים שאסורים משום רכילות על אף שממבט ראשון לא נראה שהם אסורים? ומה הם? בין השאר, נראה את מחלוקתם של החפץ חיים ורבי ישראל סלנטר לגבי גילוי רכילות.

בשיעור זה נראה בדברי החפץ חיים באיסורי רכילות דברי רכילות שעלולים להביא לידי סכסוך, ואת המקרים החמורים שבהם. נראה גם דוגמאות מחיי היומיום למקרים נפוצים של רכילות שקל ליפול בהם.

בשיעור נראה פן נוסף של איסור רכילות, והוא איסור להיכנע ללחץ אדם הלוחץ על אדם אחר לספר לו מה פלוני דיבר עליו. נראה מה מותר ומה אסור לעשות במקרה זה וכן דרכים להתחמק בצורה טובה, ואת הדין "משנים מפני השלום", שהוא דין מפתח בנושאים כגון זה.

לאחר שבשיעור שעבר סיימנו את הלכות לשון הרע, בשיעור הזה נתחיל את הלכות איסורי רכילות. מה זה בדיוק רכילות? ומה בדיוק ההבדל בין לשון הרע לרכילות? בשיעור נראה לעומק את מקור הדין המושג "רכילות" החל מהתנ"ך והמפרשים ועד לחפץ חיים.

בשיעור זה נסיים את הלכות לשון הרע, בהם החפץ חיים חוזר שוב על הדברים שצריך להיזהר בהם כאשר אומרים לשון הרע לתועלת, אך הוא מוסיף שני חידושים מרכזיים בהם נדון. גם כשהסיפור הוא לתועלת, האם מותר לספר את כל המעשים הרעים של אותו אדם? האם תועלת בלשון הרע היא גם תועלת פנימית של האדם להקלה בלחץ נפשי?

לאחר שביררנו את הדרכים שבהן מותר לאדם לפרסם לשון הרע על מישהו במידה וזה לתועלת וללא שום רווח אישי, נראה בשיעור שהחפץ חיים משער שכאשר אדם מדבר על עוול יכול להיות שהוא עושה זאת כדי לחשוף את האמת ולא מתוך אינטרס אישי, אך כאשר מדבר על עוול שנעשה לו אישית יש לפקפק האם מותר לו לספר. נדבר על סיטואציות בהן אכן מעורב אינטרס אישי, וכיצד ראוי לנהוג במקרים אלו - האם מותר לספר? ואם כן אז איך? וממה יש להיזהר?

לאחר שכבר ביררנו לגבי תוכחה שאין צורך לחכות במידה והתועלת היא ממשית, היום נראה את החשיבות של פרסום הדבר בפרהסיה (כלומר בפני מינימום שלושה אנשים) אותם הזכירו הרמב"ם ורבנו יונה, וכן עוד כמה כללים שצריך לשמור עליהם בעת פרסום דברי לשון הרע לתועלת ברבים.

כאשר נודע לאדם שאדם אחר מתכוון להשמיץ מישהו בפומבי, ניתן להציל את האדם שעלול להיות מושמץ על ידי פרסום בגנות המשמיץ וכוונותיו הרעות. אך באילו תנאים אפשר לעשות את זה? והאם תמיד מותר לעשות את זה?

חשוב מאוד לכוון לתועלת בעת אמירת לשון הרע. בשיעור זה נראה את סברתו של החפץ חיים בנושא וכן את חידושו של רבינו יונה בנושא, ונראה כמה דוגמאות מהתנ"ך.

עד עכשיו דיברנו על עבירות של בין אדם למקום, אך עכשיו נתחיל לדבר על עבירות שבין אדם לחברו. מה על אדם לעשות במידה והלשון הרע שהוא יכול לספר יכול לעזור לאדם אחר? האם מותר לו לספר? ואם כן, באילו תנאים? נראה גם את מחלוקתו של הרמב"ם עם רבינו יונה לגבי חילוק בין עבירות שבין אדם למקום לבין עבירות של בין אדם לחבירו.

