בגוף ראשון - מדברות נשיות בעולם החדש

יום אביבי אחד בשנות התשעים בעמק יזרעאל יוצאת תלמידת כיתה ב׳ לרחוב ביישוב הקהילתי בו היא מתגוררת ומחליטה להקים מפלגת נשים בשם ז׳׳ה - זכויות האישה. היא כותבת מצע, מכינה שלטים ויוצאת לרחוב עם כמה מהחברים הבודדים שהיו לה, אוחזת חזק בידה גזרי עיתון עם תמונתה של מרב מיכאלי וארגון ״עזרת נשים״ שהקימה למען שורדות ונפגעות תקיפה ואלימות מינית, כדי לזכור שהיא לא לבד, למקרה שתשכח. 21 שנה לאחר מכן, אותה ילדה שהיא עכשיו כבר קצת מבוגרת פוגשת את הגיבורה שלה, שמאז אותו בוקר אביבי של ילדות הפכה לחברת כנסת מהפכנית שנלחמת למען שיוויון וזכויות נשים כבר שלושים שנה. לפעמים מבקשים משאלות מכוכבים נופלים, ולפעמים - אם נסתכל מקרוב, נראה שהם מבקשים דבר מה מאיתנו בחזרה - לא לחכות להם יותר מדי זמן אם הם מתעכבים. אז זה קרה: חברת הכנסת מרב מיכאלי הגיעה לסגור איתנו עונה בגוף ראשון במשרד הורוד. חוזרות לעונה שנייה בנובמבר, אבל רגע לפני - משאירה אתכן עם פרק של פעם בחיים, כי הילדה הזאת היא אני.

*עדכון קורונה* -ירדנו למחתרת, לפחות עד שהסגר הזה יגמר. זה אומר שהיום הלכנו על ראיון הארד-קור, בהתאם לאופי הפרק והנושא שנבחר עבורו. הסאונד לא מדויק כמו תמיד כי השיחה הוקלטה טלפונית מרחוק, אבל אפשר כמעט להריח את המהפכה שבאוויר! ———————————————————————בחודש ינואר האחרון שיחררה הזמרת האמריקאית טיילור סוויפט אלבום חדש ברוח פמיניסטית מבעבעת, דואה ליפה מספרת לנו שבנים יהיו לנצח בנים, ובנות יהיו לנשים - אבל זה לא היה כך תמיד: בשנים האחרונות אנו עדות למגמה נשית מתחזקת בעולם המוזיקה המיינסטרימי. יותר ויותר יוצרות מתחילות לתעד את חוויתן כמוזיקאיות בעולם גברי שדורש מהן לשיר, להיות ולהופיע בצורה מסוימת על הבמה ובמציאות. כדי לחקור כיצד נראית מוזיקה נשית פמיניסטית בשנת 2020 הגיעה למשרד הורוד הווירטואלי שלנו ניצן פינקו, כתבת מוזיקה, שדרנית רדיו, יוצרת עצמאית ופמיניסטית מוצהרת. האם מוזיקה פמיניסטית היא ז׳אנר, או הלך רוח כללי שמלווה יצירה נשית, מי הזמרת המפורסמת הראשונה שיצאה מהארון הפמיניסטי ועשתה מזה עוד קריירה, מה חשוב יותר - המסר או איכות ההפקה, ואיך קשורה לכל זה המכשפה המופלאה בתבל, סטיבי פאקינג ניקס.

את מרבית חיינו אנחנו מבלות בתודעה כי המיניות שלנו לא שייכת לנו: החברה מלמדת אותנו שאנחנו מיניות רק כאשר מישהו מביט בנו ומכתיר אותנו לכאלה - רק תחת תנאים מאוד ספציפיים, סביב הגבלות ברורות שמציגות לנו כי אנחנו מקבלות אישור תרבותי, חברתי ואישי להיות ישויות מיניות, משמע - בנות אדם, במקרים נקודתיים בלבד. כדי לחקור כיצד המיניות שלנו יכולה להיראות, הגיעה למשרד הורוד מעיין רוטהולץ - אשת חינוך ויזמת לקידום מיניות חיובית. יחד, נדבר על הקשר בין אלימות למין, איך הבריאות המינית שלנו מושפעת מחוויות העונג הראשונות שחווינו כילדות, על משחקי תפקידים בריאים במיטה ועל המירוץ הבלתי נפסק אחרי האורגזמה.