אדם תמיד צריך לדעת איזה חברים לבחור לעצמו ולדאוג שאינם יהיו מדברי לשון הרע, וגם במקרה שיוצא לו להיקלע לחבורת מדברי לשון הרע עליו לנסות לדאוג שלא ידברו לשון הרע בחברתו. נראה שיטות שמציע החפץ חיים איך לגרום לאנשים להפסיק לדבר לשון הרע, וגם את החשיבות של האדם בחינוך ילדיו לשמירת הלשון.

אבק לשון הרע יכול לנבוע מהמון סוגים של דיבורים, ואחד מהם הוא דיבור בשבח של אדם, מכיוון שמכל שבח יכול גם לצאת גנאי לבריה מסוימת, ועל כן יש להיזהר הרבה בדין הזה. בשיעור נדבר על הדרכים בהן גם דיבורי שבח יכולים לגרום נזק למישהו אחר או אפילו לאדם עצמו, והדרכים האפשריות להימנע מהיכשלות באבק לשון הרע.

בשיעור נעסוק בשני נושאים חשובים: אנחנו יודעים שדין קבלת לשון הרע הוא חד משמעי ואסור. אך מה בדיוק נחשב כקבלת לשון הרע? כמו כן, קיים דין הנקרא "אבק לשון הרע" - אך מה זה אומר? איך צריך להתייחס לדין זה? ומה החומרה של הדבר?

נמשיך בפירוט האנשים שאסור לספר להם לשון הרע. בשיעור זה מבוררים דיני לשון הרע על בן משפחה ודיני לשון הרע על אדם מישראל הנאמרים בפני גוי.

בשיעור נעסוק בשני נושאים: האחד הוא אם יוצאים מנקודת הנחה שלשון הרע אסור בגלל הפגיעה באדם שעליו מדברים, אז מה לגבי לשון הרע על מת? האם זה מותר? הנושא שני שנעסוק בו הוא האם מותר לאדם לספר לשון הרע לאשתו?

המלכת שלמה למלך, אשר נעשתה על-ידי שיתוף פעולה של נתן הנביא ובת-שבע, מעלה שאלה. נתן הנביא, אשר שמע על רצונו של אדוניה להמליך עצמו למלך וביקש למנוע זאת - הדריך את בת-שבע לבוא אל המלך דוד ולספר לו על מעשי אדוניה, ובעוד שתדבר יבוא גם הוא אל המלך ויאמר את אותם הדברים, ובכך ישמע המלך וימליך את שלמה אחריו. הגמרא בירושלמי מנסה להבין מדוע נתן לא חשש לעבור על אמירת דברי לשון הרע בדברו על אדוניה בפני המלך דוד - מצד ההוספה המיותרת לכאורה של אדוניה על דברי בת-שבע - ומהדיון בגמרא זו לומד החפץ חיים דין מעורר עניין בהלכות לשון הרע.

בשיעור נעסוק במקרים בהם מותר לדבר לשון הרע על אדם כיוון שהוא אינו בכלל "עמיתך". נפרט את הגדרת המצבים הללו, את טעמו של ההיתר ומגבלותיו.

על אף המחלוקות הרבות השוררות בין אנשים לבין תלמידי חכמים וכן בין תלמידי חכמים עצמם, קיים איסור גדול מאוד על לשון הרע שנאמר על תלמידי חכמים. ומנגד, גם על עם הארץ קיים איסור חמור של סיפור לשון הרע. בשיעור זה יבוררו פרטי הדין לעומק, וגם איך מכונה המבזה תלמידי חכמים.

לפעמים לצורך חינוך של קטן יש צורך בסיפור לשון הרע, ולשם כך צריך להפעיל שיקול דעת כי יש גם דברים שצריך להעלים מהם עין, ומצד שני דברים שאם לא יגידו עכשיו - הבעיה רק תגדל. בשיעור זה נראה מה החפץ חיים אומר לעשות במקרה זה, והוא קורא לזה "הרואה את הנולד".

בשיעור שעבר התחלנו לדבר על האנשים החייבים באיסור לשון הרע, ובשיעור הזה נעמיק יותר בהלכות בספר חפץ חיים הקשורות לנושא.

התורה ציוותה אותנו "לא תלך רכיל בעמך" - יש לשאול על כך: מי הם אותם האנשים שנכללים בציווי הזה? בשיעור נתחיל את כלל ח', אשר מונה את כל החייבים בציווי איסור לשון הרע.

בשיעור זה יבואר המקרה החריג האחרון בדיני לשון הרע, מקרה שנקרא "דברים המוכרים". בשיעור זה יבורר בדיוק מהם מקרים המוגדרים ככה (נתבסס הרבה על השיעור הקודם), וכן באלו צעדי זהירות צריך לנקוט כדי להימנע מלשון הרע, ואותם נברר לעומק בשיעור.

אחרי שביררנו את שני המקרים החריגים מתוך שלושה, אותם מציג החפץ חיים, בשיעור זה נעיין בספר שמואל ועל ידי כך נוכל להסביר יותר טוב את המקרה החריג האחרון בו מותר לקבל לשון הרע.

בהמשך לשיעור הקודם, גם בשיעור זה נברר עוד מקרים חריגים בהם ניתן לקבל לשון הרע ונבהיר בדיוק איפה עובר הקו המפריד בין האסור למותר. בהמשך לשיעור הקודם, גם בשיעור זה נברר עוד מקרים חריגים בהם ניתן לקבל לשון הרע ונבהיר בדיוק איפה עובר הקו המפריד בין האסור למותר.

האם קיימים מקרים בהם כן מותר לקבל לשון הרע? ואם כן, מהם? זוהי רק אחת מהשאלות בה יעסוק השיעור, שבו נלמד עוד דינים לגבי הדינים בקבלת לשון הרע.

בשיעור זה נראה מקרים שאינם מקרים רגילים כל כך ויותר תלויים בתנאים מסוימים, אשר במקרים אלו נפסוק לאיסור קבלת לשון הרע, וכן נראה גם מקרים מסוימים שבהם ניתן היתר בלעדי לקבל לשון הרע כאמת מוחלטת.

ראינו כבר את הדינים בעניין איסור קבלת לשון הרע, אך מה לגבי לשון הרע שהוא בגדר ספק? איך צריך להתייחס אליו, ומה אם חיי אדם תלויים על הכף? מתוך שאלה שעלתה במהלך לימוד החפץ חיים נעיין בסוגייה במסכת נדה בדף סא ונראה את הדעות השונות בנושא.

בהמשך למה שבאירנו בשיעורים קודמים, אם האדם נכשל וכן קיבל לשון הרע - איך הוא יכול לתקן את זה? שהרי אנחנו יודעים איך לתקן אמירת לשון הרע - על ידי בקשת סליחה, אך קבלת לשון הרע איך מתקנים?

עד עכשיו דיברנו על מקרים שבהם אדם שומע לשון הרע ולא יודע אם הם נכונים או לא, והבחירה שלו היא האם להאמין לדברים הללו. אך מה עושים במקרה שידוע לנו שאותם הדברים אכן אמיתיים? האם מותר לקבל את הדברים ב100 אחוז או שיש גם עניין לא להאמים לטון הרע שבו הדברים נאמרים?

לפעמים אדם יושב בחברת אנשים והם מדברים לשון הרע. האם עליו לקום וללכת? ומה אם הוא לא יכול? במהלך השיעור נציג מספר עצות של החפץ חיים ונוסיף מספר דרכים נוספות להתמודדות עם הסיטואציה.

עד עכשיו דיברנו על איסור אמירת לשון הרע ורכילות, אך האם יש גם איסור לשמוע לשון הרע? להאמין ללשון הרע? אם כן, מהם הדרכים להימנע מכך? בכלל הקרוב נעסוק בשאלות הללו ובשיעור הזה נתחיל להעמיק בנושא.

במהלך השיעור יתבררו יותר לעומק דיני איסור שלילת המעלות וכן יובאו הרבה דוגמאות למקרים כאלו, מקרים שגם רלוונטיים מאוד לימינו. ידוע לנו שהחפץ חיים היה מצויין בלהביא דוגמאות, ובשיעור זה עובדה זו ניכרת בהחלט. ידובר בשיעור גם על סעיף ז', שהוא סעיף קשה במיוחד שכן הוא מדבר על נושא סתום מאוד - לשון הרע על חפצים.