״לאמא אין אמא״ היה אחד המשפטים המפחידים ביותר ששמעתי במהלך חיי. בפעם הראשונה בה גיליתי שאמא שלי, אהובת ליבי וחברת נפשי - יתומה מאם, עולמי חרב עליי. איך היא תדע מה לעשות איתי? האם היא אי פעם תרגיש שלמה בלעדיה? ומה יהיה אם גם היא תלך לי פתאום. פעמים רבות אנחנו שומעות סיפורי הצלחה של נשים מוכשרות שמספרות לנו כמה משמעותית הייתה עבורן דמותה של אמא שלהן, ברמה מקצועית ואישית כאחת. אבל מה קורה לאלה מאיתנו, שנותרות בלי אותה דמות משמעותית בשלב כל כך מוקדם בימי חיינו? איך נראית אימהות ללא רפרנס, איך זה מרגיש להיות בת של אמא יתומה מאם, כיצד המיתולוגיה של המוות מחברת את החיים ומתי נדע אם נצליח לעבור הלאה - כדי לדבר על הנושאים המורכבים הללו, שקרובים לליבי עד מאוד, בחרתי להזמין אל המשרד הורוד את אמא שלי, ענת, ואת אחותי הקטנה רום. שני דורות, לב אחד.

בחודש מרץ 2019 תוכננה הליכת החלל הראשונה בה ישתתפו נשים בלבד - אסטרונאוטיות מוכשרות ומובילות בתחומן נבחרו כדי לצאת למשימה ללא ליווי גברי. אתן יכולות לנחש מה קרה? ההליכה התבטלה כי היה מחסור בחליפות חלל שמתאימות למידות שלהן. נשים מתמודדות עם אפליה ואתגרים מגדריים גם מחוץ לאטמוספירה שלנו, וכדי לחקור כיצד הנוכחות וההתיישבות האנושית בחלל יכולה להיטיב עם נשים ועם מהלכים אוניברסליים של שיוויון מגדרי, הגיע למשרד הורוד מיכל זיסו - אדריכלית חלל, מנטורית, מרצה ובעלת משרד אדריכלות עם שם בינלאומי שחקק על דגלו להמציא מחדש את מבני האנושות כמו שהכרנו אותם עד היום, בחלל. היא כאן כדי לדבר איתנו על רב תרבותיות וחדשנות נשית באפס כבידה, עיצוב ותכנון מרחבי חיים בטוחים עבור נשים, כיצד נראית נאס׳׳א בעולם של שינויים ואיך כל זה קשור ליזם החלל המפורסם אילון מאסק. רמז: יהיה גלקטי

מצד אחד - אימהות בעולם החדש קוראת לנו להתחבר למקום הטבעי והראשוני שלנו, הקשוב והמכיל במסגרתו אנחנו לומדות לסמוך קודם כל, על עצמנו. בו זמנית מהצד השני - תעשיית ההורות פורחת יותר מתמיד, ומציאות בה אנחנו זקוקות לשיעורים פרטיים בנושא אימהות ״מתאימה ונכונה״ הפכה לחלק בלתי נפרד מהשיח שלנו. האם נולדנו להיות אימהות מעצם היותנו נשים, או שאולי לתפקיד הזה ניתן יותר מדי מקום עד היום בחיים שלנו - ברמה ציבורית ואישית כאחת. כדי לחקור כיצד נראית אימהות מיטיבה שמדברת אותנו, הגיעה למשרד הורוד שרי גל רוזנבלום, פסיכולוגית חברתית, חוקרת, מרצה ומדריכת הורים. היא כאן כדי לדבר איתנו על החיבור בין מחקר אקדמי לאימהות, על רגעים קטנים של אימהות יומיומית, על המרדף התמידי (והמעט מיותר) אחרי עצמאות מהונדסת, על דיכאון אחרי לידה, משברי זהות ואהבה חסרת גבולות, שמתחילה בחיבור לעצמנו.