בשיעור הקודם התחלנו לדבר על לשון הרע מסוג של "שלילת המעלות", ובשיעור זה נברר את הדין הזה לעומק, את השפעותיו, חומרתו ונעיין בדוגמאות שהביא החפץ חיים שהיו אז נפוצות בתקופת חייו.

עד עכשיו עסקנו בלשון הרע על עבירות של בין אדם למקום, אך בשיעורים הקרובים נברר לעומק את פרטי הדין של סיפור לשון הרע על עבירות שאדם עשה ובהן עבר על בין אדם לחברו. האם זה יותר קל או יותר חמור? כמו כן, נדבר על מקרים של "שלילת המעלות" - מהו הדין כאשר אדם לא אומר דברים רעים מפורשים על אדם אחר אלא רק שולל דברים טובים באמרו שהוא לא?

כולנו מכירים את המקרים הקשים שבהם כדי לחזור בתשובה צריך להזכיר את חטאי העבר, אך כאשר זה מגיע לדיני לשון הרע - אולי עדיף להשמיט חלק מהמידע ולא "לחזור בתשובה" בחלק מהחטא כדי שזה לא יפגע ברגשותיו של אדם? בשיעור נלמד לחלק בין חזרה בתשובה בין אדם למקום לבין חזרה בתשובה של בן אדם לחבירו, שלעיתים קיימים חטאי בן אדם לחבירו שכמעט ולא ניתן לחזור מהם בעקבות עגמת הנפש הרבה שאלו גורמים לשני הצדדים.

מהם התנאים המאפשרים לבצע בירור מקדים על אדם ללא ידיעתו, במידה ומעוניינים בו לכל מיני דברים, לדוגמה לשידוך או לענייני עבודה? מהם המקרים בהם בשום פנים ואופן אסור לבצע בירור שכזה? בשיעור זה נברר לעומק את החשיבות והעדינות הנצרכת בגישה למקרים כאלו, שכן במקרים כאלו אנשים נוהגים לרוב להיכשל בלשון הרע.

באילו מקרים מותר לספר אודות מידות רעות של אדם? מהם התנאים שבלעדיהם אי אפשר לעשות זאת? במהלך השיעור יתבררו לעומק הפרטים והדינים המאפשרים דיבורים על מידות רעות של אנשים והטעמים לכך, ומנגד יתבררו גם המקרים בהם לא ניתן לדבר על מידות רעות של אנשים, המקרים שנחשבים כ"לשון הרע".

מותר לספר בגנותו של אדם רשע כאמצעי להרתעה, הרחקה ואפילו הבהרת הצדק הא-לוהי. מתי אדם נחשב רשע? ומתי סתם נחשב טועה? באילו תנאים מותר לספר את מעשיו הרעים של אדם רשע? למה כל כך חשוב להיוועץ בחכם? ואיך כל זה קשור למגמתו הפרשנית של רש"י לדון לכף חובה רשעים כמו עשו וישמעאל?

מה יש לעשות כאשר יודעים שאדם לא יקבל את תוכחתנו? באילו תנאים מותר לספר על חטאו לקרוביו ולבית דין כדי שיוכיחו אותו? באיזה מקרה מותר לפרסם את דבר חטאו בציבור? בשיעור נמשיך ונעסוק בהיתר לספר על עבירה שעבר אדם בין אדם למקום, ונפרט את שלבי התגובה האפשריים בהתאם לאופיו של החוטא ושל החטא.

כיצד אופיו של האדם משפיע על החובה לדון אותו לכף זכות? איך שיפוט זה משפיע על השאלה האם מותר לספר על עבירה שעבר בין אדם למקום? מה ההבדל בין עבירות שבין אדם למקום לבין עבירות שבין אדם לחברו בנושא זה?

בשיעור הקודם ראינו שהתנאי העקרוני בהיתר לומר לשון הרע, הוא שהאמירה היא לצורך ובשביל מטרה כלשהי. בשיעור זה גם נשמע מהרב עצה כיצד להחליט האם האמירה היא לצורך או לא.

אם אדם עבר על עבירה שהיא בין אדם למקום ולא פגעה באף אחד, נניח אכל במסעדה לא כשרה, האם מותר לעד ראייה לספר לאחרים על כך? ככלל, כל אמירת לשון הרע מותרת כשהיא לצורך. לכן אם יש צורך בהוכחת החוטא, הרתעה שלו או עדות על העבירה בפני בית דין, מותר לספר על העבירה שעבר החוטא.

בשיעור נעסוק בפרטי ההיתר בהתאם לאופי החוטא. בנוסף, נסביר מדוע אסור להזכיר את עברו הקשה של אדם, גם בשביל מטרות חינוכיות.

באילו מקרים חובה לדון לכף זכות? באילו מקרים זו רק מידת חסידות? מה יש לעשות כאשר שיפוט המעשה נוטה לכף חובה?

בשיעור נעסוק בגדרי לימוד כף זכות, כתלות בסבירות שהמעשה אכן נעשה לטובה. בסופו נשמע עצה מהרב כיצד להתרגל לדון לכף זכות: לזכור מקרה בו רצית שידונו אותך לכף זכות. ואיך כל זה קשור למקרה שהרב אכל פעם גלידה?

האם אמירת לשון הרע שלא גרמה נזק מצריכה כפרה? ומה הדין אם מלכתחילה שיער שלא תגרום נזק? האם רק התוצאה משנה בלשון הרע?

בשיעור הקודם ראינו שבלשון הרע הולכים אחר התוצאה ולא אחר הכוונה ולכן יש איסור גם אם אמר בצחוק, אך בשיעור זה נסייג ונבין שלא הולכים רק אחר התוצאה, ומכך ננסח מחדש את ההגדרה לאיסור לשון הרע.

האם באיסור לשון הרע הולכים אחר הכוונה או אחר התוצאה? אם אדם מספר לשון הרע בצחוק בלי כוונה לפגוע, או במרומז בלי להזכיר את שם חברו, הוא בכל זאת עובר על איסור לשון הרע (לפי פשט הרמב"ם זה בגדר אבק לשון הרע).

בשיעור גם נשמע דוגמאות למעשים כאלו מסיפור בירושלמי ומסיפור אישי של הרב סבתו.

מתי מותר לגלות סוד? בתחילת השיעור נעסוק בהיתר לגלות סוד אם הוא נאמר בפני שלושה אנשים, ובכך נחתום את נושא לשון הרע שנאמרה בפרהסיא ונעבור לנושא דומה, אמירת לשון הרע בפני האדם עליו מספרים.

לדעת הרמב"ם מותר משום לשון הרע להגיד דבר שנאמר בפני שלושה אנשים, כי יש להניח שכבר פורסם. החפץ חיים מסייג ואומר שברור שעובר על איסור לשון הרע אם אומר את הדבר המפורסם אך מוסיף אמינות לסיפור אצל השומע או מוסיף פרטים. לאור כמות הסייגים בה החפץ חיים ממליץ להתרחק משימוש בקולא הזו.

עוד בנושא סייגים לקולא זו נעסוק בשאלות: מדוע אין להעביר ביקורת על דרשנים ולהגיד שאין בדבריהם ממש גם אם לא מתחברים לדרשותיהם? ואיך אם כן אפשר להעביר ביקורת על דרשנים?

הרמב"ם אומר שכל דבר שנאמר בפני שלושה אנשים מותר משום לשון הרע, מפני שכנראה כבר התפרסם. החפץ חיים מסייג בהתבסס על הגמרא, ואומר שאם מדובר בשלושה יראי שמיים או בשלושה אנשים שמחויבים לשמירת הסוד ההיתר נופל כי אין יסוד להניח שיפיצו את הדבר.

בנוסף נעסוק בשאלה: האם לאחר שוועדה התכנסה והחליטה החלטה מסוימת מותר לאחד ממשתתפיה לצאת ולהגיד מה הייתה דעתו בנידון?

מדוע אם פורסם הדבר בפני שלושה אין בו איסור לשון הרע? האם יש בכך כדי ללמד על אופיו של הציבור שאינו נזהר בלשון הרע? ומה הדין אם הדבר סופר בפני שלושה צדיקים? במהלך השיעור נמשיך לברר את שיטת הרמב"ם בעניין דבר הנאמר באפי תלתא ולעמוד על יסוד דבריו עם הגבלות הדין בהתאם להבנת שיטתו.