אנחנו לא מצליחות לישון כבר כמה ימים, מאז שנחשפה פרשת האונס המזעזע באילת. הולכות לכל מקום עם בור בבטן, תוהות יחדיו כיצד ולאן ממשיכות מכאן. הפרק הזה, הוא קצת אחר. תוכלו לשמוע שזזתי ללא הפסקה על הכיסא, חוסר נוחות פועם שלא מניח לי מהרגע ששמעתי על הטרור הנפשי והפיזי הבלתי נתפס שהתרחש ממש כאן, במגרש הביתי של כולנו. על ההבדל בין הסכמה לרצון, כמה חופש באמת יש לנו על הגוף שלנו, מדוע חשוב כל כך להאמין לנשים שסביבנו ועל איך כל זה קשור לפיטר פן והילדים האבודים ולפנטזיות גבריות על נשיות ללא עונג.

כולנו מכירות את הקול שנמצא בתוכנו, הקול שקורא לנו לפקפק בעצמנו ולתהות האם באמת מגיע לנו את כל מה שאנחנו רוצות לעצמנו: קרדיט על עבודה קשה, שכר הוגן על הכישורים שלנו, תהודה. לקול הזה קוראים ״לא נעים לי”., והוא נוכח בחיים שלנו עכשיו יותר מתמיד. כדי לחקור איך נראית אסרטיביות נשית שמיטיבה איתנו, הגיעה למשרד הורוד האישה שמאחורי תנועת ״נעים מאוד״, אשת התקשורת ומעצבת הפנים רונית כפיר. היא כאן כדי לדבר איתנו על תמחור קשוב ללב, על ההבדלים בין תוקפנות לאסרטיביות, על משא ומתן שלוקח אותנו בחשבון ועל המעבר מביקורת לפידבק כשיטת צמיחה אישית שתאפשר לנו לצמוח.

האם אנחנו נולדות יזמיות או שאנחנו הופכות להיות כאלה במהלך חיינו - סוגיית היזמות הנשית מבעבעת בחיי היומיום שלנו בעידן הסטארטאפ ניישן ללא הפסקה, מזכירה לנו שהשינוי כבר כאן, אבל זאת רק ההתחלה. כדי לחקור כיצד נראית יזמות נשית בעולם החדש, הגיעה למשרד הורוד אורחת שהיא ליבו הפועם של כל מה שטוב, כן ומדויק בעולם הסטארט-אפים המקומי והבינלאומי, הפאונדרית, היזמת, האמא והאישה המנצנצת בחשכה — חדווה קלינהנדלר. היא כאן כדי לדבר איתנו על ההבדל בין תקרת זכוכית לצוק מזכוכית בעולם הסטארט-אפים, על התמודדות עם כישלונות כנשים ביזמות ופיתוח שרירי חמלה עצמית בתהליכי הגדילה שלנו, תוך כדי תנועה.

חיפוש מהיר בגוגל של צמד המילים ״נשים ואוכל בישראל״ הוליד אלפי תכנים ואתרים שעוסקים בדבר אחד בלבד: הפרעות אכילה. הרעב לייצוג ונוכחות נשית אלטרנטיבית במטבחים ובעולם הקולינריה בפרט גדל מיום ליום, אבל דווקא עכשיו חשוב לעצור ולשאול: האם קיים דבר כזה, מטבח נשי? כדי לענות על השאלה הזאת הגיעה למשרד הורוד אורחת עם תיאבון וידע עצום בכל מה שטוב ונכון וטעים באוכל - אפרת אנזל. יועצת קולינרית, מסעדנית ללא מסעדה, מנחת הפודקאסט המצליח ״לדבר זה לא משמין״ ויזמית קולינריה פורצת דרך. אנזל כאן כדי לדבר איתנו על תקרות זכוכית, ביסים בלתי נשכחים ואכילה נשית אחרת.