מותר להגיד לשון הרע בפני שלושה אנשים, כך אומר רבה בר רב הונא. בעלי התוספות מפרשים שמדובר רק בסוג מסוים של אבק לשון הרע, כאשר אומר דבר שמשתמע לשני פנים, צד גנאי וצד שבח, כך שאם אומר את הדבר ברבים ברור שהתכוון לשבח ואין עוד איסור. הרמב"ם מסביר שאם כבר משהו נאמר בפני שלושה הוא נחשב מפורסם ואין איסור להגיד אותו סתם לאחרים כי לא מוסיף דבר.

נעסוק בהשלכות הסברו של הרמב"ם: אם השלושה הם אנשים שומרי סוד ההיתר עובד? האם מותר לתלמיד חכמים להשתמש בהיתר?

רבה בר רב הונא (בבא בתרא לט.) אומר שכל דבר שנאמר בפני שלושה אנשים אין בו משום לשון הרע. קשה על ההבנה הפשוטה של מימרא זו מכמה כיוונים, בעיקר מהסברה, מה ההיגיון שדבר שנאמר בפרהסיא יהיה חמור פחות מדבר שנאמר ביחידות?

בשיעור נעסוק בהסבר הרמב"ם ובתירוצם של בעלי התוספות

לפעמים החברה לוחצת על אדם להשתתף בדיבור לשון הרע, ואם לא ישתתף מעמדו החברתי ואולי אף הכלכלי ייפגע. אדם צריך להתאמץ ובכל זאת לא לעבור על איסור לשון הרע, לשתוק ואף לשדר לסביבה שאינו מרוצה מהמצב. הרב ייעץ שאפשר גם פשוט להעביר את השיחה לנושא אחר.

בנוסף, נעסוק בשאלה: במה אדם צריך להיזכר בשעת ניסיון כדי שלא להיכשל?

האם הלכות לשון הרע מתאימות לימינו, בהם חלו שינויים כמו חשיבות התקשורת כמבקרת השלטון? אם כן, כיצד ניתן להתאים אותן לזמננו? מה ההבדל בין איסור לשון הרע במשפט הישראלי לבין האיסור ההלכתי? איך ההבדל נובע מהעיקרון שמאחורי איסור לשון הרע?

בנוסף, נעסוק במימרא המפורסמת שאיסור לשון הרע חמור מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, נסביר את ההיגיון מאחורי המימרא באמצעות ההבנה שדיבור לשון הרע יכול לגרום לתוצאות חמורות.

בסוף הפתיחה של ספרו, מונה החפץ-חיים את קללות הארור הכתובות בתורה על המדבר לשון הרע: "ארור מכה רעהו בסתר", "ארור משגה עיוור בדרך", "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשותם" ו"ארור מקלה אביו ואימו".

בנוסף נלמד: מהי עצתו של החזון-איש לאדם הרוצה להצליח ולהקפיד בהלכות מסוימות?

החברה אליה האדם בוחר להתחבר משפיעה עליו, אם מתחבר לחברה של אנשים ישרים לומד מהם להיות ישר וכך גם להפך, קשה לאדם לא להיות מחובר לקבוצה. לכן, אדם שבוחר להתחבר לחבורה רשעים או של בעלי לשון הרע עובר על מצוות העשה "ובו תדבק" שאומרת שעל אדם להתדבק בקב"ה ובהולכי דרכיו. נעסוק גם בעוד שתי מצוות עשה עליהן עלול המדבר לשון הרע לעבור: אם מדבר בבית המדרש או בית הכנסת עובר על "ומקדשי תיראו" ואם מספר על זקן או חכם עובר על "והדרת פני זקן".

האם ביקורת על בעלי מקצוע ודירוגם היא לשון הרע? האם יש מקרים בהם הביקורת היא לצורך ומותר לבקר? בשיעור נעסוק בשאלות האלו, כי החפץ חיים מונה במצוות העשה עליהן עלול לעבור המדבר והמקשיב ללשון הרע גם את מצוות "וחי אחיך עמך" שאומרת שאסור לפגוע בפרנסתם של אחרים.