האינסטגרם הכתיר באופן רשמי את המותגים האנושיים לכוח כלכלי, תרבותי וחברתי מכריע בזירות מקומיות ובינלאומיות כאחת. אבל מה זה באמת אומר, להיות מותג אנושי? מה המחיר שאנחנו משלמות על הנוכחות שלנו בפרונט, כיצד נצליח לייצר לעצמנו שפה אישית מובחנת בתקופה של כאוס מידע, מה ההבדל בין שיווק עצמי לסיפור האישי שלנו וכיצד נצליח להחליט על מה לדבר, ומה להשאיר בצד: על כל הנושאים האלה ורבים אחרים דיברתי השבוע עם האורחת המיוחדת שלנו, האחת והיחידה - נועה רוזין. מגישת טלוויזיה, עורכת, יוצרת תוכן וסטוריטלרית יוצאת דופן מובילה בתחומה, רוזין מגיעה למשרד הורוד כדי לדבר על כל מה שמעניין וחשוב לדעת על בניית מותג אנושי קשוב, מכיל ואותנטי בעידן הדיגיטלי.

תנועת הבודי-פוזיטיב שינתה את עולם האופנה והביוטי כפי שאנחנו מכירות אותו היום: הקונספט המהפכני שדוגל בתפיסת יופי מגוונת, רחבה ואינדיווידואלית משפיע על חיינו כצרכניות, נשות מקצוע ובנות אדם בכך שהוא מאפשר לנו לראות את ההשתקפות האותנטית שלנו דרך עיניהם של בתי אופנה מובילים ודוגמניות בשטח. כדי לבחון כיצד השינויים הללו מתקיימים ומשפיעים כיום על התחום, אירחתי במשרד הורוד שלי את ריי שגב, אקטיביסטית גוף, סוכנת דוגמנות, דוגמנית ומרצה שמובילה את המאבק בדרך שלה, עם נצנוץ בלתי פוסק של עבודה קשה ומחויבות לשינוי בכל מחיר. איך נראות הדוגמניות של העולם החדש, מה צריך כדי לדגמן אישיות ואיך כל זה קשור לסאגת שבוע האופנה הדיגיטלי בתל-אביב.

המוזות- אלות היצירה, הפיריון, ההשראה והיופי במיתולוגיה היוונית הפכו לסמל סטטוס נשי נחשק לאורך דפי ההיסטוריה. תפקידה של האישה כמעוררת השראה יכול להיראות רומנטי מהצד, אבל כשאנחנו מתבוננות בו לעומק נגלה כמה מסוכן הוא יכול להיות עבורנו. כדי לבחון את הרלוונטיות של מוזות נשיות בעולם החדש אירחתי במשרד הורוד שלי את מיכל סבר וקורל דביר, זוג יזמיות צעירות העומדות מאחורי כתב-העת הנשי ״קמה״ ואוצרות האומנות של התערוכה הנשית המהפכנית ״קוראת לאלה״ שמופיעה בימים אלו בבית העיר בתל-אביב. יחד, ניסינו לגלות האם יכולה להיות מוזה נשית חיובית, מה המחיר שאנחנו משלמות על היותנו ״מעוררות השראה״ ואיך ביונסה קשורה לכל זה.

פרק היכרות, רגע לפני שיוצאות לדרך: לפני 90 שנה ראה אור ספרה המפורסם של הסופרת הפמיניסטית וורג׳ינה וולף, ״חדר משלך״. הספר שינה את האופן בו נתפסת היצירה הנשית העצמאית ומיצב מחדש את מעמדן של נשים בחברה ובתרבות הפופולרית בסוף שנות ה20 של המאה הקודמת. יחדיו נבחן האם הרעיונות של וולף רלוונטיים גם היום, וכמו תמיד - האם וכיצד הם זקוקים להגדרה ופרשנות מחודשות שיתאימו גם לשנת 2020, לנשיות אלטרנטיבית ששואפת לממש את עצמה בתנאים שלה.