לאחר שסיים החפץ חיים למנות שבע עשרה מצוות לא-תעשה עליהן עובר המדבר לשון הרע, הוא מתחיל למנות מצוות עשה עליהן עובר המספר. בשיעור נעסוק במצוות עשה: "זכור את אשר עשה ה' א-לוהיך למרים", "ואהבת לרעך כמוך" ו"בצדק תשפוט עמיתך". בקשר למצווה האחרונה נדון בשאלה: באילו מקרים צריך ללמד זכות? ובאילו לא צריך?

החפץ חיים מסיים את פירוט הלאווים עליהם עובר המדבר לשון הרע, חלקם בנסיבות מסוימות וחלקם לא לכל הדעות אבל בכל מקרה יש כמות נכבדה של מצוות לא תעשה להרחקה מלשון הרע. בשיעור נקבע את גדרי הלאווים: "כל אלמנה ויתום לא תענון", "לא תחניפו את הארץ" ו"לא תקלל חרש". בשיעור גם נעסוק בשאלה: איזו דעה החפץ חיים רצה לעקור בפירוטו את הלאווים בפתיחת ספרו?

החפץ חיים מונה את מצוות הלא תעשה עליהן עובר המדבר והשומע לשון הרע. בשיעור נגדיר ונמצא את מקורם של הלאווים הבאים: "לא יקום עד אחד באיש", "לא תהיה אחרי רבים לרעות", "לא יהיה כקרח וכעדתו", "לא תונו איש את עמיתו", ו"לא תשא עליו חטא". על כל הלאווים האלו עוברים רק בנסיבות מיוחדות, וחלק מהלאווים כלל לא מוסכמים על כל הראשונים. לבסוף, אגב הדיון על אונאת דברים, עסקנו בשאלה: מדוע לא כדאי לנחם בביטוי "כפרת עוונות"?

החפץ חיים עובר למנות את הלאווים שאינם קשורים לאיסור לשון הרע אלא בעקיפין, רובם מעידים על המצב החברתי הבעייתי שמצמיח לשון הרע: "לפני עיוור לא תיתן מכשול", "השמר לך פן תשכח את ה' א-לוהיך", "לא תחללו את שם קודשי", "לא תקום ולא תיטור" ו"לא תשנא את אחיך בלבבך".

בפתיחת ספרו מונה החפץ חיים את כל מצוות הלא תעשה שעליהן יכול לעבור המדבר לשון הרע. שלושת הלאווים המיוחדים לאיסור לשון הרע הם: "לא תלך רכיל בעמך", "לא תשא שמע שווא", ו"השמר בנגע הצרעת לשמור מאוד". בשיעור נגדיר אותם ונביא את מקורם. נציין גם את ההבדל בין איסור לשון הרע בהלכה לבין החוק הישראלי.

הלכות לשון הרע מלאות במושגים שונים, בשיעור נגדיר בקצרה את המושגים הבסיסיים: לשון הרע, מוציא שם רע, רכילות, קבלת לשון הרע, בעל לשון הרע, אבק לשון הרע ומגלה סוד.

כמו כן נעסוק גם בשאלות: מה נחשב סוד? למה אסור להאמין ללשון הרע? איך הציות לציווי 'ואהבת לרעך כמוך' הוא הדרך החיובית להימנע מלדבר לשון הרע?

הספר חפץ חיים בנוי משני חלקים, החלק הראשון עוסק בפרטי הלכות לשון הרע והחלק השני עוסק בדברי מוסר ובדרכים להתגבר על דיבור לשון הרע. הספר נכתב מתוך תסכולו של המחבר מהפער בין ההתייחסות החמורה של חכמים לאיסור לשון הרע לבין הזלזול ואי ההקפדה עליו מצד הציבור הרחב.

בשיעור נעסוק בשאלות היסוד, מדוע חכמים כה הזהירו על האיסור? מדוע הציבור בכל זאת מזלזל בו? למה טועה הטוען שלשון הרע אינה הלכה אלא מידה נאה בלבד?